(cc by-sa David Hawgood)
בפסק דין ארוך ומנומק, דחתה כבוד השופטת אגמון-גונן את תביעתה של עו"ד כנרת רצון-פיקובסקי כנגד מי שחיבר ספר לימוד מתחרה. עו"ד רצון-פיקובסקי חיברה ספר הכנה לבחינות הרשות לניירות ערך והיא עורכת קורסי הכנה לבחינות אלה. לאחר שגילתה כי צצו להם מתחרים, הגישה את התביעה הנוכחית ובה טענה להפרת זכויות יוצרים. בית המשפט קבע כי אף שמדובר בספרים העוסקים באותו תחום, לא נמצאה כל העתקה. הדימיון בין הספרים, הבהיר בית המשפט, נובע מכך שהם עוסקים באותם הדינים, והם עושים שימוש במונחים מקובלים בתחום. בית המשפט דחה את הטענה כי לתובעת זכות יוצרים במונחים "מניה רגילה", ו-"הון החברה", באשר הם מונחים המחויבים מעצם הכתיבה על הנושא:
מובן, כי לעו"ד כנרת רצון אין ולא יכולה להיות בעלות על מונחים בתחום דיני ניירות הערך והאתיקה המקצועית, או על מונחים המחויבים מעצם הכתיבה על הנושא. יש לזכור, כי אחת ממטרותיהן המובהקות של זכויות היוצרים היא מתן תמריצים למחברים פוטנציאליים לפרסם את יצירותיהם, כדי להעשיר את עולם הביטויים בהתבסס על העובדות, הנתונים והרעיונות הקיימים. הכרה בזכויות יוצרים על יצירות שאין בהן כל הרחבה של צורות הביטוי הקיימות עומדת בסתירה למטרה האמורה … מכל מקום, עיון בעמודים הרלבנטיים בספרה של הנתבעת למול אלו בספרה של התובעת מעלה, כי דרך הביטוי בהצגת מונחי היסוד שונה בתכלית בכל אחד מן הספרים, החל בבחירת המילים וכלה בסגנון והעריכה של הטקסט
זיו, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, התמחה תחת שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי. כיום, זיו הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, אשר מתמקד בתחומי הקניין הרוחני ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.