סיפורים נבחרים
0

פסיקה: הזכות לפרסום היא קניינית ונמשכת 25 שנה מהמוות

A salvador dali like portrait, Portrait of a young man with his cat.  © Casfotoarda | Dreamstime.com

A salvador dali like portrait, Portrait of a young man with his cat
© Casfotoarda | Dreamstime.com

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת.א. 11740-03-13 Fundacio Gala Salvador Dali נ' וי.אס.מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ (מיום 28.8.2016), נקבע כי הזכות לפרסום (right of publicity), שהיא הזכות לעשות שימוש מסחרי בשמו, קולו, או דמותו של אדם, היא זכות קניין לכל דבר ועניין, הניתנת לסיחור והעברה בירושה, בפרט. עוד נקבע כי משכה הראוי של זכות זו לא יפחת מ-25 שנה לאחר מותו של אותו אדם. כמו כן, נפסק כי מדובר בזכות עצמאית ומובחנת מזכויות קניין רוחני אחרות מוכרות בדין, שהפרתה מקימה עילת תביעה בעשיית עושר ולא במשפט. לפיכך, הצד הנפגע עשוי לזכות בסעד של השבת רווחי המפר או תשלום דמי שימוש ראויים לפי שווי שוק של הזכות, בהתאם לנסיבות העניין.

עובדות המקרה

התובעות, קרן ספרדית וחברת-בת הולנדית שלה, המנהלות את נכסי העיזבון של הצייר ואמן הסוריאליזם סלבדור דאלי, לרבות נכסי קניין רוחני ובהם זכות היוצרים ביצירותיו וסימני מסחר המכילים את שמו ורשומים ברחבי העולם ובישראל, הגישו תביעה כנגד שתי חברות שיווק, שרכשו זכויות שימוש מסוימות וחלקיות באחת היצירות של האמן, בגין שימוש חורג ואי ייחוס כנדרש, וכן כנגד רשת הקמעונאות "המשביר לצרכן" וחברת שיווק קשורה, על רקע הפרות נטענות שונות מצד כל הארבע וגורמים אחרים מטעמן של הזכויות ביצירה ובשמו של האמן, לרבות הפרת סימן מסחר רשום ו/או מוכר היטב, גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט בגין הפרת הזכות לפרסום, הפרת זכות יוצרים, ואף הטעיה צרכנית. בין התובעות ושתי הנתבעות הראשונות התנהלו הליכים קודמים שהסתיימו בפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין, אלא שהראשונות סברו כי האחרונות הפרו את ההסכם ותבעו את ביטולו, במקביל לניהול הליכי ביזיון בית משפט כנגדן.

לקריאת המשך המאמר »

0

פסיקה: אופן עיצוב תצוגה אינו הבדל טכנולוגי המקנה התקדמות המצאתית

by Alex Bertolini

by Alex Bertolini

בהחלטה בתום הליך חד צדדי, במסגרתו עתרה מבקשת הפטנט, חברת .Biosense Webster Inc להפוך על פיו את סירוב הבוחן ליתן פטנט בנמקו כי האמצאה נעדרת התקדמות המצאתית כנדרש לפי סעיף 5 לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק") לאורם של 5 פרסומי ידע קודם, קבעה סגנית הרשם כי אכן כלל התכונות שנמנו בתביעות הבקשה תוארו על ידי שילוב הפרסומים האמורים וכי צדק הבוחן בדחותו אותה.

עוד קבעה סגנית הרשם באמרת אגב כי אף אם ההבדל העיצובי עליו הצביעה המבקשת בין האמצאה הנתבעת לבין הפרסום הקרוב ביותר לא היה מתואר באחד הפרסומים האחרים, הרי שעדיין לא היה בכך כדי להושיע את הבקשה, משבמועד האמצאה לא הציב הבדל זה כל קושי טכנולוגי שהתגברות עליו עשויה להוות צעד המצאתי – ולמעשה גם בתיאור הבקשה לא נכלל פירוט של רכיב שכזה, זולת אזכור סתמי כי אופן תצוגה כאמור הינו אפשרי. לקריאת המשך המאמר »

0

כשירות נושאית בארה"ב: כשמבקשים הגנה על התוצאה ולא על הדרך

רשת חשמל

(cc by-sa Vincent van Zeijst)

במסגרת פסק דין של ערכאת הערעור הפדראלית, נדונו פטנטים 7,233,843, 8,060,259, ו- 8,401,710. פטנטים אלה עסקו בניתוח בזמן אמת של מידע של רשת חשמל, זיהוי עומסים על הרשת, הצגה ויזואלית של מדד יציבות של הרשת וגזירה של מדד אמינות לרשת החשמל בהתאם. ערכאת הערעור בחנה את התביעות וקבעה כי מדובר ברצף פעולות המהוות רעיון אבסטרקטי, באשר כל פעולה בפני עצמה היא רעיון אבסטרקטי. ערכאת הערעור הבהירה שאוסף רעיונות אבסטרקטיים הוא, בפני עצמו, רעיון אבסטרקטי אף הוא. כיוון שהתביעות לא כללו אלמנט נוסף מעבר לרעיון האבסטרקטי ("something more") בית המשפט קבע כי אין בנמצא רעיון המצאתי שיוכל להפוך את התביעות המופנות כלפי רעיון אבסטרקטי להמצאה כשירה לפטנט. זאת, כיוון שהתביעות אינן מגבילות את האופן שבו הצעדים מבוצעים, ואלו מתבצעים, הלכה למעשה, באמצעות כלים סטנדרטיים ומקובלים בתחום.

בעלת הפטנט טענה כי עיבוד מידע רב בזמן אמת, למידע שבן אנוש מסוג לתפוס, ונוכח תוצאה זו מדובר בפתרון טכנולוגי הראוי להגנה. ברם, בית המשפט קבע כי לא די בתוצאה זו בכדי להוביל למסקנה של כשירות נושאית.

לבסוף, ערכאת הערעור קיבלה את מבחן העזר שניסחה הערכאה הדיונית:

The district court in this case wrapped up its application of the Supreme Court’s framework by invoking an important common-sense distinction between ends sought and particular means of achieving them, between desired results (functions) and particular ways of achieving (performing) them…

The court’s description is one helpful way of double-checking the application of the Supreme Court’s framework to particular claims— specifically, when determining whether the claims meet the requirement of an inventive concept in application. Indeed, the essentially result-focused, functional character of claim language has been a frequent feature of claims held ineligible under § 101, especially in the area of using generic computer and network technology to carry out economic transactions.

על פי מבחן העזר הזה, שלא נועד (ולאור שיטת המשפט האמריקאית המבוססת על תקדימים מחייבים – אף לא יוכל) להחליף את כללי הניתוח שנקבעו על ידי בית המשפט העליון באליס, יש לבחון את התביעות ולוודא האם התביעה מופנית להשגת התוצאה הרצויה או שמא לאופן שבו תוצאה זו מושגת. מבחן זה, נקבע, יכול לשמש כלי עזר בכדי לוודא שהתוצאה אליה הניתוח הכללי הוביל, היא אכן התוצאה הרצויה.

((Electric Power Group, LLC v. Alstom S.A. (Fed. Cir. August 1, 2016)

הערות:

זו אינה הפעם הראשונה בה אוסף רעיונות אבסטרקטיים נקבע כרעיון אבסטרקטי לכשעצמו (כך, למשל, היה גם בעניין intellectual Ventures), אלא שזו הפעם הראשונה, למיטב ידיעתי, שבית המשפט מצהיר על כך מפורשות. בהחלטה זו מדובר על הרכבה של רעיונות אבסטרקטיים מאותו סוג, ואכן נדמה שקביעה זו מתאימה. אלא שבמקרה של Intellectual Ventures הקביעה התייחסה לרעיונות אבסטרקטיים מסוגים שונים, ולטעמי נדרש נימוק משכנע בתרחיש שכזה.

מבחן העזר שאומץ כעת הינו מבחן מועיל למדי, ודומה כי הוא ברור ופשוט יותר מהמבחן שנקבע באליס. המבחן אף יורד לבסיס דיני הפטנטים המחייבים גילויה של המצאה ולא אך רעיון שהדרך לביצועו טרם ידועה. כך, למשל, אין ספק כי הרעיון לבנות מכונת זמן היה קיים זמן רב, אך ההמצאה הומצאה רק ב-1955 כאשר דוק בראון המציא את מחולל השטף (flux capacitor). ההבחנה הזו בין רעיון להמצאה לבין ההמצאה גופה הלכה ונעלמה עם השנים בעודנו מחפשים אחר משמעות המונח המופשט "רעיון אבסטרקטי", במצוות בית המשפט העליון האמריקאי.

0

סירוב לחתום על הצהרה ברישום פטנט: בסמכות בית הדין לעבודה או בסמכות ערכאה אחרת?

hands singing contract

(by Jérôme Dessommes)

ד"ר טבורובסקי לא הסכין עם הכרעת הדין בעניינו שקבעה כי עליו להצהיר בשבועה על דברים שלא האמין בהם. פנייתו לבית הדין הארצי לעבודה לימדה כי יש דברים בגו, וכי בית הדין האזורי שגה בהכרעת דינו בעניין זה.

נזכיר. ד"ר טבורובסקי עבד בחברת ביונה, ושימש כמדען הראשי בפרויקט ליצירת תרופה בעלת השפעה כפולה לטיפול בהפרעות התפקוד המיני. במסגרת זו היה טבורובסקי שותף להמצאת המצאה שכונתה Heterocyclic Compounds and Uses Treatment of Sexual Disorders (בגינה ניתן, למשל, פטנט ארה"ב 8,349,850). המשיבה סברה כי ד"ר קוגן הוא בין ממציאי המצאה זו, אף שהוא התווסף לצוות הרלוונטי לאחר שהוגשה בקשת הפטנט הארעית הראשונה בעניין, ועל כן ציינה את שמו כממציא. אלא, שד"ר טבורובסקי סירב לחתום על ההצהרה בעניין. המשיבה ראתה בפעולה זו ובמעשים נוספים שלו עבירות משמעת חמורות ופיטרה אותו תוך שלילת פיצויי הפיטורים. בבית הדין האזורי, תביעתו של העובד נדחתה, ואילו התביעה שכנגד התקבלה וניתן כנגדו צו עשה המורה לו לחתום על ההצהרה המדוברת. לעניין זה נקבע כי סירובו של העובד לחתום על המסמך לא נבע מכך שלא האמין בנכונותו, אלא נוכח רצונו לסחוט כספים ממעסיקתו.

לקריאת המשך המאמר »

2

שיווק מחוץ לדלתו של עוסק אחר אינה מקימה עוולה של התערבות לא הוגנת

דרכון ישראליבסמוך למשרד הפנים ברחובות מצויה חנות הצילום "סטודיו אסף". כמו חנויות צילום אחרות, ובמיוחד כאלה המצויות בסביבתו של משרד הפנים, גם סטודיו אסף מספק שירותי צילום תמונות פספורט. אלא, שזרם הלקוחות הפך דליל במיוחד נוכח מעשי השיווק של חנות מתחרה, המספקת אף היא שירותי צילום דומים לבאי משרד הפנים. החנות המתחרה, המרוחקת מעט יותר ממשרד הפנים מאשר סטודיו אסף, שלחה נציג מטעמה שיעמוד בשביל היציאה ממשרד הפנים ויפנה את הלקוחות הפוטנציאלים הזקוקים לשירותי צילום אליה. משנוכח בעליו של סטודיו אסף כי פעולות אלה פוגעות בעסקיו שלו, הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי המבוססת על עוולה של התערבות לא הוגנת.

סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות מקים את עוולת ההתערבות הלא הוגנת ומגדירה כך:

"לא ימנע ולא יכביד עוסק, באופן לא הוגן, על גישה של לקוחות, עובדים או סוכנים אל העסק, הנכס או השירות של עוסק אחר".

עוולה זו כוללת שלושה רכיבים: היותם של שני הצדדים עוסקים, קיומה של הכבדה שיצר הנתבע כלפי התובע ביחס ללקוחות,עובדים או סוכנים; ופעולות הנתבע נעשות באופן לא הוגן.

בית המשפט בחן את העובדות והגיעה למסקנה כי אין כל חסימה פיסית של הגישה לסטודיו של התובע, אלא אך ניסיונות שידול של לקוחות בכוח – ניסיונות שאם צולחים, מובילים את אותם לקוחות פוטנציאלים לחנות הנתבעים תחת בית העסק של התובע. בית המשפט קבע כי נוכח קביעות אלה, אין כל הכבדה בענייננו:

"הנה כי כן, פעולתו של נתבע 2 העומד בפתח משרד הפנים, אינה מהווה חסימה פיסית או טכנית כנדרש בחוק ואף אינה מהווה במובן זה הכבדה של ממש על גישת לקוחות לעסקו של התובע. משכך, לא מתקיים היסוד השני של העוולה."

עוד הוסיף בית המשפט כי אף הרכיב השלישי אינו מתקיים משפעולות החנות המתחרה מבוצעות לשם הגנה על אינטרס לגיטימי – שיווק מרכולתם – וזאת ללא הטעיה, יצירת מצג שווא או שימוש בדרכים אחרות שאינן ראויות.

נוכח האמור, ולאחר שבית המשפט דחה עילות תביעה נוספות שנטענו, נדחתה התביעה והתובע אולץ לשלם 10,000 ש"ח הוצאות משפט.

(תא (מרכז) 24480-10-14 יצחק אסף נ' חלף בן עמי (21.04.2016))

הערות:

עוולת התערבות לא הוגנת אינה עוולה "פופולארית" ומעטים ההליכים בהם היא נדונה לגופה. בין היתר, הדבר נובע נוכח הוראת סעיף 12 לחוק עוולות מסחריות הקובע, בין היתר, כי בעוולה זו, כמו גם בעוולה של תיאור כוזב, התובע אינו זכאי לסעד של פיצוים ללא הוכחת נזק, והוא נדרש להוכיח את נזקיו אם הוא מעוניין קבלת פיצויים כספים.

שידול לקוחות פוטנציאלים המצויים בסמוך לחנותו של אחר דומה להתנהלות מקובלת בתחום השיווק הדיגיטלי כאשר מתחרים מפרסמים פרסומים ממומנים כאשר גולשים מחפשים אחר מתחריהם. התנהלות שכזו, נפסק, הינה חוקית ואין בה כל פסול בעולם הדיגיטלי, ונדמה כי אך ברור הוא כי המצב בעולם המוחשי אינו צריך להיות שונה.

0

חוק חדש בארה"ב: הגנה על סודות מסחריים

trade secret card

cc by-sa (Benjamin Chun)

ארה"ב חוקקה לאחרונה חוק חדש המכונה Defend Trade Secrets Act. עד עתה סוגיית הסודות המסחריים הוסדרה בדין המדינתי, שאומנם היה מבוסס על תבנית אחידה: Uniform Trade Secrets Act אך בפועל המדינות השונות ערכו בתבנית שינויים והדין היה שונה בין מדינה למדינה. אלמנטים מסויימים בתחום סודות המסחר הוסדר במסגרת דינים פדראליים כגון Economic Espionage Act ו-Computer Fraud and Abuse Act, אלא שהחוק החדש עורך הסדרה חדשה ומלאה בתחום זה במסגרת הדין הפדראלי.

החוק החדש קובע איסור על גזל סוד מסחרי, ובלבד שהסוד קשור למוצר או שירות שנעשה בו שימוש במסגרת מסחר בין-מדינתי או סחר חוץ. בדומה לדין הישראלי. גם פה "סוד מסחרי" מוגדר בצורה רחבה והוא כולל מידע שסודיותו מקנה ערך כלכלי לבעליו ושבעליו נקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו. הגזל, כך קובע החוק, הוא שימוש באמצעים בלתי ראויים להשגת הסוד, או קבלה, ביודעין, של הסוד מאחר שעשה שימוש באמצעים בלתי ראויים כאמור. החוק החדש טורח ומבהיר שהנדסה לאחור אינה, לכשעצמה, גזל סוד מסחרי. החוק מסמיך את בתי המשפט הפדראליים לתת צווי כינוס, אף במעמד צד אחד, בנסיבות מסוימות כגון לצורך מניעת השמדת ראיות או חשיפת הסוד לאחרים. נושא נוסף המוסדר בחוק החדש נוגע ליחסי עובד-מעביד והגנה על "חושפי שחיתות" שחושפים גזל סודת מסחרי.

כעת לבעלי סודות מסחריים יש כלי נוסף להגן על קניינים הרוחני. עם הזמן נוכל לראות מתי מעדיפים בעלי סודות לעשות שימוש בחוקים המדינתיים ומתי החוק הפדראלי עדיף בעיניהם.

0

האם יש זכויות יוצרים על מתכונים?

תמונה של עגבניות; tomaydo tomahadoפסק דין מהעת האחרונה מזכיר לנו את ההבדל בין היצירה שהיא "סיפור המתכון" לבין המתכון גופו. כך, במקרה שהתרחש באמריקה הרחוקה, הגיש בעל מסעדת Tomaydo-Tomahhdo שבקליבלנד, תביעה כנגד אחד משותפיו לשעבר, לאחר שזה פתח קייטרינג ועשה שימוש באותם המתכונים של המסעדה. המסעדה טענה כי מדובר ביצירות שזוכות להגנה כיוון שהן מקוריות והן תוצר של תהליך יצירתי של ניסוי וטעייה שבמסגרתו נבחרו המצרכים וכמותם המקורית, כמו גם התזמון הנכון לכל צעד וצעד. עוד נטען כי מדובר ביצירת לקט, בו הסדר והבחירה הם החשובים. לטענת המסעדה בעניין זה, המנות השונות נבחרו כך שהן יתכתבו אחת עם השנייה.

בית המשפט שדן בהליך, ואף ערכאת הערעור הרלוונטית, לא ראו עין בעין עם בעלת המסעדה. ערכאת הערעור דחתה את הערעור וציינה כי המסעדה לא הצליחה להוכיח קיומה של יצירה ברת הגנה. בית המשפט הבהיר: אין הגנת זכות יוצרים על המתכון עצמו: רשימת המצרכים היא בבחינת מידע גולמי שאינו ניתן להגנה, ואף ההוראות הפונקציונאליות הכלולות במתכון, כשלעצמן, אינן זוכות להגנה כלשהי. אכן, בהעדר ביטוי מקורי בתיאור המתכון והפעולות, לא יוכל המתכון הכתוב להיות מוגן בזכות יוצרים. עוד נקבע, כי אף יצירת אוסף אין כאן משהמסעדה לא הצליחה להראות אלמנט מקורי כלשהו באוסף כולו. אכן, כל מתכון דורש ניסוי וטעייה, איך בכך אין להשליך על האוסף כי אם על האופן שבו המתכונים נוצרים ומשוכללים. אף הטענה כי המנות מתכתבות אחת עם השנייה נדחתה משזו הובאה ללא נימוק ממשי.

בהתאם, בית המשפט דחה את הערעור וקבע: אין כל זכות יוצרים במתכון ואף לא בספר מתכונים שנאספו, בהעדר ביטוי מקורי כלשהו – בין אם בתיאור המתכון ובין אם בבחירת המתכונים עצמם.

((Tomaydo-Tomahhdo, LLC v. Vozary (6th Cir. October 20, 2015)

 

0

פסיקה: עודף פירוט מגביל את היקף הפטנט

קונסולת Wii

(cc by-sa Jecowa)

כבר עמדתי על כך שבפטנטים, לעיתים, כל המוסיף גורע, וטקסט מיותר עשוי להגביל את היקף המונופולין שמעניק הפטנט. לאחרונה, ניתן פסק דין נוסף הממחיש סוגיה זו בצורה יפה.

ULTIMATEPOINTER הגישה תביעה נגד נינטנדו על כך שהשלט הרחוק של מערכת ה-Wii מפר את פטנט ארה"ב 8,049,729 שבבעלותה . הפטנט דיבר על מכשיר נישא (handheld device). אלא, שבית המשפט פירש מונח זה כמכשיר נישא לצורך הצבעה ישירה (handheld direct pointing device) וזאת לאור האמור בפירוט הפטנט.

הפירוט תיאר שני סוגים של מערכות הצבעה: ישירה ועקיפה. הצבעה עקיפה, הסביר הפירוט, מתקיימת כאשר ישנו יחס בלתי ישיר בין המכשיר לבין מיקום הסמן על גבי המסך, כגון במקרה של עכבר. בהצבעה ישירה, לעומת זאת, מצביעים בצורה ישירה באמצעות המכשיר על גבי המקום הרצוי, כגון בשימוש במסך נגיעה או סמן לייזר. חרף העובדה שתביעות הפטנט לא התייחסו לנקודה זו, בית המשפט הסכים עם נינטנדו וקבע כי הפטנט מוגבל אך למכשירים המבצעים הצבעה ישירה. לפירוש זה היתה משמעות מכרעת שכן, נקבע, שמערכת ה-Wii עושה שימוש במערכת הצבעה עקיפה, אף אם היא מנסה לתת תחושה של הצבעה ישירה למשתמש. מכאן, שפירוש זה הוביל לדחיית הטענה בדבר הפרת הפטנט.

כידוע, בתי המשפט מזהירים מפני ייבוא מגבלות על תביעות הפטנט מהפירוט. אז מדוע מקרה זה היה שונה? בית המשפט מסביר שבמקרה זה הפירוט הבהיר כי מדובר במכשיר הצבעה ישירה. כך, כותרת הפטנט היתה צרה מלשון התביעות והיא התייחסה ל- Easily deployable interactive direct-pointing system and presentation control system and calibration method therefor. הפירוט עצמו הדגיש במקומות רבים כי האמצאה מושא הבקשה הינה מכשיר הצבעה ישירה. אם בכך לא די, הפירוט הוסיף והבהיר כי ישנם יתרונות רבים בשימוש בהצבעה ישירה על פני זו העקיפה, ועודד שימוש במערכת ישירה על פני זו העקיפה:

"The written description also emphasizes how direct pointing is superior to indirect pointing. In the “Background of the Invention,” the patentee notes that “pointing devices may be classified” as either direct or indirectpointingdevices, id. col. 1 ll. 58–60, and that “[i]t needs no argument that direct-pointing systems are more natural to humans, allowing faster and more accurate pointing actions,” id. col 2 ll. 1–3.

The written description further disparages indirect pointing. For example, indirect pointing is criticized as “less natural” than direct pointing, id. col. 2 ll. 35–36, and as not providing “the speed and intuitiveness afforded by direct-pointing systems,” id. col. 2 ll. 41–43. Even a prior art hybrid system, using both direct and indirect pointing, is criticized as not “afford[ing] the fast and more accurate interactive pointing actions provided by some other directpointing systems,” id. col. 4 ll. 52–54, and another hybrid system is criticized for not providing “the desired flexibility afforded by truly direct-pointing methods,” id. col. 5 ll. 1–3. Although the ’729 patent does include one embodiment where the handheld device “may include a conventional, indirect pointing device,” indirect pointing is only used “where direct pointing is not possible or not desired,” id. col. 30 ll. 23–26, thus even further disparaging indirect pointing."

כלומר, עודף פירוט והתייחסות לידע הקודם גרם להצרת היקף המונופולין, ולהצרת התביעות בניגוד לאמור בהן.

((UltimatePointer, L.L.C. v. Nintendo Co. (Fed. Cir. Mar. 1, 2016)

0

פסיקה: היקף החיסיון של עורכי הפטנטים בארה"ב

בהחלטה תקדמית שניתנה אך לאחרונה, דנה ערכאת הערעור הפדראלית בשאלה האם ישנו חיסיון עורך פטנטים-לקוח, בדומה לחיסיון עורך דין לקוח. בית המשפט קבע כי חיסיון כאמור קיים, אלא שהוא צר בהרבה מהחיסיון שחל ביחסים שבין עורך הדין ולקוחו.

כידוע, בדין האמריקאי, עורכי הפטנטים – patent agents – אינם בהכרח עורכי דין.  אלו מביניהם שאוחזים גם ברישיון עריכת דין מאחת המדינות מכונים patent attorneys. עורכי הפטנטים שאינם עורכי דין – ומעתה אכנה אותם בקצרה עורכי פטנטים – אוחזים ברישיון מאת הממשל הפדראלי לערוך בקשות לפטנט, לייצג בהליכי בחינה למול רשות הפטנטים האמריקאית ואף להופיע בהליכים אחרים בפני משרד הפטנטים.

לקריאת המשך המאמר »

0

אין עוד מגבלה על מספר התביעות הבלתי תלויות בבקשת פטנט בישראל

רשות לוגו רשות הפטנטיםהפטנטים פרסמה לאחרונה עדכון להוראות הבחינה ובאופן עקיף הודיעה על ביטול חוזר רשם מ.נ. 78. כזכור, חוזר רשם זה הגביל את מספר התביעות הבלתי תלויות בכל היבט שונה של האמצאה (מכשיר, שיטה וכדומה), לשתיים לכל היותר. כך, הוגבלה יכולתו של בעל האמצאה להגדיר כרצונו את היקף המונופולין המבוקש על ידו.

כבר עם הוצאת החוזר, הבעתי ביקורת כנגד המגבלה שזה הטיל. בפרט, אני סבור שהמגבלה היתה בלתי חוקתית משהיא הוטלה ללא כל הסמכה חוקית לכך ותוך פגיעה בזכות הקניין של מבקשי הפטנט. בקצרה, האילוץ שהרשות כפתה על המבקשים, פגעה בהיקף המונופולין שהם יכלו לזכות בו במסגרת הפטנט ובכך פגעה בקניינם. כידוע, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע כי אין לפגוע בקניינו של אדם, אלא בתנאי פסקת ההגבלה הידועה. פסקת ההגבלה דורשת – בראש ובראשונה – שהפגיעה תעשה מכוחו של חוק, דבר, שלטעמי, לא נעשה במקרה זה.

בפועל, הרשות חרגה מהוראות חוזר מ.נ. 78 אף קודם לכן, כאשר עלו נימוקים מנימוקים שונים. רק לאחרונה אחד מלקוחותיי זכה להקלה בדרישה זו לאחר שבוחן הפטנטים הסכים כי לא הוטל עליו עול נוסף משמעותי בבחינת תביעה בלתי תלויה נוספת.

ביטול המגבלה מותיר את מבקשי הפטנט בישראל כרשאים להגיש כל מספר של תביעות בלתי תלויות, כאשר המגבלה היחידה היא מגבלת תקציב באשר כל תביעה מעבר ל-50 התביעות הראשונות חייבת באגרה נוספת. לטעמי, ניתן היה בהחלט לקבוע אגרה נוספת בגין כל תביעה בלתי תלויה מעבר לכמות מסוימת, ובכך לעודד את מבקשי הפטנט לפעול בחסכנות בעת עריכת בקשות פטנט וניסוח תביעות פטנט. יחד עם זאת, עדיף המצב הנוכחי בו אין כל מגבלה מאשר זה שקדם לו שכלל מגבלה בלתי חוקתית לכאורה.

(מקור: הודעת הרשם)