ארכיון ל פברואר, 2010

0

פסיקה: הפרה תורמת בארצות הברית אינה דורשת ידיעה בפועל אודות קיום הפטנט

בהחלטה בעניין (SEB (T-Fal) v. Montgomery Ward & Co. (Fed. Cir. 2010 קבע בית המשפט הפדרלי לערעורים סטנדרט חדש להפרה תורמת (induced infringement).

לפי סעיף 271(b) לחוק הפטנטים האמריקאי מי שגורם להפרתו של פטנט, חייב כמפר הפטנט. עד פסק הדין האחרון, נקבע כי בכדי לעמוד בתנאי הסעיף, על מי שתורם להפרת הפטנט לדעת בפועל על קיומו של הפטנט המופר. בית המשפט ריכך בפסיקתו הנוכחית את דרישת היסוד הנפשי, וקבע כי די באדישות מכוונות (deliberate indifference) לאפשרות שקיים פטנט. כלומר, בכדי להוכיח הפרה תורמת, בעל הפטנט אינו חייב להראות כי המפר התורם ידע בפועל על קיומו של הפטנט (בין אם בעצמו, או בין אם על ידי עורך הדין שלו) אלא יוכל להסתפק בכך שיראה כי המפר התורם עצם עיניו לאפשרות קיומו של פטנט.
בית המשפט הבהיר כי הסטנדרט האמור אינו דרישה כללית לידיעה בכוח ("היה צריך לדעת" – "should have known"), אלא בדרישה שונה:

At the outset, this court notes that the Supreme Court has indicated, in a different civil context, that “deliberate indifference” is not necessarily a “should have known” standard. Farmer v. Brennan, 511 U.S. 825, 840 (1994). The latter implies a solely objective test, whereas the former may require a subjective determination that the defendant knew of and disregarded the overt risk that an element of the offense existed. […] For example, an accused infringer may defeat a showing of subjective deliberate indifference to the existence of a patent where it shows that it was genuinely “unaware even of an obvious risk.” More importantly, and as courts have observed in a variety of settings, the standard of deliberate indifference of a known risk is not different from actual knowledge, but is a form of actual knowledge. See, e.g., United States v. Carani, 492 F.3d 867 (7th Cir. 2007) (“Deliberate avoidance is not a standard less than knowledge; it is simply another way that knowledge may be proved)"

פרופ' קראוצ' מדווח כי בית המשפט הסתמך על פסיקה שאינה בענייני פטנטים ואשר נעדרה מכתבי בי-הדין של הצדדים. לטעמו מדובר בשינוי גישה של בית המשפט שעד כה נהג להסתמך כמעט בצורה אקסלוסיבית על פסיקות בענייני פטנטים בלבד.

0

פסיקה: הפרת זכויות יוצרים על ידי אולם שמחות ובעליו

בית משפט השלום בקרית גת פסק בעניין ת"א (שלום ק"ג) 1132/03 אקו"ם בע"מ נ' בניסטל בע"מ (18.2.2010) כי אולם האירועים ובעליו אחראים להפרות זכויות יוצרים שבוצעו במקום בשני מועדים שונים.

התביעה התמקדה בשני אירועים שהתקיימו באולם השמחות "ארמונות בניסטל", ובהם נכח נציג של אקו"ם. במהלך האירועים הושמעו לפחות עשר יצירות מוגנות בזכויות יוצרים, ובגין כך הוגשה תביעה זו. בית המשפט התייחס לשאלת אחריותם של בעל האולם ושל בעליו וקבע כי די בהרשאה לאחר לבצע את היצירה בכדי להוות הפרה. אותה הרשאה, נקבע, אינה חייבת להיות הרשאה מפורשת, ואף די בכך שהנתבעים יכלו היו למנוע את הביצוע, אך לא עשו כן.
סעיף 2(3) לחוק זכויות יוצרים 1911, החוק הישן אשר חל על ההפרות שנעשו בשנת 2002, קובע:

כמו כן רואים זכות יוצרים ביצירה כאילו הופרה אם הרשה אדם לתועלתו הפרטית או למקום שעשוע אחר להשתמש ביצירה לשם הצגתה בציבור בלא הסכמת בעל זכות היוצרים, חוץ אם לא ידע ולא היה לו יסוד נאמן לחשוד שיהא בהצגתה משום הפרת זכות יוצרים.

אחת מטענות ההגנה היתה הטענה כי בעל האולם השכיר את הנכס בשכירות משנה לאחר. אף שטענה זו נדחתה מבחינה עובדתית, קבע בית המשפט שלא היה די בה כדי להועיל לנתבעים:

[…] הכלל הפסיקתי שנקבע זה מכבר וזכה לאישור ועיגון נוסף לאחרונה במסגרת רע"א 2991/81 אקו"ם נ' קפוצ'ין עסקי מזון בע"מ ואשר לפיו, השמעת מוסיקה במקומות ציבוריים – דוגמת אולמות אירועים, בתי מלון, מסעדות ו"אירועים ציבוריים" גם אם אינה נעשית ישירות על ידי העסק ל"תועלתו הפרטית", כך שבעל אולם שמחות המתיר להשמיע יצירות מוגנות בנכס שבבעלותו בלא הסכמת בעלי הזכות, נחשב כמפר הזכות, שכן
ההרשאה ניתנה לצורך הפקת רווח לבעל האולם מן האירוע שהתקיים באולם השמחות שלו. (ראה בין היתר גם, ע"א (ת"א) 1987/97 אקו"ם נ' אולמי חאן הדקל בע"מ).

בית המשפט קבע כי שני הנתבעים הפיקו תועלת מעצם השמעת היצירות, ומשום כך נמצא כי שניהם הפרו את הזכות.

בית המשפט קיבל את התביעה אך קבע כי אין מדובר בעשר הפרות, כי אם מספר נמוך יותר שלא ננקב. בית המשפט הסתמך על פסיקת בית המשפט העליון בעניין רע"א 4148/09 אקו"ם נ' יום טוב חדד שם אושרה בעקיפין הקביעה כי השמעתן של מספר יצירות ברצף לאורך אירוע אחד מהווה מסכת אחת של עובדות שהיא בבחינת הפרה אחת של זכות יוצרים.
בית המשפט קבע כי כיוון שמדובר בשני אירועים שונים, ישנן לפחות שתי הפרות, ופסק פיצויים ללא הוכחת נזק בסך 60,000 ש"ח. יצויין כי מכוח החוק הישן ניתן לפסוק בין 10,000 ש"ח לבין 20,000 ש"ח פיצויים ללא הוכחת נזק בגין כל הפרת זכות יוצרים. כלומר, לאור פסיקת הפיצויים ניתן להסיק כי בית המשפט סבר שהיו לפחות שלוש הפרות ולא יותר משש הפרות.
בין שיקוליו בקביעת הפיצויים התייחס בית המשפט לכך שבעליו של האולם נתבע כבר בעבר בגין הפרת זכות יוצרים בצורה דומה, תביעה שהסתיימה בפשרה.

0

זירוקס תובעת את גוגל ויאהו בגין הפרת פטנט

חברת זירוקס (Xerox) הגישה תביעה בגין הפרת פטנטים נגד גוגל ויאהו. התביעה, אשר הוגשה בדלוור (כזכור, מקום #3 בהגשות פטנטים בשנת 2009), מתייחסת לשני פטנטים שונים של זירוקס. לפי הנטען, גוגל מפרה את פטנט 6778979 של זירוקס בשירותי ה-AdSense וה-AdWords שלה. עוד נטען כי יאהו מפרה פטנט זה בשירותים שונים שלה (Yahoo! Search Marketing, Yahoo!Publisher Network, Y!Q Contextual Search). עוד נטען כי גוגל מפרה את פטנט 6236994 של זירוקס ב-Google Maps וב-Google Videos, ואילו יאהו מפרה פטנט זה ב-Yahoo! Shoppingg. בנוסף טוענת זירוקס להפרת פטנט על ידי אתר YouTube.

למעוניינים – כתב התביעה (אף כי כתב תביעה זה, כנהוג בארצות הברית, כמעט אינו מספק פרטים).
1

מיקורוספט ואמזון הודיעו: הסכם רישיונות צולבים בפטנטים

מיקרוסופט ואמזון הודיעו אתמול כי הגיעו להסכם רישיונות צולבים (cross licensing) באשר לפטנטים השונים ששניהם מחזיקים. במסגרת ההסכם, שפרטיו חסויים, שילמה אמזון למיקרוסופט סכום כסף שגובהו לא פורסם.

כלכליסט מדווח שהחשד הוא שההסכם נועד לסגור תביעה פוטנציאלית של מיקרוסופט כנגד אמזון בגין שימוש בחלקים ממערכת ההפעלה לינוקס אשר מפרים פטנטים של מיקרוסופט. חשד זה מתבסס על התביעה שהגישה מיקרוסופט בשנה שעברה נגד TomTom, תביעה אשר נסגרה בפשרה במהרה.
הסכמי רישיונות צולבים מאפשרים לגופים שונים להשתמש בטכנולוגיות מוגנות הפטנט אחד של השני תוך עלויות נמוכות יחסית. בתמורה למתן הרישיון על ידי החברה הראשונה, מעניקה החברה השנייה רישיון בפטנטים אחרים. לעיתים, כמו במקרה הזה, תשלומי איזון משולמים לצד שמחזיק פחות פטנטים או ששווי הפורטפוליו שלו מוערך כנמוך מבין השניים. הסכמי רישיונות צולבים מהווים דרך נוספת להפיק ערך מהחרב ששמה פטנט, מבלי צורך להגיע לבית משפט.
לדיווח בכלכליסט.

3

מבוא לזכות היוצרים, ונקודות איזון ראויות, ומה מיוחד כל כך בתוכנה?

בפוסט זה אבקש לשרטט את קוויה של זכות היוצרים. אתמקד בתיאור של היקף הזכות הניתנת ובהצדקות להענקתה. כמו כן, אראה כי זכות היוצרים אינה שוללת שימוש של הציבור ביצירה, וכיוון שכך אין מקום להעניק זכות יוצרים במתכונתה הנוכחית לתוכנה.

זכות יוצרים הינה זכותו של היוצר או של בעל היצירה לעשות בה כרצונו. אף שהיצירה מוטבעת במקרים רבים במוצר מוחשי, דוגמת הקנווס עליו צויר הציור, הבעלות בעותק היצירה והבעלות ביצירה נפרדות. בעוד שבעל הקנווס יכול לשרוף אותו אם יחפוץ בכך, הוא לא רשאי להעתיק את הציור שמוטבע על גביו ללא אישור של בעל הזכות ביצירה האומנותית – הציור.
היצירה עצמה היא נכס לא מוחשי, ואף שלעיתים אפשר לראות אותה ולחוש בה, אין אנו רואים אלא הטבעה מוחשית אחת פרטנית שלה.
סעיף 4 לחוק זכות יוצרים קובע באילו סוגי יצירות יש זכות יוצרים, ואילו סעיף 5 מבהיר כי אין זכות יוצרים על רעיון, תהליך, מושג מתמטי, עובדה או חדשות, אף כי יש זכות יוצרים בביטוי של אלו. בפוסט זה לא אתעכב על סוגי היצירות המוגנות, אלא נמשיך ונבחן את היקף הזכות הניתנת בגין יצירה מוגנת.
סעיף 11 לחוק זכות יוצרים קובע את היקף הזכות:
זכות יוצרים ביצירה היא הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולה, אחת או יותר, כמפורט להלן, בהתאם לסוג היצירה:
(1) העתקה כאמור בסעיף 12 – לגבי כל סוגי היצירות;
(2) פרסום – לגבי יצירה שלא פורסמה;
(3) ביצוע פומבי כאמור בסעיף 13 – לגבי יצירה ספרותית, יצירה דרמטית, יצירה מוסיקלית ותקליט;
(4) שידור כאמור בסעיף 14 – לגבי כל סוגי היצירות;
(5) העמדת היצירה לרשות הציבור כאמור בסעיף 15 – לגבי כל סוגי היצירות;
(6) עשיית יצירה נגזרת כאמור בסעיף 16, ועשיית הפעולות המנויות בפסקאות (1) עד (5) ביצירה הנגזרת כאמור – לגבי יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית ויצירה מוסיקלית;
(7) השכרה כאמור בסעיף 17 – לגבי תקליט, יצירה קולנועית ותוכנת מחשב.
הנה נוכחנו כי זכותו של בעל זכות היוצרים אינה חולשת על כל הפנים של היצירה, כי אם על פנים מסוימים ופרטניים והם: העתקה, פרסום ראשון, ביצוע בפומבי, שידור, העמדת היצירה לרשות הציבור, עשיית יצירה נגזרת והשכרה.
זכות זו אף אינה אינסופית והיא מוגבלת בזמן. סעיף 38 לחוק קובע:
זכות יוצרים ביצירה תהא למשך חייו של היוצר וכן שבעים שנים לאחר מותו, בכפוף להוראות פרק זה.
בפוסט זה לא אצלול לפרטי-פרטיה של זכות היוצרים. אבקש להסביר את העיקרון, את הרציונאל, שבענקת זכות היוצרים. הדעות חלוקות אודות ההצדקה להענקת זכות היוצרים. יש הסוברים שמדובר בזכות הנובעת מכוח אישיותו של האדם. כלומר, היצירה מהווה החצנה מסוימת של אישיותו של היוצר. משום קשר בלתי אמצעי זה בין היוצר ליצירתו, יש הסוברים כי נכון להעניק זכות יוצרים. אחרים מצדיקים את זכות היוצרים בתיאוריית העבודה. אם אדם עבד בכדי ליצור, הרי שהתוצר שייך לו. תיאוריה נוספת – בה אני תומך – היא התאוריה התועלתנית. לפי תיאוריה זו, זכות היוצרים ניתנת כיוון שמתן הזכות עדיף על פני אי מתן הזכות. או בלשון עממית: זה "משתלם" לנו.
בקצרה אעיר שבעיניי תיאוריית האישיות מצדיקה את הזכות המוסרית (בה לא אעסוק בפוסט זה; ראו פרק ז' בחוק זכות יוצרים), אך לא את זכות היוצרים בעלת הגוון ה"כלכלי". זכות היוצרים ניתנת למכירה, וזאת בניגוד לביטויים אחרים של אישיותנו, כמו גוף האדם ואיבריו. בעיניי, תיאוריית האישיות לא יכולה להצדיק זכות הניתנת להעברה מהיוצר לאחר, ובוודאי לא יכולה להצדיק כלל שמעניק את הזכות ביצירתה למי שאינו היוצר (כפי שקורה ביצירה שנוצרת על ידי עובד).
באשר לתיאוריית העבודה – החוק בישראל מייחס חשיבות למקוריות – אף אם ברמה מינימלית – בכדי להקים זכות יוצרים. קרי, לא די בעבודה של היוצר. יש צורך ביצירתיות.
מכאן לתיאוריה התועלתנית. תיאוריה זו מתייחסת לניתוח כלכלי של היצירה ובתמריצים כלכליים לעידוד יצירת יצירות. התיאוריה התועלתנית מסתכלת על שוק היצירות, שבהן נוצרות יצירות על ידי יוצרים והן נרכשות על ידי צרכנים. בשוק זה קיים כשל שוק מהותי, והוא נובע מכך שיצירה היא בעצם מוצר ציבורי.
התיאוריה הכלכלית מבדילה בין סוגי מוצרים, לפי שני פרמטרים: יריבות (Rivalrous), ומניעות (Excludable). מוצר ציבורי הוא מוצר שבו אין יריבות בין הצרכנים ולא ניתן למנוע את מצרכן אחד להינות ממנו אם נתנו את המוצר לצרכן שני. העדר יריבות, משמעה שבשימוש של אדם אחד במוצר הוא אינו פוגע בהנאה ובתועלת שמפיק אדם שני מהמוצר. ומהתיאוריה – לדוגמאות שימחישו. מגדלור הינו מוצר ציבורי שהרי העובדה שספינה אחת רואה את האור ממנו ויכולה לדעת איפה קו החוף אינה פוגעת בשימוש של הספינה השנייה (העדר יריבות); ולאחר שהמגדלור התחיל לפעול, כל הספינות שעוברות לידו רואות את אורו (העדר מניעות). דוגמה אחרת הינה דוגמת הבטחון. צה"ל מספק שירותי בטחון למדינת ישראל. ככל שנרצה, לא נוכל לתת בטחון לאזרח א' ולא להעניק אותו בטחון לשכנו ב' (העדר מניעות). כמו כן, העובדה שאזרח א' נהנה מבטחון אינה פוגעת בהנאתו של ב' מאותו בטחון.
במוצרים ציבוריים קיימת בעיה אקוטית של רוכבים חופשיים ("טרמפיסטים", Free Rider). כיוון שמרגע שהמוצר נוצר כולנו נהנים ממנו, הטרמפיסט אינו מעוניין לשלם בשביל המוצר. "אחרים ישלמו", הוא סובר, "ואני אהנה". ברם, כשל השוק במוצרים ציבוריים מוביל למצב, לפחות תיאורטית, שאף אחד אינו מוכן לממן את המוצרים הציבוריים הללו. לכל היותר, המוצרים הציבורים מיוצרים ברמת תת-אופטימלית.
כמו המגדלור, בטחון צבאי ותאורת רחוב, גם יצירות הן מוצרים ציבוריים. העובדה שאני יושב ליד חברי ושנינו שומעים את אותו השיר אינה פוגעת בהנאה של שנינו (העדר יריבות); אם משמעים את השיר לחברי, גם אני אשמע אותו (העדר מניעות). כיוון שכך, בעיית הטרמפיסט קיימת גם במוצרים מסוג זה.
פתרון אפשרי אחד לכשל השוק שקיים הוא ייצור על ידי הממשלה ומימון באמצעות מיסים. כך למשל נעשה במקרה של צבא. אך כיוון שרובנו היינו מעדיפים שהיוצרים לא יתוגמלו על ידי הממשל, בכדי שיוכלו להביע ביקורת גם עליו, כמו גם בכדי שהיוצרים המוצלחים יתוגמלו בהתאם, ולא רק היוצרים ה"מקורבים", פתרון זה אינו אפשרי.
פתרון אפשרי אחר יכול להיות יצירתו של תגמול שאינו כלכלי ליוצר. לדוגמה, בחברה שבה סוגדים לאמנים, יכול גם יכול שאדם ישקוד על אומנותו גם ללא תמריץ כלכלי. ברם, איננו חיים בעולם שכזה.
הפתרון שדיני זכויות היוצרים ביקשו לעשות הוא להפוך את הקערה על פיה. להכריז, כי על אף ש"דרך טבע" יצירות הן מוצר ציבורי, באמצעות החוקים הן נהפכות למוצרים excludable (ניתנים למניעה). זכות היוצרים, הלכה למעשה, הופכת את היצירה לכזו שניתן למנוע אותה מאחד אף שהיא ניתנת לאחר. נדייק – אין מדובר בכל היצירה. מדובר בפנים מסויימים של היצירות; פנים שנבחרו באופן שאמור להביא לאיזון ראוי בין תמריץ כלכלי נכון ליוצרים מחד, והנאתו של הציבור מהיצירה שהיא עודנה מוצר נעדר יריבות מנגד.
הנה כי כן, נוכחנו כי האיזון שנבחר מונע מהציבור חלקים מסוימים של הזכות, כגון הזכות להעתיק, לבצע בפומבי ועוד. האיזון גם מעניק זכות למשך תקופה מסוימת, שלאחריה היצירה מוקדשת לציבור וניצבת בנחלת הכלל. איזון זה, הדגשתי, מקדש את העובדה שעדיין מדובר במוצר נעדר יריבות, ומשום כך, ובכדי "להגדיל את העוגה" ולמקסם את התועלת בציבור, הוא אינו מונע שימוש ביצירה. כלומר, שיר מוגן בזכות יוצרים, מותר לכל אדם לדקלם לעצמו; מותר לכל אדם לצפות בסרט; להתרשם מפסל; וכל אלה – גם אם לא שילם ולו שקל אחד לבעל זכות היוצרים ביצירות אלו. אם אלך ברחוב ואתקל בספר אוכל לעיין בו ולקרוא אותו. יתרה מזאת, לבעל זכות היוצרים גם לא תהיה כל טרוניה אם אגנוב העתק של הספר מהספרייה ואקרא בו. לבעל המוצר המוחשי – הספרייה – תהיה טרוניה, אך אין היא נובעת מזכות יוצרים כי אם מזכות בעותק עצמו.
אני מקווה שעד כה הצלחתי להמחיש לקרוא כי זכות היוצרים מעמידה לציבור זכות לעשות שימוש ביצירות מוגנות.
ברם, ולכאן כיוונתי את מילותי, חוק זכות יוצרים מעמיד לציבור זכות שהיא לכאורה צרה יותר – הזכות לעשות ביצירה שימוש הוגן. סעיף 19 לחוק זכות יוצרים קובע:
(א) שימוש הוגן ביצירה מותר למטרות כגון אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך.
(ב) לצורך בחינה של הוגנות השימוש ביצירה לעניין סעיף זה, יישקלו, בין היתר, כל אלה:
(1) מטרת השימוש ואופיו;
(2) אופי היצירה שבה נעשה השימוש;
(3) היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה;
(4) השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה.
הזכות לעשות שימוש הוגן הינה חריג לזכות היוצרים. כלומר, לאחר שנוכחנו כי ישנה הפרה (העתקה, פרסום ראשון, שידור, העמדה לרשות הציבור וכיוצא באלה), ניתן להצדיק את ההפרה הזו אם מדובר ב"הפרה הוגנת".
בעיניי, אגב, המינוח בו נוקט החוק של "שימוש הוגן", מינוח מקובל מזה שנים בארץ ובעולם, הוא מינוח מטעה. הוא גורם לרבים לטעות ולחשוב שמותר להשתמש ביצירות רק כאשר מדובר בשימוש שהוא הוגן. כאמור, לא כך. מותר להשתמש – בכל שימוש שנרצה; אך אם נבחר לבצע פעולה אסורה מכוח זכות היוצרים כגון העתקה, יהיה מותר לבצע אותה אם היא עומדת בכלל "ההוגנות".
כל זאת הרחבתי – על שום מה ולמה? ביקשתי להראות לקורא כי מטרת זכות היוצרים הינה לאפשר ליוצר לקבל רווח כלכלי מחד בגין יצירתו, ואילו לאפשר לציבור להנות מקיומן של יצירות לשימוש מוגבל במהלך קיום זכות היוצרים ושימוש בלתי מוגבל לאחריה. ברם, השיח הציבורי בעניין זכויות היוצרים כאילו שוכח את זכותו של הציבור לשימוש מוגבל במהלך קיום זכות היוצרים. כך לדוגמה, אשמח אם מישהו יראה לי כיצד אני יכול להשתמש בתוכנה מבלי להעתיק אותה. כל עוד ההעתקה הזמנית של תוכנת המחשב לזיכרון לשם הרצתה נחשבת בעיני בית המשפט כההעתקה המפרה זכות יוצרים, לא ניתן להשתמש בתוכנה במהלך קיומה של זכות היוצרים. כלומר, במקרה של תוכנה, בה העתקה היא חלק בלתי נפרד מהשימוש, זכות היוצרים אינה מעניקה דבר היום דבר לציבור בגין הענקת הזכות ליוצר. אומנם, הזכות תפקע בעתיד (הרחוק. רחוק מאוד, במונחים של תוכנה), אך בטרם היא פוקעת הציבור שאינו משלם בגין היצירה, אינו מרוויח מקיומה. זאת, להבדיל מהיצירות ה"קלאסיות".
משום כך, אני סבור, כי אין מקום להעניק זכות יוצרים (במתכונתה הנוכחית) לתוכנת מחשב. בפוסט אחר בעתיד, ארחיב על דעתי זו ואנסה להציע פתרונות חלופיים (כדי, שכפי שמגיב רשם לי, ישראל לא תהפוך למדינה של דיסק אחד).
בהערת אגב אוסיף, כי דווקא התוכנות החופשיות ותוכנות הקוד הפתוח למיניהן מבהירות שבעולם התוכנה קיים גם קיים תמריץ כלכלי ליצירת תוכנות מבלי להזדקק להפיכת התוכנה ממוצר ציבורי למוצר פרטי. בעולם הקוד הפתוח נהוג למכור מוצרים משלימים למוצר התוכנה, כגון חומרה או שירותים. התוכנה החופשית ותוכנות קוד פתוח מלמדות אותנו, לפחות להשקפתי, שאין צורך בתמריץ כלכלי יציר הדין בכדי שתוכנות יווצרו. אעיר לסיום נקודה זו, כי אני מודע לכך שרישיונות קוד פתוח רבים, דוגמת רישיון GPL, מנצלים את זכות היוצרים של התוכנה בכדי לשמור את התוכנה פתוחה וחופשית. בעיניי ניתן היה להשיג מטרה זו גם בדרכים אחרות, אך העיקר להשקפתי הוא אחר – הצורה שבה פועלת קהילה זו כיום מלמדת שאין הכרח בתמריץ כלכלי יציר דין בכדי שתוכנות טובות, איכותיות ונדרשות יווצרו.
לסיכום, בפוסט זה התייחסתי להיקף זכות היוצרים. הראתי כי מדובר בזכות מוגבלת וניסיתי לשכנע שההצדקה להענקתה היא הצדקה תועלתנית. הסברתי מהו מוצר ציבורי והדגמתי כי יצירות הן מוצרים מסוג זה, הדורשים התערבות בכדי למנוע כשל שוק. עוד הסברתי כי הפתרון שזכות היוצרים מעניקה הוא פתרון שמייצר יש-מאין מניעות לאספקטים מסוימים של היצירה. האספקטים שנותרים חופשיים וברשות הציבור כוללים בעיקר את השימוש ביצירה. לבסוף, הראתי שבתוכנה אין אפשרות להשתמש ביצירה ללא העתקתה ומשום כך נקודת האיזון בה היא שונה. על נקודת האיזון הראויה בעיני, כמו גם על פתרון מוצע עבור יצירות דיגיטליות (הסובלות מאותה בעיה ממנה סובלת התוכנה), ארחיב בפוסט אחר.
2

חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967

 פרק א' : פרשנות

1. הגדרות (תיקון: תשנ"ה, תשנ"ח, תש"ס)

בחוק זה –

"ארגון הסחר העולמי" – ארגון הסחר העולמי שהוקם בהסכם שנחתם במרקש ביום 15 באפריל 1994;

"בוחן" – מי שנתמנה כדין להיות בוחן פטנטים או בוחן ראשי או הממונה על הבוחנים;

"בעל-אמצאה" – הממציא עצמו או הבאים מכוחו והם מי שזכאי לאמצאה מכוח הדין או על פי העברה או על פי הסכם;

"בעל-פטנט" – האדם הרשום בפנקס כמי שניתן לו פטנט או כמי שעברה אליו הבעלות בפטנט;

"הרשות" רשות הפטנטים כאמור בפרק י;

"מדינת האיגוד" – מדינה שהיא חברה באיגוד להגנת הקנין התעשייתי, מכוח אמנת פריס בדבר הגנת הקנין התעשייתי, או קבוצה של מדינות האיגוד המקיימת מערכת משותפת עבור הגשת בקשות לפטנט, ולרבות שטחים שהאמנה הוחלה עליהם מכוח הסמכויות שהוענקו לענין זה באמנה;

"מדינה חברה" – מדינת האיגוד או מדינה שהיא חברה בארגון הסחר העולמי;

"ניצול אמצאה"

(1)  לענין אמצאה שהיא מוצר, כל פעולה שהיא אחת מאלה – ייצור, שימוש, הצעה למכירה, מכירה או ייבוא לצורך אחת מהפעולות האמורות;

(2)  לענין אמצאה שהיא תהליך – שימוש בתהליך, ולגבי מוצר הנובע במישרין מן התהליך – כל פעולה שהיא אחת מאלה: ייצור, שימוש, הצעה למכירה, מכירה, או ייבוא לצורך אחת מהפעולות האמורות;

אך למעט אחת מאלה:

(1)  פעולה שאינה בהיקף עסקי ואין לה אופי עסקי;

(2)  פעולה נסיונית בקשר לאמצאה שמטרתה לשפר אמצאה או לפתח אמצאה אחרת;

(3)  פעולה הנעשית לפי הוראות סעיף 54א.

"עורך פטנטים" – מי שרשום בפנקס עורכי-הפטנטים והוא בעל-רשיון כעורך-פטנטים;

"פנקס" – פנקס הפטנטים המתנהל לפי הוראות סעיף 166;

"רשם" – מי שנתמנה להיות רשם הפטנטים על פי סעיף 157, לרבות, בכפוף לאמור בסעיף 158 – סגן הרשם;

"תאריך הבקשה" – תאריך הגשת הבקשה לפטנט לפי המועד שנקבע לכך בסעיף 15, אם לא נקבע בחוק זה או על פיו תאריך אחר.

לקריאת המשך המאמר »

תגיות:
0

השבוע בקצרה

0

מחקר: תביעות של טרולי פטנטים

PatentFreedom, חברה שמבקשת לעקוב ולהפחית את החשש מטביעות של NPE-ים (Non Practicing Entities, או בשמם הפחות תקין פוליטית – טרולי פטנטים), מפרסמת באתר שלה נתונים אמפיריים אודות טרולי הפטנטים.

בין היתר, ניתן לראות עלייה משמעותית לאורך השנים בתביעות של טרולי הפטנטים. מסביבות ה-100 תביעות בגין הפרת פטנט בשנת 1998 לכ-500 תביעות בגין הפרת פטנט בשנת 2009. כמובן שהיה עדיף שבגרף זה יתווסף כמדד מנורמל מספר תביעות הפטנטים בכלל, לשם השוואה.
מבחינתי הנתון המעניין היה דווקא החברות אותן הטרולים אוהבים לתקוף – ובראשם אפל (56 תביעות משנת 2004), סוני (55), דל (50), מיקרוסופט (49), HP וסמסונג (48 כל אחת). אין ספק שמדובר בחברות שמי שאינו טרול פטנטים לא היה יכול לתקוף נוכח ארסנל הפטנטים שיש לכל אחת מהן. דווקא ענק הפטנטים IBM נמצא יחסית מאחור (מקום 22 ברשימה, עם 25 תביעות).
0

חוזר רשם חדש: חלוקת בקשות לפטנט

עדכון: ביום 25.01.2016, בעקבות החלטת הרשם בעניין בקשת פטנט 234696 על שם Genentech Inc. מיום 12.1.2016 (פורסמה באתר רשות הפטנטים), בוטל חוזר רשם מ.נ. 81. 

 

השבוע פורסם חוזר רשם מ.נ. 81. החוזר מתייחס לאפשרות של מבקש פטנט לפצל את בקשתו למספר בקשות. מצב זה נדרש כאשר הבקשה תובעת יותר מאמצאה אחת (דהיינו, שתביעות שונות תובעות אמצאות שונות), שהרי סעיף 8 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 דורש:

פטנט יינתן על אמצאה אחת בלבד

בחוזר רשם זה, הצהירה הרשות על הפרשנות המשפטית הראויה בעיניו לסעיף 24 לחוק הפטנטים. סעיף זה מאפשר לחלק בקשה אחת למספר בקשות ובלבד שהבקשה טרם קובלה. הרשות קבעה כי מטעמי יעילות וודאות משפטית, הפרשנות הראויה לסעיף זה קובעת כי ניתן לחלק רק את הבקשה הראשונה. כלומר, בקשה שנוצרה כתוצאה מחלוקה – לא ניתן לחלק אותה בשנית. החשש של הרשות הוא מפעולות סרק של ממציאים שעשויים לרצות להשאיר בקשה במצב pending. היתרון בבעלות על בקשה שהיא תלויה ועומדת הוא בכך שניתן עוד לשנות אותה ואת התביעות שלה כך שיכסו מוצרים/תהליכים של מתחרים (ובלבד שהתיאור יתמוך בתביעת אמצאות אלו).

לנוחות הציבור, אני מפרסם את לשון החוזר גם כאן.

מטרת חוזר זה הינה להודיע לציבור על הפרשנות שתינתן ברשות הפטנטים לסעיף 24(א) לחוק הפטנטים, תשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק").
1. סעיף 24(א) לחוק קובע כדלקמן: "כל עוד לא קובלה הבקשה, זכאי המבקש לדרוש שהיא תחולק לבקשות אחדות."
2. הוראה זו ניתנת לשתי פרשנויות שונות: האחת, כי הבקשה ההורה, והיא בלבד, ניתנת לחלוקה עד מועד הקיבול; השנייה, כי הבקשה ההורה, וכן כל בקשה חלוקה ממנה, ניתנות לחלוקה עד מועד הקיבול של כל אחת מהן.
3. הרשות מודיעה בזאת כי הפרשנות שתאומץ הינה כי הבקשה ההורה, והיא בלבד, ניתנת לחלוקה עד מועד הקיבול, וזאת, בין היתר, בשל הצורך לסיים את הליכי הבחינה בזמן סביר וכן משיקולים של וודאות משפטית לכלל הציבור.
4. חוזר זה ייכנס לתוקף במועד פרסומו באתר הרשות.
2

איך קוראים את הפטנט הזה? מדריך בסיסי לקריאת מסמך הפטנט

בפוסט זה אנסה להסביר על קצה המזלג כיצד קוראים פטנטים.

לשם ההדגמה אתמקד פעם נוספת בפטנט הקליק האחד המפורסם של אמזון, פטנט אמריקאי מספר 5,960,411לינק נוסף). כאמור, על אף שפטנט זה הונפק (issued) בשנת 1999, הוא כרגע נמצא בהליכי בחינה מחודשת (reexamination, הליך בו עסקתי בעבר). עם זאת, אתמקד בפטנט כפי שהונפק לשם ההדגמה כיצד יש לקרוא פטנט.
מצד שמאל מופיע שער הפתיחה של הפטנט. על גביו ניתן למצוא פרטים רבים לגבי הפטנט. בצד שמאל למעלה מצוין כי מדובר בפטנט (ולא בקשה לפטנט). מימין מופיע מספר הפטנט (5,960,411) וכן התאריך שבו הפטנט הונפק (28.9.1999).
מתחת לקו האופקי ניתן לראות את שמו של הפטנט (METHOD AND SYSTEM FOR PLACING A PURCHASE ORDER VIA A COMMUNICATIONS NETWORK) ומתחתיו את רשימת הממציאים. הממציאים אינם בהכרח הבעלים בפטנט, וכפי שניתן לראות בפטנט זה, ביום ההנפקה הוא כבר הועבר (assigned) לחברת אמזון. רישום הבעלות שמופיע בפטנט היה נכון במועד שבו הוא הונפק וייתכן שהבעלות השתנתה מאז.
מתחת לנתון זה מופיע מספרה הסידורי של בקשת הפטנט (08/928,951) ותאריך הגשתה בארצות הברית (12.9.1997). תאריך ההגשה חשוב ממספר סיבות. העיקריות שבהן מנויות להלן: הוא קובע מהו הידע הקודם הרלוונטי לפטנט. כלומר, השאלה "האם אמצאה היא חדשה" נענית לאור מה שהיה ידוע עד ליום הגשת הבקשה; תוקף הפטנט הוא עשרים שנה מיום הגשת הבקשה.
כאשר מדובר בבקשת פטנט שהוגשה מכוחן של בקשות קודמות, הדבר יהיה מצוין אף הוא בחלק זה של הפטנט. פרטים נוספים המופיעים על גבי עמוד השער כוללים סיווג טכנולוגי לפי קטגוריות (על פי שתי שיטות שונות, אמריקאית ובינלאומית). לאחר מכן, מופיעים פרטים לגבי פרסומים שצוטטו כחלק מהידע הקודם הרלוונטי לבקשה ובכלל אלו מסמכי פטנטים אמריקאים, מסמכי פטנטים זרים ופרסומים אחרים.
בנוסף, מפורטים שמות בוחני הפטנטים שבחנו את הבקשה ואישרו את מתן הפטנט ומפורט שמו של עורך הדין שייצג את מבקש הפטנט. למעשה, מדובר בעורך פטנטים (ששמו בארה"ב, patent agent) או בעורך דין שהינו גם עורך פטנטים (ששמו בארה"ב, patent attorney).
לבסוף מופיע תקציר הפטנט (Abstract) שאמור לתאר בקצרה ובתמציתיות את עיקר האמצאה שנתבעת בפטנט. לאחריה מופיע רישום של מספר התביעות (claims) ומספר דפי השרטוטים (Drawing sheets), וכן שרטוט אחד, ייצוגי, שאמור להעביר את עיקרה של האמצאה בצורה ויזואלית.
כל הנתונים הללו, המופיעים על גבי עמוד השער של הפטנט אינם אלא מתארים אספקטים שונים של הפטנט. ברם, האספקט העיקרי של הפטנט – הוא מה היא האמצאה אותה נאסר על הציבור לבצע ללא הסכמת בעל הפטנט – נעדר ממנה. זכות זו מוגדרת, כאמור, בתביעות הפטנט.
להשלמת התמונה נסקור את הסטים השונים של התביעות, כפי שהם מופיעים בפטנט זה. בחלק התביעות של הפטנט רשומות, כאמור בדף הפתיחה, 26 תביעות. כל אחת נפרדת. הפרה של תביעה אחת כמוה כהפרה של הפטנט. אף אם תופרנה כל התביעות או אם תופר רק אחת – הסעד לו יזכה בעל הפטנט יהא זהה. התביעות כולן צריכות להיות מכוונות לאמצאה אחת, שאם לא כך, הרי שהיה מקום להגיש מספר בקשות פטנט שונות ונפרדות.
התביעות מסודרות בסטים נפרדים. הסט הראשון כולל את תביעה 1, שאמורה להיות הרחבה מכולם, ולאחריה תביעות 2-5 אשר תלויות בה. הסט הראשון מתייחס לשיטה לביצוע הזמנה (Method for placing an order).
סט שני כולל את תביעה 6 הבלתי תלויה, ואת תביעות 7-8 התלויות בה. הסט השני מתייחס למערכת לקוח להזמנת פריט (Client system for ordering an item).
הסט השלישי כולל את תביעה 9 הבלתי תלויה ואת תביעה 10 התלויה בה. סט זה מתייחס למערכת שרת לייצור הזמנה (Server system for generating an order).
הסט הרביעי כולל את תביעה 11 הבלתי תלויה ואת תביעות 12-26 התלויות בה. סט זה מתייחס לשיטה להזמנת פריט באמצעות מערכת לקוח (Method for placing an order using a client system)
בפוסט הקודם התייחסתי לבעייתיות הטמונה בסט הראשון ביחס להפרה במשותף. כפי שניתן להתרשם משאר התביעות בפטנט זה, הן תובעות נכונה צד אחד של השיטה/מערכת ואותן, ככל הנראה, ניתן להפר.
כאמור, את התביעות יש לפרש לאור האמור בפירוט ובתיק הבחינה של הפטנט, כמו גם לאור הידע וההבנה של איש מקצוע מיומן בתחום הרלוונטי. לשם עמידה על הפרשנות הנכונה של תביעות הפטנט, אין מנוס מקריאה מעמיקה של הפירוט ובכלל זה התבוננות בשרטוטים השונים, ועיון בתיק הבחינה.

בפוסט זה הדגמתי בקצרה כיצד קוראים מסמך פטנט. הסברתי אילו פרטים נמצאים על שער הפטנט. כמו כן, סקרתי את הסטים השונים של התביעות אשר כולן תובעות אספקטים שונים באותה אמצאה.

8

התביעות: הגדרת המונופול של הפטנט

Barb-wire fence

(cc by-sa Ross Macbeth)

בפוסט זה אנסה להסביר על קצה המזלג כיצד מוגדר המונופולין של בעל הפטנט.

מסמך הפטנט מורכב בעיקרו משני חלקים שונים: הפירוט והתביעות.
תפקיד הפירוט לחשוף לעולם את פרטי האמצאה ולאפשר (enable) לבעל מקצוע מיומן בתחום לבצע את האמצאה. בלשונו של סעיף 12 לחוק הפטנטים הישראלי:

הפירוט יכלול שם שיש בו כדי לזהות את האמצאה, את תיאורה, עם שרטוטים לפי הצורך, וכן תיאור דרכי הביצוע של האמצאה שעל פיו יוכל בעל המקצוע לבצעה

מנגד, התביעות, Claims בלעז, תוחמות את המונופול שמוענק לבעל הפטנט. סעיף 13(א) לחוק הפטנטים מגדיר:

הפירוט יסתיים בתביעה או בתביעות המגדירות את האמצאה ובלבד שכל תביעה כאמור תהא נובעת באופן סביר מהמתואר בפירוט.

ובסעיף 49 לחוק מוגדר כי הזכות למנוע מאחר לנצל את האמצאה מוגדר על ידי התביעות, ובלא קשר לפירוט:

בעל פטנט זכאי למנוע כל אדם זולתו מלנצל בלי רשותו או שלא כדין את האמצאה שניתן
עליה הפטנט, בין בדרך המוגדרת בתביעות ובין בדרך דומה לכך שיש בה, לנוכח המוגדר
באותן התביעות, עיקר האמצאה
שהיא נושא הפטנט

וכדבריו של הנשיא מ' שמגר בעניין ע"א 345/87 hughes aircraft company נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 45 (1990):

משמע, היקף ההגנה המשפטית על הפטנט, או – כפי שמקובל לכנות זאת -"תחום המונופולין
של הפטנט", צריך להיקבע על-פי המוגדר בתביעות. אולם, לבד מן התביעות כולל הפירוט של
הפטנט גם חלק נוסף, הוא תיאור הפטנט. התיאור תפקידו להביא את הרקע לפטנט ולתאר את
מהותו, מטרותיו ודרכי ביצועו. התביעות תפקידן להגדיר במדויק ובזהירות את תחום
המונופולין

התביעות דומות לקווי הגבול התחומים את חלקת האדמה. הן-הן מגדירות עד לאן רשאי הציבור לצעוד ומהיכן ידיר את רגליו.
כתיבת התביעות היא מטלה המשולה להצבת הגדר סביב אותה חלקת אדמה דמיונית. הקושי הטמון בה הוא רב והיא מהווה את עיקר מלאכת עריכת הבקשה. עת ניסוח התביעות בוחרים כל פרט ופרט, עד כדי המילים המתאימות אשר מחד מתארות את האמצאה בצורה רחבה וכללית דיה בכדי למנוע אפשרות של Design around, ומאידך מתארות את האמצאה בצורה מצומצמת דיה כדי שהיא תהיה חדשה ובעלת התקדמות המצאתית.

התביעות נחלקות לתביעות בלתי תלויות ולתביעות תלויות. תביעה בלתי תלויה כמוה כלוח חלק. מתחילים מקריאתה ומסיימים בקריאתה. תביעה תלויה, כשמה, תלויה בתביעה אחרת. היא כוללת בחובה את המגבלות (limitations – שם כללי לאלמנטים בתביעות, יהיו אלה צעדים בתהליך או רכיבים במכשיר) המנויות בתביעה בה היא תלויה וכן מגבלות נוספות אותן היא מוסיפה.
כלומר, תביעה בלתי תלויה, מגדירה את האמצאה ככוללת מספר מסוים של מגבלות (רכיבים/צעדים) ואילו התביעה התלויה מצמצמת את היקף ההגנה בהוסיפה עוד אלמנטים.

אף שהתביעה התלויה כוללת רכיבים רבים יותר, אמרתי כי היא בעלת היקף מצומצם יותר. הדבר נובע מכך שבכדי להפר תביעה על המוצר/תהליך לבצע את כל המגבלות המופיעות בתביעה. תושמט ולו מגבלה אחת – ואין הפרה.
ניתן להסתכל על תביעת פטנט בצורה לוגית. כל תביעה מגדירה אלמנטים שחייבים להיות במוצר/תהליך המפר. כלומר, אם היא כוללת שני רכיבים, A ו-B, הרי שגם רכיב A וגם רכיב B צריכים להיכלל במוצר/תהליך המפר. ברי, כי אם נוסיף דרישה לרכיב אחר, C, בנוסף לרכיבים A ו-B, הרי שכל מוצר/תהליך שיכלול את כל הרכיבים הללו יכלול גם את רכיבים A ו-B. לעומת זאת, יהיו מוצרים/תהליכים שיכללו את A ו-B, אך לא יכללו את הרכיב הנוסף.
ניתן להסתכל על הציור הממחיש זאת, באמצעות דיאגרמת ון. שני האיזורים הצבועים בירוק מייצגים את המימושים שכוללים גם את A וגם B, ואילו האיזור הצבוע בירוק בהיר – הוא איזור קטן יותר – מייצג את כל המימושים שכוללים את A, B ו-C.
בתביעות, כמו בכל פסוק לוגי של חיתוך, כל המוסיף – גורע.
ומהכלל אל הפרט. נבחן את תביעותיו של פטנט אחד מסוים. לשם ההדגמה אתמקד בפטנט אחד מפורסם – פטנט הקליק האחד של אמזון, פטנט אמריקאי מספר 5,960,411לינק נוסף). על אף שפטנט זה הונפק (issued) בשנת 1999, הוא כרגע נמצא בהליכי בחינה מחודשת (reexamination, הליך בו עסקתי בעבר). עם זאת, אתמקד בתביעות הפטנט כפי שהופיעו בעת הנפקתו.
בחלק התביעות ישנם מספר סטים של תביעות. כל סט כולל תביעה אחת בלתי תלויה ומספר תביעות התלויות בתביעה הבלתי תלויה (בצורה ישירה, דהיינו נתלות בה ממש; או בצורה עקיפה, דהיינו נתלות בתביעה תלויה אחרת מאותו הסט).
נבחן את תביעה מספר 1 של הפטנט:
A method of placing an order for an item comprising:
under control of a client system,
displaying information identifying the item; and
in response to only a single action being performed, sending a request to order the item along with an identifier of a purchaser of the item to a server system;
under control of a single-action ordering component of the server system,
receiving the request;
retrieving additional information previously stored for the purchaser identified by the identifier in the received request; and
generating an order to purchase the requested item for the purchaser identified by the identifier in the received request using the retrieved additional information; and
fulfilling the generated order to complete purchase of the item
whereby the item is ordered without using a shopping cart ordering model.

עסקינן בתביעה לשיטה (Method) להזמין מוצר (placing an order). השיטה מחולקת לשני חלקים, החלק הראשון מתבצע תחת מערכת הלקוח, ואילו החלק השני מתבצע תחת רכיב במערכת השרת.

בצד הלקוח, השיטה כוללת הצגת מידע המזהה את המוצר (אותו מוצר שמזמינים); ובתגובה לפעולה אחת בלבד שליחת הזמנת המוצר ביחד עם מזהה של הרוכש למערכת השרת.
בצד השרת, ההזמנה מתקבלת; מידע נוסף שנשמר קודם לכן נשלף באמצעות המזהה של הרוכש; יוצרים (generating) הזמנה לרכוש את המוצר לרוכש תוך שימוש במידע הנוסף; ומבצעים (fulfilling) את ההזמנה.
התביעה מוסיפה ומסיימת בפסקת whereby, פסקה המסבירה אפקט של התהליך מבלי להוסיף מגבלות נוספות. הפסקה קובעת שההזמנה מבוצעת ללא שימוש במודל עגלת קנייה.
זהו אם כן המונופול בו זכה בעל הפטנט. לעיתים ישנם מונחים שעשויים להתפרש במובנים שונים, ולשם פרשנותם יש לפנות לפירוט או לתיק הבחינה ולראות כיצד מבקש הפטנט התייחס אליהם. כך למשל המונח shopping cart ordering model, אשר אינו מונח ברור לכשעצמו. ניתן למצוא הסבר למשמעות מונח זה, בין היתר, בעמודה 2 של הפטנט בשורות 16-49.
חשוב לשים לב שתביעה זו כוללת פעולות שמבוצעות על ידי הלקוח ועל ידי השרת. כלומר, הלקוח עצמו אשר מבצע את רק את צד הרכישה אינו מפר את הפטנט. אגב, ספק בעיני שתביעה זו אי פעם תופר במהלך הרגיל של העסקים, שכן גם המוכר אינו מבצע את כל הצעדים הנתבעים, וכוונתי לאותם צעדים אותם מבצע הלקוח בכדי להזמין. המקור החוקי לחשש זה הוא החלטת בית המשפט הפדרלי לערעורים בעניין BMC Resources, Inc. v. Paymentech, L.P, 498 F.3d 1373. אני ער ומודע לכך שפעולתו של הלקוח מתבצעת בכותלי האתר של הספק, וככזו ניתן היה לחשוב שהספק מנחה את פעולתו, כנדרש בפסק הדין הנ"ל. ברם, החלטה אחרת של בית המשפט הפדרלי המחוזי (Global Patent Holdings, LLC v. Panthers BRHC. LLC, 586 F. Supp. 2d 1331 (S.D. Fla. 2008)) קבעה כי בתרחיש מסוג זה, הספק אינו מנחה או שולט בלקוח כיצד לפעול ברמה הנדרשת בכדי שפעולותיו של הלקוח ייוחסו לבעל האתר.
נשוב לפטנט בו אנו עוסקים ונבחן את תביעה מספר 3, היא תביעה תלויה בתביעה מספר 1.
The method of claim 1 wherein the single action is clicking a button.
תביעה תלויה זו מוסיפה על הצעדים האמורים בתביעה מספר 1 וקובעת שהפעולה האחת (המתבצעת בצד הלקוח) היא לחיצה על כפתור.
הנה ראינו כי פטנט הקליק האחד, אינו בהכרח על קליק אחד, באשר תביעה מספר 1, הרחבה יותר, קובעת כי ההזמנה מתבצעת לאחר פעולה אחת, אשר יכולה להיות קליק אך יכולה להיות גם פעולה אחרת (דוגמת השמעת קול).
לסיכום, בפוסט זה הסברתי כי התביעות בפטנט הן המגדירות את היקף הזכות הנתונה לבעליו. הדגמתי באמצעות פטנט הקליד האחד של אמזון כיצד יש לקרוא תביעות. עוד תיארתי את כלל ה- All Limitations Rule, לפיו כי בכדי להפר תביעה יש לבצע את כל המגבלות המוגדרות בה. נגעתי בקצרה בדין האמריקאי בכל הנוגע להפרת פטנט במשותף (Joint Infringement) והסברתי כי ספק בלבי אם ניתן לאכוף את התביעות אותן סקרתי בפוסט זה.
בפוסט זה הסברתי בקצרה מה ההבדל בין חלק התביעות בפטנט לבין חלק התיאור. התביעות תוחמות במדויק את המונופולין לו זוכה בעל הפטנט בעוד שהפירוט נועד לגלות לציבור מידע, ובכללו גם כיצד ניתן לנצל את האמצאה.
0

חיפוש פטנטים

Soldier with Binoculars

(cc by expertinfantry)

אחת השאלות הראשונות שעולה בפני ממציא המבקש להגן על אמצאתו בפטנט היא האם האמצאה חדשה. לשם כך, נהוג לבצע חיפוש אחר פרסומים.
פרסום שעשוי לשלול את חדשנותה של אמצאה הינו כל פרסום שנגיש לציבור ושמאפשר לבעל מקצוע מיומן לנצל את האמצאה. פרסום עשוי להיות ספר בספרייה, אתר אינטרנט, פטנט או בקשה לפטנט, דברים שנאמרו בהרצאה וכיוצא באלה. ככלל, אין חשיבות לשפה שבה הדברים התפרסמו ואף לא למקום הפרסום, אך מטבע הדברים, ונוכח עלויות חיפוש גבוהות, נהוג לערוך חיפוש רק בשפה האנגלית ולהמקד במאגרים מקווננים.
ניצול של האמצאה עשוי אף הוא להיחשב כפרסום, ומשום כך מי שמבקש להגן על אמצאתו בפטנט נדרש שלא להשתמש בה בפומבי בטרם הגיש את בקשת הפטנט. לעניין זה ראוי לציין כי אין חשיבות לשאלה האם בעל מקצוע מיומן היה יכול להבין כיצד האמצאה פועלת מהאופן שבה היא נוצלה, אלא די בכך שהיא אכן נוצלה בפומבי. כלומר, נסיעה במכונית בעל מנוע חדש וייחודי בכבישי ארצנו ייחשב כפרסום אף אם מכסה המנוע היה נעול ומאובטח. לעניין זה אם תישאל השאלה הפילוסופית הידועה: אם עץ נפל ביער, ואיש לא שמע, האם העץ השמיע רעש? התשובה של דיני הפטנטים תהיה ברורה: לגבי הרעש, לא ברור; אבל העובדה שהעץ נפל – פורסמה וידועה.
הערה נוספת שיש לשים לב אליה היא כי הצעת מימוש האמצאה למכירה כמוהו כניצול האמצאה בפומבי. כלומר, מוטב כי ממציא המנוע האמור, לא יציע למכור מכוניות הכוללות את אותו המנוע, בטרם הגיש את בקשתו לפטנט.

הממציא "הקלאסי" – אותו פרופסור שעוקב אחר חדשות התחום הרלוונטי ומכיר כל חוקר בסביבה – דרך כלל יכול לענות בקלות על השאלה האם המצאתו חדשה היא או לאו. ברם, הממציא האופייני, שלמרבה ההפתעה הוא שונה מן הפרופסור, אינו בעל היכרות אינטימית עם תחום המצאתו. לאותו ממציא מומלץ לבצע חיפוש אחר פרסומים. תחילה, מומלץ כי יערוך חיפושים באמצעות מנועי חיפוש, דוגמת גוגל או בינג. במהלך החיפוש יספיק למצוא מוצר שמבצע את האמצאה (ויש לדייק – מוצר שמבצע את האמצאה, ולא מוצר המשיג את אותה מטרה שהאמצאה משיגה) בכדי לשלול את חדשנותה. ברי כי ככל שתיאור פעולתו של המוצר יהיה פרטני ומדויק יותר, יהיה זה קל יותר להבין אם הוא מנצל את אותה האמצאה או לאו. אגב, במהלך חיפוש שכזה, ייתכן וניתן להעריך את שוויה הכלכלי של האמצאה – שהרי אם ישנם מוצרים בשוק שפותרים פתרון דומה, ניתן להסיק מה גודלו של השוק הקיים, מיהם המתחרים, ואיזה יתרון אסטרטגי יעניק הפטנט למול מוצרים מתחרים. כאמור, פטנט הינו חרב ולא מגן.
לאחר החיפוש הראשוני, רצוי להמשיך ולהעמיק ולחפש פרסומי פטנט. כלומר, פטנטים שנרשמו ובקשות פטנט שפורסמו. יש לזכור כי על דרך הכלל בקשת פטנט אינה מפורסמת ביום הגשתה, ומשום כך ישנם פטנטי צוללת – בקשות שהוגשו אך טרם פורסמו ואשר עשויות לתאר את האמצאה עצמה. בשלב החיפוש אין כל דרך לזהות את קיומם של פטנטי הצוללת והם, למרבה הצער, אי ודאות שיש לחיות עמה.
חיפוש הפטנטים יכול להיעשות על ידי הממציא או על ידי בעל מקצוע, דוגמת עורך פטנטים או עורך דין. על דרך הכלל, עורך הפטנטים או עורך הדין יידעו לדמות חיפוש לצורה שבה רשויות הבחינה השונות יערכו את החיפוש, ומשום כך החיפוש שהם יערכו עשוי להיות איכותי יותר. עם זאת, בסופו של יום, השיקול הכלכלי הרלוונטי הוא עלות מול תועלת. בעוד הממציא עשוי להקדיש לחיפוש עשרות שעות, עורך הפטנטים לא ייעשה כן בתשלום סביר. כך או כך, החיפוש הוא דרך כלל אינדיקטיבי ואינו עונה על השאלה האם האמצאה היא חדשה והאם יש בה התקדמות המצאתית.

לממציא המעוניין, ישנם מספר הולך וגודל של מאגרים מקווננים המאפשרים חיפוש פטנטים בחינם. ראשית, ישנם אתרים רשמיים של רשמי הפטנטים כגון האמריקאי והישראלי. מאגר הרשם האירופאי, eSp@ceNet, כולל פרסומים ממספר רב של ארצות והוא נוח למדי. כמו כן, WIPO מאפשר חיפוש נוח גם כן באמצעות מערכת PATENTSCOPE. לבסוף, החיפוש שהוא אולי הנוח ביותר, הוא, כמו תמיד, החיפוש של גוגל. אם כי, המאגר של גוגל, לפחות בשלב זה, אינו מתעדכן באופן תדיר והוא אינו מקיף כמאגרי הנתונים האחרים.
בעלי המקצוע נעזרים גם במאגרים בתשלום, שהבולט שבהם הוא כנראה Delphion, ובתוכנות כגון PAT Monitor.

לסיכום, בפוסט זה התייחסתי לחיפוש פטנטים. אף שניתן לבצע חיפוש באמצעות עורך דין או עורך פטנטים, רצוי בטרם נכנסים להוצאות מיותרות, לערוך חיפוש ראשוני באמצעות האינטרט. הסברתי כי חיפוש שכזה מאפשר גם להעריך את השווי הכלכלי של האמצאה ולא רק את כשירותה לקבלת פטנט. לאחר סיום חיפוש ראשוני, ובהנחה ותוצאות החיפוש אינן שוללות את חדשנות האמצאה, ניתן לערוך חיפוש מדוקדק יותר באמצעות מנועי חיפוש ייעודיים לפטנטים. בחיפוש זה ישנו יתרון מסוים לחיפוש של בעל מקצוע, אף כי ניתן לחסוך בהוצאה (לא גדולה) זו. כך או כך, החיפוש לעולם לא יוכל להבטיח דבר, אלא לכל היותר להוות אינדיקציה לחומר הרקע הקיים, ולשוני שמוסיפה האמצאה החדשה על גביו.

0

בטריות נטענות על ידי USB

חבר שלח אלי לינק לאתר עם עיצובים מיוחדים: http://www.moixadesign.com.

בין היתר, נתקלתי באתר בבטריות נטענות על ידי חיבור USB. מגניב ביותר, ואף במחיר סביר – כשבעים ש"ח.
(התמונה מהאתר http://www.usbcell.com)
מסתבר שלחברה יש מספר זכויות קניין רוחניות שמגנות על מוצר זה.
בין היתר, מדגם אמריקאי US D577,333 המגן על הצורה האסטית של המוצר, פטנט אמריקאי US 7,375,494, על מוצר הכולל בטריה בעלת מחבר מתאים למחשב, וסימן מסחר אמריקאי US 78,883,785 על הסימן USBCELL.
אתר המוצר מפרט זכויות קניין רוחניות נוספות (כגון זכויות במדינות אחרות, ובקשות פטנט נוספות).

4

פסיקה: בעלות ביצירות צילום מוזמנות

ת"א (שלום ת"א) 26918-06 פרג נ' בורוכוב (מיום 8.2.2010)

התובע, בעל סטודיו לצילום, העסיק את שני הנתבעים במשך כשנה. במהלך התקופה הם צילמו עבור לקוחותיו של התובע צילומי סטילס וצילומי וידאו. כאשר פתח אחד הנתבעים סטודיו משלו, עשו השניים שימוש בצילומים והציגו אותם כשלהם. בשל כך הגיש התובע את התובענה בטענה של הפרת זכויותיו בצילומים מכוח חוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007.

בית המשפט ניתח את מצב הזכויות בצילומים וקבע כי זכות היוצרים בהם אינה נתונה לתובע, ואף לא לנתבע, אלא למזמיני האירועים. סעיף 35 לחוק, שכותרתו "יצירה מוזמנת" קובע:

(א) ביצירה שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה, כולה או חלקה, הוא היוצר, אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר, במפורש או במשתמע.
(ב) ביצירה שהיא דיוקן או צילום של אירוע משפחתי או של אירוע פרטי אחר, שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה הוא המזמין, אלא אם כן הוסכם אחרת.

בית המשפט הסיק כי הבעלות ביצירות, צילומי זוגות של מתחתנים צעירים, הוא הזוגות עצמם, בהעדר הוכחה לקיומו של הסכם אחר.

באשר לטענה בדבר הפרתה של הזכות המוסרית, קבע בית המשפט כי היא אינה זכותו של התובע, כי אם של הנתבעים אשר צילמו, הלכה למעשה, את האירועים. בעניין זה בית המשפט הפנה לסעיף 4א' לפקודת זכות יוצרים. הפנייה לפקודה אינו מוסבר בפסק הדין, אך הוא נובע מכך שהצילומים נעשו בשנת 2005, בטרם חוקק החוק החדש, וממילא האחרון טרם היה בתוקף.

ראוי לציין כי גם לאורו של החוק החדש התוצאה היתה זהה. סעיף 45 לחוק קובע:

(א) ליוצר של יצירה אמנותית, יצירה דרמטית, יצירה מוסיקלית או יצירה ספרותית, למעט תוכנת מחשב, שיש בה זכות יוצרים, תהיה ביחס ליצירתו זכות מוסרית, למשך תקופת זכות היוצרים באותה יצירה.
(ב) הזכות המוסרית היא אישית ואינה ניתנת להעברה, והיא תעמוד ליוצר אף אם אין לו ביצירה זכות יוצרים או אם העביר את זכות היוצרים ביצירה, כולה או חלקה, לאחר.

הזכות המוסרית הצמודה לזכות היוצרים היא זכות אישית, שלהבדיל מזכות היוצרים אינה ניתנת להעברה. היוצר הוא בעל הזכות המוסרית אף אם זכות היוצרים עצמה הומחתה לאחר.

6

אמצאות שירות ותגמול ראוי לממציא

Doctor in Lab

(cc by-nc-sa Joe Lencioni)

חוק הפטנטים הישראלי קובע כי אמצאות של עובדים, בנסיבות מסוימות, קמות קניין למעסיק. עם זאת, החוק מוסיף וקובע כי בהעדר הסכם אחר בין העובד והמעביד, וועדה מיוחדת תכריע בגובה התגמול הראוי.

היום פורסמה החלטה חדשה של הועדה, המונה שלושה חברים: שופט בית המשפט העליון בדימוס י. אנגלרד, רשם הפטנטים מ. נועם ופרופסור ש. פלג, בעניינם של Actelis Networks נ' אילני (החלטה מיום 3.2.2010), והקביעות שבהחלטה זו בעלות השלכה רחבה.
נפתח בלשון החוק. אמצאת שירות מוגדרת בסעיף 132 לחוק הפטנטים, שקובע בזו הלשון:
(א) אמצאה של עובד, שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת-שירותו (להלן – אמצאת-שירות), תקום לקנין מעבידו, אם אין ביניהם הסכם אחר לענין זה, זולת אם ויתר המעביד על האמצאה תוך ששה חדשים מיום שנמסרה לו ההודעה לפי סעיף 131.
(ב) הודיע העובד בהודעתו לפי סעיף 131 כי בהעדר תשובה נוגדת של המעביד, תוך ששה חדשים מיום מתן הודעת העובד, תקום האמצאה לקנין העובד, ולא נתן המעביד תשובה נוגדת כאמור, לא תקום האמצאה לקנין המעביד
סעיף 134 לחוק הפטנטים מקים את סמכותה של הועדה לענייני תמלוגים ופיצויים בעניין זה:

באין הסכם הקובע אם זכאי העובד לתמורה בעד אמצאת-שירות, ובאיזו מידה ובאילו תנאים, ייקבע הדבר על ידי הועדה לעניני פיצויים ותמלוגים שהוקמה לפי פרק ו'.

מר אילני, עובד של חברת Actelis Networks, המציא אמצאת שירות ופנה לועדה לקבל תגמול הולם בגין אמצאתו. החברה עתרה כי הבקשה תדחה על הסף, בין היתר נוכח הסכם מפורש שקיים בין הצדדים.
הועדה בחנה את ההסכם והגיעה למסקנה כי על אף שישנו סעיף פרטני המתייחס להעברת הזכויות הקנייניות באמצאות שירות, הוא אינו מבטל את תחולתו של סעיף 134 הנ"ל. הועדה קבעה כי בניגוד לזכות הקניינית באמצאה, זכות אותה החוזה מעביר לחברה, הזכות לפיצוי היא זכות אישית שאינה ניתנת להעברה.
הועדה העירה כי יתכן והזכות לפיצוי היא זכות קוגנטית אשר אינה ניתנת לביטול, כנהוג בהרבה זכויות אחרות בדיני העבודה. עם זאת, במקרה המסוים הזה, היא לא נדרשה להכריע בסוגיה, באשר, כאמור, נקבע כי החוזה אינו מתייחס כלל לתמורה שניתנת לעובד בגין האמצאה.
המסקנה המתבקשת מהחלטה זו היא שלא די לו למעסיק לכלול בחוזי ההעסקה בהם הוא משתמש סעיף ספציפי המתייחס להעברת הזכויות מהעובד למעביד, אלא יש להוסיף התייחסות מפורשת לסוגיית התגמול לעובד. נוכח העמדה של הועדה לפיה ייתכן ומדובר בזכות קוגנטית, ייתכן והפתרון האופטימלי הוא הצהרה כי שכרו של העובד מהווה תמורה גם בגין אמצאות שירות שהוא עשוי להמציא.
לאור החלטה זו, אני סבור כי יש מקום למעסיקים השונים במשק לבחון מחדש את חוזי ההעסקה שלהם ולתקנם בהתאם.
1

פשרה: 1.3 מיליון דולר פיצויים בגין הפרת זכויות יוצרים במשחק מחשב

תושב אוסטרליה העלה לאינטרנט משחק חדש בסדרת סופר מריו לקונסולית Wii של נינטנדו, יישלם לחברה פיצויים בסך 1.3 מיליון דולר אמריקאי (1.5 מיליון דולר אוסטרלי). סכום הפיצויים נקבע במסגרת הסכם פשרה בין הצדדים.

מעניין לציין שהעותק המפר הועלה לאינטרנט בטרם המשחק הושק בצורה רשמית. כלומר, לכאורה בוצעה הפרה של זכות פרסום ראשון של בעל הזכויות, ולא רק זכות העמדה לרשות הציבור/העתקה. שתי זכויות נפרדות אלו כלולות יחדיו באגד הזכויות שמעניקה זכות היוצרים.
פורסם בכלכליסט.
2

מומלצימר נ' צימר מומלץ

בית המשפט המחוזי קבע כי אין בשם האתר "צימר מומלץ" משום גניבת עין לעומת אתר "מומלצימר".
התובע, בעליו של אתר מומלצימר ושותפו לשעבר של הנתבע, הגיש תביעה בגין גניבת עין באתר חדש שהנתבע פתח ושמו "צימר מומלץ".
בית המשפט דחה את התביעה ופסק לטובת הנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ וכן פיצוי בגין צו המניעה הזמני שהוצא בסך 15,000 ש"ח.
בית המשפט הדגיש כי בעוולה של גניבת עין יש צורך להוכיח קיומו של מוניטין, וזאת להבדיל מתביעה בגין הפרתו של סימן מסחר שאז אין צורך בהוכחתו של רכיב זה. לשם הוכחת מוניטין, הביא התובע ראיות לכך שהאתר מומלצימר מופיע כאחד האתרים הראשונים בתוצאות חיפוש לא ממומנות של גוגל. ברם, בית המשפט קבע כי בכך לא סגי.

הימצאותו של אתר האינטרנט "מומלצימר" במופע ראשון, או באחד מן המופעים העליונים ברשימת תוצאות החיפוש באתר אינה חזות הכל, ואינה יכולה ללמד, כשלעצמה, על קיום מוניטין לעסקם של התובעים.

לטעמי קביעה זו מתיישבת עם השכל הישר, שכן כידוע לכל, ניתן לבצע מניפולציות טכניות ולהוביל אתר למיקום גבוה בתוצאות חיפוש של גוגל (ראו: Searcg Engine Optimization). בית המשפט הסביר כי ניתן היה להוכיח קיומו של מוניטין לאתר או למי שעומד מאחוריו בדרכים אחרות.

בהקשר של מוניטין לאתר האינטרנט עצמו, ניתן היה, למשל, להביא נתונים על אודות כמות הכניסות לאתר התובעים, להציג את פופולאריות האתר במנועי חיפוש שונים, להראות כי ישנם קישורים בלתי ממומנים מאתרים אחרים שאינם של התובעים, הממליצים להיעזר בשירותי האתר, להביא אינדיקציות לכך שגולשי האינטרנט מעדיפים את אתר "מומלצימר" על פני אתרים אחרים, ולהביא נתונים אודות מספר המפרסמים באתר התובעים, פריסתם הגיאוגרפית, על כמות הפרסומים באתר התובעים לעומת פרסומים באתרים אחרים, ועוד.

בהקשר של קיום מוניטין לתובעים כ"יצרנים" של אתר האינטרנט, הסוגיה מעט מורכבת יותר. אמנם, במקרים מסוימים נקבע בפסיקה כי אין חשיבות לזיהויו של המוצר עם יצרן ספציפי ואין צורך בהיכרות עם בעל הזכות במוניטין (ע"א 498/66 "דוחן" חברה לייצור ושיווק בע"מ נ' "יצהר" חרושת שמנים בע"מ, פ"ד כ(4), 600). כך גם בתחום האינטרנט, הרחב כל כך, כאשר יתכנו מקרים בהם קהל גולשי האינטרנט יהיה אדיש לחלוטין לזהותו של ספק המידע (כאשר, למשל, מדובר במידע טכני, עובדתי), משום שהדגש הוא על מהירות וקלות איתור המידע, ופחות על מקור המידע. אולם יהיו מקרים שבהם תתכן חשיבות לזהות ספק המידע, והדבר רלוונטי לאתרי אינטרנט הכוללים מידע שהוא בגדר הערכה, המלצה, חוות דעת או כלי עזר מיוחדים. אתר אינטרנט המביא לציבור הגולשים מידע מסוג כזה, ומבקש לחסות בצל הגנתם של דיני התחרות העסקית, עשוי להראות כי רכש די מוניטין משום שהוא מספק לגולשים מידע אמין, איכותי, בדוק, ואף הפך לבעל שם כ"בר סמכא" בתחום, ביחס לאתרים אחרים.

מעבר לנדרש, נקבע כי אף אין חשש סביר להטעיה שכן העיצוב הכולל של האתרים שונה. בנוסף נקבע, כי במעשיהם של התובעים דבק רבב המעיד על חוסר תום לבם.
השופט העיר כי התובעים רשמו שם מתחם zimermumlaz.co.il על שמם לאחר שנודע להם אודות האתר המתחרה, בכדי לפגוע באפשרות של "צימר מומלץ" לפעול.
חמור מכך, התובעים הסתירו עובדות אלה מעיני בית המשפט, כאשר ציינו כי שם מתחם זה אכן רשום על שמם, אך לא גילו את המועד שבו רכשו שם מתחם זה, ואף הציגו את אתר האינטרנט שהעלו הם עצמם בשם מתחם זה, במסגרת נספח ה' לכתב התביעה, כאילו היה הוא אתר הנתבעים, ולא אתר התובעים. התנהגות זו משליכה על ניקיון כפיהם של התובעים ומלמדת על חוסר תום לבם בהגשת הבקשה והתביעה.
אף שהמשוכה היתה קלה יותר למעבר אם היה מדובר בתביעה בגין הפרתו של סימן מסחר, בית המשפט קבע כי אף לו היה מדובר בתביעה מסוג זה, לא היתה ידם של התובעים על העליונה. נקבע, כי בהיותו סימן מילולי (word mark) המורכב ממילה גנרית (צימר) ומילה תיאורית (מומלץ) הרי שההלחם "מומלצימר" ראוי להגנה מצומצמת כסימן מסחר.
0

WIPO פרסמה נתונים ראשוניים על מערכת ה-PCT בשנת 2009

ארגון ה-WIPO, ארגון הקניין הרוחני הבינלאומי, פרסם נתונים ראשוניים אודות מערכת ה-PCT שמכוחה מוגשת בקשות פטנט בינלאומיות.

לפי הנתונים שהתפרסמו, השפעת המיתון הכלכלי התבטאה בירידה של כחמישה אחוזים במספר בקשות הפטנט הבינלאומיות שהוגשו. נראה שהמזרח הרחוק הושפע פחות, באשר בסין, ביפן ובקוריאה חל גידול במספר ההגשות. בלטה מעל כולם סין, בה חל גידול בכשלושים אחוזים במספר בקשות הבינלאומיות שהגיעו מהענק הרדום. סין מדורגת במקום ה-5 מבין כל המדינות החברות בהגשת בקשות בינלאומיות.
אחוז אחד מהבקשות הבינלאומיות בשנת 2009 הגיעו ממדינת ישראל, והיא מדורגת במקום 15 מבין כל המדינות החברות. המספר האבסולוטי (המוערך בשלב זה) של הבקשות שנבעו מישראל בשנת 2009 הוא 1,578. מדובר בירידה חדה של 17% לעומת שנת 2008 (אז הוגשו 1,905 בקשות מישראל).
תגיות: , ,
0

ניתן צו מניעה זמני בפרשת קופיקו נ' קופיפו

הסופרת תמר בורנשטיין לזר תבעה את רשת המזון "מחסני כמעט חינם", נוכח השימוש של האחרונה בדמות קוף על גבי אריזות דגני בוקר המכונים בשם "קופיפו". במקרה זה, התובעת מחזיקה שתי זכויות קניין רוחניות: האחת, זכות יוצרים בדמות הקוף המוכר, ואילו השנייה, סימן מסחר בשם "קופיקו" ובדמותו. מכוחן של שתי אלו, הגישה היא את תביעתה.

במסגרת תביעתה, עתרה התובעת לקבלתו של צו מניעה זמני. החלטה לגבי צו מניעה זמני, יש להדגיש, ניתנת בטרם הדיון מוכרע. מטרתו של צו כזה למנוע פגיעה נוספת ומתמשכת בבעל הזכויות, והוא ניתן עוד בטרם ישנה הכרעה לגופו של עניין כי אכן יש הפרה. היום התפרסמה ההחלטה בצו זמני זה, המקבלת את הבקשה ומורה לנתבעים להפסיק לשווק את מוצרי "קופיפו".
0

מחקר: ליטיגצית פטנטים בארצות הברית

PriceWaterhouseCoopers פרסמו מחקר לגבי תביעות בעניין פטנטים בארצות הברית.

בין היתר, פורסמה רשימה של מחוזות לפי הזמן החציוני למשפט (מרגע הגשת התביעה ועד ליום בו נשמע הדיון לגופו בבית משפט). הנתונים נאספו לאורך השנים, החל משנת 1995 ועד 2008. הנה הזוכים:
  1. Virginia Eastern District Court (0.88)
  2. Wisconsin Western District Court (1.01)
  3. California Southern District Court (1.24)
  4. Florida Middle District Court (1.71)
  5. Maryland District Court (1.75)
  6. Texas Eastern District Court (1.79)
  7. Kansas District Court (1.89)
  8. Delaware District Court (1.92)
  9. Texas Southern District/Bankruptcy Courts (1.99)
  10. California Central District Court (1.99)
בסוגריים, זמן חציוני עד תחילת המשפט במחוז, בשנים.
נתון מעניין נוסף שמפורסם הוא רשימת המחוזות שבהם בעלי הפטנט "אהודים" יותר. הסקירה כוללת שלושה פרמטרים: זמן עד תחילת המשפט, אחוזי הצלחה ופיצויים שנפסקו.
  1. Virginia Eastern District Court (0.88 48.6% $26,408,116)
  2. Texas Eastern District Court (1.79 51.6% $20,411,860)
  3. Delaware District Court (1.92 47.7% $13,354,001)
  4. Wisconsin Western District Court (1.01 35.5% $4,533,086)
  5. California Central District Court (1.99 48.3% $2,901,170)
  6. Florida Middle District Court (1.71 57.9% $214,952)
  7. Texas Southern District/Bankruptcy Courts (1.99 28.1% $10,576,567)
  8. New Jersey District Court (2.70 32.1% $17,096,347)
  9. Colorado District Court (2.99 31.3% $56,222,734)
  10. Texas Northern District Court (2.42 46.7% $1,682,566)
בסוגריים, זמן חציוני עד תחילת המשפט, בשנים; אחוזי הצלחה של תובעים; ופיצוי חציוני במקרים שנפסקה הפרה.
0

דיווח: איפה הגישו תביעות פטנטים ב-2009?

בלוג הפטנטים 271 פרסם את רשימת המחוזות בהם הוגשו הכי הרבה תביעות פטנטים בשנת 2009 בארצות הברית. כצפוי, המחוז המזרחי של טקסס איבד את הבכורה וזאת לטובת המחוז המרכזי בקליפורניה.
ואלו עשרת הזוכים:
  1. Central District of California
  2. Eastern District of Texas
  3. District of Delaware
  4. Northern District of California
  5. District of New Jersey
  6. Northern District of Illinois
  7. Southern District of New York
  8. Southern District of California
  9. District of Massachusetts
  10. Eastern District of Virginia
הנתונים במקור מ-LegalMetric.
0

על סופיות הדיון: הדרכים לבטל פטנט

Dead End Sign

(cc by bennylin0724)

אף שבעל פטנט עברך הליך בחינה על ידי רשות הפטנטים, אישור הרשות אינו סוף פסוק. בישראל, כמו באירופה ובניגוד לארצות הברית, החוק מכיר בהליך התנגדות לאחר קיבול (post grant opposition).

לאחר שרשות הפטנטים הישראלית מקבלת את הבקשה וסבורה כי יש ליתן בגינה פטנט, דבר הקיבול מתפרסם וניתנת לציבור הזדמנות להתנגד למתן הפטנט. סימן ג' לפרק ג' של חוק הפטנטים הישראלי עוסק בהליך זה, והוא קובע כי את ההתנגדות ניתן להגיש תוך שלושה חודשים.
אף לאחר קבלת הפטנט, אין תוקפו של הפטנט מובטח. סעיף 37 לחוק קובע:

בחינת הבקשה ומתן הפטנט אינם משמשים ערובה שהפטנט הוא בר-תוקף, והמדינה או עובדיה לא ישאו בשל מתן הפטנט בשום אחריות.

ואכן, במסגרת תביעות בגין הפרת פטנט, אך מטענות ההגנה השכיחות היא כי לא היה מקום ליתן פטנט. הטענה שיש לבטל את הפטנט אינה חייבת לעלות רק במסגרת תביעת הפרה. ניתן להעלותה גם במסגרת הליך עצמאי. סימן ה' לפרק ד' של חוק הפטנטים אשר כותרתו "ביטול פטנט לפי בקשת מי שאינו בעל הפטנט" עוסק בהליך ממין זה.
נוכח קיומו של ההליך לאחר ההנפקה (post issue), מה לו המתנגד כי יש התנגדות בטרם ההנפקה ולאחר הקיבול (post grant)? עיקר התשובה הוא בנטלי ההוכחה. לאחר הנפקתו של הפטנט, הדין מקים חזקה כי האמצאה בבסיסו של הפטנט היא אמצאה כשירת פטנט. משכך, נטל ההוכחה בהליך בו מתבקש ביטול פטנט הוא על המתנגד. המתנגד נדרש להוכיח ברמת הוכחה של מאזן ההסתברויות, היינו מעל לחמישים אחוזים (50% פלוס אפיסילון, בשפת המתמטיקאים), כי האמצאה אינה כשירת פטנט. לעומת זאת, בטרם הונפק הפטנט ואף אם קובלה הבקשה, הרי שהנטל להוכיח כי ההמצאה בבסיסה של בקשת הפטנט היא אמצאה כשירת פטנט מוטל על כתפי מבקש הפטנט. אף שהעברת הנטל מעבירה את הצורך להוכיח מרמה של 50% פחות אפסילון ל-50% פלוס אפסיליון, השוני בנטלים לעיתים יכול להכריע את גורלו של התיק.
אגב, ניצחון של בעל הפטנט במסגרת הליך התנגדות מקים השתק פלוגתא והשתק עילה בינו לבין המתנגד. כלומר, המתנגד לא יוכל עוד להעלות טענה בדבר תוקפו של הפטנט במסגרת תביעה נוספת שתתברר בין הצדדים. ברם, עקרון סופיות הדיון בעניין הפטנט – נכון הוא רק כלפי המתנגד. צדדים אחרים אשר לא היו שותפים להליך ההתנגדות יוכלו גם יוכלו לתקוף את תוקפו של הפטנט בשלב מאוחר יותר.
בארצות הברית הדין בעיקרו הוא דומה. קיומו של פטנט מקים חזקה הניתנת להפרכה כי האמצאה – כשירת פטנט היא. אף שלא ניתן להגיש התנגדות בטרם הנפקת הפטנט, הדין האמריקאי מכיר בשלושה הליכים בהם תשמע קריאת תיגר על תוקפו של הפטנט: הראשון, טענת הגנה במסגרת הליך בגין הפרת פטנט; השני, פנייה לבית משפט לסעד הצהרתי לפיו הפטנט אינו תקף; והשלישי, פנייה לרשם הפטנטים האמריקאי לבחון מחדש את תוקפו של הפטנט.
בפניה לרשם לפתוח את הליך הבחינה מחדש (הליך reeexamination), הנטל להראות כי קיימת שאלה חדשה ומהותית בדבר כשירות האמצאה לפטנט לאור טיעוני המבקש היא על המבקש. אך לאחר שרשם הפטנטים מחליט בעניין הבקשה, הליך הבחינה נפתח מחדש ואין עוד חזקה לתוקפו של הפטנט. עוד ראוי לציין, כי בעבר הליכי בחינה מחדש היו נעשים במעמד צד אחד, מבקש הפטנט (ex parte reexamination). לאחרונה שונה החוק והוא מאפשר כיום בחירה של מבקש הבחינה – האם להצטרף להליך אדברסרי בו הוא ומבקש הפטנט ניצבים משני צדי המתרס (inter partes reexamination) או שמע לעורר את קיומו של ההליך ולא ליטול בו עוד חלק. עוד ראוי לציין, כי לא כל טענה נגד הפטנט יכולה להיטען במסגרת הליך הבחינה מחדש. בעיקרו, הליך זה נועד לבחון את מבחני החדשנות וההתקדמות ההמצאתית לאור פרסומים קודמים. מבחנים אחרים כגון enablement אינם נידונים בבחינה מחדש, ואף לא כל prior art יכול לשמש עילה לקיומו של הליך שכזה.
פניה לבית משפט לסעד הצהרתי מחייבת כי בית המשפט יקנה סמכות לדון בסוגיה. בתי משפט אינם מקום לדון בשאלות תיאורטיות, ומשכך הם ממאנים להתערב בעניינים שאין להם השלכה אמיתית על הצדדים. לענייננו, תביעה לסעד הצהרתי (declaratory judgment) כי פטנט אינו תקף חייבת להיות מלווה בהסבר מדוע המבקש מעוניין בסעד זה. זאת בניגוד להליך בפני רשם הפטנטים אותו כל אדם יכול לעורר, אף ללא הזדהות, וללא כל הצדק. דרך כלל, בית משפט קונה את סמכותו נוכח איום של בעל הפטנט בנקיטת צעדים. מכתב התראה הוא הוכחה לקיומו של איום שכזה. נוכח האמור, ישנה חשיבות בנקיטת זהירות עת נשלח מכתב התראה. כך למשל, ייתכן ועדיף לשלוח את מכתב ההתראה רק לאחר שכתב התביעה מוכן ולאפשר למפר זמן קצר ביותר להשיב בטרם תוגש התביעה. אפשרות אחרת היא לשלוח מכתב שאינו מצביע במפורש על הפרת הפטנט אלא בקשה לפתוח במשא ומתן למתן רישיונות מאת בעל הפטנט.
בעניין MEDIMMUNE v. GENENTECH בית המשפט העליון קבע כי אף מי שהסכים לשלם בגין רישיון יכול להגיש בקשה לסעד הצהרתי. בארצות הברית ישנה חשיבות גדולה למי יגיש את התביעה ראשון – האם יהיה זה בעל הפטנט שיתבע בגין הפרתו או מי שמבקש כי הפטנט יבוטל? החשיבות נעוצה בכך שמגיש התביעה בוחר את הפורום בו הוא מעוניין לנהל את תביעתו. אף שהחלטתו של התובע היא אינה מכרעת ולעיתים ניתן להעביר את הדיון למקום אחר בו הפורום מתאים יותר, אך במכלול השיקולים מתחשבים בעיקר ברצונו של התובע. כך, יוכל בעל הפטנט להגיש את תביעתו בטקסס, והמתנגד לפטנט יגיש את תביעתו בפורום שיראה בעיניו אוהד יותר.
לסיכום, הנפקתו של פטנט על ידי רשות הפטנטים המוסמכת אינו סוף פסוק. אף שקיום הפטנט מקים חזקה לתוקפו, חזקה זו ניתנת לסתירה. בפוסט זה עמדתי בקצרה על ההבדל בנטלי ההוכחה במסגרת התנגדות לבקשת פטנט ובמסגרת בקשה לביטול פטנט. התייחסתי לדין האמריקאי אשר אינו מכיר בהליך התנגדות לבקשת פטנט, אך מאפשר את פתיחת בחינת בקשת הפטנט מחדש. עוד הראתי מתי ניתן לבקש סעד הצהרתי מבית משפט, והדגשתי את חשיבות הסוגיה, כמאפשרת בחירת פורום אופטימלי עבור מי שפותח בהליך.
0

השבוע בקצרה

7

סרטון של רד הט: נגד פטנטים בתוכנה

סרט קצר שמעלה טענות נגד פטנטים בתוכנה. עיקר הטענות הן למעשה מתחום איכות הפטנטים ולא טענות שהמצאת תוכנה אינה צריכה להיות המצאה כשירת פטנט.
אחת הטענות שמועלת מתייחסת לאורך החיים של התוכנה לעומת הקצב האיטי של מערכת הפטנטים. לטעמי הטענה הזו אינה רלוונטית, שכן ספק אם המצאת תוכנה מלפני עשר שנים אינה רלוונטית גם היום. אומנם סביר כי על גבי ההמצאה הישנה יתווספו עוד ועוד המצאות ושכלולים נוספים, אך ההמצאה הישנה – סביר שהיא עודנה רלוונטית גם כעבור עשרים שנים ויותר.

עוד מתייחסים בסרט לפרוייקט Peer-to-patent שנועד לשפר את איכות בחינת בקשות הפטנט. הרעיון מאחורי הפרוייקט הוא לחשוף את הבקשה לציבור שכולל גם מומחים בתחום הרלוונטי, ואלו יוכלו להפנות את בוחן הפטנטים בקלות לפרסומים רלוונטיים לבקשה.

הגעתי לסרטון מהפוסט הזה של Patently-O.
0

תביעה בגין הפרת פטנט על ידי ג'ילט

כלכליסט מדווח היום שהוגשה תביעה נגד ג'ילט בגין הפרת פטנט. מהדיווח של כלכליסט עולה כי התובעים ביקשו וקיבלו פטנט בישראל על מחזיק סכיני גילוח, אך אין בידם פטנט אמריקאי מקביל. עוד דווח כי התובעים ניהלו משא ומתן משך תקופת זמן ארוכה, משא ומתן שלא הבשיל לכדי הסכם בשל העדרו של פטנט אמריקאי.

אסביר, כי העובדה שיש בידי התובעים פטנט ישראלי מספיקה לשם הגשת תביעה בגין הפרה בישראל. בהנחה שהפטנט שלהם אכן הופר, הם יוכלו לזכות לפיצויים בגין ההפרה וכן לקבל צו מניעה שיאסור על ג'ילט למכור בישראל עוד מוצרים מפרים. ברם, כוחו של הפטנט הישראלי לא יוכל למנוע מכירה של המוצר מחוץ לגבולות ישראל או לזכות בפיצוי בגין מכירה מסוג זה.
1

אופנת פטנט


ביום שלישי הסתובבתי ברחבי תל אביב, כשראיתי את חנות הבגדים שבתמונה.

Patent Fashion ממוקמת, למתעניינים בדרך תל אביב-יפו 27. מעיון קצר במאגר סימני המסחר עולה כי סימן המסחר הזה אינו רשום. לא חבל?
1

פטנטים הם כלי התקפי לא הגנתי

Knight with a sword and shield

(cc by-nc-sa One lucky guy)

בהמשך לשאלות שהעלה אחד הקוראים בתגובה לפוסט, החלטתי להתייחס בקצרה למשמעות זכות הפטנט כחרב או כמגן.

בפוסט אחר עמדתי על כך שלבעל פטנט ניתנת הזכות למנוע מאחר את השימוש בהמצאתו. כלומר, שאר הציבור כפוף לכוח שמוענק לבעל הפטנט. במובן ציורי, בעל הפטנט אוחז בידו חרב אותה הוא יכול להפנות כלפי מי שמשתמש בהמצאה שלו.
לעומת זאת, הפטנט אינו מעניק לבעליו חירות להשתמש בהמצאתו שלו. במצב בו פלוני מלין כי בעל פטנט מנצל את ההמצאה, בעל הפטנט לא יוכל להיוושע בטענה כי יש בידיו פטנט המתיר לו לעשות כן. במובן הציורי, הפטנט אינו יכול לשמש כמגן בידי בעליו.
ברם, בדומה לנשק גרעיני, גם החזקה של פטנטים יכולה לשמש לצורך הגנתי. אם היריב מודע לכך שבידיך פורטפוליו פטנטים רחב או אולי פטנט ספציפי על המצאה הדומה למוצר שלו, הוא יהסס בטרם יפתח חזית. חברות מסוימות מטפחות את תיק הפטנטים שלהן לצורך זה.
אך יש מי שאינם חוששים מארסנל הפטנטים שיש לירביהם ומבחינתם אפשר ללחוץ על הכפתור האדום ולהתחיל במלחמה. לא – הכוונה אינה לאחמדיניג'ד או דיקטטור אחר שלא חס על חיי עמו, אלא לטרולי הפטנטים. טרול פטנטים הוא, בכלליות, מי שמחזיק בפטנט בכדי לתבוע. הוא אינו מחזיק בפטנט לשם יתרון תחרותי או תפיסת נתח שוק. טרול הפטנטים ממתין על הגשר המטאפורי שייצר הפטנט ומבקש בקשיש ממכל אשר מבקש לעבור ולהשתמש בהמצאה שבבסיס הפטנט. ככזה, ההרתעה שמספק פטנט נגדי אינה מעניינו של הטרול, שכן הפטנט שיש בידי המפר לא ישפיע על הטרול לכאן או לכאן. או אז בא לידי ביטוי ההבדל שבין החרב נטולת העוקץ לבין מגן מוצלח שהיה עשוי לסייע למי שנופל ברשתו של טרול הפטנטים.
היחס לטרולי הפטנטים נע בין קצוות מנוגדים. יש שסוברים כי הטרולים הם אימת היער והעולם, שכן לשיטת אלו הטרולים פוגעים בחופש של הגופים היצרניים, מגדילים את עלויות הייצור, פוגעים בתחרות והכל מבלי לתרום דבר. מנגד, יש את אלו שסבורים כי הטרולים הם תופעה הגיונית וטובה. יש בין אלו אף כאלו שמתנגדים למונח טרול, ומעדיפים את הגדרה חפה מאסוציאציות שליליות כגון ישות שאינה משתמשת (Non-Practicing Entity, או בקיצור NPE). לדעת אלו, הטרולים הם תוצר של שוק הפטנטים המאפשר סחר חופשי בזכות הפטנט. באמצעות המסחר ניתן לתגמל את הממציא בגין תרומתו לידע האנושי. בעניין זה ראוי לשים לב כי העובדה שטרולים אינם חוששים מתביעות נגדיות מאפשרת להם להעריך את הפטנטים אותם הם רוכשים כשווים יותר. כיוון שכך, הם עשויים להסכים לשלם מחיר גבוה יותר מאשר רוכשים אחרים שאינם טרולים ובכך להגדיל את התגמול שהממציא יכול לקבל.
לסיכום, פטנטים הם אכן חרב ולא מגן. הפטנט מאפשר לתקוף את מי שמשתמש בהמצאה ולא יהווה מגן מפני טענה כנגד בעל הפטנט. עם זאת, כאימרה הידועה "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה". החזקת פטנטים עשויה להוות שיקול הרתעתי בפני תובע פוטנציאלי. בפוסט זה פתחתי צוהר לדיון בדבר טרולי הפטנטים. טרול הפטנטים, הסברתי, חסין מחששות מהחזקת פטנטים בידי אחרים, והוא חופשי לתבוע בגין הפרת זכויותיו בפטנטים ללא כחל וסרק.
2

מגבלה על כמות התביעות בבקשת פטנט ישראלי

היום פרסם רשם הפטנטים חוזר חדש, חוזר רשם מ.נ. 78. החוזר מגביל את מספר התביעות הבלתי תלויות (independent claims) שניתן לכתוב לבקשת פטנט.

בלשון החוזר:
מספר התביעות הבלתי תלויות לא יעלה על שתי תביעות לכל היבט של הפטנט, כלומר:
א. תביעה אחת או שתי תביעות בלתי תלויות למוצר.
ב. תביעה אחת או שתי תביעות בלתי תלויות לשיטה להכנת מוצר.
ג. תביעה אחת או שתי תביעות בלתי תלויות להתקן לייצור המוצר.
ד. תביעה אחת או שתי תביעות בלתי תלויות לשימוש במוצר (תביעה מסוג "התביעה השוויצרית").
על אף שהחוזר הזה הוא מבורך, בכך שיוגבל מספר התביעות הבלתי תלויות ובכך יקל על עבודת הבוחנים, אינני סבור שהמגבלה האמורה בתחום סמכותו של הרשם. סעיף 8 לחוק הפטנטים קובע כי יינתן פטנט אחד בעבור המצאה אחת. ניתן, עם זאת, לתבוע אספקטים שונים של אותה ההמצאה. כך למשל, מפתח ומנעול יכולים להיות פנים שונים של אותה המצאה. באותה צורה, שרת ולקוח עשויים להיתבע באותו פטנט.
בהרבה מדינות ישנו תמרוץ כלכלי להפחית את מספר התביעות בכלל ומספר התביעות הבלתי תלויות בפרט. התימרוץ הזה, שאומץ גם בתקנות הישראליות, קובע עלות נוספת בגין כל תביעה החל מכמות ראשונית. בשיטה זו ישנו עידוד להימנע מהוספת תביעות לא נדרשות, אך אין בהן חסימה של האפשרות להוסיפן, אם המבקש חפץ בכך ומוכן לשאת בעלויות.
אף על דרך הכלל מספר התביעות שנקבעו בחוזר אמור להיות מספק, אם יימצא המקרה בו יידרשו תביעות נוספות בכדי להגדיר פנים שונים של אותה המצאה מאותו סוג של היבט, ספק אם ניתן יהיה לדחות את הבקשה מכוחו של חוזר זה.