ניתן צו מניעה זמני בפרשת קופיקו נ' קופיפו

הסופרת תמר בורנשטיין לזר תבעה את רשת המזון "מחסני כמעט חינם", נוכח השימוש של האחרונה בדמות קוף על גבי אריזות דגני בוקר המכונים בשם "קופיפו". במקרה זה, התובעת מחזיקה שתי זכויות קניין רוחניות: האחת, זכות יוצרים בדמות הקוף המוכר, ואילו השנייה, סימן מסחר בשם "קופיקו" ובדמותו. מכוחן של שתי אלו, הגישה היא את תביעתה.

במסגרת תביעתה, עתרה התובעת לקבלתו של צו מניעה זמני. החלטה לגבי צו מניעה זמני, יש להדגיש, ניתנת בטרם הדיון מוכרע. מטרתו של צו כזה למנוע פגיעה נוספת ומתמשכת בבעל הזכויות, והוא ניתן עוד בטרם ישנה הכרעה לגופו של עניין כי אכן יש הפרה. היום התפרסמה ההחלטה בצו זמני זה, המקבלת את הבקשה ומורה לנתבעים להפסיק לשווק את מוצרי "קופיפו".
בהחלטתו, התייחס השופט יהודה זפט, סגן נשיא בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו, לסיכויי התביעה. הוא בחן את שני הציורים והעיר כי על פניו נראה כי הדמות מועתקת על אף השינויים המינוריים בה. נוכח החלטתו שהסתמכה על זכות היוצרים, לא נדרש כבוד השופט לדון בסוגיית סימני המסחר.
לבסוף, התייחס בית המשפט לסוגיית "מאזן הנוחות". בבקשה לקבלת סעד זמני, ובוודאי סעד שמונע פעולה של מי שטרם נקבע כי הוא מפר, יש לנהוג במשנה זהירות. הפסיקה קבעה, כי אם את הנזק שנגרם כתוצאה מהמעשה יהיה ניתן לרפא בכסף. בעניינם של זכויות קנייניות, דרך כלל, מקובל לקבוע כי הנזק הוא מעבר לנזק ממוני וכסף לבדו אינו מפצה עליו. השופט זפט התייחס גם לנזק שייגרם לצד השני, לנתבע, בגין שינוי האריזה והמוצר. הוא קבע כי מדובר במוצר חדש יחסית והנזק שיגרם לחברה הוא נזק ממוני הכרוך בשינוי האריזה. נוכח האמור, החליט השופט לקבל את הבקשה והעניק את הצו המבוקש.
אבקש להעיר נקודה אחת, בקשר לפסקה אחת שאף צוטטה בעיתונות ותפסה את תשומת לבי. השופט זפט קבע:
המילה "קופיפו", המופיעה יחד עם דמות קוף על אריזת דגני הבוקר של המשיבה, דומה ע. [כך במקור. העותק שפורסם כפוף לתיקוני עריכה. ז.ג.] במצב דברים זה, למרות ההבדל בגופן ובצבע , המילה "קופיפו" דומה עד כדי הטעיה לשם "קופיקו".
אף עובדי המשיבה טעו וציינו על חשבונית שהנפיקו את המילה "קופיקו" במקום "קופיפו" (נספח ט) ובכך יש כדי לתמוך במסקנה בדבר קיומו של דמיון מטעה בין שני השמות.
בעניין זה, נראה בעיניי שנפלה שגגה בהחלטה האמורה, שכן המבחן בו עוסק בית המשפט איננו רלוונטי לזכויות יוצרים, כי אם לסמני מסחר. בהפרה של סימן מסחר עיקר הבדיקה היא האם הסימן המפר דומה עד כדי הטעיה לסימן הרשום. בענייננו, כאמור, בחר בית המשפט לבחון את הסוגיה מהיבט אחד, זה של זכויות היוצרים, ועל פיו ביקש להחליט. כיוון שכך, לא היה מקום לבדוק את קיומו או אי-קיומו של מבחן זה, שכן הוא אינו מעלה ואינו מוריד.
החלטה בעניין ת"א (ת"א) 8820-01-10 בורנשטיין לזר נ' ע.ר. צים שווק ישיר בע"מ (מיום 7.2.2010).
פרסום בכלכליסט.

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.