סרט קצר שמעלה טענות נגד פטנטים בתוכנה. עיקר הטענות הן למעשה מתחום איכות הפטנטים ולא טענות שהמצאת תוכנה אינה צריכה להיות המצאה כשירת פטנט.
אחת הטענות שמועלת מתייחסת לאורך החיים של התוכנה לעומת הקצב האיטי של מערכת הפטנטים. לטעמי הטענה הזו אינה רלוונטית, שכן ספק אם המצאת תוכנה מלפני עשר שנים אינה רלוונטית גם היום. אומנם סביר כי על גבי ההמצאה הישנה יתווספו עוד ועוד המצאות ושכלולים נוספים, אך ההמצאה הישנה – סביר שהיא עודנה רלוונטית גם כעבור עשרים שנים ויותר.
עוד מתייחסים בסרט לפרוייקט Peer-to-patent שנועד לשפר את איכות בחינת בקשות הפטנט. הרעיון מאחורי הפרוייקט הוא לחשוף את הבקשה לציבור שכולל גם מומחים בתחום הרלוונטי, ואלו יוכלו להפנות את בוחן הפטנטים בקלות לפרסומים רלוונטיים לבקשה.
הגעתי לסרטון מהפוסט הזה של Patently-O.
זיו, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, התמחה תחת שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי. כיום, זיו הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, אשר מתמקד בתחומי הקניין הרוחני ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.
הבעיה העיקרית עם פטנטים זה שבמקום שהם יגרמו לך שכירו במה שאתה עשית, הם נועדו להיות מסחטת כסף.
יש הרבה דברים שאני לא יכול לעשות אלא אם אני אשלם עליהם הרבה כסף כאשר אני בעולם נגיד של מיקרוסופט או אפל, בעוד שאם אני מתרחק מהעולם הזה ועובד עם הקוד הפתוח אני לא צריך לפחד (כמעט בכלל) מכל הנושא הזה.
(כמעט) אף אחד לא רוצה לקחת ממך את ההמצאה, אבל מכאן ועד להגביל את השימוש שלה למטרות שונות המרחק עצום. הרבה מהרעיונות כיום נוצרו דווקא לא מהרעיון של הכסף, אבל אז מגיעה איזו חברה כבדה ומאמצת את הרעיון כאילו היה שלה ופתאום אתה מוצא את עצמך חייב לשלם כסף על משהו שאתה יצרת. ככה ד"א מיקרוסופט עובדת. היא לא המציאה שום דבר, אלא רכשה ידע. היצירתיות של מיקרוסופט מתה בערך לפני למעלה מעשור לדעתי. הם היום רק קונים וקונים וקונים ואז רושמים על שמם. ככה הם למשל עשו עם sudo שקיים הרבה שנים ביוניקס, ופתאום נרשם כפטנט החברה למרות שהם העתיקו את צורת העבודה ולא יצרו אותה.
idkn תודה על תגובתך.
אני לא מכיר את הפטנט של מיקרוסופט על sudo אבל נדמה לי שהטרוניה במקרה הזה היא שמיקרוסופט זכתה בפטנט על המצאה שלא היתה חדשה. אם כך, אכן לא הגיע לה פטנט.
מטרת הפטנטים היא אכן להוות תמריץ כלכלי שיעודד חדשנות וחשיפת ההמצאות לציבור.
הבעיה בפטנטים על תוכנה היא העובדה שרעיונות רבים ממומשים בו זמנית באופן עצמאי. כמו כן, רובם אינם חדשניים אלא סתם חדשים.
הדבר גורם לחסם גדול לכל מי שרוצה לפתח תוכנה חדשה כתוצאה מחשש שיש לפתח משהו טרויאלי אך בעל פטנט כלשהו.
שלום זיו,
אני חושד שהטענה על אורכי החיים שונה ממה שהגבת לו; הרי אם אכן הפטנט לא היה רלוונטי אחרי עשר שנים, הוא כבר לא היה מפריע לאף אחד.
הטענה — אם אני מבין אותה נכון — היא שהמידה האידיאלית של אורך־חיים לפטנט בתחום נתון היא לא בשנים, אלא במספר דורות של מוצרים. הסרטון נוקב בשנתיים כזמן של "דור" במוצרי תוכנה, וטוען שעשרים שנה ביחס לזה הן יותר מדי.
אני חייב לציין שגם בתור מי שמתנגד לפטנטים של תוכנה, הטענה הזאת, כפי שהיא מנוסחת בסרטון, נשמעת לי חלשה מאד כטענה נגד פטנטים על תוכנה דווקא, וזאת משום שתכנה אינה שונה כאן מהותית מתחומים אחרים: כמה זה "דור" בטלפונים, לדוגמה? גם בערך שנתיים.
אבל אני חושב שלאור האצת קצב צבירת הידע ההתפתחות הטכנולוגית — בכל התחומים — ראוי לקצר את משך הפטנטים כולם (אולי למעט תרופות). כדי לעודד חדשנות באמת, על הפטנטים לשמור על איזון מסויים בין כמה שהם מסייעים לממציא להרויח, לבין כמה שהם מעכבים אחרים בשימוש בהמצאה להתקדמות נוספת; כשקצב ההתפתחות מואץ, ומשך הפטנטים לא משתנה בהתאם, האיזון הזה מופר.
ליאור, העובדה שרעיונות שונים ממומשים במקביל באופן עצמאי לא אומרת שאין במימוש התקדמות המצאתית. נדמה לי שהדוגמה של הטלפון היא הדגמה מדויקת של נקודה זו.
ההבדל בין חדש לבין חדשני הוא תמיד נקודה בעייתית. בתי משפט מזהירים מפני החוכמה שבדיעבד (hindsight) כאשר מסתכלים על המצאה בדיעבד היא עשויה להיראות טריוויאלית ופשוטה. כך למשל, במבחן של obviousness, מבחן לפי סעיף 103 בחוק האמריקאי מאפשר לחבר יחדיו פרסומים שונים בכדי להראות שההמצאה היתה "ברורה מאליה". הבעיה היא שבימינו לעיתים נדירות נתקלים במשהו שמכיל מרכיב חדש לכשעצמו. רוב ההמצאות הן למעשה שילובים של אבני בניין קיימות. בדיעבד קל מאוד לומר – על כל המצאה שהיא – שהיה ברור מאילו לחבר בין הרכיבים הידועים שלה ולקבל אותה.
שי, הבאתי את הסרטון כאנקדוטה. בעיניי הוא הרבה יותר מדי חד צדדי בכדי שיהיה אפשר להתייחס אליו ברצינות. הטענה הזו נשמעה לי על פניה הזויה.
איני מתנגד קטגורית לשינוי תקופת קיומו של הפטנט. תקופה של עשרים שנה היא שרירותית כמו כל תקופה אחרת. עם זאת, צריך שהתקופה תהיה זהה לכל הטכנולוגיות השונות (וזאת נוכח התחייבותה של המדינה במסגרת אמנת הטריפס ).
זיו,
תקופה של עשרים שנה היא אולי שרירותית, אבל:
א. ישנה, בעיקרון, תקופה "נכונה" — לא שרירותית — שמבטאת את האיזון שהזכרתי, בין עידוד הממציא לעיכוב שאר הממציאים.
ב. אני טוען שתקופה "נכונה" זו מתקצרת עם האצת ההתפתחות הטכנולוגית, ושההתפתחות אכן מאיצה.
ג. אמנת הטריפס שהזכרת קובעת מינימום של 20 שנה לתוקפם של פטנטים — ערך שאם נניח שהיה נכון בשעת חתימתה, לפני כ־15 שנה, הוא נעשה פחות נכון עם כל שנה שחולפת.
המסקנה שלי היא שאמנת הטריפס, כיום, מחייבת את מדינות העולם למדיניות פטנטים תת־אופטימלית.
מונופולים נועדו לעודד חדשנות. הם לא נועדו להיות מסחטת כספים ומס של חברות פרטיות מהמרחב הציבורי. זהו תוצר לוואי לא רצוי שצריך להפחיתו למינימום האפשרי.
פטנטים נועדו לתת לממציא יתרון. אם המצאתי היום המצאה, תוך חמש שנים היא כבר תהפוך למוצר. בינתיים אני אצליח להקדים את המתחרים ויהיה לי במה לנופף נגד שותף לא לגמרי אמין שבו אני בוחר להעזר למימוש המצאתי. הפטנט לא נועד לתת לי מסחטת כספים בלתי־נדלית.
אבחנה מעניינת לגבי נקודת ה־obviousness שהזכרת היא שבתחומי המחשבים, להבדיל מרוב התחומים האחרים, רוב הפרות הפטנטים אינן מכוונות. רציתי לפתור את הבעיה. השתמשתי בדרך הכי סבירה, ובמקרה יש עליה פטנט. לדוגמה: סכמת המפתח הציבורי RSA שלשמיר, ריבסט ואדלמן לקח שנה שלמה לגבש בסביבות 1977, הומצאה בעיקרה ביום אחד של חשיבה מוצלחת ע"י מתמטיקאי שעבד במודיעין הבריטי. 4 שנים קודם לכן.
מהסיבה הזו מדמים תחומים בתוכנה שכוללים חדשנות (לדוגמה: עיבוד תמונה וקול) כ"שדה מוקשים". אף פעם אי־אפשר לדעת על איזה פטנט תדרוך בטעות. ואם תדרוך, זה יעלה לך ביוקר.
חברת השבבים Broadcom החליטה לפני כמה חודשים את אחד ממקודדי הקול שהם פיתחו. שימו לב לתאור המופיע בהכרזה:
http://www.ietf.org/mail-archive/web/codec/current/msg00491.html
Broadcom developed BV16 and BV32 from the ground up with a goal of avoiding known third-party intellectual property rights (IPR). Although it was correctly pointed out earlier in the IETF codec WG email discussion that no one can be absolutely sure that a given codec is completely free of third-party IPR, we took two steps to help increase our confidence. First, to help avoid the codec IPR minefield, we purposely avoided the popular and heavily-patented CELP coding paradigm, and instead took an "ancient art" (circa. 1954) technique of noise feedback coding (NFC) that nobody seemed to be interested in (i.e., it was the subject of very few recent publications) and improved it to get BV16/BV32. Any patent on the fundamental NFC presumably expired long ago. Second, several extensive patent searches were performed during the development of BV16/BV32 to help avoid third-party IPR. To the best of our knowledge, BV16 and BV32 do not infringe on any valid unexpired third-party patent claim.
המקודד הזה נועד להעניק להם יתרון תחרותי. הם לא פיתחו אותו סתם כדי לשחררו תטובת הציבור הרחב. עוד לפני שחרורו הם כבר הצליחו להכניסו לתקן תקשורת אחד. ר' אזכורים של PacketCable ב:
http://www.broadcom.com/support/broadvoice/
כלומר, כדי להמנע מהמוקשים, מהנדסי ברודקום העדיפו לוותר על חדשנות (שימוש בטכנולוגיות "עתיקות" כהגדרתם) ולמרות זאת עוד בזבזו לא מעט זמן על חיפושי פטנטים. זוהי תרומת הפטנטים לחדשנות.
למה לברודקום לגלות לכולם איך עובד המקודד? התשובה הבסיסית היא: הגדלת העוגה. ברודקום יכולה להשאיר לעצמה את כל העוגה. היא יכולה לתת גם פרוסות לאחרים, וזה יכול אפילו להשתלם לה, אם האחרים יעזרו לה להגדיל את נפח השוק. מכיוון שלברודקום יש ממילא יתרון זמני על כולם (יש להם כבר מימוש יעיל של זה בשבבים), אם המקודד הזה "יתפוס", שבביהם יהפכו להיות עוד יותר פופולריים. עד שהמתחרים יצליחו לממש את זה, הם יספיקו כבר להרוויח מספיק ולהרחיב את השוק שלהם.
צפריר