פסיקה: הפרת זכויות יוצרים על ידי אולם שמחות ובעליו

בית משפט השלום בקרית גת פסק בעניין ת"א (שלום ק"ג) 1132/03 אקו"ם בע"מ נ' בניסטל בע"מ (18.2.2010) כי אולם האירועים ובעליו אחראים להפרות זכויות יוצרים שבוצעו במקום בשני מועדים שונים.

התביעה התמקדה בשני אירועים שהתקיימו באולם השמחות "ארמונות בניסטל", ובהם נכח נציג של אקו"ם. במהלך האירועים הושמעו לפחות עשר יצירות מוגנות בזכויות יוצרים, ובגין כך הוגשה תביעה זו. בית המשפט התייחס לשאלת אחריותם של בעל האולם ושל בעליו וקבע כי די בהרשאה לאחר לבצע את היצירה בכדי להוות הפרה. אותה הרשאה, נקבע, אינה חייבת להיות הרשאה מפורשת, ואף די בכך שהנתבעים יכלו היו למנוע את הביצוע, אך לא עשו כן.
סעיף 2(3) לחוק זכויות יוצרים 1911, החוק הישן אשר חל על ההפרות שנעשו בשנת 2002, קובע:

כמו כן רואים זכות יוצרים ביצירה כאילו הופרה אם הרשה אדם לתועלתו הפרטית או למקום שעשוע אחר להשתמש ביצירה לשם הצגתה בציבור בלא הסכמת בעל זכות היוצרים, חוץ אם לא ידע ולא היה לו יסוד נאמן לחשוד שיהא בהצגתה משום הפרת זכות יוצרים.

אחת מטענות ההגנה היתה הטענה כי בעל האולם השכיר את הנכס בשכירות משנה לאחר. אף שטענה זו נדחתה מבחינה עובדתית, קבע בית המשפט שלא היה די בה כדי להועיל לנתבעים:

[…] הכלל הפסיקתי שנקבע זה מכבר וזכה לאישור ועיגון נוסף לאחרונה במסגרת רע"א 2991/81 אקו"ם נ' קפוצ'ין עסקי מזון בע"מ ואשר לפיו, השמעת מוסיקה במקומות ציבוריים – דוגמת אולמות אירועים, בתי מלון, מסעדות ו"אירועים ציבוריים" גם אם אינה נעשית ישירות על ידי העסק ל"תועלתו הפרטית", כך שבעל אולם שמחות המתיר להשמיע יצירות מוגנות בנכס שבבעלותו בלא הסכמת בעלי הזכות, נחשב כמפר הזכות, שכן
ההרשאה ניתנה לצורך הפקת רווח לבעל האולם מן האירוע שהתקיים באולם השמחות שלו. (ראה בין היתר גם, ע"א (ת"א) 1987/97 אקו"ם נ' אולמי חאן הדקל בע"מ).

בית המשפט קבע כי שני הנתבעים הפיקו תועלת מעצם השמעת היצירות, ומשום כך נמצא כי שניהם הפרו את הזכות.

בית המשפט קיבל את התביעה אך קבע כי אין מדובר בעשר הפרות, כי אם מספר נמוך יותר שלא ננקב. בית המשפט הסתמך על פסיקת בית המשפט העליון בעניין רע"א 4148/09 אקו"ם נ' יום טוב חדד שם אושרה בעקיפין הקביעה כי השמעתן של מספר יצירות ברצף לאורך אירוע אחד מהווה מסכת אחת של עובדות שהיא בבחינת הפרה אחת של זכות יוצרים.
בית המשפט קבע כי כיוון שמדובר בשני אירועים שונים, ישנן לפחות שתי הפרות, ופסק פיצויים ללא הוכחת נזק בסך 60,000 ש"ח. יצויין כי מכוח החוק הישן ניתן לפסוק בין 10,000 ש"ח לבין 20,000 ש"ח פיצויים ללא הוכחת נזק בגין כל הפרת זכות יוצרים. כלומר, לאור פסיקת הפיצויים ניתן להסיק כי בית המשפט סבר שהיו לפחות שלוש הפרות ולא יותר משש הפרות.
בין שיקוליו בקביעת הפיצויים התייחס בית המשפט לכך שבעליו של האולם נתבע כבר בעבר בגין הפרת זכות יוצרים בצורה דומה, תביעה שהסתיימה בפשרה.

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.