ארכיון ל מרץ, 2010

0

הפטנט על הויאגרה – האם זה הסוף?

פייזר היא הבעלים הגאה של פטנט US 6,469,012 המגן על תרופת הויאגרה הידועה לטיפול תרופתי אוראלי באין אונות. כעת התפרסם כי טבע קיבלה אישור מותנה מה-FDA לשווק גרסה גנרית של התרופה הפופולארית וכתוצאה מכך הגישה פייזר תביעה כנגד טבע בגין הפרת פטנט.

במהלך השנים נפתחו מספר הליכים בחינה מחודשת נגד הפטנט הזה. לאחרונה הועדה לערעורי פטנטים (BPAI) דחתה ערעור של פייזר נגד החלטת הבוחן לדחות את התביעה הרחבה ביותר של הפטנט לאור הידע הקודם שהיה קיים במועד הגשת הבקשה המקורית. הפעולה האחרונה של טבע מלמדת כי היא סבורה שהפטנט אינו תקף או, לכל הפחות, בתוקפו הנכון הוא לא ימנע את הפצת הגרסה הגנרית של התרופה. יש לציין שאם תוכח הפרה של פטנט על ידי טבע היא צפויה לשלם פיצויים עצומים. כיוון שכך, ולאור העובדה שכל השוק מכיר את הפטנט הזה של פייזר, חזקה כי חכמי הדור של טבע בחנו את תוקפו של הפטנט והיקפו הנכון לפני ולפנים בטרם היא החלה לבצע פעולות שעשויות להתפרש כהפרה של פטנט.
תגיות: , ,
0

תוצאת ביניים: האנונימיות ברשת ניצחה

רשת האינטרנט יצרה צורך בעילה חדשה שלא הייתה קיימת קודם: חשיפת זהותו של גולש אנונימי. חשיפת זהותו של גולש עלום-שם נדרשת בתרחישים שונים, שהבולטים שבהם קשורים לפרסום לשון הרע והפרת זכויות קניין רוחניות שביצעו גולשים בפוסטים, בטוקבקים ובפורומים. למעשה, חשיפת זהותו של גולש תידרש כל אימת שאדם נפגע מפעולתו ויש בידו סעד משפטי, בין אם מקור הסעד בדיני הקניין, דיני הנזיקין וכיוצא באלה.

בהעדר הסדר חקיקתי מפורש של סוגיה זו, נודעו שלוש גישות שונות בבתי המשפט המחוזיים בישראל: גישת הקיצון, של השופטת אגמון-גונן, גורסת כי זכותו של הגולש עדיפה למעט במקרים הגובלים בפלילים; גישת הביניים, של השופט עמית (שקודם בינתיים ונמנה היום עם שופטי בית המשפט העליון), דורשת כי נדרשת עילה לכאורה כנגד הגולש וכן "דבר מה נוסף" בכדי לחשוף את פרטיו של הגולש; ואילו הגישה השלישית, המקלה, של השופטת פלפל, מסתפקת בעילה לכאורה כנגד הגולש.
בית המשפט העליון, אשר נדרש לראשונה לסוגיה זו, פסק וקבע מה הדין הנכון. ברע"א 4447/07 מור נ' ברק אי.טי.סי (25.3.2010) קבע בית המשפט העליון ברוב דעות כי אין מקור חוקי לחייב את ספק האינטרנט לגלות את זהותו של הגולש האנונימי. למעשה, מבין שלוש הגישות האפשריות, בחר בית המשפט העליון באפשרות רביעית – האפשרות שלא להחליט. נקבע כי החוק, במצבו הנוכחי, אינו מכיר בהליך מעין-חקירתי שבו הספק נדרש לגלות את פרטי הגולש האנונימי לצורך פתיחת הליך משפטי אחר. אף שישנו צורך ביצירת הסדר שכזה, בית המשפט מיאן ליצור אותו יש-מאין בפסיקה, והפנה אצבעו למחוקק בכדי שזה ישלים את החסר, בצורה מסודרת ותוך התייחסות למכלול השיקולים הרלוונטיים.
השופט לוי ציין:
"חסר זה מקורו, כפי שציינו חברי, בפיגורו של הדין החקוק אחר המציאות הטכנולוגית. וכידוע, אין זו הסוגיה היחידה הקשורה ברשת האינטרנט ונדרשת להסדר חקיקתי, אשר ככל שיקדים לבוא כן ייטב. אולם, אותו הסדר מחייב התייחסות למכלול רחב של פרמטרים. השלכותיו רבות, והן משתרעות הרחק מעבר לגדרה של השאלה העומדת לדיון. סוגיית האנונימיות ברשת, בה העמיק בדבריו הקולעים חברי השופט ריבלין, היא אך אחת מבין אלו. ענין מהותי אחר הוא הגינותו של ההליך המשפטי ויכולתו של נתבע להתגונן מפני תובענה אשר מופנית נגדו. מבלי למעט מן הקושי הפוקד בעלי דין בהמתינם להסדר אשר מבושש לבוא, אין אלו סוגיות ההולמות את קביעתם של הסדרים ראשוניים בהלכה פסוקה. תפקיד המחוקק הוא, ויש להניח כי זה ירים את הכפפה ויפעל להשלמת הטעון השלמה בהקדם".

פועל יוצא של פסק-דין זה הוא כי שלוש הגישות השונות אינן רלוונטיות עוד, וכי המחוקק הוא זה שיכריע מתי ובאילו תנאים ניתן יהיה לחייב ספק אינטרנט לגלות את זהותו של גולש. עד הכרעה זו של המחוקק דומה כי בהעדר חקירה פלילית, זכותו של הגולש לאנונימיות תגבר באופן מוחלט על זכותם של צדדים שלישיים להיפרע ממנו בגין עוולות שביצע.

0

שימוש בסימן מסחר כתנאי לתקפותו

סימני מסחר הם אחים חורגים של הקניין הרוחני. בניגוד לזכויות קניין רוחני אחרות כגון פטנט וזכות יוצרים, סימן המסחר נועד לשרת תכלית אחרת. בעוד הפטנט נועד לתגמל ממציא על חשיפת המצאתו לציבור, וזכות יוצרים נועדה לייצר תמריץ ליצור או לקדש את הקשר בין היוצר ליצירתו, סימן מסחר נועד לשרת מטרה אחרת לגמרי: מטרה צרכנית.

סימן מסחר נועד לאפשר לצרכן לדעת לקשר בין מוצר בשוק או שירות שמוצע לו לבין המקור שלו. אם על גבי נעל מתנוסס סימן המסחר של נייק, הרי שחברת נייק היא שייצרה או לכל הפחות שיווקה את המוצר הזה. באמצעות זכות סימן המסחר יכול הציבור להסתמך על סימן ולמנוע הטעייה אפשרית של זייפנים ומתחרים על ידי שימוש באותו סימן או בסימן דומה לו.
כיוון שכך, הזכות על הסימן אינה נתונה למי שהגיע ראשון לרשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, וזאת בניגוד, לדוגמה, לפטנטים. יתרה מזאת, עצם העובדה שבעל הסימן הרשום לא מתכוון לעשות שימוש בסימן או לא עשה בו שימוש בתקופת זמן נרחבת עשויה להוות עילה למחיקת הסימן (וזכותו של הבעלים שלו) מהפנקס.
בעניין שנידון לאחרונה בפני בית המשפט העליון (ע"א 2209/08 GIGIESSE CONFEZIONI S.p.A נ' ואמפום בע"מ (מיום 23.3.2010) התברר עניינו של סימן המסחר "ZIP" אשר היה בבעלות המערערת (Gigiesse) ואשר בקשת המחיקה שלו על ידי ואמפום התקבלה על ידי רשם הפטנטים. בפני רשם הפטנטים הונחה תשתית ראייתית מספיקה לקבוע כי המערערת לא עשתה שימוש בסימן בעצמה משך שנים, ואילו ואמפום עשתה שימוש כזה – בתחילה כברת רשות של המערערת, ולאחר מכן תוך הפרת זכויותיה. נוכח העדר שימוש זה התקבלה בקשת המחיקה.
בית המשפט העליון אומנם דחה את הערעור, אך עשה כן נוכח עובדות אחרות. בית המשפט ציין כי ואמפום הפרה לכאורה את זכויותיה של המערערת בסימן, וכי תכלית דיני סימני המסחר מחייבת דחיית בקשות למחיקה אשר מטרתם להכשיר בדיעבד את שרצי העבר של מפרים. ובלשונו של בית המשפט:
אף אם בעקבות השימוש הנרחב שעשתה המשיבה בסימן "ZIP" יתכן והסימן הפך להיות מזוהה עימה ולא עם המערערת, הרי שהכרה בתוצאות מעשיה של המשיבה, שעולים, ולו לכאורה, לכדי הפרה של הסימן, חותרת תחת תכלית דיני סימני המסחר. משמעות הכרה כאמור, באמצעות ביטול רישום הסימן, אינה אלא מתן גושפנקא בדיעבד להפרה של סימן המסחר אם יעלה בידי המפר להוכיח אי שימוש של בעל סימן המסחר. לעומת זאת, קביעה כי התנהלות העולה לכאורה כדי הפרה של סימן מסחר מהווה נסיבה יוצאת מן הכלל תחייב את אלו המבקשים לעשות שימוש בסימן מסחר או בסימן דומה לו לנקוט – קודם לשימוש כאמור – בהליכים הקבועים בפקודה אשר יכשירו עבורם את הקרקע לשימוש שכזה, אך מבלי לפגוע בזכותו הקניינית של בעל סימן המסחר הרשום ומבלי לפגוע בהיות הרישום משקף את השימוש המסחרי שנעשה בפועל בסימן המסחר.
הרציונאל העומד בבסיס קביעה זו – ברור ונכון. תמרוץ נכון של השוק מחייב כי מי שמבקש להשתמש בסימן מסחר אשר הזכות בו שייכת לאחר ייפנה תחילה לרשם ויבקש לבטל את הסימן. התנהגות שכזו אינה נקיית כפיים, וכיוון שכך היא עשויה להצדיק סעד מעולם דיני היושר – השתק ומניעה, ואלו עשויות להצדיק דחיית בקשתו של המפר. הצדקה זו, יש להדגיש, לא תעמוד לבעל הסימן אלא כנגד המפר, וככל שישנו שחקן נוסף בשוק שמעוניין בביטול הסימן, הוא יוכל להשיג זאת בנקל וזאת על אף הפרה אחרת בשוק.
בסופו של יום בית המשפט דחה את הערעור, וזאת נוכח נסיבה אחרת. בין קבלת הבקשה אצל הרשם והדיון בערעור בעליון, קיבל רשם סימני המסחר את בקשת המשיבה לרישום סימן המסחר ZIP על שמה. המערערת לא התנגדה לבקשה זו, וכיוון שכך סבר בית המשפט שהוא ניצב בפני מעשה עשוי. אני לעומתו סבור, כי המעשה העשוי אינו כזה, אך התנהגות המערערת כמוה – אשר לא התנגדה לרישום הסימן – כמוה כויתור על זכויותיה.
0

Written Description לעומת Enablement

שיטת הפטנטים האמריקאית קובעת כי בכדי להשיג פטנט על מבקש הפטנט לעמוד בדרישות נוספות מעבר לדרישת החדשנות ודרישת ההתקדמות ההמצאתית. מעבר לדרישת ה-Best Mode בתיאור הפטנט, בה דנתי בעבר, סעיף 112 לחוק הפטנטים מקים שתי דרישות שונות: דרישת ה-Enablement וכן דרישת ה-Written Description. אף שקיומן של שתי הדרישות הנפרדות הללו מעוגן בתקדימים מימים ימימה, בית המשפט הפדראלי לערעורים החליט לשמוע לאחרונה בהרכב מלא (En Banc). בפסק הדין המנומק שניתן השבוע (Ariad Pharmaceuticals, Inc. v. Eli Lilly and Co.(Fed. Cir. 2010) (En Banc Decision), בית המשפט אישרר כי אכן מדובר בשתי דרישות נפרדות והבהיר כי דרישת התיאור (Written Description) חלה כלפי כל התביעות – הן המקוריות והן החדשות.
דרישת ה-Enablement דורשת כי בעל מקצוע מיומן בתחום, לאחר שקרא את תיאור הפטנט, יוכל לנצל את ההמצאה המתוארת בו והנתבעת בתביעות, מבלי שיידרש לבצע ניסויים בהיקף מוגזם (Undue experimentation). כזכור, פטנט מהווה מעין-הסכם בין הציבור לבין הממציא, הסכם שבמסגרתו הממציא זוכה לבלעדיות על המצאתו מחד, ומגלה את המצאתו לציבור מאידך. אם הממציא לא תיאר לציבור כיצד לנצל את המצאתו, אזי הציבור יוצא נפסד מעסקה זו, שכן הוא אינו מקבל דבר בתמורה לבלעדיות המוענקת לממציא.
גם בדין הישראלי, קיימת דרישה מקבילה לדרישה זו. סעיף 12(א) לחוק הפטנטים קובע:

הפירוט יכלול שם שיש בו כדי לזהות את האמצאה, את תיאורה, עם שרטוטים לפי הצורך, וכן תיאור דרכי הביצוע של האמצאה שעל פיו יוכל בעל המקצוע לבצעה.

דרישת התיאור, לעומת זאת, כלל אינה עוסקת ביכולת של בעל מקצוע לנצל את ההמצאה. כל שנדרש הוא שמי שקורא את פירוט הפטנט ידע כי הממציא תיאר את ההמצאה. כלומר, פירוט הפטנט צריך לתאר את ההמצאה עצמה ולא רק לאפשר להשתמש בה. אף שברוב המוחלט של המקרים, תיאור שיש בו לאפשר ניצול ההמצאה חושף גם את ההמצאה עצמה, לא תמיד כך הוא. בית המשפט התייחס לסוגיה זו וציין:
Perhaps there is little difference in some fields between describing an invention and enabling one to make and use it, but that is not always true of certain inventions, including chemical and chemical-like inventions. Thus, although written description and enablement often rise and fall together, requiring a written description of the invention plays a vital role in curtailing claims that do not require undue experimentation to make and use, and thus satisfy enablement, but that have not been invented, and thus cannot be described.
תיאור ההמצאה יכול להעדר גם כאשר מדובר בהמצאה המוגדרת (באמצעות התביעות) על ידי התוצאה המושגת, ולא על ידי הצעדים או הרכיבים הכלולים בה עצמה. כך למשל המקרה כאשר מדובר בפטנט התובע סוג (genus) אשר מוגדר באמצעות התוצאה אותה משיג הסוג, ולא באמצעות המאפיינים של הסוג עצמו. תחום נוסף שנפגע כתוצאה מדרישה זו הינו תחום המחקר הבסיסי. כלומר, מחקר שנועד לגלות את חוקי הפיסיקה, כפי שנעשה רבות באוניברסיטאות, הינו מחקר שאולי יאפשר לבעל מקצוע מיומן ליישם את החוקים הללו במימושים רבים, אך אינו מתאר את אותם המימושים ומשכך אינו מתאר את ההמצאות הללו. מחקר בסיסי מסוג זה, יש לציין, לרוב לא יכול לזכות להגנה פטנטית כלל, שכן מדובר בתגליות ולא בהמצאות.
דרישת התיאור מחייבת שפירוט הפטנט יתאר את ההמצאה עצמה, ולא די בכך שבעל מקצוע מיומן, לאחר שבחן את הפירוט, יוכל בנקל לבצע את ההמצאה. כלומר, אף אם ההמצאה היא ברורה מאליה לאחר שבעל מקצוע נחשף לפירוט, אין בעל הפטנט יכול לזכות בהגנה על ההמצאה הברורה אלא אם תיאר את ההמצאה עצמה בפירוט.
בית המשפט הוסיף והדגיש, כי התביעות עצמן משמשות לתחימת המונופול, ואין חזקה חלוטה כי הן מתארות את ההמצאה. כיוון שכך, גם ההמצאות התחומות בתביעות המקוריות, אלו שהוגשו ביחד עם התיאור המקורי, צריכות לעמוד בדרישת התיאור ולהיות מתוארות כראוי.
כיום, אין ספק כי בדין האמריקאי ישנן שתי דרישות נפרדות ובלתי תלויות. הראשונה, כי התיאור יאפשר לבעל מקצוע מיומן לנצל את ההמצאה; והשניה, כי התיאור יכלול תיאור של ההמצאה עצמה, ולא רק של מאפיינים פונקציונאליים שלה. אף שבדין הישראלי ניתן אולי ללמוד כי קיימת דרישה מקבילה נוכח הוראות סעיף 12(א) לעיל או סעיף 13 שקובע:

הפירוט יסתיים בתביעה או בתביעות המגדירות את האמצאה, ובלבד שכל תביעה כאמור תהא נובעת באופן סביר מהמתואר בפירוט

ברם, אין כל פסיקה הקובעת זאת במפורש. כך או כך, כפי שניתן להבין מהאמור לעיל, דרישת התיאור הינה דרישה חלשה יחסית שלרוב מתקיימת ממילא בעצם קיום דרישת ה-Enablement.
1

ע"ש (י-ם) 23/94 United Technologies Corporation נ' רשם הפטנטים, המדגמים וסמני המסחר (לא פורסם, 25.10.1994)

בפוסט קודם עסקתי בפטנטים על תוכנה, והזכרתי פסק דין ישן, מוכר, אך עם זאת, כזה שאינו נגיש לציבור דרך כלל. לאור עובדה זו, אני מביא כאן את החלטת כבוד השופט ש' ברנר של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין ע"ש (י-ם) 23/94 UTC נ' רשם הפטנטים, המדגמים וסמני המסחר (לא פורסם, 25.10.1994).

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת רשם הפטנטים (להלן – הרשם או המשיב) – מיום 15 בדצמבר 93 – לדחות את הבקשה לרישום פטנט מס' 68409 (להלן – הבקשה) שהגישה המערערת.
2. האמצאה אשר לרישומה כפטנט עתרה המערערת ניתנת להגדרה – בתמצית – כמערכת בקרה וויסות הספקת הדלק למנוע מסוק בשעת (או במהלך) טיסתו.
3. הבקשה – שהוגשה לרישום לראשונה לפני יותר מעשר שנים (14 באפריל 83) נדחתה על ידי בוחן הפטנטים מטעמים אלה:

"1. הבקשה אינה כשירת פטנט כנדרש בסעיף 3 לחוק הפטנטים 3, מאחר ועיקר חידושה בתוכנה או במחשב מתוכנת.
2. התביעה 1 אינה כשירת פטנט כנדרש בסעיף 13 לחוק הפטנטים 13 מאחר וזוהי תביעה פונקציונאלית בנקודת החידוש.
3. הבקשה אינה כשירת פטנט כנדרש בסעיף 2 לחוק הפטנטים 2, מאחר ופרט לתוכנה, היא מגדירה אמצאה כמו זו שבבקשה מס' 68408 של אותה מבקשת" (עמ' 4 שבהחלטת הרשם).

4. המערערת, שלא השלימה אם הקביעות הללו, פנתה בהשגה אל המשיב – בהתאם לסעיף 161 לחוק הפטנטים 161, תשכ"ז-1963 (להלן – חוק הפטנטים). הרשם קיבל את טענות המערערת ככל שהן נגעו להשגות 2 ו- 3 של הבוחן באומרו כי: "… עלי לדחות את טענת הבוחן שהתביעה 1 אינה כשירת פטנט בהיותה תביעה פונקציונלית בנקודת החידוש" וכן דחה "… גם את הטענה של הבוחן עפ"י סעיף 2 לחוק הפטנטים 2".
עם זאת, אישר הרשם את קביעת הבוחן שהושתתה על סעיף 3 לחוק ודחה את טענות המערערת כנגד החלטת הבוחן בנידון זה, יען כי, לדבריו: "… הבקשה אינה עומדת בדרישות של סעיף 3 לחוק הפטנטים 3" (עמ' 23 בהחלטתו).

ומכאן הערעור.

5. בפרשת Diehr –

Diamond, commissioner of Patents & Trademarks V. Diehr & Lutton, 209
(להלן – פרשת דיר) נכתב, בעמ' 11, כי

"The starting point in the proper adjudication of patent litigation ia an understanding of what the inventor claims to have discovered"

דומה, כי איש לא יחלוק על גישה משפטית ומעשית זו.
מהי איפוא האמצאה שלה טוענת המערערת ומה דרך פעולתה?
6. המערכת עליה מתבקש רישום הפטנט הוגדרה על ידי המערערת – בבקשתה לרישומו – כמערכת לוויסות הספקת הדלק למנוע של מסוק במטרה להביא לידי צריכה מינימאלית של הדלק אותו צורך המסוק תוך כדי מעופו –

"This invention relates to helicopter engine controls, and more particularly to a helicopter engine control which provides for minimum fuel consumption during cruise mode"

(ראה: בתאור הפטנט, נספח א' לסיכומי המערערת, בעמ' 1).
אין מחלוקת שמערכת זו מקטינה בפועל את צריכת הדלק של המסוק בכ- 10% (וראה גם: בעמ' 5 לסיכומי המשיב).
המערערת רואה את אמצאתה כמערכת שליטה המורכבת ממספר אמצעים ועל כן – מבחינה פטנטית – זוהי, לגרסתה, תביעה על התקן (Apparatus) = דהיינו מערכת אחת המורכבת מכמה מרכיבי משנה. מערכת זו קולטת נתונים, מעבדת אותם ומפיקה תוצאה, המתבטאת בשינוי קצב זרימת הדלק למנוע המסוק.
המרכיבים העיקרים במערכת הם:
(א) מרכיבים פיסיים המודדים, לעיתים תכופות, נתונים עובדתיים שונים (חיישנים הקולטים נתונים על מהירות המסוק, גובה טיסתו, מהירות סיבובי המנוע, זוויות המדחפים וקצב זרימת הדלק – וזאת – בנטילת מספר גדול של דגימות מאות שליטת הדלק).
(ב) יחידת שליטה ממוחשבת שאליה מועברים כל הנתונים הללו. יחידה זו (שהיא תוכנת מחשב) מבצעת חישובים, משווה בין הנתונים בדבר מהירות המסוק לבין ההוראות הניתנות לשסתום הדלק וגורמת לתיקונים בקצב הזרמת הדלק למנוע המסוק בזמן אמת. (לפרוט נוסף, ראה בתביעת הפטנט – נספח א' לסיכומי המערערת).

אין חולק, כי המרכיבים הפיסיים במערכת – האחראים הן על לקיחת הנתונים והן על פעולת "שחרור" הדלק – אינם בגדר אמצאה חדשה. עיקר החידוש מתבטא בתוכנת המחשב המתקנת וגם/או מווסתת את צריכת הדלק השוטפת כדי לגרום לצריכה מינימאלית. דבר זה אושר ע"י המערערת במכתב (מיום 17 במרס 1988) ששלחה למשיב ושבו נכתב, בין היתר, כך:

…So all novelty ia in programming the digital fuel control (or other computer) to perform the functions of figs, 3, 4 and 8-6".

(מוצג 2 במוצגי המשיב, בעמ' 1). דברים דומים הושמעו ע"י ב"כ המערערת גם בדיון המקדמי שנערך בבית המשפט ב- 14 במרס 1994: "… התוכנה בעצם מה שעושה, כל המערכת עם השסתומים כבר קיימת. אלא מאי, כאן התוספת היא תוכנה שעושה תיקונים. לוקחת קריאות של מה שהמערכת הקודמת עשתה ומתקנת בהתאם" (עמ' 2 לפרוטוקול). הנה כי כן, השאלה הניצבת במרכזו של ערעור זו, בנוסחה הרחב, היא: האם אמצאה כרוכת תכנה (Software Related Invention), דהיינו, אמצאה אשר אחד ממרכיבה הוא תכנת מחשב, כשירה לרישום כפטנט מבחנה נושאית ( Subject Matter) בכלל; ובנוסחה הצר יותר – קרי, בהתחשב בנתונים ובנסיבות הנוגעים למחלוקת נשוא הערעור – האם אמצאה שעיקר חידושה בתוכנה, או במחשב מתוכנת, (בעוד ששאר מרכיביה האחרים היו ידועים קודם לכן) כשירה לרישום כפטנט מבחינה נושאית בהתאם לקריטריונים הקבועים בסעיף 3 לחוק הפטנטים 3, בפרט.
(והשווה: עם נוסחו של מר לסרי – הממונה על הבוחנים במשרד הפטנטים – בדיון מיום 14 במרס 1994: "מערכת המשתמשת בתוכנת מחשב כאשר תוכנת המחשב היא המרכיב העיקרי והחדש שבהמצאה ושאר המרכיבים הם ידועים, גם המטרות ידועות. והמערכת הזו מפעילה את כל המרכיבים כדי להשיג מטרה אופטימאלית (עמ' 1 לפרוטוקול, ההדגשה לא במקור – ש.ב.).
7. טענותיהם של הצדדים:
(א) אפתח בהבאת נימוקי הרשם לדחית השגת המערכת. מסתבר, כי כל הנימוקים הללו נגזרים מאופן בחינתו את האמצאה. לשיטת המשיב, בתביעה לרישום פטנט, המורכבת מחלק ידוע ומחלק חדש, דרושה אבחנה בין מה שכבר ידוע לבין עיקר החידוש. החלק החדש נבדק בנפרד ואם הוא איננו עונה על דרישות סעיף 3 לחוק, למשל, מכיוון שהוא "שלב מחשבתי" שעליו לא ניתן פטנט, אזי המסקנה המתבקשת היא שהאמצאה בכללותה אינה כשירת פטנט ו- "… נחשבת כאילו היא כוללת רק שלבים מחשבתיים…" (עמ' 12 בהחלטה). וכך כותב הרשם על המערכת הנתבעת: "… התביעה 1 מורכבת מחלק מכני (5 הפיסקאות הראשונות) וידוע, ומחלק שכל כולו תוכנה (או בלשון אחרת שלבים מחשבתיים) המהווה לטענת ב"כ המבקשת עצמו את עיקר חידושה של האמצאה, ולכן חלק אחרון זה פוסל את התביעה כולה" (שם).
הנימוקים האחרים (שהם למעשה הנימוקים לפסילת תוכנת המחשב) הם:
(1) סעיף 3 לחוק הפטנטים 3 מוגבל אך רק לאמצאות שהן "מוצר או תהליך". האמצאה הנתבעת מתימרת לחסות בצילו של המונח "תהליך". "תהליך" הוגדר בהחלטה שנתן קודמו של המשיב בהחלטה שניתנה בפרשת שוניה רוזנטל (החלטה שאושרה בע.ש. (ת"א) 501/80ע"ש 501/80, פס"מ תשמ"ד (ג) 441) באופן הבא:
"המבקש תובע "תהליך", ותהליך פירושו טיפול קונקרטי בחומר מסויים כדי לשנות את צורתו או את מצבו. אבל באמצאה דנן, כפי שהיא משתקפת בתביעה 1, אין שום טיפול קונקרטי כזה אלא סתם חישובים, כתיבת והעברת נתונים; תהליך לפי הבקשה אינו משנה את המבנה של המחשבים, של המעגלים או של הכלים הקשורים להם; עצם הכנסת ההוראות למחשב אינה משנה את מבנה המחשב, ולכן אין כאן תהליך ולא התקן הכשיר למתן פטנט עפ"י סעיף 3 לחוק הפטנטים 3 (עמ' 4 – 5 בהחלטת רשם הפטנטים בענין שוניה רוזנטל, מוצג 4 ממוצגי המשיב).
דברים אלו מצא לנכון הרשם ליישם גם במקרה הנוכחי בכותבו: "…במקרה דנן, התוכנה החדשה אינה משנה את המבנה של ההתקן ולכן אין כאן "מוצר או תהליך חדש" כנדרש בסעיף 3 לחוק הפטנטים 3" (עמ' 11 להחלטת הרשם, נספח ב' לסיכומי המערער). עוד הוא אומר על התוכנה, שהינה תהליך מחשבתי טהור ועל פי ההלכה הפסוקה אין מקום לתת הגנה קניינית על תהליכים מחשבתיים כשלעצמם – "התוכנה שהיא עיקר אוסף של הוראות למחשב, מהווה למעשה אוסף של שלבים מחשבתיים (Mental Steps)… או של חישובים, בעוד ש"תהליך" פירושו "טיפול קונקרטי בחומר מסויים כדי לשנות את צורתו או את מצבו" כפי שקבע קודמי בענין רוזנטל" (עמ' 12 בהחלטה). ולענין זה נדחתה גם טענת המערערת, כי התוכנה שוות ערך לחומרה, שכן ניתן לבנות התקן טכני המבוסס על תוכנת המחשב.
(2) סעיף 3 לחוק, כפי שפורש בפיסקה, אינו פוסל תוכנה בלבד אלא גם יישום טכנולוגי של אותה התוכנה (ובמילים אחרות, גם אם מתרחשים שינויים פיזיים במערכת ".. אין די בהם כדי להצדיק מתן פטנט, כאשר עיקר החידוש הוא בתוכנה או במחשב מתוכנת…" (עמ' 42, בסיכומי המשיב)).
ולאחרונה, המשיב מעלה גם טענות שונות הנוגעות לסעיף 12 לחוק. ברם, אין בהחלטת הרשם נשוא הערעור כל התיחסות לסעיף זה ועל כן אין אני רואה צורך לדון בטענות אלו.
(ב) למערערת טענות רבות ומגוונות כנגד החלטת הרשם. עיקרן נוגע לדרך בחינתו את המערכת – ובעצם – להפרדת המערכת למרכיביה ובדיקת המרכיבים באופן פרטני.
לדידה של המערערת טעה הרשם משבודד מרכיב אחד של פעולת המערכת (ביצוע חישובים) ולא בחן את אופן פעולתה הכולל.
לדבריה – "התביעה שלנו תובעת את כל המערכת הקודמת וגם את הרכיב החדש… רק מערכת שכוללת את כל הרכיבים הפיזיים הקיימים בצירוף התוכנה שאנו מוציאים כיחידה אחת, כלומר ההגנה שאנו מקבלים מבחינה פטנטית היא צרה מאוד. איננו מקבלים רק על הזנב אלא גם הפיל עם הזנב" (עמ' 2 בפרוטוקול).
בהתייחסה לפרוש סעיף 3 בחוק הפטנטים 3 טוענת המערערת כי זה מנוסח בצורה רחבה יותר וכולל בחובו הגנה פטנטית לאמצאה כרוכת תוכנה כל עוד ניתן להשתמש בה בתעשיה או בחקלאות. לחלופין, מבקשת המערערת לקבוע, כי שתיקת המחוקק מאפשרת מרחב פרשני אותו ניתן למלא בהלכות פסוקות, שמכוחן ניתן יהיה לאשר כפטנט גם את אמצאתה.

8. דינו של ערעור זה להתקבל – ואבאר:
(א) כאמור השאלה הנדונה בענין זה נוגעת, בעיקרה, לסעיף 3 לחוק הפטנטים 3. סעיף זה נמנע מלהגדיר "האמצאה" מהי ובחר להגדיר איזו אמצאה תהיה כשירת פטנט. בענין זה הלך החוק הישראלי בעקבות השיטות הנהוגות בארה"ב ובמרבית ארצות אירופה (עמ' 120, בדברי הסבר להצעת חוק הפטנטים – רשומות, הצעות חוק 637 – נספח ג' לסיכומי המערערת). וכך נאמר בסעיף 3 לחוק:

"אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש בה בתעשיה או בחקלאות ויש בה התקדמות המצאתית – היא אמצאה כשירת פטנט".

אין בחוק התיחסות מפורשת לתוכנות מחשב וכשירותן להירשם כפטנט (בשונה, למשל, מסעיף 52 לאמנת הפטנטים האירופית). אין החוק קובע מה דינה של מערכת עליה נתבע פטנט כאשר החלק החדשני שבה הוא תוכנת מחשב. "פטנטים מעניקים מונופול על רעיונות" (ע"א 513/89, מיום 9 ביוני 94, טרם פורסם) והדרישות המופיעות בחוק הפטנטים הישראלי, כתנאי לקבלת הגנה על פטנט, הן חדשנות והתקדמות טכנולוגית (שם, בעמ' 23, בהדפסה המקורית).
(ב) תביעת המערערת היא, למעשה, תביעה על תקן – מערכת הכוללת מספר רכיבים. לפיכך, מקובלת עלי טענת המערערת לפיה נדרשת בחינת המערכת בכללותה – הרכיבים הפיזיים הידועים, בצירופם עם תוכנת המחשב, אשר תפקידה – הנעת המערכת. למה הדבר דומה? לרישום פטנט על קומבינציה, אשר הדבר המייחד אותו הוא, שההגנה מוענקת עבור שילובם של שני רכיבים או יותר, כאשר בעצם השילוב מתקבלת אמצאה כשירת פטנט. בפטנט על קומבינציה נבחנת האמצאה כשילוב ולכן אין מניעה שרכיביה השונים יהיו ידועים כשלעצמם – או נעדרי צעד המצאתי בעומדם בפני עצמם – הרכיבים באופן פרטני כלל לא נבחנים. בנושא זה קבע הפסיקה כי: "כדי לדעת אם מדובר בשילוב שיש בו חידוש והתקדמות המצאתית, יש להבחין 'בין שילוב הראוי להגנת פטנט (Combination) לבין גיבוב (Collocation) של גורמים, אשר אינם פועלים תוך קשרי גומלין להשגת מטרה אחידה שיש בה חידוש וצעד המצאתי'…" (ע"א 47/87, פ"ד מה(5) 194, בעמ' 200, שם מצטט כב' השופט ת. אור את האמור בע"א 345/87, פד"י מד' (4) 45, בעמ' 87).
זאת ועוד: "כדי לברר אם מתקיימים שילוב הראוי להגנה, יש לבדוק, ראשית, אם שילוב המרכיבים מביא למטרה אחידה וחדשה, שלא היתה קיימת כשאותם מרכיבים פעלו לחוד. בשלב השני יש לבדוק, אם מטרה אחידה וחדש זו ("חדשה" פה במובן שהוא מחדש ביחס לכל רכבי בנפרד, ולא במובן של "חידוש" על פי הגדרת החוק) יש משום חידוש והתקדמות המצאתית, כמובנם בדיני הפטנטים" (ע"א 47/87, הנ"ל, שם). בדומה לפטנט הקומבינציה אשר יכול שירשם כפטנט גם כאשר כל הרכיבים המרכיבים את המערכת כבר היו ידועים, כך גם בעניננו. תוכנת המחשב מהווה מרכיב אחד בלבד (אם כי חשוב ביותר) ממרכיבי המערכת הנתבעת ולא היה מקום לבדוק כשירותה להרשם כפטנט בנפרד. המבחן הראוי, לדעתי, הוא בדיקה האם המערכת בכללותה, ממלאת אחר דרישות הדין. הפטנט התבקש לגבי הצירוף החדש של התוכנה עם המרכיבים הפיזיים ולא על תוכנת המחשב כשהיא לעצמה. בין התוכנה לחומרה קיימת אינטראקציה, שהרי התוכנה בלעדי החומרה והחומרה ללא תוכנת המחשב אינן משנות דבר לענין החסכון בדלק. שילובן מאפשר את החסכון הניכר בצריכת הדלק של המסוק (ועל כך אין חולק). מבחן זה גם נקבע, בדעת רוב, בבית המשפט העליון של ארה"ב – בפרשת דיר הנ"ל – והוא שמשקף את ההלכה הרווחת היום בארה"ב באשר לפירוש סעיף 101 לחוק הפטנטי האמריקאי (שהוא המקביל לסעיף 3 חוק הפטנטים 101 הישראלי). בפרשת דיר נדונה אמצאה העוסקת בשיטת יציקה של גומי הנעזרת במחשב שתפקידו להשוות פרמטרים שונים ולשלוח הוראות לתפיחת תבניות הגומי בדיוק בזמן הרצוי בהתאם לתוכנה (בדומה לתביעת המערערת, תוכנת המחשב המקבלת נתונים, מעבדת אותם ושולחת הוראות לתבניות הגומי הוותה את החידוש. אם כי, התוכנה התבססה על נוסחה מתמטית ידועה, בעוד שהמרכיבים הפיזיים היו ידועים קודם לכן). וכך נפסק, בדעת הרוב, בפרת דיר –

"In determining the eligibility of respondents' claimed process for patent protection under sec. 101, their claims must be considered as a whole. It is inappropriate to dissect the claims into old and new elements and then to ignore the presence of the old elements in the analysis. This is particularly true in a process claim because a new combination of steps in a process may be patentable even though all the constituents of the combination were well known and in common use before the combination was made. The "novelty" of any element or steps in a process, or even of the process itself, is of no relevance in determining whether the subject matter of a claim falls within the Sec. 101 "categories of possibly patentable subject matter"
(עמ' 9 בפס"ד – נספח י' לסיכומי המערערת).

(ג) בדחייתו של הרשם את קביעת הבוחן בנוגע לסעיף 2 לחוק הפטנטים 2 ניתן היה לראות את התחלת הדרך להחלת המבחן שתואר לעיל אך הרשם לא המשיך בה – ואסביר:
המערערת הגישה שתי בקשות נפרדות לרישום פטנט. בקשה מס' – 68408 – אשר כללה את כל המוגדר בחמש הפיסקאות הראשונות בתביעה 1 של הבקשה דנן (אלו הם המרכיבים הפיזיים של האמצאה). ובקשה שניה, שמספרה 68409, זו הבקשה אשר ביחס אליה הוגש ערעור זה והיא כוללת את חמש הפסקאות שהוזכרו לעיל (הרכיבים הפיזיים) ובנוסף, החל מהפסקה הששית, מתוארת תוכנת המחשב (הרכיב החדש). בוחן הפטנטים קבע, כי שתי הבקשות מתייחסות לאותה אמצאה (מאחר וכל המוגדר בחמש הפיסקאות הראשונות בתביעה מס' 1 של בקשה 68409 כבר נתבע בבקשה מס' 68408 ומכיוון שהמוגדר בפסקה השישית והלאה של התביעה 1 אינו אלא תוכנה שאינה נושא כשיר לפטנט), ועל כן הדבר מנוגד לסעיף 2 לחוק – כך שאין המבקשת זכאית לשני פטנטים על אותה אמצאה.
הרשם דחה טענה זו וקבע כך: "אומר מיד שאינני מקבל טענה זו של הבוחן, וזאת מן הסיבה שטענה זו מתעלמת מהסיפא של התביעה 1 של בקשת הפטנט מס' 68408, שבה הוגדר החידוש שבבקשה זו. זוהי גם סיבה מספקת כדי לקבוע, שהאמצאה המוגדרת בתביעה 1 של הבקשה דנן שונה מהאמצאה שהוגדרה בתביעה 1 של הבקשה מס' 68408" (עמ' 5 להחלטתו). כלומר, גם לדעת הרשם רכיב התוכנה החדש, כאשר הוא "מחובר" לרכיבים הפיזיים האחרים, גורם לכך שמתקבלת אמצאה חדשה ה"בולעת" או מכילה גם את הרכיב החדש – ומאז ואילך – קיים מכלול שאותו יש לבחון באופן כולל ולבדוק האם הוא עונה על הקריטריונים הנדרשים מאמצאה על מנת שתרשם כפטנט, בהתאם לסעיף 3 לחוק.
(ד) בהחלטתו נותן הרשם משקל מכריע, אם לא בלעדי, לפירושו של המונח "תהליך" בסעיף 3 לחוק, לפיו נדרש מן האמצאה להיות "מוצר או תהליך". בפירוש המונח "תהליך" מאמץ הרשם, כאמור לעיל, את פרשנותו של קודמו למונח זה בפרשת רוזנטל. וכך, להזכיר, כתב קודמו בענין זה: "תהליך פרושו טיפול קונקרטי בחומר מסוים כדי לשנות את צורתו או את מצבו. אבל באמצאה דנן, כפי שהיא משתקפת בתביעה 1, אין שום טיפול קונקרטי כזה אלא סתם חישובים, כתיבת והעברת נתונים; תהליך לפי הבקשה אינו משנה את המבנה של המחשבים, של המעגלים או של הכלים הקשורים להם; עצם הכנסת ההוראות למחש אינה משנה את מבנה המחשב, ולכן אין כאן תהליך ולא התקן הכשיר למתן פטנט ע"פ סעיף 3 לחוק הפטנטים 3" (עמ' 5-4 בהחלטת רשם הפטנטים בענין רוזנטל, מוצג מס' 4 בסיכומי המשיב, ההדגשה לא במקור – ש.ב.). פירוש זה איננו מקובל עלי. הדרישה, לפיה השינוי בצורה או במצב חייבת להתבטא ב"חומר" עצמו, נראית לי מוגבלת וצרה מדי. לדידי, ניתן לראות גם בשינויים המתרחשים בהאצת והאטת זרימת הדלק ממיכל המסוק אל מנועו – לשם השגת החסכון בדלק, שעליו אין חולק – "תהליך" כמשמעו בסעיף 3 לחוק. בהתייחס לפירוש המונח Process שבסעיף 101 לחוק הפטנטים 101 האמריקאי מצטטים השופטים בפרשת דיר פס"ד ישן לפיו:

"That a process may be patentable irrespective of the particular form of the instrumentalities used, cannot be disputed. A process is a mode of treatment of certain materials to produce a given result. It is an act, or a series of acts, performed upon the subject matter to be transformed and reduced to a different state or thing. If new and useful, it is just as patentable as is a piece of machinery…"
(עמ' 6 בפסה"ד).

לשיטתי, התהליך צריך שיביא בסופו של דבר לתוצאה מסוימת שיהא בה משום חידוש והתקדמות מבחינה טכנולוגית. אין מקום לדרוש שתוכנת מחשב תשנה את מבנה המחשב אלא די בכך שתוכנת מחשב תשנה את צריכת הדלק – שהיא התוצאה הסופית. כאשר התוכנה מחוברת לרכיבים פיזיים, מקבלת מהם, מעבדת ופולטת מידע והוראות, וכתוצאה מכך נגרמים שינויים אופטימליים בצריכת הדלק כמו במערכת נשוא הערעור, ניתן בהחלט לומר ולקבוע, כי שינויים אלה הם תוצאה של "תהליך" כהגדרתו בסעיף 3 לחוק הפטנטים 3.
(ה) המשיב עשה מאמצים רבים כדי לשכנע כי דעת שופטי המיעוט בפרשת דיר עדיפה על זו של שופטי הרוב. צוטט גם פסק דין גרמני הדן באמצאה דומה מאד לזו שנדונה בערעור ובו נקבעה הלכה כדעת הרשם. בנוסף, סובר המשיב, כי פסה"ד שניתן בפרשת רוזנטל (ע.ש. 501/80ע"ש 501/80 הנ"ל) "שהוא פס"ד המחייב היחיד בישראל לעת עתה" (עמ' 53, בסיכומיו) תומך במסקנה שהגיע אליה גם בפרשה זו.
עיינתי בכל אלה, ולא שוכנעתי ואבאר: ראשית, קיים שוני עובדתי, עקרוני, בין עבודות פרשת רוזנטל לעובדות המקרה נשוא הערעור שבפניי. בפרשת רוזנטל אישר בית המשפט את החלטת רשם הפטנטים שלא להתיר לרישום כפטנט אמצאה שעיקרה היה שיטת חישובים (או תוכנות) שהוגדרה בבקשה כ- "שיטה ומערכת אלקטרונית לקיזוז שינויים במידות הכלים של מכונות NC". הרשם סבר שם, כי:
"האמצאה מתבטאת בחישובים ובהוראות הניתנות למחשבים בשלבים מחשבתיים" (ע"ש (ת"א) 501/80ע"ש 501/80, רוזנטל נ. רשם הפטנטים, פס"מ תשמ"ד (ג) 441, בעמ' 449) – ועל כן אינה כשירת רישום כפטנט, ואכן, בערעור כותב כב' השופט י. גולדברג (שם):

"עיון מדוקדק בפירוט הבקשה ובתביעות מגלה כי עיקרה של האמצאה מבוסס על שיטות חישובים"

וכן –

"… המערער עצמו… הציג.. את הצעתו כמי שבעיקר מקצרת תהליכי חשוב ונועדה לחסוך שעות רבות ממתכנתי "NC".

ועל כן מסקנתו היתה כי:

"…אמצאה מסוג זה שעיקרה חישובים או תכנות לא תאושר לפטנט" (שם).

ואכן, הכל מסכימים, כי "תהליכים מחשבתיים" או "שלבים מחשבתיים" ואפילו תכנת מחשב מלאה (כשלעצמה) אינם כשירים לרישום כפטנט.
מאידך, בעניננו, מדובר במערכת, שרק אחד ממרכיביה הוא תכנת מחשב והיא איננה משקפת רק תהליך מחשבתי – או שיטות חישובים – ותו לאו.
שנית, בענין רוזנטל אין כל ישום טכנולוגי (וראה: בע"מ 450, שם, לצד האותיות ב' – ג') ואילו במערכת שהמציאה המערערת מתרחשים תהליכים טכנולוגיים מוחשיים, המתבטאים בשינויים של מצב וזמן בפעילות שסתום הדלק שבמערכת הזנת המנוע של המסוק.
(ו) כזכור, גם המשיב הכיר (בסיכומיו, בעמ' 42) כי בתהליך ישום האמצאה של המערערת מתרחשים גם שינויים פיזיים "אלא שאין די בהם כדי להצדיק מתן פטנט, כאשר עיקר החידוש הוא בתוכנה או במחשב מתוכנת…" (שם, ההדגשה לא מקור – ש.ב.)
גישה זו איננה נראית לי. היא גם איננה מבארת כמה (או איזה) "שינויים פיזיים" צריכים להתרחש על מנת שיהא בהם די כדי להצדיק רישום פטנט באמצאה (או במערכת) טוענת מחשב.
המשיב לא העלה כל טענה לפיה אמצאת המערערת איננה חדשה ויעילה וכאשר מצרפים לכך את "הודאתו" בהתרחשותם של שינויים פיזיים (במהלך הפעלתה של המערכת) ניתן לדעתי לקבוע כי באמצאה הזו מתקיים גם התנאי של "התקדמות טכנולוגית".
(ז) ולאחרונה. הגנת הפטנט היא אחת מההגנות שתפקידה, בין השאר, לוות את ההתפתחות הטכנולוגית – לעודדה ולא להציב בפניה מכשולים. למרות אופיו וכוחו המיוחד של הפטנט, כמקנה מעין מונופולין בשוק, מהווה הגנתו את – "האיזון האופטימלאלי… בין שני האינטרסים המתנגשים" (ע"א 427/86 פ"ד מ"ג (3) עמ' 323 בעמ' 336): מחד גיסא, אלה שנועדו לעודד ממציאים לתרום מיצירתם למאגר הידע הכללי, ומאידך גיסא, אלה שנועדו להבטיח פעילות כלכלית חופשית לציבור הרחב…" (ע"א 793/86 פ"ד מ"ד (4) עמ' 578 בעמ' 589).
המצאה נשוא ערעור זה כבר נרשמה כפטנט בארה"ב, אירופה וקנדה. מדיניות משפטית נכונה מצדקת, לדעתי, כי תקובל לרישום גם בישראל. על אחת כמה וכמה כאשר פרושו של חוק הפטנטים, ברוח הזמן הזה, נותן אפשרות חוקית סבירה והגיונית להגיע למסקנה זו. (והשווה: ההחלטה בענין VICOM, נספח טו' לסיכומי המערערת).
9. הערעור מתקבל איפוא, החלטת המשיב מתבטלת, ואני מורה בזה על קיבולו של הפטנט.
המשיב ישא בהוצאות המערערת ובשכר טרחת פרקליטה בסך של 15,000 ש"ח ומע"מ – נכון להיום.

ניתן היום, 25.10.1994, והודע.

תגיות:
0

נדחתה בקשת רישום סימן מסחר על NEXUS ONE

גוגל עדיין לא שובעת נחת מהגוגל-פון החדש שלה, הלא הוא ה-Nexus One. רשם הפטנטים וסימני המסחר האמריקאי דחה בקשה של גוגל לרישום סימן מסחר על הסימן Nexus One. הסיבה לדחייה: חשש סביר להטעיה בין הסימן הזה לבין סימן רשום אחר – "Nexus". סימן אמריקאי מספר 3554195 הינו Word mark המגן בפני כל שימוש במילה nexus ביחס לשירותי תקשורת. הסימן נרשם בסוג מספר 38, המתייחס לשירותי Tellecommunications – הוא אחד הסוגים בהם גוגל ביקשה לרשום את הסימן שלה – והפרטה שלו מתייחסת לשימושים הבאים:
Providing telecommunication services, namely, transmission of data and voice, and enhanced calling features, namely, conference calling, call forwarding, call rejection, call return, call waiting, caller ID, caller ID block, continuous redial, specialized ringing services, fax overflow services, line hunting, speed calling, long distance telephone service, inbound toll-free service, voice mail, and high-speed access to a global computer network, all of the foregoing excluding providing multiple-user access to a global computer information network for participants in the physical oil industry
דחיית הבקשה אינה סוף פסוק ולגוגל יש הזדמנות לענות להחלטה זו ולנמק מדוע אין חשש להטעיה בין שני הסימנים אם היא סבורה כי ביכולתם להתקיים במקביל. בסימני מסחר, להבדיל מפטנטים ומדגמים, הראשון בזמן אינו תמיד גובר. סימן מסחר נועד, בסופו של יום, להגן על הצרכנים המקשרים בין מוצר מסוים לבין המקור אותו הם מייחסים לסימן. כך לדוגמה, אף אם חברה קודמת השתמשה בסימן נקסוס לפני גוגל ואף בתחום התקשורת, יכול להיות שבהעדר שימוש היום או לאור דילול זכויותיה בסימן המסחר עקב השימוש הנרחב שגוגל עושה בסימן, הרשם ישתכנע כי יש מקום להעניק לגוגל סימן מסחר ולמחוק את הסימן הקודם מהפנקס.
0

חבר המושבעים הטקסני קבע: מיקרוסופט הפרה עוד פטנטים

מיקרוסופט שוב הפסידה במשפט פטנטים במחוז המזרחי של טקסס (כזכור, המחוז השני המועדף בשנת 2009, מספר שש בתיקי הפטנטים לאורך חמש עשר השנה האחרונות, ובכלליות, מקום שבו לתובעים יש סיכוי טוב להצליח בתביעת הפטנטים שלהם). חבר המושבעים הטקסני הכריע לרעתה וקבע כי היא הפרה שני פטנטים של חברת VirnetX המתייחסים לרשת VPN. חבר המושבעים קבע פיצוי בסך 106 מיליון דולר בגין ההפרה וכן קבע כי ההפרה היתה ביודעין ובמכוון (willful infringement). קביעה זו מעניקה לשופט את האפשרות להגדיל את הפיצויים עד כדי פי שלוש מסכום זה.

מקור TechWorld
0

פסיקה: מדגם שתוקפו פקע לא יוחזר לתוקף

בקשה להחזר תוקף של מדגם נדחתה על ידי הפוסקת י' שושני כספי (בקשה להחזר תוקף מדגם שבוטל מס' 34297, יונייטד פק בע"מ). תוקפו של מדגם הוא חמש שנים מיום הגשת הבקשה, תקופה הניתנת להארכה לשתי תקופות נוספות של חמש שנים כל אחת, ובלבד שמשולמת אגרה מתאימה. הפקודה מתירה תשלום לאחר פקיעת תוקף המדגם, במשך תקופה של ששה חודשים, ובלבד שתשולם אגרת איחור בנוסף לאגרת החידוש.

במקרה זה, בעלת המדגם לא השכילה לשלם את אגרת החידוש בעוד המדגם היה בתוקף. אף שנטען כי שילמה את האגרה לאחר תום חמש השנים, לא נטען כי שולמה אגרת איחור.
הפוסקת דחתה בקשה זו וקבעה כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח כי אכן שילמה את האגרה. עוד נקבע כי הבקשה הוגשה בשיהוי, שכן היא הוגשה כעבור ארבע שנים מיום ביטול המדגם:
לא ניתן להתעלם מן השיהוי הרב שבין המועד בו בוטל רישום המדגם לבין המועד בו הוגשה בקשה זו. מן הבקשה שבפני עולה כי המדובר ב"מדגם בסיס" או בלשון אחרת – "מדגם ליבה" של פעילות בעלת המדגם" (סעיף 7 לבקשה). לאור החשיבות הרבה שמייחסת המבקשת למדגם נשוא הבקשה שבפני, מן הראוי היה לדעתי כי המבקשת תנהל מעקב תדיר ורצוף אחר רישום המדגם שבבעלותה ותוודא כי הינה פועלת בהתאם להוראות בסיסיות במטרה לשמר באופן מירבי את ההגנה המוקנית לה מכח רישום המדגם. המבקשת נמנעה מלעשות כן, וכך מצאה עצמה לאחרונה מופתעת להתבשר כי מדגמה פקע בשל אי תשלום אגרת חידוש.
דחיית הבקשה נובעת גם מאינטרס ציבורי רחב יותר מתשלום אגרה. מדגמים, כידוע, הם זכויות מסוג קניין. זכויות אלו חלות כלפי כולא עלמא, וכיוון שכך נזהרים בהיקפם. כאשר זכות הקניין במדגם פוקעת, הציבור זכאי לעשות שימוש במדגם כרצונו. השבתו של הגלגל לאחור והענקת הבלעדיות לבעל המדגם בשנית אינה עניין טריוויאלי. כיוון שכך, המחוקק קבע את תקופת החסד בת ששת החודשים שבהם ניתן עוד להחזיר את תוקפו של המדגם. אך לאחר עבור תקופה זו, אין עוד אפשרות חוקית, וממילא לא צריכה להיות אפשרות שכזו, להשבת המדגם המצוי בנחלת הכלל לחיק המונופול של בעל המדגם.
תגיות:
0

פסיקה: אין זכות יוצרים בלוח המשחקים של הליגות הבריטיות

זה לא זמן טוב להיות בהנהלת הליגה האנגלית, לפחות לא בכל הקשור לקניין הרוחני של הליגה. לאחר שבספטמבר השופטת מ' אגמון-גונן קבעה כי שידורי סטרימינג של משחקי הליגה שמועברים בשידור ישיר אינם מהווים הפרה של זכות היוצרים בשידור, הגיעה מכה נוספת, והפעם מבית המשפט העליון. בע"א 8485/08 The FA Premier League Limited נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט (14.3.2010) נקבע כי אין זכויות יוצרים בלוח המשחקים של הליגה וכי השימוש של המועצה להסדר ההימורים בספורט אינה מהווה הפרה של זכות כלשהי של הליגה.
כידוע, המועצה להסדר ההימורים מקיימת הימורים בספורט. חלק מההימורים מתייחסים למשחקים בליגות הבריטיות, שמנוהלות על ידי המערערים. לפיכך, המועצה מפרסמת את מועדי המשחקים המתוכננים על גבי טפסי ההימורים. פירסום זה, נטען, מהווה הפרה של זכויות המערערים.
בית המשפט המחוזי שמע טענה זו ודחה אותה. כמו כן, הוא דחה גם את הטענה כי המועצה עושה עושר ולא במשפט, טענת סל שמוכרת, מאז עניין א.ש.י.ר, כטענה חלופית לטענה של הפרת זכויות קניין רוחניות.
בית המשפט העליון שמע את הערעור ודחה אותו. החלטת הרוב, כפי שהובאה מפי השופט ס' ג'ובראן, קבעה כי אין זכות יוצרים בלוח המשחקים. נקבע, כי בכדי שלקט יחשב ליצירה ספרותית המוגנת בזכות יוצרים יש להראות כי יש מקוריות בבחירת הנתונים המרכיבים אותו או באופן הצגתם. בעניין זה, כלל המשחקים נרשמו, ממויינים על פי יום המשחק ובסידור אלפביתי לגבי משחקים באותו יום, כאשר ביחס לכל משחק נרשמו הפרטים האלמנטריים הרלוונטיים (שם הקבוצה הביתית, סימון לתחרות (v), שם הקבוצה האורחת, מיקום המשחק ושעה).
עוד נקבע, כי אף אם היתה זכות יוצרים שכזו, היא אינה משתרעת גם על פני הנתונים הבסיסיים שלוקטו יחדיו. כיוון שכך, ובהעדר דבר מה נוסף שיצדיק זו, נדחתה גם הטענה בדבר עשיית עושר ולא במשפט.
יש לציין כי השופטת מ' נאור לא הסכימה עם הכרעת הרוב, אף שהסכימה עם תוצאתה. היא ציינה בתמציתות כי:
המשיבה משתמשת, כפי שציין חברי השופט ג'ובראן, בנתונים המופיעים בלוחות המשחקים. מקובלת עלי מסקנתו של חברי שלא פרושה הגנה על שימוש כזה, וכי על המערערות לשאת בהוצאות, כמוצע על ידי חברי.
להבנתי, ניתן להסיק כי השופטת בחרה שלא להכריע לשאלה האם קיימת זכות יוצרים. היא עשתה כן כיוון שאף אם קיימת זכות כאמור, השימוש בה עושה המועצה מהווה שימוש בנתונים אשר אינם מוגנים בזכות יוצרים, אף אם הם כלולים בלקט המוגן בזכות יוצרים.
0

דרישת ה-Best Mode

הדין האמריקאי מכיר בדרישה ייחודית למדי – דרישת ה-Best Mode. על פי דרישת גילוי זו, יש לחשוף במסגרת הבקשה לפטנט את הגרסה המועדפת של ההמצאה. דרישה זו מוגנת במסגרת הפסקה הראשונה של סעיף 112, פסקה המקימה דרישות נוספת של גילוי מספיק (Written Description) ושל גילוי מאפשר (Enablement). דרישת גילוי ה-Best Mode הינה דרישה סובייקטיבית המחייבת את מגיש הבקשה לפטנט לחשוף בין שלל הגרסאות של ההמצאה, גם את הגרסה שהוא מאמין שהיא הגרסה הטובה ביותר. במסגרת דרישה זו, אין כל חובה לזהות את הגרסה המועדפת או להסביר במה היא עדיפה על פני חברותיה. גם אין כל נפקות לשאלה אם בסופו של יום התברר כי לא הייתה זו הגרסה העדיפה.
הדרישה נועדה למנוע מבעל המצאה לשמור לעצמו ייתרון על פני הציבור. כידוע, מטרת הפטנטים הינה חשיפה של ההמצאה בתמורה למתן מונופול. כיוון שכך, המחוקק האמריקאי ביקש למנוע מצב שבו הממציא מקבל מונופול מבלי שחשף בפני הציבור את את השיטה המועדפת לניצול ההמצאה. כלומר, מי אשר מבקש לזכות בפטנט אמריקאי ייאלץ לחשוף גם את השיטה המועדפת לניצול ההמצאה.
דרישת ה-Best Mode תחומה באותם קווים התחומים את הפטנט – התביעות. ככל שהמבקש ירצה בכך – הוא רשאי לשמור בסוד אלמנטים שאינם מוגנים על ידי בקשת הפטנט. כלומר, החובה לחשוף את הגרסה המועדפת מתייחסת רק לגרסאות התחומות המונופולין אותו מנכס לעצמו מבקש הפטנט. אדגים עניין זה. אם הפטנט הינו פטנט על תוכנה אשר מזהה תווי פנים, אזי יש לחשוף את הגרסה המועדפת של ביצוע האלמנטים הנתבעים. עם זאת, אין חובה לחשוף גרסה אופטימלית של אלמנטים שאינם נתבעים, כגון ביזור המערכת, שיטת איחסון המידע וכיוצא באלה.

בפסק דין שניתן לאחרונה בוטל פטנט כיוון שדרישת ה-Best mode הופרה. ((Ajinomoto Co., Inc. v. International Trade Commission (Fed. Cir. 2010). בית המשפט הפדראלי לערעורים דחה ערעור על החלטת ה-ITC לבטל פטנט כיוון שבעל הפטנט לא עמד בדרישת ה-Best Mode. הפטנט בדיון עסק בשיטות לייצור ליזין באמצעות חיידקי אי-קולי. החומר המופק מהווה מרכיב חיוני בתזונת חיות, והשוק שלו מוערך במיליארדי דולרים. הפטנט מתאר דרך ליצור חיידקי אי-קולי שמפיקים ליזין. אך, בעל הפטנט הכיר בזמן הגשת הפטנט זן עדיף של חיידקי אי-קולי אותם לא חשף בבקשת הפטנט. במקרה זה, רוחב התביעות שירת כחרב פיפיות והכריע את הפטנט. נקבע, כי הזן העדיף כוסה על ידי התביעות הרחבות של הפטנט, וכיוון שכך, היה על בעל הפטנט לחשוף אותו בעת הגשת הבקשה. נפקות הפרת הדרישה – בטלות הפטנט.

יצויין כי בימים אלו נדונה רפורמה בחוקי הפטנטים האמריקאיים. בין היתר, הוצע כי דרישת ה-Best Mode הייחודית לדין האמריקאי תישאר אך לא תוכל לשמש כהגנה מפני הפרת פטנט.

תגיות: ,
0

פסיקה: סטנדרט הבחינה של ועדת הערעורים (BPAI)

בפסיקה תקדימית של הועדה לערעורים של משרד הפטנטים האמריקאי (Board of Patent Appeals and Interferences, או בקיצור BPAI) הובהר כי הסטנדרט בו בוחנת הועדה ערעור שהוגש על החלטה של בוחן פטנטים הוא בחינה מחדש. כלומר, הועדה נוהגת בהחלטתו של הבוחן כהחלטות משפטיות בהן ערכאת הערעור אינה נותנת עדיפות להחלטה הקודמת של הערכאה הדיונית. במקרה של הועדה, מדובר בערעור על החלטה של בוחן פטנטים, ולא של גוף מעין שיפוטי. כיוון שאין מדובר בעתירה (אותן מגישים בפני רשם הפטנטים ולא בפני הועדה), אך ברור הוא כי זהו הסטנדרט הנכון.
עם זאת, הועדה קבעה כי עניין שלא הועלה מלכתחילה בערעור לא יישמע במהלכו. בצורה זו מושג איזון ראוי ורצוי בין הבחינה המחודשת של הנושא בפני גוף מעין-שיפוטי מחד, ואילו מאידך הדיון בפני הועדה נתחם על ידי המערער בצורה ברורה ובכך מתאפשר דיון יעיל.

רשם הפטנטים האמריקאי ישב בועדה האמורה. הוא התייחס להחלטה זו בפוסט שלו בבלוג, והסביר כי החלטה זו אינה מחדשת דבר לעומת הנוהג בועדה, אך היא מבהירה באופן ברור את הדרך שבה פסקה הועדה לאורך שנים.
תגיות: ,
0

שימוש אסטרטגי בפטנטים – חוויות מפי מנכ"ל סאן לשעבר

מנכ"ל סאן לשעבר, ג'ונתן שוורץ, פרסם בבלוג שלו פוסט שמתייחס למלחמות הפטנטים האחרונות. ספציפית, הוא מתייחס לתביעה של אפל נגד HTC. שוורץ מספר כי לאורך הקריירה שלו בסאן איימו עליו בתביעות פטנטים לא פעם. ההגנה הטובה ביותר, הוא מספר ומדגים, היא להחזיק פורטפוליו פטנטים רחב למטרות הרתעה.

בפוסט הוא מספר כיצד סטיב באלמר וביל גייטס איימו על סאן, כל אחד בתורו, בתביעה בהפרת פטנט. תגובת הנגד שלו הוציא את רוח הלחימה ממפרשיהם של המאיימים, לאחר שהדגים בפניהם כי גם בידיו נמצאים פטנטים שמופרים על ידם. מאזן האימה הזה אפשר לסאן להימנע מתביעות פטנטים והוצאות מיותרות במלחמה על השוק ועל כיסו של הצרכן.
שוורץ גורס כי בהגשת התביעות הללו, מייצרים סביב הנתבע התעניינות שלא היתה קיימת אלמלא התביעה. כך למשל הוא סבור שהתביעה שהוגשה נגד HTC ואשר נוגעת למערכת ההפעלה של גוגל, אנדרויד, דווקא משרתת את גוגל בהגברת המודעות ליכולותיה של מערכת ההפעלה החדשה שלה.

2

פטנט הקליק האחד אושר בבחינה מחדש

פטנט הקליק האחד הידוע לשמצה עבר בהצלחה את הליך הבחינה המחודש שנערך לו, ללא שינויים משמעותיים. פטנט ארה"ב US 5960411 של אמזון, כידוע, עוסק בביצוע רכישה על ידי ביצוע פעולה אחת על ידי הקונה.

הליך בחינה מחדש מתנהל בפני רשם הפטנטים האמריקאי ובו נבחנות מחדש סוגית החדשנות של ההמצאה (novelty) וההתקדמות ההמצאתית שבה (obviousness). שאלות משפטיות אחרות, כמו השאלה האם עולם התוכן של ההמצאה (subject matter) כשיר לפטנט לפי סעיף 101 לחוק האמריקאי, אינה נבחנת במסגרת הליך זה. כמו כן, סוגי הפרסומים אותם ניתן לצטט במסגרת הליך זה מוגבלים ואינם כוללים למשל מכירה של מוצר שהתבצעה לפני התאריך הקובע.
בחינה מחדש מתעוררת כאשר מוגשת בקשה לעשות כן ולאחר שהמבקש מראה כי ישנה שאלה לגבי הסוגיות האלו שלא נבחנה קודם לכן ונוגעת לפטנטביליות של ההמצאה (Substantial New Question of Patentabiltiy). שאלה זו יכולה לנבוע מפרסום ידע קודם שלא נבחן ומצוטט בבקשה, אך היא יכולה לנבוע גם מפרסום שכבר צוטט אך לא נבחן באספקלריה הנכונה.
במקרה זה, במסגרת הבחינה המחודשת צוטטו בסך הכל מעל ל-150 פרסומים שונים כנגד הפטנט, אך זה יצא כמעט ללא שריטה. בפוסט אחר התייחסתי לתביעה מספר 1 של הפטנט והראיתי כיצד יש לנתח את המונופול שניתן לבעל הפטנט. לאחר הבחינה המחודשת, התביעה נראית דומה מאוד ולמעשה נוספה לה מגבלה קטנה:

[…] displaying information identifying the item purchasable through a shopping cart model; and […]

בצורה דומה תוקנו גם תביעות נוספות כך שהפריטים יכולים להירכש למעשה באחת משתי שיטות – שיטה של קליק בודד ושיטה של עגלת קניות.
במקרה זה, הליך הבחינה המחודש נמשך כארבע שנים (מספר בקשה 90/007,946), וביום 2.3.2010 הודיע בוחן הפטנטים כי הפטנט, במצבו הנוכחי ולאחר התיקונים בתביעות מספר 1-5 ותביעות מספר 11-26, ראוי להישאר בתוקף שכן כל התביעות שבו חדשות ובעלות התקדמות המצאתית מעל הידע הקודם.
למותר לציין כי כעת, לאחר שהליך בחינה מחודשת הסתיים, הליך שנדמה כי היה מקיף במיוחד, יהיה קשה לטעון בבית משפט – אף כי ניתן לעשות כן – כי פטנט הקליק האחד נעדר חדשנות או התקדמות המצאתית.
(דווח בPatently-O)
9

פטנטים בתוכנה: האם ניתן לקבל פטנט על תוכנה?

פעמים רבות אני נשאל האם ניתן לקבל פטנט על תוכנה? התשובה לכך, על דרך הכלל, היא כן. רוב מדינות העולם מכירות בהגנה של פטנט על תוכנה.
בפוסט זה אני בוחן את החוק הישראלי בעניין זה ומציג בקצרה ולשם השוואה את הדין בארצות הברית ובאירופה. בתמצית, אני סבור כי הדין בישראל אינו מחריג את הגנת הפטנט מהמצאות הממומשות בתוכנה. עוד אני סבור, כי אין מקום לייחד את תחום התוכנה מתחומי מדע אחרים ולמנוע הגנה בתחום זה באמצעות פטנטים.
בטרם נצלול לנבכי הדיון המשפטי – הבהרה קלה. בשורה התחתונה ומכל בחינה פרקטית ישנה אפשרות לקבל פטנטים גם על תוכנה. בשנת 2012, רשות הפטנטים אף הצהירה מפורשות כי ישנם פטנטים בתוכנה בישראל. בפוסט זה אני מבהיר את הדיון המשפטי לרבות המצב בישראל ובמדינות אחרות.
מהי "המצאת תוכנה"- תיחום הדיון
המצאה בתוכנה הינה תהליך שניתן לבצע אותו באמצעות מחשב המריץ תוכנה ולחלופין מערכת ממוחשבת הכוללת גם רכיב של תוכנה. המצאת תוכנה לעיתים מוגדרת גם בתביעה מסוג Beauregard שהיא תביעה למוצר תוכנה, כלומר מדיה שמחשב קורא שעליה מוטבעת תוכנה שאם תבוצע על ידי מחשב תגרום לתהליך כלשהו.
שלוש הגדרות אלו מהוות, דרך כלל, שלוש פנים שונות של המצאה אחת, ומשום כך הן נתבעות בתביעות בלתי תלויות ונפרדות במסגרת פטנט אחד. לכל סוג של תביעה יש יתרונות מסוימים וחסרונות אחרים לעומת הסוגים האחרים. כך למשל, בכדי להוכיח הפרתו של תהליך יש להראות שהתוכנה בוצעה בפועל בעוד שאם התוכנה מותקנת על מחשב הרי שהמערכת קיימת ומפרה. מנגד, בהעדר סימון מוצר שבעל הפטנט מוכר המצהיר כי הוא מוגן בפטנט, בעל הפטנט לא יוכל לזכות בפיצויים בגין הפרתו על פי הדין האמריקאי. בתהליך, מגבלה זו אינה קיימת. תביעה למוצר מאפשרת לתפוס הפרה כאשר מדובר בדיסק בלבד המופרד ממחשב.
אדגיש, כי איני מתייחס לקוד לכשעצמו כהמצאת תוכנה. שורות קוד אינן בעלות השלכה פונקציונליות כלשהן. שורות הקוד הן לכל היותר ביטוי של רעיון, שיכול ויהיה מוגן בזכות יוצרים. גם קוד להרצה (executable) אינו אלא תוצר של הביטוי ואין לו השלכה פונקציונלית ללא האפשרות של מחשב לקרוא ולהריץ אותו.

הדין המצוי: החוק מכיר בפטנטים בתוכנה
כנהוג במשפטים, נפתח בלשון החוק הרלוונטי, הוא חוק הפטנטים. סעיף 3 לחוק קובע:

"אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות אמצאתית – היא אמצאה כשירת פטנט" (ההדגשה שלי)

לשון זו ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים. כל תחום טכנולוגי, יהא הוא תוכנה, חומרה, כימיה או פיסיקה, ראוי להגנה פטנטית. אף ההיסטוריה החקיקתית שמאחורי סעיף זה מלמדת כי זו כוונת המחוקק. סעיף 3 לחוק הפטנטים תוקן בהתאם לאמנות בינלאומיות. בתחילה בהתאם לאמנת פריז, ובהמשך בהתאם להסכם הטריפס. במסגרת הסכם הטריפס התחייבו המדינות החברות, ומדינת ישראל ביניהן, שלא להפלות תחום טכנולוגי לרעה מבחינת קניין רוחני.
אמת, המונח "טכנולוגיה" הינו מונח עמום. עיון במילון מרים-וובסטר מגלה שטכנולוגיה אינה אלא אפליקציה יישומית של ידע מתחום מסוים. עם זאת, אני סבור, כי כוונת הכל ברורה. ואף אם קו הגבול בו טכנולוגיה נגמרת אינו משרוטט בצורה מדוייקת, הרי שהכללת התוכנה בחובו מתבקשת.
אף אם הקורא הספקן אינו מקבל את עמדתי, לפיה תחום התוכנה הינו תחום טכנולוגי, אמשיך ואנסה לשכנע שבכל הקשור לחוק הפטנטים הישראלי כנוסחו היום, אין מנוס מקביעה זו.
בעניין בקשת פטנט מספר 13733 לאלי תמיר קבע רשם הפטנטים כי אין מקום להעניק פטנטים בגין שיטות לעשיית עסקים. קביעה זו נסמכה על כך ששיטות לעשיית עסקים אינן מתחום טכנולוגי. לצורך קביעה זו נעזר כבוד הרשם בתחומי התוכן מהם מגיעים עורכי הפטנטים ובוחני הפטנטים. תחומים אלו כוללים: הנדסה, כימיה, פיסיקה, ביולוגיה, רוקחות ומדעי המחשב. כפי שקבע הרשם בעניין זה:

אין חולק, כל התחומים הללו קשורים בצורה זו או אחרת לטכנולוגיה, והם מדגישים את כוונת המחוקק בכל הנוגע לתחום האמצאות כשירות הפטנט.

כלומר, אף לשיטת רשם הפטנטים, תחום המחשבים הינו תחום טכנולוגי. נדגיש – עורכי הפטנטים יכולים לבוא הן מתחום ההנדסה (ובכלל זה הנדסת תוכנה) והן מתחום מדעי המחשב. תחום מדעי המחשב הינו תחום תיאורטי הנוגע בעיקר באלגוריתמים, מבני נתונים, מסדי נתונים ושאר אספקטים שונים של תחום התוכנה. כלומר, אנשים בעלי השכלה פורמאלית בתוכנה בלבד עשויים להיות עורכי פטנטים.
נוכח האמור, אני סבור כי המסקנה המתבקשת היא כי על פי הדין הקיים תוכנה הינה תחום טכנולוגי, ומשום כך אף אמצאות בתוכנה ראויות להיות כשירות לפטנט.
אדגיש, פטנט הינו סוג של קניין. ככזה, הוא מוגן על ידי סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. שלילתו של קניין, דוגמת פטנט בתוכנה, לא יכול אלא להיעשות בחוק או מכוחו של חוק, וזאת אף אם הוא השלילה הינה מידתית, לתכלית ראויה והולמת את ערכי מדינת ישראל (ראו: סעיף 8 לחוק היסוד). כלומר, שלילת פטנט בתוכנה במצב החוקי השורר כיום פוגעת פגיעה חוקתית בזכות הקניין של בעל ההמצאה.
בשנת 2012 הצהיר רשם הפטנטים על מדיניות חדשה לפיה רשות הפטנטים מכירה באופן רשמי באפשרות לקבל פטנטים על המצאות תוכנה. אף שהצהרה זו היא חדשה, בפועל אף בטרם ההצהרה התקבלו לא אחת פטנטים על תוכנות, למשל הפטנט הידוע של Netex.

 

הדין בארצות הברית ובאירופה
הדין האמריקאי מכיר בפטנטים גם בתחומים שאינם טכנולוגיים (ראו: 35 USC 101). האמנה האירופאית, לעומתו, נצמדת לסטנדרט שנקבע באמנת טריפס ומעניקה פטנט רק בגין המצאות טכנולוגיות (ראו: Article 52). האמנה האירופאית מחריגה מפורשות בסעיף (2)52 מתן פטנט בתוכנה (programs for computers) ובלבד שהפטנט תובע תוכנה לכשעצמה:

Paragraph 2 shall exclude the patentability of the subject-matter or activities referred to therein only to the extent to which a European patent application or European patent relates to such subject-matter or activities as such. (Article 52(3))
בצורה דומה הנחיות הבחינה בארה"ב MPEP 2106.01 בעניין Computer listings per se מצדיקות אי מתן הגנה פטנטית בהעדר פונקציונאליות של הפקודות כשהן ניצבות לכשעצמן.
הפסיקה האירופאית קבעה מפורשות כי מוצר תוכנה יכול שיהיה מוגן בפטנט, ובלבד שיש בהרצתו על ידי מחשב אפקט טכני החורג מהאינטראקציה הרגילה בין תוכנה וחומרה (ראו: T 1173/97).
בימים אלו אנו ממתינים להחלטתו של בית המשפט העליון האמריקאי בעניין בילסקי. החלטת בית המשפט הפדרלי לערעורים בעניינו קבעה כי בכדי שתהליך יהיה כשיר לפטנט, על התהליך לעמוד בכללי מבחן המכונה-או-טרנספורמציה. מבחן זה דורש כי התהליך יהיה קשור למכונה ספציפית או כי התהליך ישנה מצב של מוצר בעולם המוחשי ("טרנספורמציה"). פסיקה זו החליפה פסיקה קודמת של ערכאת הערעור הפדרלית בעניין State Street Bank, שם נקבע כי די לתהליך לייצר תוצאה קונקרטית, מוחשית ומועילה (a useful, concrete and tangible result) כדי להיות כשיר לפטנט. בפועל פסיקה זו בעניין בילסקי, אף שהצרה את תחומי כשירות הפטנטים, אינה פוגעת בפטנטים בתוכנה כי אם בפטנטים בשיטות לעשיית עסקים (הפטנט שנידון שם עסק בתהליך לגידור סיכונים במסחר בסחורות, וזאת ללא קשר למחשב). עוד יצוין, כי בהנחיות זמניות שפרסם רשם הפטנטים האמריקאי בעקבות פסק הדין של בילסקי בערכאת הערעור נקבע כי לצורך מבחן זה די בשימוש במחשב (general purpose computer) בכדי לעבור את המשוכה של סעיף 101. כלומר, אף לשיטתו של רשם הפטנטים האמריקאי ניתן גם ניתן לקבל פטנט בתוכנה לאחר פסק דין בילסקי.
היחס בין ההגנה הפטנטית ובין ההגנה בזכות יוצרים
טיעון שגור הוא כי נוכח ההגנה המוענקת לתוכנה בזכות יוצרים, אין הצדקה להענקת הגנה פטנטית נוספת על כך. כיוון שבפוסט זה בחרתי לעסוק רק בדין המצוי, אתייחס לטענה זו כפי שהשתקפה מהחלטת סגן הרשם. בהחלטה בעניין Biosense, Inc נ' אלביט מערכות בע"מ (מיום 16.4.2009) קבע כבוד סגן רשם הפטנטים כי פרשנות תכליתית של חוק הפטנטים שוללת הגנה של פטנטים בתוכנה. קביעתו של סגן הרשם, עליה אני, בכל הכבוד, חולק, מתבססת על שני נימוקים. הראשון – קיומה של הגנה חליפית בזכות יוצרים. והשני – קיומה של התוכנה כיישות מעולם התוכן ולא הפונקציה. בין היתר, נקבע כי:
"ממש כפי שמשתמע משמה העברי, תוכנה היא בעיקרה מתחום התוכן, ויפה לה אכסניית זכות היוצרים שבו היא הושמה".
אני סבור, בכל הכבוד, ששתי טענות אלו – לא די בהן כדי לשלול הגנה פטנטית. אני חולק, בכל הכבוד, על קביעה זו משלושה טעמים: ראשית, כפי שהסברתי, אני סבור כי המצאת תוכנה היא המצאה מתחום טכנולוגי. שנית, כיוון שעל אף שמה אין אני סבור כי תוכנה הינה מתחום התוכן; ושלישית, כיוון שאינני מאמין כי תוכנה דרה בלעדית באכסניית זכות היוצרים.
אף ששמה העברי של התוכנה יכול לרמוז כי היא מעולם התוכן – לא כך היא. התוכנה והחומרה הינן שתי פנים של אותה מכונה רב תכליתית. שמם הלועזי של רכיבים אלו: software ו-hardware מלמד טוב יותר כי האחד קבוע והשני משתנה (ובל נשכח את יציר הכלאיים: הקושחה, firmware). התוכנה ניתנת לשינוי תמידי, בעוד החומרה קבועה היא, והקושחה ניתנת לשינוי מפעם לפעם. רכיבים אלו אינם אלא אספקטים שונים של אותה מכונה, כאשר היא מופעלת לביצוע מטרה מסוימת. כידוע, המחשב אינו אלא מכונה אחת אשר ביכולתה לנהוג כמספר מכונות שונות, והכל בהתאם לפקודות הניתנות לה. יטען בה סט אחד של פקודות, והיא מכונה אחת; יוחלף סט זה בסט אחר – הרי לכם מכונה שנייה ושונה. אין זה סוד כי כל חישוב הניתן לביצוע בתוכנה, יכול להתבצע באמצעות מכונה ייעודית, המכילה חומרה שכל תכליתה הוא לבצע את הפעולות עליהן מורה התוכנה. ואכן, לעיתים רבות אנו שומעים כי רכיב מסוים שהיה נהוג עד כה לביצוע בתוכנה מבוצע כעת על ידי שבב ייעודי, ולהפך. מה לבוחן הפטנטים, אם כך, שידחה בקשה לפטנט בגין מימוש אחד וידחה בקשה זהה בגין מימוש שני.
האם את הלקוח המחזיק בידו טלפון סלולארי שממאן לעבוד מעניין אם החומרה שלו תקלה, אם התוכנה שבו קפאה או אם דווקא היתה זו הקושחה שכשלה? האם הוא רואה הבדל בין מכשיר אחד למשנהו אם חלק מאן דהוא ממומש בצורה זו או אחרת? מה לצרכן אם הטלוויזיה שרכש במיטב כספו תנצל תוכנה לשיפור איכות התמונה או שמא תיעזר בחומרה ייעודית לביצוע אותה הפעולה? כשם שאין הצרכן מודע להבדל בין אלמנטים שונים של אותו המכשיר, כך אין מקום כי דיני הפטנטים יבחינו בין האחד למשנהו, והכל בתנאי שמדובר ברכיבים פונקציונאליים.
באשר להגנה הניתנת באמצעות זכות יוצרים – זו אינה מחריגה הגנה פטנטית. כידוע, עצם קיומה של הגנה באמצעות זכות אחת אינה מחריגה קיומה של הגנה באמצעות זכות אחרת, אלא אם עניין זה הוסדר מפורשות בחוק (ראו: רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה, פ"ד נב(4) 289 (1998)). זאת ועוד, כל זכות נועדה לשרת הגנה על פן שונה של האמצאה. כך למשל, קיומו של מדגם אינו שולל זכות לפטנט; הגנה באמצעות החוק להגנת מעגלים משולבים, התש"ס-1999, אף הוא אינו שולל את ההגנה באמצעות פטנט. חוק אחד מסדיר את ההגנה על האמצאה, ואילו חוק שני מסדיר את ההגנה על ביטוי אחד מסוים של אותה אמצאה, ושני חוקים אלו דרים בכפיפה אחת ואינם גורעים האחד מרעהו.
עוד יצוין, כי פסיקה זו נוגדת, לעניות דעתי, פסיקה קודמת של בית המשפט המחוזי.בעניין ע"ש 23/94 (ת"א) United Technologies Corporation נ' רשם הפטנטים, המדגמים וסמני המסחר (לא פורסם, מיום 25.10.1994) הפך בית המשפט המחוזי את החלטת רשם הפטנטים שלא להעניק פטנט בגין המצאה למערכת בקרה וויסות הספקת דלק למנוע מסוק. בית המשפט לא קיבל את קביעת הרשם לפיה כיוון שעיקר ההמצאה היה נעוץ בתוכנת המערכת, אין מקום להעניק פטנט. נקבע, כי המערכת בכלליותה עמדה בדרישת חוק הפטנטים. נקבע כי: "התהליך צריך שיביא בסופו של דבר לתוצאה מסוימת שיהא בה משום חידוש והתקדמות מבחינה טכנולוגית". עוד נקבע שם כי:
"מקובלת עלי טענת המערערת לפיה נדרשת בחינת המערכת בכללותה – הרכיבים הפיזיים הידועים, בצירופם עם תוכנת המחשב, אשר תפקידה – הנעת המערכת. למה הדבר דומה? לרישום פטנט על קומבינציה, אשר הדבר המייחד אותו הוא, שההגנה מוענקת עבור שילובם של שני רכיבים או יותר, כאשר בעצם השילוב מתקבלת אמצאה כשירת פטנט. בפטנט על קומבינציה נבחנת האמצאה כשילוב ולכן אין מניעה שרכיביה השונים יהיו ידועים כשלעצמם – או נעדרי צעד המצאתי בעומדם בפני עצמם – הרכיבים באופן פרטני כלל לא נבחנים. […]
בדומה לפטנט הקומבינציה אשר יכול שירשם כפטנט גם כאשר כל הרכיבים המרכיבים את המערכת כבר היו ידועים, כך גם בעניננו. תוכנת המחשב מהווה מרכיב אחד בלבד (אם כי חשוב ביותר) ממרכיבי המערכת הנתבעת ולא היה מקום לבדוק כשירותה להרשם כפטנט בנפרד. המבחן הראוי, לדעתי, הוא בדיקה האם המערכת בכללותה, ממלאת אחר דרישות הדין. הפטנט התבקש לגבי הצירוף החדש של התוכנה עם המרכיבים הפיזיים ולא על תוכנת המחשב כשהיא לעצמה. בין התוכנה לחומרה קיימת אינטראקציה, שהרי התוכנה בלעדי החומרה והחומרה ללא תוכנת המחשב אינן משנות דבר לענין החסכון בדלק. שילובן מאפשר את החסכון הניכר בצריכת הדלק של המסוק […]"
המצאת התוכנה, כפי שהגדרתי אותה, אינה תוכנה לבדה. כפי שנהוג גם בדין האמריקאי והאירופאי, גם הדין הישראלי מכיר בכשירות המצאה הכוללת גם רכיב תוכנה. רכיב התוכנה בהמצאת התוכנה הוא אכן רכיב מרכזי וחשוב. ברם, כל עוד מדובר בהמצאה כוללת שמשיגה מטרה אחת ורכיביה פועלים לשם השגת מטרה זו, אינני סבור כי יש החוק הישראלי מאפשר החרגתה מכלל ההגנה הפטנטית.
לסיכום, בפוסט זה ביקשתי להראות את הדין הישראלי בכל הקשור לפטנטים בתוכנה. החוק הישראלי אינו מכיר בשלילה קטגורית של המצאות תוכנה מקבלת הגנה באמצעות פטנט. הדגמתי כי תוכנה הינה תחום טכנולוגי ומשום כך המצאת התוכנה נכללת בסעיף 3 לחוק הפטנטים. ממבט השוואתי בשיטות משפט אחרות ביקשתי להדגים כי אף כשקיים חוק מפורש (הדין האירופאי) ואף בהעדרו (הדין האמריקאי) פטנטים ניתנים בהמצאת תוכנה ובלבד שהתוכנה אינה נתבעת לבדה. כל האמור אינו מלמד כי כל המצאת תוכנה – כשירה לפטנט היא. שאר המבחנים הקבועים בסעיף 3 לחוק הפטנטים, ובעיקרם דרישת החדשנות וההתקדמות ההמצאתית, צריכים עוד להתקיים בכדי שהמצאת התוכנה תזכה בפטנט. הנה כי כן, המצאת תוכנה אינה אלא המצאה ככל שאר ההמצאות והמבחנים לקבלת פטנט בגינה זהים לאלו שחלים כלפי שאר סוגי ההמצאות.
2

פטנט חדש לגוגל – פרסומות מבוססות מיקום

ממש באותו היום בו פייסבוק קישטה עצמה בפטנט חדש, גם גוגל התהדרה בפטנט מעניין. פטנט ארה"ב US 7,668,832 (מבוסס על בקשת פטנט שפורסמה בפרסום US 2005/0050027).

הפטנט, שכותרתו, בתרגום חופשי, קביעה ו/או שימוש במידע אודות מיקום במערכת פרסומות, ניתן ביום 23.2.2010.
מבוא הפטנט (abstract) מתאר שימוש כללי במיקום בכדי להתאים פרסומת לקהל הצופים:
The usefulness, and consequently the performance, of advertisements are improved by allowing businesses to better target their ads to a responsive audience. Location information is determined (or simply accepted) and used. For example, location information may be used in a relevancy determination of an ad. As another example, location information may be used in an attribute (e.g., position) arbitration. Such location information may be associated with price information, such as a maximum price bid. Such location information may be associated with ad performance information. Ad performance information may be tracked on the basis of location information. The content of an ad creative, and/or of a landing page may be selected and/or modified using location information. Finally, tools, such as user interfaces, may be provided to allow a business to enter and/or modify location information, such as location information used for targeting and location-dependent price information. The location information used to target and/or score ads may be, include, or define an area. The area may be defined by at least one geographic reference point (e.g., defined by latitude and longitude coordinates) and perhaps additional information. Thus, the area may be a circle defined by a geographic reference point and a radius, an ellipse defined by two geographic reference points and a distance sum, or a polygon defined by three or more geographic reference points, for example.
מעיון בתביעות הפטנט עולה כי הוא אינו רחב כפי ששמו והמבוא שלו עשויים לרמוז. עוד עולה מהשוואת תביעות הבקשה כפי שפורסמה לבין התביעות הסופיות שנתקבלו, כי במהלך בחינת הפטנט היה צמצום משמעותי של ההיקף המונופולין שהוא מעניק.
תביעה 1 מתייחסת לא רק לשימוש בפרטי מיקום לשם בחירת מודעה לתצוגה, כי אם גם לשימוש בתג מחיר מבוסס מיקום ("geolocation price information").

אחרי שדיווחתי שגוגל באזז עשויה להיפגע מהפטנט החדש של גוגל לגבי "עדכוני חדשות" (News feed), מעניין לראות שלגוגל יש נשק חדש באמתחתה הרלוונטי למקור הפרנסה של שני הגופים הללו: פרסומות. הפטנט הזה עשוי גם לשמש לצורך פרסומות בסמארטפונים בעלי GPS, וככזה הוא עשוי לעזור גם בקרב בין HTC לבין אפל על השימוש באנדרואיד.
4

פסיקה: אין זכות יוצרים במודעות באתר חוגל

(ת"א 1379/06 (ת"א) חוגל בע"מ נ' רביב (2.3.2010))

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו התייחס בפסק דין מקיף לשאלה אם קיימת זכות יוצרים במודעה באתרי מודעות. בעלי אתר חוגל ומספר מפרסמים באתר תבעו את את חוג בגין הפרת זכויות יוצרים. נטען כי אתר חוג מפרסם ללא רשות מודעות שהופיעו באתר חוגל.
בית המשפט שאל תחילה האם כלל יש זכות יוצרים במודעות שלכאורה הועתקו, והשיב על כך בשלילה.
איני רואה כל יצירתיות או מקוריות במודעת פרסום גרידא המופיעות בלוחות פרסום כרגיל. עסקינן במידע טכני, "יבש", הכולל פרטים ועובדות שאין בהם כל יצירתיות או חידוש, או שהם תולדה של השקעה או פרי עמל הראויים להגנה. לא ראיתי הצדק למתן הגנה של זכות יוצרים למודעה למכירת נכס או כלי רכב או חיפוש עובד בתחום מסוים. בכל אלה, אין ולו אותו מינימום של יצירתיות, גם לפי הגישה המקלה שנקבעה בפס"ד אינטרלגו, הנדרשת על מנת שתזכה להגנת זכויות יוצרים. לא ניתן לשלול אפשרות לפיה במקרים מסוימים, יכלל במודעת פרסום מידע, תוכן או שהיא תעוצב באופן מקורי, חדשני פרי עמל והשקעה שיהיה בו יסוד של מקוריות. ככל שיהיה כאלה, יהיה מקום לשקול האם אין מקום להגן על זכויות הבעלים.
מכאן, המסקנה שאין למפרסם כל זכויות בתוכן המודעה במובן שניתן למנוע מלוחות מודעות ואתרי חיפוש, לפרסם את המודעה, גם ללא אישורו.
בית המשפט הוסיף וקבע כי אף במודעות הפרטניות שנטען כי הועתקו אין את אותה "יצירתיות" הנדרשת לשם ההכרה בהן כי יצירות ספרותיות המוגנות בזכות יוצרים. עוד קבע בית המשפט כי ככל שקיימת זכות יוצרים, היא נתונה למפרסמים עצמם ולא לאתר שבו המודעות התפרסמו.
אף הטענה כי קיימת זכות בלקט המודעות לא שכנעה את בית המשפט.
לענייננו, לא ראיתי בליקוט המידע של המפרסמים השונים, מיון הפעילויות לפי קטגוריות, כמות שנעשה על ידי התובעת, ככולל פעולות שיש בהן את אותה יצירתיות וחדשנות הנדרשת על מנת שאלה תוכרנה כ"יצירה ספרותית". לצורך הפעולות האמורות, לא נדרשת לכאורה התובעת למאמץ ניכר, מיוחד, ובוודאי שאין בו כל חידוש ויצירתיות כנדרש ומכל מקום לא הוכח מאמץ כאמור. (ראה המר' (ת"א) 6898/97 חברת אינדקס פרסומים בע"מ נ' בידור ואירוע חברה לפרסום (1996) בע"מ [פורסם בנבו] (1997).
בית המשפט הוסיף וקבע כי אף לא די בהשקעה ניכרת באיסוף וקטלוג המודעות, כפי שנטען ולא הוכח, בכדי להראות יצירתיות בלקט, כפי שההלכה הפסוקה דורשת.
בית המשפט התייחס למספר סוגיות נוספות הנוגעות לדמיון בין האתרים עצמם ושמותיהם. נקבע כי ככל שיש דמיון בין שני האתרים אין אלא מדובר בדמיון הנובע מפונקציונאליות זהה, ולא מהעתקת העיצוב של אתר חוגל.
עוד קיבל בית המשפט את עמדת הנתבעים כי אתר חוג לא פרסם מודעות ללא הסכמת מפרסמים. הנתבעים הסבירו כי הם אוספים את המודעות המתפרסמות באתר המתחרה לשם יצירת קשר עם המפרסמים, ושומרים אותן בשרת פנימי (back office). אף שניתן היה לגשת לשרת באמצעות לינק רגיל, וזאת בשל פריצת אבטחה, התקבלה עמדתם של הנתבעים לפיה הם לא פרסמו את המודעות.
0

פסיקה: פקיעת פטנט זמנית מועילה רק לשחקנים חדשים בשוק ולא לקיימים

(ת"א 1346/07 (ת"א) עבדה נ' חגים נחלים שיווק בע"מ (2.3.2010))

בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי השופטת ד"ר דבורה פלפל, סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, התברר עניינו של מר עבדה, בעליו של פטנט ישראלי אודות יקלוט המאפשר שתי צורות שימוש: בנשיאה על הגב, ובגרירה באמצעות גלגלים וידית נשיאה. הנתבעים רכשו את המותג "מודן" ומכרו תיקים תחת שם זה. ברקע התביעה הנוכחית, תביעה קודמת שהגיש עבדה נגד מודן וכן הסכם הרשאה שנערך בינו ובין הנתבעות באשר לתקופת ניסיון עונתית.

בית המשפט התייחס ליחס שבין מודן לבין הנתבעות, וקבע כי הן אינן באות בנעליהן. משום כך, חבות מודן כלפי עבדה, כפי שנקבעה בתביעה הקודמת, אינה חלה על הנתבעים.
בית המשפט דחה את טענת הנתבעים כאילו הסכם ההרשאה אפשר להם להמשיך ולמכור תיקים שיוצרו בתקופת הניסיון, גם בזמן שלאחריה.
הנקודה שעניינה אותי בפסק הדין נגעה לזכויות הציבור בכלל והנתבעות בפרט לניצול אמצאה שהפטנט עליה פקע והוחזר לתוקף. בכדי שהפטנט יהיה בר-תוקף, יש לשלם אגרת חידוש במספר מועדים. בהעדר תשלום שכזה, ולאחר חלוף תקופת זמן של ששה חודשים, תוקף הפטנט פוקע ודבר הפקיעה מפורסם ברבים. סעיף 63 לחוק הפטנטים קובע כי:
מי שהחל לנצל בישראל אמצאה שהפטנט עליה פקע לאחר שדבר פקיעת הפטנט פורסם לפי סעיף 58, או מי שלאחר אותו תאריך עשה הכנות ממשיות לניצולה, זכאי להוסיף ולנצל את האמצאה לצרכי עסקו בלבד, גם לאחר שהוחזר הפטנט לתקפו.
הוראה דומה המעניקה זכויות שימוש באמצאה על אף הפטנט מכוח שימוש קודם קיימת גם בדין האמריקאי ומכונה intervening right (ראו: MPEP 2591: Intervening rights in reinstated patents).
בית המשפט קבע כי זכות זו אינה מוענקת לכל מי שמנצל את האמצאה בזמן שהפטנט פוקע, אלא רק למי שהחל בניצול האמצאה לאחר שדבר פקיעת הפטנט פורסם.
לצורך קביעתו, הסתמך בית המשפט על פסק הדין בעניין ע"א 18/75 ליברמן נ' דייטלצוייג, פ"ד כט(2) 513. שם נקבע:
"[…] אם הפטנט פקע, ובדרך כלל קורה דבר זה בגלל הזנחתו של בעל הפטנט, ובתקופת הביניים עד שהוחזר תקפו של הפטנט החל אדם לנצל את ההמצאה או עשה הכנות ממשיות לניצולה, פעולות אשר יכולות להיות קשורות בהשקעות כספיות ניכרות, הרי אותו אדם יהיה זכאי להוסיף ולנצל את האמצאה לצרכי עסקו… הפירוש המצמצם שאותו מציע בא-כוח המערער יטול מההוראה הנ"ל כמעט כל משמעות מעשית שהיא, ואדם אשר בנה עסק על-סמך הנחה שהפטנט איננו בתוקף, הנחה שהיתה מוצדקת בזמן שנעשו ההכנות לניצול האמצאה, יצטרך לסבול הפסדים כבדים, לא בגלל אשמתו הוא, אלא עקב הזנחת בעל הפטנט לשמור כיאות על זכות מונופולין שהמחוקק העניק לו".
בית המשפט קבע סכום פיצויים על דרך האומדנא. לצורך חישוב זה, נסמך בית המשפט על התמלוגים שנקבעו בהסכם ההרשאה, וקבע פיצויים בסכום הזהה לתמלוגים על פי ההסכם בעבור מכירת 3500 תיקים בשנה למשך תשע שנות ההפרה: 157500 ש"ח. מספר התיקים נקבע על פי הערכת בית המשפט. כמו כן, ניתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים להמשיך לשווק, להפיץ ולמכור ילקוטים המפרים את הפטנט.
קביעת בית המשפט בעניין זה מלמדת כי פקיעה זמנית של הפטנט בגין אי תשלום אגרה יכולה להועיל רק לשחקנים חדשים בשוק, כלומר מי שהחל בניצול האמצאה בזמן שהפטנט פקע, ולא משרתת מי שהפר את הפטנט בעוד הוא היה בר-תוקף.
0

פשרה: שידורי סטרימינג של אתרים קדושים

עיתון The Marker דיווח על פשרה בתביעה שהגישה חברת פויפ, מפעילת אתר http://www.po-ip.com בגין שימוש בתכני האתר. במסגרת התביעה נטען כי נעשה שימוש באתר מתחרה בקישורים לשידורים חיים (סטרימינג) של האתר, תוך פגיעה בזכויות היוצרים של פויפ.

במסגרת הסדר הפשרה, שפרטיו חסויים, התביעה נמחקה והנתבע התחייב להסיר את הקישורים. כמו כן, דווח כי הנתבע שילם פיצויים שגובהם אינו ידוע.
יצוין כי לאור פסק דינה של השופטת מיכל אגמון-גונן בעניין שידורים חיים של משחקי כדורגל מהפריימיר-ליג מלפני מספר חודשים דומה כי היה ניתן לראות במעשיו של הנתבע משום שימוש הוגן שאינו מפר את זכות היוצרים. עם זאת, על פסק הדין האמור הוגש ערעור שעומד להתברר בפני בית המשפט העליון. להערכתי, בית המשפט העליון יהפוך את פסק הדין ויחזיר מעט עדנה לזכויותיהם של אלו שטורחים להקליט ולהעביר שידורים חיים מכל סוג שהוא.
גילוי נאות: חברי, עורך הדין תומר אפלדורף, ייצג את הנתבע. עם זאת, הפרטים בפוסט זה נלקחו מהדיווח של העיתון ולא מפיו.
0

פסיקה: הפרה של מדגם של קרוקס

החלטה בעניין (Crocs Inc. v. ITC (Fed. Cir. 2010.

ועדת ה-ITC דחתה את תביעתה של חברת קרוקס, יצרנית הנעלים המוכרות, בגין הפרת מדגם. קרוקס לא אמרה נואש וערערה לבית המשפט הפדרלי לערעורים.
מדגם ארה"ב US D517,789 תובע, לא במפתיע, מדגם על צורת נעל. במדגמים ההגנה הניתנת לבעל המדגם אינה מוגדרת בצורה מילולית, להבדיל מפטנטים, והיא משתרעת על פני הצורות המתוארות בשרטוטים. בית המשפט הזהיר מפני שימוש יתר בתיאור מילולי של המדגם. תיאור שכזה, ציין, עשוי להסיט את תשומת הלב מהמדגם כמכלול לפרטי-פרטיו. בסופו של יום, קבע בית המשפט, השרטוטים מתארים בצורה הטובה ביותר את אשר מוגן במדגם.
הערכאה הדיונית פירשה את המדגם כדורש רצועה בעלת עובי אחיד וחורים המפוזרים באופן שווה על גבי הנעל. ערכאת הערעור קבעה כי שתי דרישות אלו אין נובעות מהשרטוטים.
בהפרת מדגם, המבחן הנהוג הוא של הצופה הסביר ("the ordinary observer"): אם צופה סביר היה טועה לחשוב שמוצר הוא המוצר המופיע במדגם, הרי שיש הפרה. בית המשפט קבע כי לאור הפרשנות המוטעה של המדגם, הקביעה לפיה אין הפרה היתה שגויה אף היא. בית המשפט קבע כי המוצר המפר נראה כמעט זהה למדגם ומשום כך הצופה הסביר לא היה יכול להבחין בין השניים.
רשם הפטנטים האמריקאי דיוויד קאפוס הזכיר בבלוג הרשמי שלו את ההחלטה הזו בפוסט שכותרתו "חדשות טובות לבעלי מדגמים" וציין כי היא מראה שבית המשפט תומך בבעלי הזכויות הקניין רוחניות.
תגיות: ,
0

פסיקה: הוספת אסמכתאות במסגרת התנגדות לפטנט

בעניין התנגדות לבקשת פטנט מס' 151450 Wyeth נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (4.10.2010) עלתה השאלה אילו פרסומים צריך המתנגד לבקשת פטנט לפרט במסגרת התנגדותו ועל אילו פרסומים הוא יכול להסתמך בשלב מאוחר יותר. טבע הגישה התנגדות לבקשת פטנט. במסגרת ההליך היא הגישה חוות דעת שנסמכו על מספר רב של אסמכתאות מדעיות שלא הוזכרו בהתנגדות. נקבע, כי כאשר מדובר בפרסומים לגבי הידע הקודם – יש לפרטם במסגרת ההתנגדות, וכל הוספה מאוחרת היא בבחינת הרחבת חזית אסורה. עם זאת, כאשר מדובר בפרסומים שנועדו לתאר את היקף הידע המדעי של בעל המקצוע הסביר בעת תאריך הבכורה, ניתן להוסיף אותם בשלב מאוחר יותר.

הפוסקת קבעה:

"תקנה 58(א) לתקנות הפטנטים (נוהלי הלשכה, סדרי דין, מסמכים ואגרות) תשכ"ח 1968, קובעת כי על המתנגדת (היא המשיבה בענייננו) לפרט בכתב טענותיה, בין היתר, את עילות ההתנגדות ואת העובדות עליהן סומכת היא את טענותיה. בהחלטת סגן הרשם בהתנגדות לבקשת פטנט מס' 149319 בעניין Trek 2000 International LTD נ' אם סיסטמס פלש דיסק פיונירס בע"מ (מיום 9.6.07), נקבע כי פרסומים ביחס לידע קודם (Prior Art) מהווים "עובדות מהותיות" שיש לאזכרן במפורש בכתב הטענות בהתנגדות, ואין להוסיף עליהם בשלב מאוחר יותר אלא במסגרת היתר לתיקון כתב הטענות. עם זאת, מקום שמדובר באסמכתאות שהן בבחינת ידע מדעי בסיסי מוסכם ומקובל בתחום עד כי אין בו כדי להפתיע את בעל הדין שכנגד, הותרה הגשתן במועד מאוחר להגשת כתב הטענות (ראו: החלטת כב' הרשם מאיר נועם בהתנגדות לבקשות פטנט 131392, 166550, 166189, 135898 בעניין אוניפארם בע"מ נ' SmithKline Beecham Co. (מיום 13.10.07); במקרה אחר נתקבלו אסמכתאות שלא אוזכרו בכתב הטענות, תוך הבהרה כי כוחן יתמצה בהגדרתו ותיחומו של היקף הידע המדעי אשר היה ברשות בעל המקצוע הסביר בתחום במועד הרלוונטי. ראה החלטת כב' סגן הרשם בהתנגדות לבקשת פטנט מס' 133307 בעניין הנדסת הספק בע"מ נ' הנדסת הינע בע"מ ( מיום 19.4.09))."

הפוסקת ביארה כי קו הגבול בין שני סוגי המסמכים – דק הוא. בשלב הנוכחי בו נמצא התיק, לאחר הגשת חוות הדעת ובטרם נשמעו העדויות עצמן, נקבע, אין מקום להחליט.
בשולי הדברים אעיר כי הרחבת חזית היא טענה דיונית שיש להעלות בהזדמנות הראשונה. דומה כי דווקא המתנה לשמיעת המומחים החתומים על חוות הדעת בבית המשפט עשויה להתפרש כהסכמה שבשתיקה להרחבת החזית. מהחלטת הפוסקת נדמה כי העדר הפירוט של שני הצדדים לעניין האסמכתאות המדוברת והשימוש שנעשה בכל אחת מהן לחשיפת ידע קודם או ידע של בעל המקצוע הסביר, הוא שמנע מן הפוסקת להחליט בגופו של עניין בטרם שמיעת העדים.
2

אפל מאשימה את HTC בהפרת פטנטים

שוק הסלולארי מסרב להירגע. אפל הודיעה היום כי הגישה תביעה נגד HTC בגין הפרה של לא פחות מ-20 פטנטים שונים שלה הקשורים לממשק המשתמש של ה-iPhone, לארכיטקטורה ולחמורה של מכשיר זה. אפל לא פירטה בהודעתה לעיתונות באילו פטנטים מדובר.

לטענת סטיב ג'ובס HTC גנבה את הטכנולוגיה שלה. אפל, לטענתו, העדיפה לעשות משהו לגבי זה. בשולי הדברים אעיר, כי אין הפרת פטנט יכולה להתרחש גם כאשר המפר אינו מודע לקיומם של הפטנטים והטכנולוגיה. כלומר, הטענה הרטורית לפיה "גונבים" את הטכנולוגיה אינה צריכה להיות נכונה בכדי שתהיה הפרת פטנט. ממילא טענה זו אינה נכונה בפטנטים כיוון שבגניבה נשללת האפשרות של הבעלים החוקיים להשתמש בנכס שנגזל.
על פי ההודעה, הוגשה במקביל שתי תביעות: האחת בבית המשפט הפדראלי של מחוז דלאוור (מחוז #3 בהגשת תביעות פטנטים לשנת 2009) והשנייה בפני ה-ITC. ההליך בפני ה-ITC הוא הליך מזורז, אך אינו כולל זכות לפיצויים כי אם רק לצווי מניעה.
תביעה זו מצטרפת לשלל תביעות שהוגשו לאחרונה בתחום הסלולאר בארצות הברית. אפל, כזכור, מעורבת בתביעות הדדיות בינה לבין נוקיה.
2

פטנט חדש לפייסבוק – news feed ברשת חברתית

ביום 23.2.2010 הנפיק רשם הפטנטים האמריקאי ל-Facebook פטנט חדש, US 7,669,123. הפטנט, שכותרתו "Dynamically providing a news feed about a user of a social network" מתייחס לעדכוני החדשות של רשתות חברתיות.
פייסבוק זכתה למונופול בשיטה המורכבת, בכלליות, מניטור פעילות של משתמשים ברשת חברתית והצגת אייטמי חדשות (news items) אודות פעילות של משתמשים לקבוצה מצומצמת של משתמשים. התביעות, שכאמור מגדירות את רוחב המונופול של בעל הפטנט, צומצמו במהלך הבחינה. אחת מנקודות הצמצום המשמעותיות ביותר נוגעת לכך שאייטם החדשות צריך לכלול לינק שמאפשר השתתפות בפעילות המדווחת.
תיאור הפטנט אינו מגדיר למה הכוונה ב"השתתפות בפעילות", אלא ניתנות דוגמאות של הצטרפות לאירוע. בעיניי יתכן ונקודה זו מציגה את חולשו של הפטנט, ותאפשר לגוגל להמשיך ולהציג את הודעות הבאזז שלה כל עוד היא אינה כוללת אפשרות להשתתף בפעילות המדווחת. כמובן, שאם וכאשר הפטנט יעמוד למבחן פרשנותו של מונח זה זה תהיה ככל הנראה תהיה מכרעת הן לעניין תקפותו של הפטנט (לעומת הידע הקודם) והן לעניין הפרתו של הפטנט.

(דווח במקור: Wired).