תוצאת ביניים: האנונימיות ברשת ניצחה

רשת האינטרנט יצרה צורך בעילה חדשה שלא הייתה קיימת קודם: חשיפת זהותו של גולש אנונימי. חשיפת זהותו של גולש עלום-שם נדרשת בתרחישים שונים, שהבולטים שבהם קשורים לפרסום לשון הרע והפרת זכויות קניין רוחניות שביצעו גולשים בפוסטים, בטוקבקים ובפורומים. למעשה, חשיפת זהותו של גולש תידרש כל אימת שאדם נפגע מפעולתו ויש בידו סעד משפטי, בין אם מקור הסעד בדיני הקניין, דיני הנזיקין וכיוצא באלה.

בהעדר הסדר חקיקתי מפורש של סוגיה זו, נודעו שלוש גישות שונות בבתי המשפט המחוזיים בישראל: גישת הקיצון, של השופטת אגמון-גונן, גורסת כי זכותו של הגולש עדיפה למעט במקרים הגובלים בפלילים; גישת הביניים, של השופט עמית (שקודם בינתיים ונמנה היום עם שופטי בית המשפט העליון), דורשת כי נדרשת עילה לכאורה כנגד הגולש וכן "דבר מה נוסף" בכדי לחשוף את פרטיו של הגולש; ואילו הגישה השלישית, המקלה, של השופטת פלפל, מסתפקת בעילה לכאורה כנגד הגולש.
בית המשפט העליון, אשר נדרש לראשונה לסוגיה זו, פסק וקבע מה הדין הנכון. ברע"א 4447/07 מור נ' ברק אי.טי.סי (25.3.2010) קבע בית המשפט העליון ברוב דעות כי אין מקור חוקי לחייב את ספק האינטרנט לגלות את זהותו של הגולש האנונימי. למעשה, מבין שלוש הגישות האפשריות, בחר בית המשפט העליון באפשרות רביעית – האפשרות שלא להחליט. נקבע כי החוק, במצבו הנוכחי, אינו מכיר בהליך מעין-חקירתי שבו הספק נדרש לגלות את פרטי הגולש האנונימי לצורך פתיחת הליך משפטי אחר. אף שישנו צורך ביצירת הסדר שכזה, בית המשפט מיאן ליצור אותו יש-מאין בפסיקה, והפנה אצבעו למחוקק בכדי שזה ישלים את החסר, בצורה מסודרת ותוך התייחסות למכלול השיקולים הרלוונטיים.
השופט לוי ציין:
"חסר זה מקורו, כפי שציינו חברי, בפיגורו של הדין החקוק אחר המציאות הטכנולוגית. וכידוע, אין זו הסוגיה היחידה הקשורה ברשת האינטרנט ונדרשת להסדר חקיקתי, אשר ככל שיקדים לבוא כן ייטב. אולם, אותו הסדר מחייב התייחסות למכלול רחב של פרמטרים. השלכותיו רבות, והן משתרעות הרחק מעבר לגדרה של השאלה העומדת לדיון. סוגיית האנונימיות ברשת, בה העמיק בדבריו הקולעים חברי השופט ריבלין, היא אך אחת מבין אלו. ענין מהותי אחר הוא הגינותו של ההליך המשפטי ויכולתו של נתבע להתגונן מפני תובענה אשר מופנית נגדו. מבלי למעט מן הקושי הפוקד בעלי דין בהמתינם להסדר אשר מבושש לבוא, אין אלו סוגיות ההולמות את קביעתם של הסדרים ראשוניים בהלכה פסוקה. תפקיד המחוקק הוא, ויש להניח כי זה ירים את הכפפה ויפעל להשלמת הטעון השלמה בהקדם".

פועל יוצא של פסק-דין זה הוא כי שלוש הגישות השונות אינן רלוונטיות עוד, וכי המחוקק הוא זה שיכריע מתי ובאילו תנאים ניתן יהיה לחייב ספק אינטרנט לגלות את זהותו של גולש. עד הכרעה זו של המחוקק דומה כי בהעדר חקירה פלילית, זכותו של הגולש לאנונימיות תגבר באופן מוחלט על זכותם של צדדים שלישיים להיפרע ממנו בגין עוולות שביצע.

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.