(ת"א 1379/06 (ת"א) חוגל בע"מ נ' רביב (2.3.2010))
בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו התייחס בפסק דין מקיף לשאלה אם קיימת זכות יוצרים במודעה באתרי מודעות. בעלי אתר חוגל ומספר מפרסמים באתר תבעו את את חוג בגין הפרת זכויות יוצרים. נטען כי אתר חוג מפרסם ללא רשות מודעות שהופיעו באתר חוגל.
בית המשפט שאל תחילה האם כלל יש זכות יוצרים במודעות שלכאורה הועתקו, והשיב על כך בשלילה.
איני רואה כל יצירתיות או מקוריות במודעת פרסום גרידא המופיעות בלוחות פרסום כרגיל. עסקינן במידע טכני, "יבש", הכולל פרטים ועובדות שאין בהם כל יצירתיות או חידוש, או שהם תולדה של השקעה או פרי עמל הראויים להגנה. לא ראיתי הצדק למתן הגנה של זכות יוצרים למודעה למכירת נכס או כלי רכב או חיפוש עובד בתחום מסוים. בכל אלה, אין ולו אותו מינימום של יצירתיות, גם לפי הגישה המקלה שנקבעה בפס"ד אינטרלגו, הנדרשת על מנת שתזכה להגנת זכויות יוצרים. לא ניתן לשלול אפשרות לפיה במקרים מסוימים, יכלל במודעת פרסום מידע, תוכן או שהיא תעוצב באופן מקורי, חדשני פרי עמל והשקעה שיהיה בו יסוד של מקוריות. ככל שיהיה כאלה, יהיה מקום לשקול האם אין מקום להגן על זכויות הבעלים.מכאן, המסקנה שאין למפרסם כל זכויות בתוכן המודעה במובן שניתן למנוע מלוחות מודעות ואתרי חיפוש, לפרסם את המודעה, גם ללא אישורו.
בית המשפט הוסיף וקבע כי אף במודעות הפרטניות שנטען כי הועתקו אין את אותה "יצירתיות" הנדרשת לשם ההכרה בהן כי יצירות ספרותיות המוגנות בזכות יוצרים. עוד קבע בית המשפט כי ככל שקיימת זכות יוצרים, היא נתונה למפרסמים עצמם ולא לאתר שבו המודעות התפרסמו.
אף הטענה כי קיימת זכות בלקט המודעות לא שכנעה את בית המשפט.
לענייננו, לא ראיתי בליקוט המידע של המפרסמים השונים, מיון הפעילויות לפי קטגוריות, כמות שנעשה על ידי התובעת, ככולל פעולות שיש בהן את אותה יצירתיות וחדשנות הנדרשת על מנת שאלה תוכרנה כ"יצירה ספרותית". לצורך הפעולות האמורות, לא נדרשת לכאורה התובעת למאמץ ניכר, מיוחד, ובוודאי שאין בו כל חידוש ויצירתיות כנדרש ומכל מקום לא הוכח מאמץ כאמור. (ראה המר' (ת"א) 6898/97 חברת אינדקס פרסומים בע"מ נ' בידור ואירוע חברה לפרסום (1996) בע"מ [פורסם בנבו] (1997).
בית המשפט הוסיף וקבע כי אף לא די בהשקעה ניכרת באיסוף וקטלוג המודעות, כפי שנטען ולא הוכח, בכדי להראות יצירתיות בלקט, כפי שההלכה הפסוקה דורשת.
בית המשפט התייחס למספר סוגיות נוספות הנוגעות לדמיון בין האתרים עצמם ושמותיהם. נקבע כי ככל שיש דמיון בין שני האתרים אין אלא מדובר בדמיון הנובע מפונקציונאליות זהה, ולא מהעתקת העיצוב של אתר חוגל.
עוד קיבל בית המשפט את עמדת הנתבעים כי אתר חוג לא פרסם מודעות ללא הסכמת מפרסמים. הנתבעים הסבירו כי הם אוספים את המודעות המתפרסמות באתר המתחרה לשם יצירת קשר עם המפרסמים, ושומרים אותן בשרת פנימי (back office). אף שניתן היה לגשת לשרת באמצעות לינק רגיל, וזאת בשל פריצת אבטחה, התקבלה עמדתם של הנתבעים לפיה הם לא פרסמו את המודעות.
זיו, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, התמחה תחת שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי. כיום, זיו הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, אשר מתמקד בתחומי הקניין הרוחני ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.
ראיתי את הדוגמאות שנותן כבוד השופט והופתעתי. לי הדוגמאות נראות כביטוי המוגן תחת זכות יוצרים ולא כ"עובדה" או "נתון" גרידא (וממש לא מידע "יבש").
רומן, תודה על התגובה.
בקריאה ראשונה של המודעה שצוטטה בעניין פיסול הדמויות, גם בי עברה מחשבה דומה. אבל בקריאה שנייה של המודעה השתכנעתי כי אכן מדובר בתיאור נתונים בלבד. המשפט האחרון הוא כמעט היחיד שיש בו פרטים שאינם עובדתיים ומתחייבים (הפעילות לא חייבת להיות "מהנה ומעשירה",והזוג שנוצר לא חייב להיות "מדהים"). נדמה לי שאף אם יש מספר דרכים לבטא את האמור במודעה הזו, המספר הזה מצומצם עד מאוד, דבר שיכול להצדיק העדר זכויות בביטוי.
למען הקוראים האחרים, זה תוכן המודעה הראשונה:
"סדנאת פיסול דמויות נערכת בשני מפגשים בני כ – 5 שעות כל אחד. בסדנא יושם דגש על פרופורציות במבנה דמות נשית וגברית. במפגש הראשון נלמד להכין את המשטח לעוגה, נכין דמות גברית חורפית ונכין לה איבזרים מתאימים. במפגש השני נצפה את העוגה ונכין את בת הזוג הקייצית כולל אביזרים נלווים. בסיום פעילות מהנה ומעשירה יצא כל משתתף עם הזוג המדהים שיצר!!!"
וזה תוכן המודעה השנייה:
"לימודי פיתוח קול בבית ספר למוסיקה חיים און
שיעורים לפיתוח קול בבית הספר למוסיקה.
מורים עם ניסיון עשיר ומקצועי, בוגרי בתי ספר רימון ובחו"ל.
יחס מקצועי ואישי למימוש הפוטנציאל."
זיו, בעוד שהמודעה השנייה מתקרבת ל"עובדות" או "נתונים", הרי שהראשונה רחוקה מאד מכך. למשל, המשפט "נכין דמות גברית חורפית ונכין לה אביזרים מתאימים" הינו ביטוי ייחודי. הוא ביטוי, שכן הוא מבטא באופן מקורי את הרעיון העומד בבסיסו, או אם תרצה, את העובדות או הנתונים העומדים בבסיסו. ולראיה, ניתן היה לבחור במגוון דרכי ביטוי שיבטאו את אותו משפט כמו: "נכין דמות של אדם, לבוש בבגדי חורף, ונצייד אותו בכובע ומטרייה" או "הכנה של דמות של גבר הלבוש באופן חורפי לרבות אביזרים שונים המתאימים לעונה זו של השנה"… וכן הלאה ביטויים רבים, שונים ומגוונים. האם לדעתך לא ראוי שמלל זה יהיה מוגן כ"יצירה ספרותית"?
אני חושב שהתכלית שלשמה ניתנת זכות היוצרים לא מתקיימת כאן.
דווקא שינוי הנוסח (תוך שמירה על עובדות נכונות) היה חותר תחת מטרת המודעה המקורית. תאר לעצמך שאתה מפרסם מודעה. למחרת מתפרסמת מודעה זהה לגבי החוג שאתה מפרסם אך זו כתובה בשפה רדודה (אף אם תקנית) – בוודאי שהיית מעדיף שהיו מעתיקים את הנוסח כפי שנכתב.
אף שהביטוי הוא מאוד בסיסי, אם תסתכל בדוגמאות שלך – הוספת נתונים (כובע ומטרייה) או הרחבת ביטויים (אביזרים המתאימים לעונה זו של השנה). נראה לי שאף שאין כאן איחוד בין רעיון לביטוי, אנחנו נמצאים במצב שאינו רחוק מכך.
במחשב נוספת, אני חושב שהעניין נעוץ בשניים – המידה שבה הטקסט נבדל מהעובדות, מחד, והיקפו מאידך. כלומר, גם כיוון שמדובר בטקסט שמידת הביטוי שבו נמוכה וגם כיוון שמדובר בטקסט קצר ביותר – כששתיהן מצטרפות יחדיו, הדבר מצדיק העדר זכות. לו היתה רק אמת מידה אחת מבין השתיים מתמלאת – היה הדבר מספיק בכדי להצדיק מתן זכות יוצרים (והעניין מזכיר לי מתן זכות יוצרים בסלוגן, הדורש מידת יצירתיות גבוהה במספר מילים מצומצמות).