ארכיון ל מאי, 2010

3

פסיקה: סמכות בית משפט לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק

(ת"א 18254/07 (שלום ת"א) אפרים נ' דפוס יעיל בע"מ (מיום 6.5.2010))

בית משפט השלום קיבל תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים בשיר על ידי בית דפוס. לבקשת חברתה של התובעת, חיברה האחרונה שיר קצר, אותו הדפיסה חברתה על גבי הזמנות חתונתה. בית הדפוס השתמש בשיר לצורך הפקת הזמנות לחתונות אחרות, ומכאן התביעה. בפסק דין זה קבע בית המשפט כי הוא מוסמך להעניק על פי החוק הישן פיצויים ללא הוכחת נזק בכל סכום בין 0 ש"ח לבין 20,000 ש"ח.
במרכז פסק הדין, שיר בחרוזים קצר ופשוט:
זה קורה אחד למליון,
כשלפתע פוגשים את האדם הנכון.
חלק אומרים שזה כתוב בגורל,
וחלק אומרים שזה רק מזל.
למזלנו הגורל הזה היה כתוב לשנינו,
ואת ברית הנישואים אנו חולקים בינינו.
ולכן כאן ביום של אושרינו,
נשמח אם תהיו חלק ביום המיוחד של שנינו
הנתבעים ניסו להוכיח כי הם השתמשו בשיר זה עוד קודם לחתונת חברתה של התובעת, וצירפו הזמנות ישנות הנושאות שיר זה. ברם, התובעת הוכיחה כי לפחות בכל הנוגע להזמנה אחת – מדובר בהזמנה פיקטיבית באשר הכלה באותו אירוע העידה כי אין מדובר בהזמנה שבה השתמשה. בהעדר עדות תומכת של הנתבעים, נקבע כי טענתם כי הם השתמשו בשיר במועד קודם נסתרה.
בית המשפט קבע כי לתובעת זכות יוצרים בשיר, אף שמדובר בשיר "שאינו יצירה ספרותית, לשון המעטה". (השוו: זכות יוצרים במודעות)
מכאן, ולאור הפרת זכותה של התובעת, התפנה בית המשפט לבחון את סוגיית הפיצויים.
בית הדפוס הדפיס את השיר על גבי 12 הזמנות שונות. כיוון שאין מדובר באקט אחד אלא בהפרות שבוצעו בנפרד, ללא קשר, ובזמנים שונים, הרי שיש לפסוק לתובעת פיצוי בגין 12 הפרות נפרדות. 9 הפרות בוצעו בטרם שלחה התובעת לנתבעים מכתב התראה ואילו 3 הפרות נוספות בוצעו לאחר שליחת מכתב ההתראה. בית המשפט קבע פיצוי מקסימאלי ללא הוכחת נזק של 20,000 ש"ח בגין שלוש ההפרות שבוצעו ביודעין, לאחר שהוזהרו על ידי מכתב ההתראה.
באשר ל-12 ההפרות הנוספות – בין המשפט הלך בדרך חדשה.
סעיף 3א לפקודת זכויות יוצרים קובע:
לא הוכח הנזק שנגרם בהפרת זכות יוצרים, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לו לכל הפרה פיצויים בשיעור שלא יפחת מ-10,000 שקלים חדשים ולא יעלה על 20,000 שקלים חדשים
כבר נפסק כי מדובר בסמכות שברשות ולא בחובה, וכיוון שכך, בית המשפט מוסמך שלא לפסוק פיצוי כלשהו. עם זאת, בית המשפט ביכר שיטת ביניים וקבע כי בסמכותו לפסוק פיצויים בשיעור נמוך מ-10,000 ש"ח.
בלשונו של בית המשפט:
"אני סבור כי לבית המשפט נתון שיקול הדעת לפסוק סכום הנמוך מן הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בס' 3א' לפקודה, כפי שגם עולה מתוך לשונו של הסעיף, לפיה בית המשפט "רשאי" לפסוק את המינימום, משמע, עסקינן בשיקול דעת, להבדיל מחובה. ראה גם את עמדתו של המלומד טוני גרינמן, בספרו זכויות יוצרים (2003),הסבור כי "פסיקת הפיצוי נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, הרשאי לפסוק כל סכום בתחום הסכומים הקבועים בחוק, והוא רשאי גם להימנע מפסיקת פיצוי כלשהו." (ע' 484). קל וחומר שאם בית המשפט רשאי שלא לפסוק פיצוי כלשהו, הוא רשאי גם לפסוק פיצוי הנמוך מן הפיצוי הסטטוטורי." (ההדגשה שלי)
לפי לוגיקה זו, בית המשפט העדיף לפסוק פיצויים בסך 3,000 ש"ח בגין כל אחת מ-9 ההפרות שבוצעו לפני קבלת מכתב ההתראה.
אני סבור כי בית המשפט הנכבד נקלע כאן לכדי טעות. הקביעה כי סעיף 3א מהווה סמכות שברשות אפשרה לבתי משפט להימנע מהטלת פיצויים מקום בו תחושת הצדק לא נוחה עם פסיקה של פיצויים בגין הפרה. הדבר מתאים כאשר מדובר בהפרה שהיא בבחינת "זוטי דברים", כאשר בעל הזכות הכשיל את המפר וגרם להפרה, וכאשר מדובר במספר רב של הפרות שהסכום הכולל של הפיצויים נראה לבית המשפט כלא צודק (השוו: קנס בגין סימון כוזב לפי הדין האמריקאי) ועוד. עם זאת, לאחר שבית המשפט בחר להפעיל את הסמכות שברשות העומדת לרשותו – הוא מחויב לגבולות שנקבעו בה.
כלומר, בית המשפט עומד בפני שתי אפשרויות: הראשונה, שלא להפעיל את הסמכות להעניק פיצוי ללא הוכחת נזק; והשנייה, להפעיל סמכות זו ולפסוק פיצויים בתחום שנקבע בחוק.
ייתכן שניתן להסביר את הפסיקה בהשפעתו של חוק זכות יוצרים החדש (שלא חל במקרה זה נוכח מועד ההפרה), אשר מסמיך את בית המשפט לקבוע פיצויים ללא הוכחת נזק של עד 100,000 ש"ח ללא קביעת רף תחתון כלשהו. אך בכך אין בכדי להכשיר את הפסיקה – הוראת חוק זו לא חלה ואף לא שימשה בסיס לטיעון כי בסמכותו של בית המשפט לפעול כפי שפעל.
התוצאה של פסק הדין אינה בלתי צודקת, וניתן היה להגיע אליה גם תוך כיבוד תחום הפיצויים. כך למשל, ניתן היה לקבוע פיצויים בסך 13,500 ש"ח בגין שתי הפרות מבין ה-9, ולקבוע כי באשר ל-7 ההפרות הנוספות לא תופעל הסמכות לפי סעיף 3א לפקודה. בצורה כזו, סכום הפיצויים היה עומד על 27,000 ש"ח בגין 9 ההפרות, כפי שנקבע.
אף שהקורא עשוי לחשוב כי מדובר בתעלול חסר חשיבות, אני לא סבור כך. כאשר מדובר במספר הפרות ניתן להגיע בנקל לתוצאה המבוקשת, אך כאשר מדובר בהפרה בודדת – או אז בית המשפט כבול ללשון החוק. פסיקה זו, שבכל הכבוד נתנה לעצמה דרור מלשון החוק ללא נימוק אמיתי, עשויה לסמן את תחילת הדרך לאיון הרף התחתון שנקבע בסעיף 3א לחוק. לא זו הדרך לבטל הוראת חוק חרות.
8

פטנטים בתוכנה באירופה

כשמשווים את דיני הפטנטים באירופה עם אלו שבארצות הברית, נהוג לומר כי האירופאים מקשים על קבלת פטנטי תוכנה. אכן, סעיף פרטני באמנה האירופאית אוסר על מתן פטנטים בגין תוכנה לכשעצמה, וזאת לעומת המצב בארצות הברית שם פטנטים אמורים להינתן בגין כל מעשה אדם חדש תחת השמש. שתי החלטות שמגיעות מהיבשת מעוררות ספק אם ישנו שוני אמיתי בגישה בין האמריקאים לאירופאים באשר לאפשרות להגן על אמצאת תוכנה בפטנט (ראו כאן לדיון במושג אמצאת תוכנה).

תיחום הדיון
העניין בו אני דן בפוסט זה הוא עצם האפשרות לקבל פטנט על תוכנה. במילים אחרות: האם אמצאה שעניינה תוכנת מחשב נכללת, מבחינת subject matter, תחת אמצאה שניתן לקבל בגינה פטנט. הדיון זהה לדיון אם אמצאת תוכנה נכללת בגדרו של סעיף 3 לחוק הפטנטים הישראלי או לסעיף 101 לחוק הפטנטים האמריקאי. בנוסח האמנה האירופאית, אנו בוחנים האם אמצאת תוכנה עוברת את המשוכה הקבועה בסעיף 52 לאמנה.
גרמניה
בית המשפט העליון הגרמני נדרש לבקשת פטנט בתוכנה אשר סורבה (DE10232674 של סיימנס, אשר הוגשה ביום 18.7.2002). הבקשה מתארת מערכת שרת-לקוח שבה תוכנת השרת מייצרת קובץ מובנה (דוגמת HTML או XML) ומעבירה אותו ללקוח. בית המשפט העליון הגרמני קבע כי כיוון שמדובר במערכת אשר נועדה לפתור בעיה טכנית מוחשית – כמות משאבים מוגבלת בשרת המוקצת לטובת יצירת הקובץ האמור – הרי שיש לה אפקט טכני. משכך אין מדובר באמצאה המהווה תוכנה לכשעצמה המנועה מקבלת פטנט נוכח הוראות החוק הגרמני והאמנה האירופאית. לאור קביעה זו, נפסק כי האמצאה יכול שתהיה מושא לפטנט ובית המשפט החזיר את הדיון לערכאה התחתונה בכדי שתדון בסוגיות אחרות הנוגעות לפטנטביליות, ובראשן – חדשנות והתקדמות המצאתית.

המשמעות של פסיקה זו ברורה – די לתוכנה שיהיה לה אפקט טכני הקשור בחומרה בכדי שהיא תעבור את רף הכניסה אל היכל הפטנטבליות של הדין הגרמי. על דרך הכלל, אמצאות תוכנה פותרות בעיות טכניות – שיפור ביצועים, ייעול השימוש בזיכרון, ביצוע חישוב בצורה מבוזרת, הקטנת רוחב פס נדרש וכדומה. כיוון שכך, הדרישה לפי הדין הגרמני שלאמצאה יהיה אפקט טכני כלשהו מתבררת כמשוכה נמוכה למדי.
אך אם בגרמניה נראה שהמשוכה נמוכה, באירופה היא כמעט אינה קיימת עוד.

אירופה

בית הדין המורחב לערעורים דן בסוגיה שהפנתה אליו נשיאת משרד הפטנטים האירופאי, וקבע כי אין סתירה בפסיקות השונות בבתי הדין האירופאיים. אף שהנשיאה הצביעה על שתי פסיקות נוגדות העוסקות בשאלה האם תוצר תוכנה (computer program product) יכול להיות מוגן על ידי פטנט, בית הדין קבע כי מדובר בהתפתחות טבעית של הדין. מבחינה פורמאלית, בית הדין מיאן לבחון את הסוגיה, אך בפועל הוא בחן את הפסיקות השונות והסביר את המצב המשפטי כפי שהוא היום לפי הדין האירופאי.
תוצר תוכנה הוא למעשה מדיית מחשב שעל גבה מעוגנות הוראות למחשב לפעול. בארצות הברית תוצר התוכנה הוכר כפטנטבילי לאחר פסק דין מפורסם In re Beauregard, 53 F.3d 1583 (Fed. Cir. 1995) שעל שמו קרויות עד היום תביעות לתוצר תוכנה: תביעות Beauregard. באירופה, לעומת זאת, תוכנה לכשעצמה לא יכולה לחסות בצל הגנת הפטנט. בכדי שאמצאה כלשהי תזכה להגנה באירופה עליה להיות קשורה באפקט טכנולוגי כלשהו.
בעניין T 1173/97 נקבע כי לא די באפקט הטכנולוגי הרגיל של הפעלת המחשב על ידי תוצר התוכנה, אלא יש להראות כי בעת הפעלת המחשב על ידי תוצר התוכנה מתקבל אפקט טכנולוגי נוסף. בפסק דין מאוחר יותר, T 424/03, נקבע כי די בהגדרת האמצאה כתוצר תוכנה בכדי שהיא תחמוק מהחריג העוסק בתוכנה לכשעצמה.
בית הדין המורחב בחן שתי פסיקות אלו וקבע כי הן אינן סותרות. נהפוך הוא – ההחלטה הראשונה שדרשה אפקט נוסף חתרה תחת הנימוקים שנמצאו בה שאומרים שאין לדרוש חדשנות או התקדמות המצאתית לבחינת השאלה המדוברת. כיוון שכך, פסק הדין השני שבו נקבע כי די באפקט הטכנולוגי ה"רגיל" שקיים בעת שימוש בתוצר מחשב, מאמץ את הנימוקים של פסק הדין הראשון, ואף שהתוצאות שונות, בית הדין המורחב לא ראה בכך סתירה המאפשרת לו לבחון את הסוגיה מחדש. בית הדין הוסיף וקבע כי מדובר בהפתחות רגילה של הדין שאינה מקימה לו סמכות לדון בסוגיה בהרכב מורחב.
פסיקה זו מבהירה כי האירופאיים והאמריקאים אינם כה שונים כפי שלעיתים נדמה. אומנם, השאלה המדוברת – patentable subject matter – אינה סוף פסוק והדין האירופאי, בניגוד לאמריקאי, דורש כי ההתקדמות ההמצאתית הגלומה באמצאה תהיה קשורה באפקט טכנולוגי שבה, ולא באלמנטים שאינם טכנולוגיים. עם זאת, המשוכה המקובעת בחוק האירופאי בסעיף 52כמעט אויינה באירופה ונדמה כי בית הדין האירופאי אינו רואה בכך בעיה.
בית הדין המורחב העיר כי כיוון שתביעה למדיית מחשב היא אמצאה שיכול ותהיה פטנטבילית, הרי שהגבלת המדיה בכך שמוטבעות עליה פקודות מחשב מהווה סוג מדיה מוגבל יותר שהוא בוודאי, על דרך של קל וחומר, פטנטבילי. עם זאת, בית הדין העלה לאוויר טענה מעניינית – ייתכן שכיוון שמדיה הקריאה על ידי מחשב היא מונח גנרי כל כך, יש להתעלם מהאלמנט הנתבע הזה, וזאת בניגוד למשל לתביעה לדיסק בלו-ריי שעל גביו מוטבעות שורות קוד. עם זאת, בית הדין קבע כי אין בנמצא פסיקה התומכת בטענה זו וכיוון שכך הוא זנח אותה. יודגש, בית הדין במתכונת שבה התכנס לא יכל לדון בשאלה זו אלמלא היא נובעת מסתירות שבפסיקות קודמות. כלומר, אם תועלה טענה זו בפני הערכאה הרגילה של בית הדין היא תיבחן גם תיבחן.
(פסק הדין האירופאי G 03/08)
(לקריאה נוספת פוסטים ב-Patenlty-O, וב-IP::JUR)
0

הצעות חוק: פרסום יומן הפטנטים באינטרנט והפיכת רשות הפטנטים לרשות בינלאומית לחיפוש

רשות הפטנטים פרסמה שני תזכירי חוק חדשים והעמידה אותם לעיון הציבור לשם קבלת הערות.

הצעת החוק הראשונה – הצעת חוק הפטנטים (תיקון ביטול חובת פרסום ברשומות) – מבטלת את חובת הפרסום של הרשות ברשומות (הפרסום הרשמי של מדינת ישראל). תחת זאת, הפרטים יפורסמו באתר האינטרנט של הרשם. בין היתר, מפרסומים ביומן הפטנטים פרטי בקשות שהוגשו, פרטי בקשות שהתקבלו, פרטי פטנטים שהונפקו, מספרי פטנטים שפקעו או שהוחזרו לתוקף ועוד. יומן הפטנטים והמדגמים האחרון 09/2009 כולל מעל ל-350 עמודים הנוגעים לפטנטים וכ-20 עמודים הנוגעים למדגמים, כך שנראה שמדובר בחסכון אמיתי בדפים. כמו כן, בדברי ההסבר הוטעם כי עקב הצורך להדפיס את יומן הפטנטים והמדגמים, המכיל נפח גדול של פרסומים, נגרמים עיכובים בפרסום. הצעת החוק באה לפשט את הפרוצדורה הזו, ולהעביר את הפרסום של היומן לגרסה מקוונת בלבד.
הצעת החוק השנייה – הצעת חוק הפטנטים (תיקון – רשות בינלאומית לחיפוש ולבחינה מקדימה) – מסמיכה את הרשות להיות Internation Searching Authority (או בקיצור, ISA) לצורך אמנת ה-PCT. כפי שדיווחתי בעבר, רשות הפטנטים הישראלית עתידה להפוך למרכז חיפוש של WIPO. במסגרת תפקידה זה, הרשות תקבל בקשות PCT, תערוך חיפוש לפרסומי ידע קודם הרלוונטיים להמצאה ותנפיק דוח חיפוש מתאים, וכן תבצע הליך אופציונאלי של בחינה מקדימה (Preliminary examination) שבו תחווה דעתה באשר לחדשנות, להתקדמות ההמצאתית וליכולת השימוש התעשייתי באמצאה, כפי שנוסחה בבקשת ה-PCT.
הצעת חוק זו עתידה לשנות בחוק את שמה של רשות הפטנטים מהשם הישן "לשכת הפטנטים" לשם החדש "רשות הפטנטים", אשר נקבע בהחלטת ממשלה משנת 2006.
הציבור מוזמן להעיר הערותיו להצעות אלו עד ליום 3.6.2010.
תגיות: , ,
7

אמצאות שירות וחובת ההודעה

חוק הפטנטים מכיר בכך שלא אחת, אמצאות מומצאות במהלך עבודתו של אדם. באותו מצב, למי שייכת האמצאה – לעובד שהגה מעצמו את האמצאה או למעביד ששילם בעבור ההון האנושי של העובד?
סעיף 132(א) לחוק הפטנטים בא לפתור את הסוגיה:

אמצאה של עובד, שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו (להלן – אמצאת שירות), תקום לקנין מעבידו, אם אין ביניהם הסכם אחר לענין זה, זולת אם ויתר המעביד על האמצאה תוך ששה חדשים מיום שנמסרה לו ההודעה לפי סעיף 131.

בכדי שאמצאה של עובד תחשב אמצאת שירות, ואז היא תהיה בבעלותו של המעביד, עליה לעמוד בשני מבחנים מצטברים. המבחן הראשון – על האמצאה להגיעה לעובד עקב שירותו. כלומר, אמצאה שהמציא אדם המועסק כחוקר, בתחום מחקרו, בוודאי תעמוד בקריטיריון זה. אמצאה בתחום הכימיה של עובד בחברה המתמחה בתוכנה היא ככל הנראה לא המצאה שהגיע אליו עקב שירותו. באשר למקרי הביניים, בהם מדובר באמצאות הקשורות לתחום עיסוק העובד, אף שאין הגדרת תפקידו כוללת המצאת אמצאות, לשון החוק רחבה דיה בכדי לכלול גם אותן, ובלבד שישנו קשר בין האמצאה לבין העבודה והגדרת תפקידו של העובד.

המבחן השני בו האמצאה צריכה לעמוד היא שהיא הומצאה בתקופת שירותו של העובד. תקופת שירותו כוללת את זמן העבודה, אך לא רק. אמצאות רבות מומצאות לא בתוך כותלי המפעל. כך למשל, ארכימדס היה טרוד במציאת שיטה לבדיקה שכתר המלך עשוי מזהב טהור. את הפתרון הוא גילה לא במהלך יום עבודתו, אלא כאשר שהה במרחצאות. רגע ה"אאוריקה" מתרחש פעמים רבות בשעות הערב, לאחר שהמולת היום שכחה. חוק הפטנטים מכיר באמת זו, ומעמיד את אותן האמצאות שמומצאות במהלך השירות, אף אם לא בזמן העבודה, לקניינו של המעביד.
כפי שלשון החוק מלמדת, העובד והמעסיק יכולים להגיע להסכמה אחרת ולסטות מהסדר ברירת המחדל שהחוק מקים. כך למשל, הם יכולים להחליט שהבעלות באמצאת שירות תהיה של העובד בלבד, תהיה משותפת לפי חלוקת אחוזים מוסכמת בין העובד למעסיק ועוד.
בהעדר הסכמה שכזו, החוק מעניק את אמצאת השירות למעביד, אלא אם הוא ויתר עליה, ואז היא תהיה בבעלותו של העובד.
אך כיצד ידע המעביד כי יש לו קניין באמצאת שירות? הפתרון שהחוק מקים הוא על דרך היידוע. סעיף 131 לחוק הפטנטים קובע:
עובד חייב להודיע למעבידו בכתב על כל אמצאה שהגיע אליה עקב שירותו או בתקופת שירותו, סמוך ככל האפשר לאחר שהמציא אותה, וכן על כל בקשת-פטנט שהגיש.
יודגש, העובד אינו חייב להודיע רק על קיומה של אמצאת שירות. עליו להודיע על כל אמצאה שהומצאה עקב שירותו וכן על כל אמצאה שהומצאה בתקופת שירותו. כלומר, על העובד להודיע גם על אמצאות אשר אינן אמצאות שירות כיוון שאינן עומדות בשני המבחנים המצטברים. חובת היידוע בדבר קיומן של אמצאות אשר מקיימות את אחד משני המבחנים המצטברים נועדה לאפשר למעסיק להיות מודע לקיומן של אמצאות שירות, גם כאשר העובד אינו סבור שמדובר באמצאות כאלו.
אתן דוגמה אשר תבהיר את הנקודה. עובד אשר התפטר מעבודתו במעבדת מחקר של חברת סלולאר, עוזב את עבודתו ולמחרת ממציא פרוטוקול תקשורת חדש לתקשורת סלולארית יעילה יותר. העובד סבור כי מדובר באמצאה שאינה אמצאת שירות שכן היא לא הומצאה בתקופת שירותו. המעסיק, לעומתו, עשוי להטיל ספק במועד הנטען של האמצאה – האם לא יתכן שהעובד המציא את האמצאה עוד בתקופת העסקתו ומשום כך החליט להתפטר ולצעוד בדרך עצמאית? דוגמה אחרת תהיה אמצאה של עובד באותה מעבדת מחקר אשר ממציא פרוטוקול תקשורת הנעזר בתשתית של רשת חשמל. העובד אומנם סבור כי אין מדובר באמצאה אשר הגיע אליו עקב שירותו כיוון שמדובר בתחום שונה מתחום עבודתו, ואולם המעסיק עשוי לסבור אחרת. כך למשל, יתכן שהאמצאה מתבססת על עקרונות שנלמדו במהלך העבודה הרגיל, במסגרת הרצאות העשרה במעבדה וכיוצא באלה.
בכדי לאפשר למעסיק לדעת כי ישנה אמצאה שיתכן והיא אמצאת שירות, החוק מחייב את העובד להודיע למעביד על אמצאות ועל בקשות לפטנט גם כאשר מדובר לשיטתו של העובד באמצאות שאינן אמצאות שירות.
סעיף 137 לחוק, אגב, מקים חובה על עובדי מדינה להודיע על כל אמצאה שהומצאה במהלך שירותם או על אמצאות שהמציאו תוך שנה מסיום העסקתם ובלבד שהאמצאות בתחום תפקידם או בתחום פעילות היחידות שבהן הועסקו. אי עמידה בחובה זו מהווה עבירה פלילית שהעונש בגינה הוא מאסר של עד שנתיים. לעומתה, החובה הכללית לפי סעיף 131 היא חובה שהפרתה עשויה להוות עוולה אזרחית כלפי המעסיק.
לסיכום, בפוסט זה עסקתי באמצאת השירות. הסברתי מהי אמצאת שירות ומתי קמה חובה לעובד להודיע על אמצאות שהמציא למעסיקו.
פוסט זה נכתב בתגובה לשאלה שנשאלתי על ידי המגיב יואב בפוסט "אמצאת שירות ותגמול הוגן"
10

משטר הפטנטים האמריקאי – מעבר מזכות קניינית לזכות מעין-נזיקית

בארצות הברית החל מעבר ממשטר שבו זכות הפטנט זוכה למעמד קנייני לזכות נחותה המקבלת סממנים של זכות נזיקית בלבד.

בית המשפט העליון האמריקאי קבע הלכה בעניין (eBay v. MercExchange LLC 547 US 388 (2006 בדבר המקרים בהם זכאי בעל פטנט אשר הופר לצו המונע מהמפר להמשיך ולהפר את הזכות שלו.

החוק האמריקאי אינו מדבר בצווי מניעה. המקור החוקי לצווים אלו הינו מקור של דיני היושר – Equity – אשר מעניקים זכויות וחובות שלא מכוח החוק החרות. בית המשפט העליון, אשר דן במספר זעום של תיקים כל שנה, בחר לעסוק בשאלה מהם המבחנים שאותם יש להחיל מקום בו מתבקש צו מניעה קבוע כנגד מפר פטנט.
בערכאה הדיונית, בבית המשפט המחוזי, נדחתה בקשתו של בעל הפטנט (MercExchange) לצו מניעה שכן הוא אינו מנצל את ההמצאה הגלומה בפטנט בעצמו. בערכאת הערעור הקביעה נהפכה תוך אמירה שבמקרים של הפרות פטנטים, הכלל הוא שיש להעניק צו מניעה קבוע כנגד מפר לאחר שההפרה הוכחה.
בית המשפט העליון חשב אחרת.
בית המשפט הצהיר כי צו מניעה כנגד מפר פטנט הינו צו מניעה ככל הצווים, וככזה עליו לעמוד בכללים הידועים של דיני היושר והם:
  1. בעל הפטנט יראה כי הוא סבל נזק בלתי הפיך.
  2. התרופות שהחוק מעניק אינם מספיקות לריפוי הנזק.
  3. מאזן הנוחות, בין התועלת לבעל הפטנט לנזק למפר, נוטה לטובת בעל הפטנט.
  4. האינטרס הציבורי אינו שולל מתן הצו.
כלומר, אין מקום לקבוע כלל לפיו טרולי פטנטים אינם זכאים לצווי מניעה מחד גיסא, ואין גם מקום לקבוע כי כל בעל פטנט שהופר זכאי לצו מניעה קבוע, מאידך גיסא.
קביעה זו התקבלה פה אחד בבית המשפט העליון, אך היא הובאה בשלוש דעות שונות. אחת הדעות, זו שנכתבה בידי השופט קנדי, התייחסה מפורשות לטרולי הפטנטים:

In cases now arising trial courts should bear in mind that in many instances the nature of the patent being enforced and the economic function of the patent holder present considerations quite unlike earlier cases. An industry has developed in which firms use patents not as a basis for producing and selling goods but, instead, primarily for obtaining licensing fees […]. For these firms, an injunction, and the potentially serioussanctions arising from its violation, can be employed as abargaining tool to charge exorbitant fees to companies that seek to buy licenses to practice the patent […] . When the patented invention is but a small component of the product the companies seek to produce and the threatof an injunction is employed simply for undue leverage in negotiations, legal damages may well be sufficient tocompensate for the infringement and an injunction maynot serve the public interest. In addition injunctive reliefmay have different consequences for the burgeoning num-ber of patents over business methods, which were not ofmuch economic and legal significance in earlier times. The potential vagueness and suspect validity of some of these patents may affect the calculus under the four-factor test

הפסיקה האמריקאית אכן מתבססת על הדין שם. עם זאת, השינוי דה-פאקטו בפסיקה זו הביא לשינוי מהותי בדיני הפטנטים. ממצב שבו פטנט זכה למעמד קנייני טהור, מעמדו נשחק ואין עוד מדובר בזכות בעלת מעמד גבוה כבעבר. זכות קניינית חלה כלפי כולא עלמא, ועל הכל לכבד אותה. בעל מקרקעין שגבולו הושג, אינו צריך להסביר מה הנזק שנגרם לו ולהראות שכסף לבדו לא יפצה אותו בכדי לדרוש שמשיג הגבול יצווה לעזוב את נכסו. והנה – בעל הפטנט אינו זוכה לעדנה שכזו. עליו הנטל להראות לבית המשפט כי יש מקום למנוע מהמפר להמשיך את הפרתו.

מבחינה מהותית, מפר אשר מנצל את ההמצאה בבסיס הפטנט, יכול להיות מחויב בפיצוי בגין נזקים שגרם לבעל הפטנט – נזקים כגון הפסד הכנסות בשל המכירות או הפסד תגמולים – אבל, וזה העיקר, יכול להמשיך את הפרתו. בגין הפרות עתידיות, יכול שאותו מפר יצטרך להמשיך ולשלם פיצויים, אך בית המשפט לא ימנע מבעדו להמשיך ולהפר. כך שהלכה למעשה, הדבר שקול למתן רישיון כפייה למפר בגין תגמולים שאת גובהם קובע בית המשפט.
בפועל, הפסיקה בעניין eBay יצרה מצב שבו בעל פטנט אינו זוכה בצורה אוטומטית לצו מניעה בארצות הברית, שכן אין עוד הנחה כי הוא סובל נזק בלתי הפיך רק מעצם ההפרה. עליו להראות שנגרם לו נזק שכזה בפועל. הפסד הכנסה בלבד אינו מהווה נזק שכזה. משכך, על דרך הכלל, טרולי הפטנטים וגם מי שאינם פועלים עוד בתחום בו מצוי הפטנט, זכאים לפיצויים בכסף בלבד ולא לצו מניעה.
עם זאת, ההלכה אינה מרתיעה טרולי פטנטים מלפעול. הפיצויים הנפסקים בגין הפרה עשויים להגיע לסכומים של מיליוני דולרים רבים. עם זאת, השוט שהיה בעבר בידי בעלי הפטנטים האמריקאיים, שוט שמצוי בידו של כל בעל קניין, למנוע מאחרים לפעול כל עוד הם מפרים את זכותו – לא עומדת להם כבעבר.
המצב בישראל, אם מישהו תוהה, הוא שונה בהחלט. אומנם, השיקולים במתן צו מניעה זמני הם אותם שיקולים הנובעים מדיני היושר (אף שהם מוסדרים מפורשות בתקנות סדר הדין האזרחי). אך כאשר מדובר בסעד קבוע כנגד מפר, לאחר שההפרה הוכחה כדבעי בבית המשפט – החוק החרות בישראל קובע חד משמעית – "בתביעה על הפרה זכאי התובע לסעד בדרך צו-מניעה ולפיצויים". להשקפתי, כך צריך להיות.
לסיכום, התייחסתי בפוסט זה למשמעות של פסק הדין בשל בית המשפט העליון בעניין eBay. פסק דין זה קובע כי הדין הכללי לגבי צווי מניעה חל גם באשר לצווי מניעה בפטנטים וכי אין כל הנחה אוטומטית כי בעל הפטנט סבל נזק בלתי הפיך רק מעצם ההפרה. כיוון שכך, בעל הפטנט, ובמיוחד בעל פטנט אשר אינו מנצל את ההמצאה הגלומה בפטנט שלו בעצמו, עשוי למצוא עצמו במצב שעל אף זכותו הלכאורה קניינית עומדת לרשותו רק זכות נזיקית להיפרע ממונית מהמפר.
1

סימון כוזב – הטרנד הבא

פסק דין חדש של ערכאת הערעור הפדראלי גרם לפרץ תביעות בגין סימון כוזב.

סעיף 292 לחוק האמריקאי קובע קנס בסך לא יותר מ-500 דולרים למי שמסמן את מוצריו בסימון כוזב מתוך מטרה להטעות את הציבור. סימון כוזב יכול להיות סימון מוצר במספר פטנט, תוך הפניה לפטנט וכיוצא באלה, אך גם סימון מוצר כחוסה בצלה של בקשת פטנט הנמצאת בבחינה (patent pending). בכדי לעודד את אכיפתו של סעיף זה, קבע המחוקק מנגנון של אכיפה אזרחית – תביעת Qui tam – המאפשר לכל אדם להגיש את התביעה ולהתחלק עם הממשלה בגובה הקנס שנקבע.
בעניין (The Forest Group, Inc. v. Bon Tool Co. (Fed. Cir. 2009 הפך בית המשפט הלכה ישנה בת כמעט מאה שנה, לפיה הקנס מושת בגין כל כותר המסומן בסימון כוזב. בית המשפט סטה מקביעה זו והכריע כי הקנס הוא בגין כל פריט מהכותר. כלומר, על פי ההלכה הישנה מי שסימן מוצר, ממנו מכר מיליוני פריטים, בסימון כוזב, היה חשוף לקנס בסך 500 דולרים בלבד, היום הוא חשוף לקנס מקסימלי בגובה אסטרונומי – 500 דולרים כפול מספר הפריטים שמכר.
נוכח הלכה ישנה זו הוראת חוק זו הפכה כמעט לאות מתה, ותביעות ספורות בלבד הוגשו בגין סימון כוזב, לרוב במסגרת תביעות שכנגד ולא במסגרת עצמאית.
בית המשפט בחן גם את מקור ההלכה וראה כי היא אינה רלוונטית עוד לימנו אנו. בעוד שבעבר היה מדובר בקנס מינימלי של 200 דולרים בגין כל הפרה, הרי שכיום מדובר בקנס מקסימלי. כאשר מדובר בקנס מינימלי יש היגיון לחסום את גובהו כך שהוא יהיה פרופורציונאלי לעבירה, שהרי אם בית משפט אנוס לקבוע קנס בגובה של 200 דולרים לפחות בגין כל פריט, גובה הקנס עשוי להיות עצום.
בעקבות פסיקה זו, הוצפו בתי המשפט בתביעות בגין סימון כוזב. אתר חדש שנפתח עוקב אחרי התביעות השונות, ולפי הפרסומים בו הוגשו מתחילת השנה לא פחות מ-220 תביעות – כלומר למעלה מ-50 תביעות בחודש, וזאת לעומת מספר תביעות זניח בחמישים השנים האחרונות. עיקר התביעות, כצפוי או לא כצפוי, מוגשות על ידי עורכי פטנטים אמריקאים. ברי, כי לעורך פטנטים נגישות גבוהה לפטנטים ולהחלטות רלוונטיות בנושא. כיוון שכך, הם ככל הנראה הגוף היעיל ביותר לאכוף את האיסור האמור.
התביעות הללו הוגשו אף בטרם נקבע הקנס הפרטני בעניין Bon Tool. בעניין ההוא, ערכאת הערעור החזירה את הדיון לערכאה הדיונית לקביעת גובה הקנס לאור ההלכה החדשה. הערכאה הדיונית קבעה בסוף אפריל כי גובה הקנס הינו כל ההכנסות שנוצרו בעקבות מכירת המוצרים המוסמנים. קביעה זו, אף שהיא אינה מחייבת ואינה מהווה הלכה, עשויה לעודד את גל התביעות שהרי גובה הקנס שקול למחזור שהגיע עקב מכירת המוצרים המסומנים. מכאן שלא זו בלבד שגובה הקנס המקסימלי הוא עצום, אלא שגם הקנס הצפוי בפועל יהיה גבוה.
אף שיש שרואים במגישי התביעות זן חדש של "טרולי פטנטים", אין אלא מדובר במי שממש את מטרת החוק – אכיפה אזרחית אפקטיבית של איסור הנועד להגן על הציבור.
היום כבר לא יכול להיות ספק – שנת 2010 היא לא שנה טובה לסמן בה את מוצריך בסימון שאינו סימון אמת.
2

הפטנט הברזילאי של ויאגרה יפוג ביוני השנה

בית המשפט בברזיל קבע שהפטנט של פייזר על תרופת הויאגרה יפוג במדינה בחודש יוני השנה, ולא כפי שטענה פייזר. כפי שכבר דיווחתי בעבר, טבע פתחה בהליכים לשיווק של גרסה גנרית לתרופה בארצות הברית. הפסיקה הנוכחית, אשר מתייחסת לפטנט בברזיל מלמדת כי ככל שהדבר תלוי בדיני הפטנטים, טבע תוכל להתחיל למכור בברזיל את הגרסה הגנרית שלה לתרופה החל מחודש הבא. כזכור, זכות הפטנט הינה זכות טריטוריאלית, ותוקפו של פטנט במדינה אחת אינו משפיע על תוקפו במדינה אחרת. כלומר, מהקביעה כי הפטנט הברזילאי יפוג בחודש יוני, אין להסיק כי שאר הפטנטים המקבילים לפטנט זה והמתייחסים למדינות אחרות יפוגו אף הם. הדבר תלוי בדין המקומי של כל מדינה ומדינה.

(מקור: בלומברג)
תגיות: ,