אמצאות שירות וחובת ההודעה

חוק הפטנטים מכיר בכך שלא אחת, אמצאות מומצאות במהלך עבודתו של אדם. באותו מצב, למי שייכת האמצאה – לעובד שהגה מעצמו את האמצאה או למעביד ששילם בעבור ההון האנושי של העובד?
סעיף 132(א) לחוק הפטנטים בא לפתור את הסוגיה:

אמצאה של עובד, שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו (להלן – אמצאת שירות), תקום לקנין מעבידו, אם אין ביניהם הסכם אחר לענין זה, זולת אם ויתר המעביד על האמצאה תוך ששה חדשים מיום שנמסרה לו ההודעה לפי סעיף 131.

בכדי שאמצאה של עובד תחשב אמצאת שירות, ואז היא תהיה בבעלותו של המעביד, עליה לעמוד בשני מבחנים מצטברים. המבחן הראשון – על האמצאה להגיעה לעובד עקב שירותו. כלומר, אמצאה שהמציא אדם המועסק כחוקר, בתחום מחקרו, בוודאי תעמוד בקריטיריון זה. אמצאה בתחום הכימיה של עובד בחברה המתמחה בתוכנה היא ככל הנראה לא המצאה שהגיע אליו עקב שירותו. באשר למקרי הביניים, בהם מדובר באמצאות הקשורות לתחום עיסוק העובד, אף שאין הגדרת תפקידו כוללת המצאת אמצאות, לשון החוק רחבה דיה בכדי לכלול גם אותן, ובלבד שישנו קשר בין האמצאה לבין העבודה והגדרת תפקידו של העובד.

המבחן השני בו האמצאה צריכה לעמוד היא שהיא הומצאה בתקופת שירותו של העובד. תקופת שירותו כוללת את זמן העבודה, אך לא רק. אמצאות רבות מומצאות לא בתוך כותלי המפעל. כך למשל, ארכימדס היה טרוד במציאת שיטה לבדיקה שכתר המלך עשוי מזהב טהור. את הפתרון הוא גילה לא במהלך יום עבודתו, אלא כאשר שהה במרחצאות. רגע ה"אאוריקה" מתרחש פעמים רבות בשעות הערב, לאחר שהמולת היום שכחה. חוק הפטנטים מכיר באמת זו, ומעמיד את אותן האמצאות שמומצאות במהלך השירות, אף אם לא בזמן העבודה, לקניינו של המעביד.
כפי שלשון החוק מלמדת, העובד והמעסיק יכולים להגיע להסכמה אחרת ולסטות מהסדר ברירת המחדל שהחוק מקים. כך למשל, הם יכולים להחליט שהבעלות באמצאת שירות תהיה של העובד בלבד, תהיה משותפת לפי חלוקת אחוזים מוסכמת בין העובד למעסיק ועוד.
בהעדר הסכמה שכזו, החוק מעניק את אמצאת השירות למעביד, אלא אם הוא ויתר עליה, ואז היא תהיה בבעלותו של העובד.
אך כיצד ידע המעביד כי יש לו קניין באמצאת שירות? הפתרון שהחוק מקים הוא על דרך היידוע. סעיף 131 לחוק הפטנטים קובע:
עובד חייב להודיע למעבידו בכתב על כל אמצאה שהגיע אליה עקב שירותו או בתקופת שירותו, סמוך ככל האפשר לאחר שהמציא אותה, וכן על כל בקשת-פטנט שהגיש.
יודגש, העובד אינו חייב להודיע רק על קיומה של אמצאת שירות. עליו להודיע על כל אמצאה שהומצאה עקב שירותו וכן על כל אמצאה שהומצאה בתקופת שירותו. כלומר, על העובד להודיע גם על אמצאות אשר אינן אמצאות שירות כיוון שאינן עומדות בשני המבחנים המצטברים. חובת היידוע בדבר קיומן של אמצאות אשר מקיימות את אחד משני המבחנים המצטברים נועדה לאפשר למעסיק להיות מודע לקיומן של אמצאות שירות, גם כאשר העובד אינו סבור שמדובר באמצאות כאלו.
אתן דוגמה אשר תבהיר את הנקודה. עובד אשר התפטר מעבודתו במעבדת מחקר של חברת סלולאר, עוזב את עבודתו ולמחרת ממציא פרוטוקול תקשורת חדש לתקשורת סלולארית יעילה יותר. העובד סבור כי מדובר באמצאה שאינה אמצאת שירות שכן היא לא הומצאה בתקופת שירותו. המעסיק, לעומתו, עשוי להטיל ספק במועד הנטען של האמצאה – האם לא יתכן שהעובד המציא את האמצאה עוד בתקופת העסקתו ומשום כך החליט להתפטר ולצעוד בדרך עצמאית? דוגמה אחרת תהיה אמצאה של עובד באותה מעבדת מחקר אשר ממציא פרוטוקול תקשורת הנעזר בתשתית של רשת חשמל. העובד אומנם סבור כי אין מדובר באמצאה אשר הגיע אליו עקב שירותו כיוון שמדובר בתחום שונה מתחום עבודתו, ואולם המעסיק עשוי לסבור אחרת. כך למשל, יתכן שהאמצאה מתבססת על עקרונות שנלמדו במהלך העבודה הרגיל, במסגרת הרצאות העשרה במעבדה וכיוצא באלה.
בכדי לאפשר למעסיק לדעת כי ישנה אמצאה שיתכן והיא אמצאת שירות, החוק מחייב את העובד להודיע למעביד על אמצאות ועל בקשות לפטנט גם כאשר מדובר לשיטתו של העובד באמצאות שאינן אמצאות שירות.
סעיף 137 לחוק, אגב, מקים חובה על עובדי מדינה להודיע על כל אמצאה שהומצאה במהלך שירותם או על אמצאות שהמציאו תוך שנה מסיום העסקתם ובלבד שהאמצאות בתחום תפקידם או בתחום פעילות היחידות שבהן הועסקו. אי עמידה בחובה זו מהווה עבירה פלילית שהעונש בגינה הוא מאסר של עד שנתיים. לעומתה, החובה הכללית לפי סעיף 131 היא חובה שהפרתה עשויה להוות עוולה אזרחית כלפי המעסיק.
לסיכום, בפוסט זה עסקתי באמצאת השירות. הסברתי מהי אמצאת שירות ומתי קמה חובה לעובד להודיע על אמצאות שהמציא למעסיקו.
פוסט זה נכתב בתגובה לשאלה שנשאלתי על ידי המגיב יואב בפוסט "אמצאת שירות ותגמול הוגן"

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.