ארכיון ל יולי, 2010

8

להיות טרולי פטנטים – האם זה משתלם?

נתונים חדשים שמתפרסמים מצביעים שיכול מאוד להיות שהתשובה היא לא. הבלוג TechCrunch מדווח כי מנתונים פיננסיים שאוניברסיטת טקסס פירסמה עולה כי עד עתה יש לה תשואה שלילית של 73%- ו-10%- בשתי קרנות של Intellectual Ventures, טרול הפטנטים המפורסם.

אומנם, כפי שהבלוג מדווח, מדובר על נתונים שעשויים להשתנות ושתלויים גם בעיתוי הכניסה של האוניברסיטה להשקעות. עם זאת, אם הנתונים הללו לא ישתנו, הדבר עשוי ללמד שבתוחלת – רכישת פטנטים לשם מינוף כלכלי באמצעות תביעות בלבד איננה משתלמת.
(ותודה לתומר אפלדורף על ההפניה)
0

הנחיות חדשות של ה-USPTO בעקבות עניין בילסקי

משרד הפטנטים האמריקאי הוציא הנחיות חדשות בעקבות פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין בילסקי. ההנחיות החדשות מדברות בשאלה כיצד על בוחן לבדוק האם המצאה ראויה למתן פטנט. ההנחיות ממשיכות לשים דגש על מבחן Machine or Transofrmation כפי שהיה טרם פסק הדין של בית המשפט העליון. בנוסף, ההנחיות מפנות לבדיקה האם מדובר באפליקציה של חוק טבע או האם מדובר ברעיון כללי. ההנחיות נותנות דוגמאות והן שימושיות בכדי להבין כיצד בוחנים יסתכלו על התביעות מעתה והלאה, אף שהן אינן מהוות מקור חוקי מחייב.

0

תביעה בגין הפרת פטנט בסינון דואר זבל

36 חברות, לא פחות, נתבעות על ידי טרול הפטנטים InNova בגין הפרת פטנט ארה"ב 6,018,761. התביעה הוגשה במחוז המזרחי של טקסס, המוכר כמחוז המוטה לטובת בעלי פטנטים. הפטנט הנדון, אשר הוגש בשנת 1996 וניתן בשנת 2000, עוסק בשליפת מידע קונטקסטואלי לגבי שולח של הודעת דואל ממקור חיצוני להודעה. המידע הקונטקסטואלי הזה שימושי בסינון הודעת זבל לא רצויות. על פי הדיווח, בין 36 החברות נמצאות גוגל, אפל, מקאפיי ו-AOL.

מבט מהיר על תביעות הפטנט מגלה כי מדובר בתביעות רחבות מאוד. עם זאת, מנסח התביעות לא הכין כמעט תביעות תלויות. כיוון שכך, וכיוון שמדובר בתביעות רחבות, בסופו של יום לא מן הנמנע שהפטנט לא ישרוד את הליך הליטיגציה.

1

פסק הדין בעניין בילסקי – יש פטנטים בתוכנה ובשיטות עסקים

מהי המצאה הכשירה למתן פטנט? שאלה לא פשוטה זו עמדה במרכזו של פסק הדין בעניינו של מר בילסקי, אשר עמד בפני בית המשפט העליון האמריקאי מזה כשנה (ראו כאן, וכאן). פסק הדין Bilski v. Kappos (קאפוס, למי שתהה, הוא הדירקטור של משרד הפטנטים האמריקאי, ה-USTPO, אשר שימש כמשיב לאחר שהמשרד סירב להעניק לבילסקי פטנט בגין המצאתו) ניתן לאחרונה, ועתה אבקש להתייחס למשמעות הגלומה בו.

רקע היסטורי
בשלהי שנות ה-80, לאחר שורה של פסקי דין שיצאו מפתחו של בית המשפט העליון האמריקאי (בעניין בנסון, פלוק ודיהר), היה זה ברור כי המצאות מבוססות מחשב יכולות להיות מוגנות בפטנט. עם זאת, הפסיקה לא הכירה בכל רעיון הממומש על ידי תוכנה כהמצאה, ונשללה ההגנה מהמצאות שאינן אלא רעיון אבסטרקטי (עניין בנסון). עוד נקבע, כי אף בהגבלת הרעיון האבסטרקטי לתחום מסוים לא די ואף לא מספיק לבצע פעולות הכנה או סיום שוליות כדי להפוך את הרעיון האבסטרקטי לכדי המצאה (עניין פלוק). לבסוף נקבע, כי אף כאשר החידוש הוא כולו בתוכנה, אך מדובר בהמצאה ולא רעיון אבסטרקטי טהור, ניתן לקבל פטנט (עניין דיהר). בעניין דיהר, הוא המעניין מבין שלוש התקדימים והיחיד בו ניתן בפועל פטנט, נדונה מערכת משובצת מחשב במובנה היומיומי – מערכת ששלטה על תהליך עיבוד גומי סינטטי, כאשר תזמוני המערכת הופעלו על ידי תוכנה. החידוש של ההמצאה שם היה באלגוריתם שבדק פרמטרים שונים והחליט מתי להפסיק את התהליך. בית המשפט העליון קבע אז שכיוון שהתהליך שנתבע בפטנט היה קשור בשינוי המצב הפיסי של דבר מוחשי – הגומי – הרי שאין מדובר ברעיון אבסטרקטי אלא בהמצאה הראויה להגנה (הגישה משם, אגב, אומצה בישראל בעניין UTC בידי בית המשפט המחוזי אך נדחתה בפועל על ידי רשם הפטנטים בפסיקות מאוחרות יותר. ראו דיון על פטנטים בתוכנה בישראל).
לאחר הטרילוגיה ההיא, קולו של בית המשפט העליון נדם בסוגיה והוא השאיר לערכאת הערעורים הפדראלית לפתח את הדין. בשנת 1998 ערכאת הערעור קבעה בעניין סטייט סטריט כי יש מקום ליתן פטנט כאשר לתהליך יש תוצאה שהיא "מועילה, קונקרטית ומוחשית". באותו עניין נדונה המצאה שהיתה בבחינת שיטה לעשיית עסקים הממומשת בתוכנה.
פסק הדין ההוא הלהיב והפחיד את השחקנים השונים בתעשייה. בקשות לפטנט בגין שיטות לעשיית עסקים החלו לזרום לכיוון משרד הפטנטים האמריקאי, וקיטונות של ביקורת נשמעו על הפסיקה ההיא ועל הקלות שבה עיבוד נתונים שהיה ידוע, כאשר הוא מיושם על פרמטרים עסקיים חדשים, זוכה להגנת הפטנטים (ראו, למשל, הדוגמה בסרט זה).
עניין בילסקי – יריית הפתיחה
בשנת 2008 הגיעה עניינו של מר בילסקי לערכאת הערעור הפדראלית. ערכאה זו החליטה לדון בעניינו בהרכב מלא (en banc) ופסק הדין שנתנה קבע כי אף ששיטות לעשיית עסקים והמצאות תוכנה אינן מוחרגות א-פריורית מדיני הפטנטים, הרי שלא כל סדרה של צעדים מהווה תהליך הניתן להגנה בפטנטים. תהליך שדיני הפטנטים מדברים בו, נקבע, הוא תהליך הקשור למכונה מסוימת או לחלופין תהליך המבצע טרנספורמציה בעולם המוחשי. מבחן זה, המכונה Machine or Transformation (או בקצרה – M-o-T), נקבע הינו המבחן הבלעדי שבאמצעותו יש לבדוק אם תביעה לשיטה היא אכן התהליך בו סעיף 101 לחוק מדבר. מקורו של המבחן הזה, באמירותיו של בית המשפט העליון בעניין דיהר. עוד קבעה ערכאת הערעור כי המבחן של סטייט סטריט הינו מבחן רחב יתר על המידה, ואין הוא המבחן הנכון.
אף שהתביעות בבקשה של בילסקי דיברו בגידור סיכונים בעת השקעה בסחורות (commodities) – כלומר פטנט בגין שיטה לעשיית עסקים – רבים ראו בפסיקת ערכאת הערעור כמצמצמת משמעותית את האפשרות לזכות לפטנט בגין המצאה שעיקרה תוכנה. פסקי הדין שהגיעו בעקבות אותה פסיקה לא היו אחידים באשר לשאלה אם היותו של תהליך מבוצע על ידי מחשב רגיל (general purpose computer) מספק את חלק המכונה במבחן M-o-T. עם זאת, משרד הפטנטים האמריקאי סבר כי התשובה לשאלה זו חיובית, והעביר בקשות לפטנט שעמדו בדרישה קלילה זו.
בית המשפט העליון
בשנת 2009 בית המשפט העליון הסכים לשמוע את הטענות בתיק. בגלל חולשתה של האמצאה של בילסקי, אשר נוסחה בקווים כלליים למדי, רבים חששו שמא כוונתו של בית המשפט העליון לחסום את דרכן של שיטות לעשיית עסקים ואף אמצאות תוכנה מלזכות בהגנה פטנטית. בדיון בעל-פה שנערך, התמונה לא נראתה שונה, כאשר בא-כוחו של בילסקי נשאל לדעתו על האפשרות לזכות בהגנת פטנט לשיטות ללחישה לסוסים.
You know, you mention that there are all these — these new areas that didn’t exist in the past because of modern business and what-not, but there are also areas that existed in the past that don’t exist today. Let’s take training horses. Don’t you think that — that some people, horse whisperers or others, had some, you know, some insights into the best way to train horses? And that should have been patentable on your theory
העיכוב בפסק-הדין, שהוא הארוך ביותר שידענו בתיקי פטנטים בעליון האמריקאי, אף הוא לא עודד את רוחם של אנשי התעשייה. יתרה מכך, דווח כי פסק הדין ממתין לכתיבתו על ידי השופט סטיבנס, אשר התנגד לפסק הדין בעניין דיהר ואשר רבים האמינו כי הוא מתנגד לפטנטים בתוכנה ובשיטות לעשיית עסקים.
פסק הדין
כגודל הציפייה, כך גודל האכזבה. בעניינו של בילסקי, דעתם של השופטים היתה אחידה – אין מדובר בהמצאה הראויה להגנת פטנט.
נקודת המוצא, שב בית המשפט העליון ואמר, היא כי המצאה בגדרו של סעיף 101 אינה יכולה להיות רעיון אבסטרקטי. מנקודת מוצא זו הכל נגזר. מבחן M-o-T אינו המבחן הבלעדי שכן הוא אינו בוחן אם התהליך הינו רעיון גרידא או דבר מעבר לכך. עם זאת, נקבע, מדובר במבחן מועיל שיכול לרמוז אודות פטנטביליות. למעשה, מפסק-הדין כלל לא ברור כי המבחן הזה הינו מבחן מספק. כלומר, מבחן שאם עומדים בו אזי השיטה עומדת בדרישות סעיף 101 לחוק. כל שנרמז הוא שמדובר באינדיקציה באשר לפטנטביליות. הא ותו לאו.
בית המשפט העליון הכריע חד משמעית ובקול אחיד כי המבחן שנקבע בסטייט סטריט היה מבחן שגוי ורחב יתר על המידה. לא די בכך שיש תוצאה מועילה, קונקרטית ומוחשית בכדי שיהיה מדובר בתהליך ראוי להגנה. יש לוודא כי אין מדובר ברעיון אבסטרקטי.
דעת הרוב קבעה כי שיטות לעשיית עסקים ואמצאות תוכנה אינן א-פריורית מנועות מקבלת הגנה על ידי פטנט. ההמצאה צריכה להיות דבר מעבר לרעיון אבסטרקטי. אמצאתו של בליסקי, נקבע, אינה אלא רעיון שכזה.
דעת המיעוט, שהיא חסרת כל תוקף משפטי, גרסה כי שיטה לעשיית עסקים אינה יכולה לחסות בצלו של פטנט. דעת המיעוט, אגב, נכתבה בידי השופט סטיבנס, והיא ארוכה ומפורטת. עיקר המחלוקת בין דעת המיעוט לדעת הרוב נגעה לשאלת פרשנות הוראת חוק. בעוד שדעת הרוב ראתה בתיקון לחוק אשר מגביל את האפשרות לאכוף פטנטים בגין שיטות לעשיית עסקים כהצהרה מפורשת מהמחוקק שפטנטים כאלו קיימים, דעת המיעוט פנתה להיסטוריה החקיקתית והראתה כי אותו תיקון נועד לצמצם את המשמעות של פסק הדין בעניין סטייט סטריט. השופט סטיבנס הצביע על פרדוקס לוגי שנוצר לכאורה כאשר ביטול הוראת החוק המצמצמת תבטל את המקור היחיד להרחבה שמאפשרת הגנה על שיטות לעשיית עסקים. כלומר, ביטול הוראת החוק המצמצמת מתוך כוונה להרחיב, תביא לצמצום. או במילים אחרות: ההוראה המצמצמת היא שנמצאה מרחיבה, הלכה למעשה, את תכולת דיני הפטנטים.
משמעות
בית המשפט העליון אמר את דברו. אך מהו אותו דבר שנאמר? בית המשפט העליון חזר על הקטגוריות המנועות ממתן פטנט, מבלי להגדיר ולו מבחן אחד בכדי לאפשר לזהות אם המצאה נופלת לגדרן של אותן קטגוריות. מהו רעיון אבסטרקטי וכיצד הוא נבדל מאמצאה ראויה לפטנט? על שאלה זו בית המשפט אינו עונה.
בית המשפט מחזיר את הגלגל לאחור, לשנות ה-80, למצב ששרר לאחר פסק הדין בעניין דיהר. ההתפתחות המשפטית של שלושים השנים שלאחר מכן לא מצאו חן בעיני בית המשפט העליון. באבחת יד – הוא ביטל אותן, והורה לערכאות שתחתיו לפתח את הדין מחדש. בתקווה שהפעם הן יעשו זאת כשורה.
הפסיקה בעניין בילסקי היתה פסיקה חשובה, אף אם היא איננה ברורה דיה. הקביעה העקרונית והחשובה היא כי אין קטגוריות תוכניות – דוגמת תוכנה או שיטה לעשיית עסקים – האסורות לפטנט. כלומר, בעלי המקצוע מתחום הפטנטים לא יוכלו לשלוח ממציאים לדרכם רק משום שהם המציאו המצאה מתחום זה או אחר. יהיה עלינו לנסות ולהבין אם מדובר בהמצאה קונקרטית או ברעיון אבסטרקטי. במקרים גבולייים, נוכל להמשיך ולהשתמש במבחן ה-M-o-T למתן אינדיקציה: האם מדובר בשיטה הקשורה עם מכונה מסוימת? האם ישנו שינוי במצב של דבר מה מוחשי כתוצאה מהשיטה?
היקף ההגנה שדיני הפטנטים מעניקים כיום לאחר פסק הדין הוא צר יותר משהיה לאחר סטייט סטריט, רחב יותר משהיה לאחר פסק הדין של ערכאת הערעור בעניין בילסקי, ודומה לזה שהיה בשנות ה-80 לאחר עניין דיהר.
בחינת פטנטים לאור בילסקי
משרד הפטנטים האמריקאי הוציא הוראות חדשות לבוחנים לאור פסק הדין, ולפיהן הוא ממשיך להשתמש במבחן M-o-T כמבחן העיקרי לצורך סעיף 101. עם זאת, אין מדובר במבחן משני והמבחן העיקרי הוא מבחן הרעיון האבסטרקטי:
If a claimed method does not meet the machine-or-transformation test, the examiner should reject the claim under section 101 unless there is a clear indication that the method is not directed to an abstract idea. If a claim is rejected under section 101 on the basis that it is drawn to an abstract idea, the applicant then has the opportunity to explain why the claimed method is not drawn to an abstract idea.
בהערת צד, ראוי לשים לב כי ישנו חשש שההוראה הזו אינה חוקית שכן היא מעבירה את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הפטנט עוד בטרם הבוחן גיבש טיעון המוכיח על פניו prima facie כי הבקשה אינה עומדת בדרישות סעיף 101 לחוק. הבחנה זו אינה הבחנה שלי בלבד. רבים נוספים שמו לב לבעייתיות זו (ראו למשל כאן וכאן). נותר לנו רק להמתין ולראות כיצד יתמודד משרד הפטנטים עם הטענה הזו לכשתועלה.
לסיכום, פסק הדין בעניין בילסקי חזר וקבע כי אין פטנטים על רעיונות אבסטרקטיים. ככל שישנה המצאה שאינה רעיון אבסטרקטי טהור, היא תוכל לזכות בהגנה באמצעות דיני הפטנטים. פסק הדין מוחק שנים של תקדימים משפטיים שהיו שגויים לטעמו של בית המשפט. שופטי בית המשפט העליון הכניסו את כולנו למכונית הדלוריאן, כיוונו את התאריך לשנת 1981 יום אחרי מתן פסק הדין בעניין דיהר, והחזירו אותנו שלושים שנים לאחור. עכשיו המשימה של כולנו, היא להגיעה בחזרה לעתיד, ולקוות שהפעם, we will get it right.
2

פטנטים בתוכנה – הגרסה של ניו זילנד

על פי הדיווח בלנמגזין, ניו זילנד לקראת ביטול פטנטים בתוכנה. כיוון שאינני בקיא בפרטים ואף אינני מתיימר להכיר את הדין הניו זילנדי בנושא, לא אוכל לעמוד בהרחבה על המצב המשפטי שם. עם זאת, נוסח החוק, כפי שהוא מצוטט בלנמגזין לא היה נראה לי יוצא דופן מהמוכר לי.

סעיף 15 להצעת החוק קובע:
15. Other exclusions
(1) Human beings, and biological processes for their generation, are not patentable inventions.

(2) An invention of a method of treatment of human beings by surgery or therapy is not a patentable invention.


(3) An invention of a method of diagnosis practised on human beings is not a patentable invention.


(3A) A computer program is not a patentable invention.


(4) A plant variety is not a patentable invention.


(5) For the purposes of subsection (4), plant variety has the same meaning as that given to the term variety in section 2 of the Plant Variety Rights Act 1987.

כלומר, החוק מחריג תוכניות מחשב וקובע כי הן אינן המצאות כשירות לפטנט. ההחרגה הזו אינה יחידה במינה, והיא מזכירה את ההחרגה באמנה האירופאית. סעיף 52 לאמנה, שכותרתו Patentable inventions קובע:

(2) The following in particular shall not be regarded as inventions within the meaning of paragraph 1:
(a) discoveries, scientific theories and mathematical methods;
(b) aesthetic creations;
(c) schemes, rules and methods for performing mental acts, playing games or doing business, and programs for computers;
(d) presentations of information.

בסעיף קטן (3) מבהירה האמנה כי ההחרגות שלעיל תקפות רק כאשר ההמצאה כולה נופלת לאחת הקטגוריות. או בלשון האמנה:

(3) The provisions of paragraph 2 shall exclude patentability of the subject-matter or activities referred to in that provision only to the extent to which a European patent application or European patent relates to such subject-matter or activities as such.
בפועל, בזכות או באשמת סייג זה (תלוי מה נקודת המוצא המוסרית/תועלתנית שלכם לגבי פטנטים בתוכנה) ניתנים באירופה פטנטים על המצאות תוכנה, בלבד שאין מדובר בתוכנה לבדה.
סייג זה המצמצם את תכולת החריג, לטעמי, דומה לסייג אליו נרמז בלינמגזין בדבר מערכות משובצות מחשב. כלומר, כל עוד מדובר בהמצאה שהיא תוכנה בלבד – אין מקום לקבל פטנט. אך כאשר מדובר בהמצאה שרכיב אחד שלה הינו תוכנה – הרי שהחריג אינו חל. כיוון שכך, וכיוון שתוכנה לעולם אינה עושה דבר מבלי שחומרה תקרא אותה ותפעל על פי הוראותיה, ההחרגות הללו אינן יכולות להספיק. המצאת תוכנה, כפי שהגדרתי בעבר, לעולם אינה רק התוכנה, כי אם התהליך שמתבצע על ידי המכונה המפעילה את התוכנה; או המכשיר שפועל על פי הוראות התוכנה.
בהערת אגב – אעיר לפני שיוער לי – ברור לי שבמונח "מערכות משובצות מחשב" יש מטען פרשני לא פשוט. אנשים עשויים לחשוב שמחשב בייתי אינו מערכת משובצת מחשב, אך סורק MRI שמופעל על ידי תוכנה הוא אכן מערכת שכזו. קווי הגבול הללו הם קשים לשרטוט. עם זאת, כאשר המונח החוקי אינו computer אלא computer program הרי שכאשר תוכנית המחשב אינה עומדת לבדה אלא היא משמשת מכונה – computer – לביצוע פעולות, הרי שלטעמי, (ולפי הפסיקה האירופאית) מדובר במערכת משובצת מחשב.

אני סבור כי לעולם תוכנה לבדה לא יכולה לזכות לפטנט שכן לתוכנה אין אפשרות לבצע כל פונקציה ללא מערכת שפועלת על פי הוראותיה. כיוון שכך, חריגים כדוגמת אלו הנמנים לעיל נראים לי ראויים. תוכנה, כשהיא עומדת לבדה, אינה עושה דבר. ככזו, היא אינה מועילה, בלשון חוק הפטנטים הישראלי, ואינה ראויה להגנה מכוח דיני הפטנטים.
ותודה לליאור קפלן על ההפניה למקור.
0

תוקנה פקודת סימני המסחר – בית המשפט המחוזי הוא ערכאת הערעור על החלטות הרשם

החוק נועד לתקן מצב יוצא דופן שבו בית המשפט העליון ישב כערכאת ערעור ראשונה על החלטות רשם הפטנטים. תחת זאת, ובצורה דומה לקבוע בחוק הפטנטים, הפקודה תוקנה כך שערכאת הערעור על החלטות הרשם תהיה בית המשפט המחוזי. מי שאינו מרוצה מהכרעת בית המשפט המחוזי יוכל לבקש רשות לערעור בפני בית המשפט העליון כערכאת ערעור שנייה.
עוד נקבע, כי בתי המשפט המחוזיים בירושלים ובתל אביב-יפו יהיו היחידים המוסמכים לדון בהליכים לפי הפקודה, למעט הליכים פליליים והליכי שנוגעים להפרה. הסמכות הייחודית הזו נועדה לאפשר התמקצעות של בתי המשפט, מחד, וגמישות מסוימת למתדיינים שיוכלו לבחור אם לפנות לערכאה בירושלים או בתל אביב. במובן זה, ההסדר החדש עדיף מבחינת בעלי הדין על ההסדר הקיים בחוק הפטנטים, שם מוסמך רק בית המשפט המחוזי בירושלים, ולמתדיינים אין כל אפשרות בחירה בנדון.
תיקון הפקודה בא בעקבות המלצות ועדת אור שבדקה את מבנה בתי המשפט בישראל עוד בשנת 1997. אחת מהמלצות הועדה היתה להעביר את סמכות הערעור לבית המשפט המחוזי כדי להקל בעומס של בית המשפט העליון בישראל. בית המשפט העליון הישראלי, יש לציין, הוא יוצא דופן בכך שהוא מהווה ערכאת ערעור בזכות (ערכאת ערעור ראשונה) במספר רב של תיקים. יתרה מכך – בתיקים רבים – בג"צים – הוא מהווה ערכאה ראשונה ללא כל סינון קודם בידי הערכאות הנמוכות. המלצת הועדה, אשר התקבלה, מבקשת לייצר ערכאות נוספות בדרכו של בעל דין לבית המשפט העליון. זאת כדי לאפשר את שמיעתם של תיקים חשובים על ידי בית המשפט העליון מחד גיסא, ולחסוך מבית המשפט העליון את החובה לשמוע כל תיק ותיק, גם כאשר בתיק שאין בו משמעות משפטית או ציבורית כלשהי, מאידך גיסא.
תגיות:
0

פסיקה: אין מניעה ש-AllJobs תסרוק את לוח הדרושים של מעריב

בית המשפט המחוזי קבע כי אין בפעילותו של לוח המודעות המקוונן AllJobs כדי להפר זכות כלשהי של מעריב, וכי אין למעריב עילה מכוח עשיית עושר ולא במשפט כנגד מפעילת אתר AllJobs.

בניגוד לעניין חוגל, עליו דיווחתי בעבר, הצדדים הסכימו כי למעריב אין זכות יוצרים במודעות עצמן. ממילא, נקבע, מדובר בעובדות יבשות שאינן ראויות לכסות בצל ההגנה של זכות היוצרים. ברם, הועלתה הטענה כי אף בהעדר זכות קניין רוחני, יש מקור חוקי אחר ממנו ניתן להצמיח עילה והוא חוק עשיית עושר ולא במשפט. בעניין א.ש.י.ר. (רע"א 5768/94 א.ש.י.ר. יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289 (1998)) המפורסם נקבע תקדים לפיו דיני עשיית עושר יכולים להקים סעד גם כאשר אין זכות קניין רוחני. עם זאת, שם דובר בזכות הדורשת רישום, ועקב מחדל מנהלתי לא נבדקה כשירות הזכות וממילא הזכות לא הוענקה. במקרה הנוכחי, עניין לנו עם זכות הנוצרת יש-מאין בד בבד עם לידתה של היצירה. במקרה זה, אם כן, הזכות לא הוענקה, לא בשל מחסום בירוקרטי כלשהו, אלא נוכח האיזון שקבע המחוקק. המחוקק עצמו קבע כי עובדות ונתונים גולמיים, דוגמת אלו המועתקים על ידי AllJobs, אינם מוגנים על ידי זכות יוצרים. נוכח אמירה מפורשת זו, נקבע, אין מקום לסטות מהאיזון, אשר נקבע אך לאחרונה בשנת 2007, על ידי הכרה בזכות תביעה מכוח דיני עשיית עושר.
השופטת מוסיפה וקובעת שאף אם היתה מכירה בזכות עקרונית לסעדים מכוח דיני עשיית עושר, לא היה מקום להעניק אותם במקרה הנוכחי בהעדרו של יסוד נוסף כנדרש לפי הלכת א.ש.י.ר. נקבע, כי בהעדר תחרות ישירה בין מעריב כמפרסם לבין AllJobs, אין בפעילותו של האחרון משום תחרות בלתי הוגנת.
בשולי הדברים, דוחה השופטת טענות חוזיות מכוחו של תקנון. נקבע, כי מדובר בתניות שמניחות מראש את קיומן של זכויות יוצרים ומשאלו אינן קיימות אין להן כל נפקות.
העדר רישום לעומת העדר זכאות
כאמור, נקבע כי אין לסטות דה-פאקטו מהאיזון שקבע המחוקק בעניינים של מהות, להבדיל מעניינים של פרוצדורה. מקריאה של פסק-הדין נדמה כי אף אם בקשת רישום זכות היתה נדחית, עקב טעמים של מהות, כגון העדר חדשנות בפטנט או במדגם, אף אז לא היה נכון להעניק סעד מכוחם של דיני עשיית עושר. דומה שתפיסה מעין זו תמשיך את מגמת הצמצום בהלכת א.ש.י.ר, מגמה עליה הצביעה השופטת בפסק-דינה.
זכות חוזית לעומת זכות קניינית
מקריאה ראשונה של פסק-הדין עולה השאלה האם התייחסותה של כבוד השופטת לתניה החוזית היא אכן התייחסות חוזית או לאו. כך למשל, רישיון השימוש בעיתון מעריב מורה:
"אין להעתיק, לתרגם, לשדר בכל אמצעי, לאחסן במאגר מידע, לפרסם או להפיץ בכל אמצעי, כל חלק מן המודפס בעיתון זה, לרבות כל מוספיו"
אם עניין לנו בתנייה חוזית, כפי שנדמה שהשופטת מתייחסת אליהן, הרי שאין בקיומן או אי-קיומן של זכויות להשפיע על שאלת אכיפות התניה. חוזה יכול לחייב אדם גם לדברים שאינם נובעים מהצדקה אחרת – כל שנדרש הוא הסכמתו החוזית שהחיוב יכול עליו. זכות קניין, מנגד, אינן דורשות הסכמה כדי לחול, אך הן דורשות עמידה בדרישות החוק לקיומן.
למען שלמות התמונה אציין כי רישיון השימוש השני – זה הלקוח מאתר NRG של מעריב מתייחס לזכויות יוצרים ונדמה שהלשון שננקטה בו אכן מתייחסת לשימוש ביצירות המוגנות בזכויות יוצרים.
לטעמי, אפשר היה לפתור את התסבוכת בקביעה כי אין לתקנון תוקף משפטי מחייב מאחר ולא היה קיבול של ההצעה החוזית. פתרון אחר היה יכול להגיע בדמות הטיעון כי מדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד שדינה להתבטל. עוד ניתן היה לקבוע כי בניסיון לייצר זכות שמשנה את האיזון המצוי בדיני זכויות היוצרים מהווה חוזה שנוגד את תקנת הציבור משכך הוא בטל (השוו: ע"א 427/86 בלאס נ' קיבוץ השומר הצעיר "דן", פ"ד מג(3), 323). כל אלו היו פותרים את הנתבעים מלהיות מחויבים בחיוב אובליגטורי-חוזי מכוחו של התקנון.
פסק הדין הזה מוסיף ומחזק את מעמדם של המשתמשים למול בעלי הזכויות. בהמשך לפסיקותיה הקודמת של כבוד השופטת אגמון-גונן, גם בפסק-דין זה נראה כי היא מבכרת את חופש השימוש של המשתמשים על פני הענקת תגמול למי שעמל באיסוף ויצירת התוכן. השופטת ממאנת להעניק זכות מכוחם של דיני עשיית עושר כאשר לא קיימת זכות יוצרים נוכח האיזונים הקבועים בחוק.
3

פסיקה: גם פרוביזיונאל יכול להיות פטנט צוללת

בעניין In re Giacominiקבע בית המשפט לערעורים הלכה חשובה באשר לתכולתו של סעיף 102(e) לחוק הפטנטים האמריקאי.

סעיף 102 עוסק בזיהוי פריטי ידע קודם שעשויים לשלול חדשנות והתקדמות המצאתית של בקשת פטנט נבחנת. בסעיף קטן e נקבע:
the invention was described in – (1) an application for patent, published under section 122(b), by another filed in the United States before the invention by the applicant for patent or (2) a patent granted on an application for patent by another filed in the United States before the invention by the applicant for patent, except that an international application filed under the treaty defined in section 351(a) shall have the effects for the purposes of this subsection of an application filed in the United States only if the international application designated the United States and was published under Article 21(2) of such treaty in the English language
סעיף זה מסמיך את בוחן הפטנטים לשלול את חדשנות המצאה נתבעת עקב קיומה של בקשה לפטנט שנתפרסמה או פטנט שניתן על בסיס בקשה לפטנט, ובלבד שהבקשה הוגשה לרשם הפטנטים האמריקאי בטרם המצאת ההמצאה על ידי מבקש ההמצאה הנתבעת. במילים אחרות, שאולי יפשטו את העניין למי שאינו מכיר את הסוגיה – בקשת פטנט של פלוני עשויה להישלל גם על ידי מסמך סודי שלא פורסם ושלא היה יכול להיות ידוע למגיש הבקשה בעת שהגיש אותה. משום כך, יש המכנים פריטי ידע קודם כאלו כ"פטנטי צוללת" או כ"ידע קודם סודי", שבקשות מתאימות הוגשו בעבר, והן סודיות ביום הגשת הבקשה של פלוני, ועם זאת הן עשויות לשלול את חדשנות המצאתו של פלוני או את ההתקדמות ההמצאתית שבה.
משום קיומם של "פטנטי צוללת" אלו, אין ולא יכול להיות חיפוש פטנטים שנערך בעת הגשת הבקשה שיהיה מקיף ומלא.
במקרה שנדון בפני בית המשפט לערעורים עמד "פטנט צוללת" שכזה, אשר הוגש כבקשת פטנט רגילה בארצות הברית לאחר הגשת הבקשה של גיאקומיני. עם זאת, בקשת הפטנט ההיא נסמכה על בקשת פטנט פרוביזינאל אשר הוגשה לפני המועד הרלוונטי.
כיוון שכך, בית המשפט נדרש לשאלה האם בקשת פרוביזיונאל עשויה להוות אף היא פטנט צוללת. לכך השיב בית המשפט בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים – כן. החלטה זו נסמכה על פסיקה קודמת שבה הוכר פטנט צוללת שתבע דין קדימה מבקשה אחרת. בית המשפט קבע כין אין נפקא מינה אם נתבע דין קדימה מבקשת פטנט רגילה או מבקשת פרוביזיונאל. כך או כך, על בקשת הבסיס להיות מוגשת בארצות הברית, בבקשה שמתארת בצורה מספקת את ההמצאה.
(מקור: Patently-O)