פסיקה: תגלית חדשה לגבי מוצר ידוע – אינה מצדיקה מתן פטנט

עמדתי בבלוג זה לא אחת על כך שתביעות הפטנט מגדירות את המונופול המוענק לבעל הפטנט. כיוון שכך, על כל תביעה בפטנט (claim בלעז) להיות חדשה ובעלת התקדמות המצאתית לכשעצמה.

מילים אחרות – תביעה למוצר צריכה להגדיר אלמנטים מבניים (מלשון מבנה, structure) שלא נמצאו יחדיו במוצר בעבר ושצירופם יחדיו לא היו מובנים מאליהם לבעל מקצוע ממוצע בתחום; ואילו תביעה לתהליך צריכה להגדיר צעדים שלא נמצאו יחדיו בשיטה ושאף איגודם אינו מובן מאליו ויש בו משום התקדמות המצאתית.
בעניין התנגדות לבקשת פטנט מס' 140901 כהן נ' התעשיה הצבאית לישראל בע"מ (12.8.2010) הומחשה דרישה זו. בקשת הפטנט שנדונה שם עסקה בשריון מורכב משלוש שכבות ושנועד לפזר אנרגיה קינטית מקליעים. כבוד סגן הרשם קבע כי צירופם של האלמנטים המבניים המרכיבים השיריון, כפי שנתבעו, היה ברור מאליו, וזאת על סמך עדויות מומחים. עם זאת, כבוד סגן הרשם הודה בחוסר יכולתו להכריע באשר לשאלה אם בעל מקצוע מיומן היה יודע לצרף את אחד האלמנטים המבניים לשם השגת המטרה בה הבחין הממציא:
"השאלה היחידה לגביה לא הצלחתי להכריע, היא האם עטיפת שכבות שריון בטקסטיל, ובפרט בקבלר, שימשה בתחום האמצאה כאמצעי לצורך מניעת היפרדותן של השכבות לאחר פגיעה של קליע בשריון. דהיינו לא לצורך אחסנתם, ולא לצורך שמירתם אלא דווקא, כפי שטוענן המבקש בבקשתו ובסיכומיו לצורך עמידת השריון בפגיעות חוזרות של קליעים, לאחר הפגיעה הראשונה."
סוגיה זו לא הוכרעה, ואף על פי כך נקבע כי אין באמצאה התקדמות המצאתית. תגלית בדבר יתרון נוסף – הגם יתרון שלא היה ידוע קודם לכן – אינו מצדיק מתן מונופול על מוצר שהיה קיים בעבר. ובלשון סגן הרשם:
"השכל הישר מחייב גם הוא קבלתה של טענה זו. בקובעי כי שריון העשוי שלוש שכבות בעלות קושי יורד ועטוף בטקסטיל מוספג, היה בתחום השגתו של בעל המקצוע הממוצע, שוב אין חשיבות לשאלה האם ידע או התכוון אותו בעל מקצוע למנוע גם הפרדות השכבות לאחר פגיעה או שיתרון זה נעלם מעיניו. לא למותר להדגיש בעניין זה כי אין לנו עניין במוצר שהוא חדש או שונה או בשימוש שהוא חדש או שונה. מדובר באותו המוצר המשמש לאותה מטרה, אלא שהמבקש טוען כי הוא מצא יתרון נוסף שלא היה ידוע אודותיו קודם לכן. "
תפיסה זו מתיישבת היטב עם כך שפטנט אינו ניתן בגין תגלית, חוק טבע או רעיון אבסטרקטי. עצם גילוי אמת כלשהי – חשובה ככל שתהיה – אין בכך כדי להצדיק מתן בלעדיות על מה שהיה כבר חלק מנחלת הכלל.
בכדי להתגבר על קושי זה, היה על הממציא להגביל את תביעתו כך שהתגלית שגילה במוצר הלא-פטנטבלי תגדיר מוצר חדש. כך למשל, כפי שהובהר בהחלטה – יכול שאופן עטיפת השיריון שונה מבחינה טכנית ממה שהיה ידוע ומובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע.
בעניינו של הממציא הזה ושל אמצאה זו, הוחלט כי אין מקום להעניק פטנט. גם כיוון שהוא לא תיקן את התביעות במהלך ההתנגדות ולאורה והמשיך וביקש לנכס לעצמו מונופול על תביעות חמדניות, אך גם כיוון כי מבחינה עובדתית לא הוכחו כל העובדות הדרושות לעניין.
עם זאת, ישנם מקרים בהם ניתן לקבל הגנה פטנטית גם בגין אמצאה שמנצלת מוצר שהיה ידוע גם בעבר. הדוגמה המובהקת לכך נמצאת בעולם התרופות – שם ניתן לקבל הגנה פטנטית על חומר פעיל ידוע שהתגלתה בו תכונה חדשה המטפלת במחלה חדשה. כך, אם תרופה פלונית הידועה כמשכחת כאבים מתגלה כטיפול יעיל ואפקטיבי לנשירת שיער, ניתן יהיה לקבל הגנה מסוימת על התגלית הזו. לשם קבלת מונופול על שימוש חדש שכזה, על התביעה להיות מנוסחת בצורה כזו שתגדיר גם את השימוש החדש כחלק מהלימיטציות שבה.
ההכרה בתביעות לשימוש חדש דורשת איזון בין אינטרסים נוגדים: מחד, עידוד מחקר ושיתוף מידע; ומאידך, מניעת פגעה בנחלת הכלל. בישראל, איזון זה בא לידי ביטוי בהכרה בתביעות מסוימות לשימוש חדש, אך לא בכולן (ראו חוזר רשם מ.נ. 30).

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.