פסיקה: יש זכות יוצרים במקלדת "קומפי"

בית המשפט המחוזי קבע – יש זכות יוצרים במקלדת קומפי. מדובר במקלדת מיוחדת המיועדת לגיל הרך, ומאפשרת לאלו לשחק במשחקי מחשב יעודיים.

בעניין שהובא לפתחו, טענה התובעת, קומפי וור בע"מ, מי שרכשה את הזכויות בסימן המסחר הרלוונטי ובמוצרי קומפי עצמם, כי הנתבעים מכרו מוצר הנחזה להיות מקלדת קומפי. ברם, במהלך הדיון על צו המניעה הזמני שנתבקש, התברר כי המוצרים הגיעו לידי הנתבעים 1-3 מהיצרנית איי סי אי, שמייצרת עבור קומפי את המקלדת. למעשה, אין כלל מדובר במוצר מזויף, כי אם במוצר מקורי שיוצר עבור התובעת, אך נמכרת על ידי היצרנית בניגוד להרשאה, לנתבע 3. לבקשתה של הייצרנית, היא צורפה כנתבעת, ברם אף לאחר חלוף זמן ניכר, התובעת לא תיקנה את כתב התביעה כך שתתגלה עילה כנגד נתבעת זו, והיא נמחקה כנגדה. עוד נמחקו בהסכמת התובעת התביעות כנגד הנתבעות 1-2 שרכשו את המקלדת מהנתבע 2 בתום לב, ללא ידיעה על פסול כלשהו ובתמורה מלאה.
אם כן, נותר רק הנתבע 3, מר יוחאי בן זקן, שהיה בעת הרלוונטית בעלים של עסק לייבוא ושיווק מוצרים בסיטונאות בשם "בומרנג מערכות". בן זקן לא היה מיוצג בהליך – ונדמה שהתוצאה נבעה בדיוק בגלל סיבה זו. בן זקן לא הגיש חומר ראיות מצדו, לא הופיע לישיבת הוכחות שנקבעה, ולא הגיש סיכומים בתיק.
בית המשפט קבע כי במקלדת יש זכות יוצרים. כידוע, זכות יוצרים מגנה על יצירה, והפסיקה הכירה במגוון רחב של יצירות כמושא להגנה. ברם, בכדי שיצירה כלשהי תזכה להגנה, עליה להיות יצירה שהושקע בה מאמץ ויש בה מן המקוריות. וכך קבע בית המשפט:
"בענייננו אין ולא יכול להיות חולק כי המצאת המקלדת כרוכה בהשקעה של עמל ומקוריות ועל כן היא מוגנת על פי חוק זכות יוצרים; ואמנם משחקים כבר הוכרו על ידי בית המשפט העליון כיצירה שהיא נושא לזכות יוצרים"
בית המשפט קבע, כי היצרנית הפרה את זכות היוצרים במקלדת בכך שפעלה מחוץ לרישיון שהוענק לה, רישיון לייצר את המקלדת אבל רק עבור התובעת עצמה. אף שבן זקן לא הפר בצורה ישירה את זכות היוצרים, בית המשפט קבע כי הוא הפר את הזכות בצורה עקיפה, באשר הוא ידע כי נאסר על היצרנית למכור את המקלדות וכי מדובר בהעתקים המפרים זכויות יוצרים.
נוכח קביעות אלו, בית המשפט נעתר לבקשת התובעת והוציא צו מניעה קבוע, צו למתן חשבונות בכדי שיהיה ניתן לשום את הרווח שלו ממעשיו וכן את הנזק שנגרם לתובעת. עוד נפסקו הוצאות לשלב זה בסך 20,000 ש"ח.
לטעמי, פסק הדין אינו מבוסס כראוי, אף שתוצאתו נראית על פניה צודקת.
ראשית, לטעמי אין כאן כלל סכסוך קניין רוחני, אלא סכסוך קנייני טהור. מהעבודות המתוארות בפסק הדין, עליהן לא הרחבתי כאן, עולה כי סכסוך בין התובעת לבין היצרנית הוא העומד בבסיס עניין זה. במסגרת הסכסוך המסחרי הזה, התובעת סירבה לשלם ליצרנית בגין ייצור המוצרים ומשכך החליטה היצרנית למכור אותם במחיר עלות בכדי להקטין נזקיה ולגבות את חובה. בעוד בית המשפט ביקש להתייחס למוצרים כמפרים זכות קניין רוחני, ניתן היה להתייחס אליהם כאל קניין התובעת אשר נגזל שלא כדין.
אך הנקודה העיקרית היא דווקא זו – נקודת המוצא היא כי רק יצירה הינה מושא להגנת זכות יוצרים. עם זאת, בציטוט שהבאתי לעיל, בית המשפט, בכל הכבוד, טועה ומתייחס דווקא ל"המצאה". כידוע, המצאה אינה זוכה בהגנה על ידי זכות יוצרים, אלא דווקא להגנה באמצעות פטנט.
יאמר הקורא – עניין לנו בטעות סופר קלה (שאגב, ניתן לתקנה) ולא בעניין מהותי, אך לטעמי לא כך הוא. בית המשפט כלל לא מגדיר מהי אותה יצירה שהופרה.
האם מדובר בצורתה החיצונית של המקלדת? אם כן, הרי שעניין לנו במדגם, שאינו יכול להיות מוגן על ידי זכות יוצרים;
האם מדובר בשם המוצר או בלוגו? אם כן, שהרי יכול להיות שדווקא סימן המסחר היתה הזכות העדיפה בה הדיון היה צריך להתמקד;
או שמא מדובר בתוכנה המלווה למקלדת, שאז עניין לנו ביצירה ספרותית המוגנת בזכות יוצרים.
לפי לשון פסק הדין, נדמה בעיני שבית המשפט התייחס למקלדת עצמה, ולטעמי, זו אינה אלא "קווי דמות, צורה, דוגמה או קישוט שמייחדים לכל חפץ ע"י תהליך או אמצעי תעשייתי […] הבולטים לעין-רואה בסחורה המוגמרת, ואפשר להבחינם רק במראית עין", ומשכך הם מהווים מדגם.

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.