ארכיון ל ינואר, 2011

0

עדכונים בקצרה

עדכונים קצרים:

  • חבר מושבעים טקסני הורה לחברת ג'ונסון אנד ג'ונסון לשלם 428 מיליון דולרים בגין הפרת פטנט של ממציא פרטי. נקבע כי הסטנטים של החברה הפרו את הפטנט. (מקור: abc
  • מוטורולה התפשרה עם חברת Wi-Lan בתביעת הפרת הפטנט שהוגשה נגדה. פרטי הפשרה לא פורסמו. (מקור: total-telcom)
  • החלטת ביניים של ה-ITC בתביעה של קודאק נגד אפל ו-RIM קבעה כי הפטנט של קודאק אינו תקף. (מקור: רוייטרס)
0

גידול של 10% במספר הבקשות האירופאיות שהוגשו בשנת 2010

בשנת 2010 היתה עלייה של 10% בהגשות בקשות פטנט במשרד האירופאי, כך לפי פרסום רשמי של ה-EPO.
בשנת 2010 הוגשו 232,000 בקשות פטנט ב-EPO, גידול של 10% בהשוואה למספר של שנת 2009 – 211,000. על פי הפרסום, 39% מהבקשות הגיעו ממדינות החברות בארגון האירופאי, 26% מארה"ב, 18% מיפן, 5% מסין ו-5% נוספות מקוריאה.

גם בצד של הפטנטים שהנופקו חל גידול באותו סדר גודל. 58,100 פטנטים חדשים ניתנו בשנת 2010 – גידול של 11% לעומת 52,400 הפטנטים שניתנו בשנת 2009.
נשיא ה-EPO מסר "המספרים מצביעים בצורה ברורה כי שוב יש גידול בדרישה להגנה הפטנטית, לאחר המיתון הכלכלי של השנתיים הקודמות".

(מקור: EPO)

6

פוסט אורח: הערת פסיקה: התנגדות לבקשת פטנט מס' 136482 תרכובות ברום נ' Albermarle Corporation USA – חלק ראשון

בהחלטה הסופית בהליך שניתנה ביום 7.11.2010 נקט הרשם בצעד יוצא-דופן וקבע כי הסבה לכדי פטנט מוסף מותרת גם לאחר קיבול הבקשה – בניגוד להלכה בת 30 השנה שגרסה כי מדובר בתיקון מהותי שהחוק אינו מאפשר בשלב כזה (ע"ש 47/80 .Monsanto Co נ' מכתשים מפעלים כימיים (לא פורסם)).
מדובר בתפנית מפתיעה מעט גם על רקע ראשית הדעה שהובעה בהחלטת ביניים מיום 20.8.2007
בבקשת הסף שהגישה המתנגדת, וממנה הסתמנה נטייה להחלת ההלכה הישנה גם במקרה הנוכחי (בפסקה 48). יש לשבח אפוא את הרשם על שהיה נכון לשקול את העניין מחדש ולא לדבוק כתוכי בדברי ימי קדם.
מעבר למהלך החריג של הפיכת ההלכה כשלעצמו, מעניין לבחון את ההנמקה שביסודו, המבוססת על שני נדבכים עיקריים: האחד נוגע לפרשנות מהות ההסבה וסיווגה כתיקון, והאחר להשקפה על הליך ההתנגדות ותכליתו.
החלק הראשון של רשימה זו מבקש להצביע על קשיים-לכאורה העולים מנימוקים אלו תוך הצעת טעמים חלופיים מדוע אף על פי כן התוצאה אליה הגיע הרשם מוצדקת ברמה העקרונית.
החלק השני יוקדש לשאלות שהתעוררו במהלך ובעקבות החלטת הביניים, לרבות ההנחיה המינהלית שהולידה המחייבת הודעת מועדי פרסום בקשות-המשך שנתבע מהן דין קדימה (
חוזר רשם מ.נ. 58).

פטנט מוסף ותיקון פירוט
ככלל, מוסד הפטנט המוסף בא לאפשר לבעלי פטנט להגן על שינויים ושכלולים שנוספו לאחר הגשת הבקשה, גם כשאין בהם התקדמות המצאתית כדי לעמוד כפטנט עצמאי. משמעות הבחירה במסלול זה היא קיצור בפועל של תקופת ההגנה, מאחר והפטנט המוסף יעמוד בתוקפו רק כל עוד הפטנט העיקרי שריר וקיים, הגם שתאריך הגשתו מאוחר יותר. הנחת המוצא היא לרוב שמדובר באיחור "פתולוגי", היינו בשלב שבקשת הפטנט כבר קובלה ולא ניתן על כן לכלול בה את התוספות כתיקון במסגרת סעיף 22 לחוק. עם זאת, אין מניעה לבקש פטנט מוסף גם בטרם הפכה הבקשה העיקרית לפטנט, משיקולים אסטרטגיים כאלו או אחרים. שיקול אחד כזה עשוי להיות החשש מהחלת סעיף קטן 23(2) בידי הרשם על הבקשה המתוקנת ודחיית תאריכה למועד התיקון.
עוד יש לזכור כי ביחס לתקופת הביניים שלאחר הקיבול ועד למתן הפטנט, קובע סעיף 29 לחוק כי ניתן יהיה לתקן את פירוט הבקשה רק אם מדובר בסוג התיקונים המותרים לביצוע בפטנט לאחר שניתן. ההגבלות המרכזיות על תיקון כזה מנויות בסעיפים 66-65 לחוק, כדלקמן:

65. זכות לתיקון
בעל פטנט רשאי לבקש תיקון פירוט הפטנט לשם הבהרה או סילוק שגיאה שנפלה בו או לשם צמצום תביעותיו.

66. תנאי לתיקון
הרשם ירשה תיקון, אם שוכנע שאין בו כדי להרחיב את היקף התביעות שבפירוט או כדי להוסיף לפירוט דברים שלא נזכרו בו בעיקרם מלכתחילה; דבר מתן הרשות לתקן יפורסם באינטרנט.

מאחר ובענייננו עסקינן בבקשה שהחלה את דרכה במסלול הרגיל, התעוררה שאלה האם בשלב ההתנגדות, לאחר שהבקשה כבר קובלה, ניתן עוד להסב אותה לבקשת פטנט מוסף. כזכור ההלכה הישנה השיבה על כך בשלילה. מבקשת הפטנט שעתרה להסבה כסעד חלופי (מעין "קו נסיגה" במידה וטענתה שיש בבקשה התקדמות המצאתית תידחה), הציעה לראות בכך "צמצום תביעות" הואיל ותקופת תוקפן תקוצר בכך.
הרשם נעתר למבקשת אולם נימק את בחירתו בדרך שונה (בפסקה 54 להחלטה):

"לא ניתן להתייחס לבקשה לפטנט מוסף כבקשה לתיקון פירוט. אין מקובלת עליי העמדה שהעלתה המתנגדת שבקשה ממין זה לפטנט מוסף הינה בקשה לתיקון פירוט וכי יש להחיל עליה את הוראות החוק הנוגעות לתיקון פירוט. בדיוק כפי שבקשה לחלוקת הבקשה אינה בקשה לתיקון פירוט, כך גם בקשה לפטנט מוסף. בעוד שתיקון הפירוט משנה את תוכנו של הפטנט, הבקשה לקבל פטנט מוסף משנה את מעמדו של הפטנט מבחינת תקופת ההגנה והיחס בינו לבין הפטנט העיקרי". [ההדגשות במקור]

דומה כי בדברים אלה מגלה הרשם בדרך-אגב גם את דעתו, כי הקונסטרוקציה המשפטית שבהצעת המבקשת דלעיל אינה נראית לו.
לטעמי, אף שנראה במבט ראשון שהגיונה של הנמקת הרשם בצידה, עיון מדוקדק יותר חושף בה קשיים מספר, חלקם דיוניים וחלקם מהותיים. בנוסף ניתן לומר כמה דברים לזכות העמדה שהציעה המבקשת לגופה.
ראשית, לשון החוק סובלת את הפירוש כי "צמצום התביעות" יכול שיהא גם בדרך של קיצור תקופתן ולא רק באמצעות הצרת היקפן; פירוש כזה עולה בקנה אחד עם תכלית ההיתר לתיקון, והיא לאפשר פגיעה מידתית בקניינו של בעל האמצאה גם במקרה שפירוטו נוסח באורח רשלני או שנתגלה כי היקפה הראוי הינו פחוּת ממה שסבר לתומו בתחילה (השוו גם עם ההסדרים בסעיפים 185-184 המקנים שיקול דעת רחב לבית המשפט בעת פסיקת פיצויי הפרה, בנסיבות דומות). כמו כן, הוא מתיישב עם התנאי לתיקון שבסעיף 66 רישא, לפיו אין בתיקון משום הרחבת חזית או תוספת חומר חדש.
שנית, הבחנה זו בין תוכן הפירוט לבין מעמדו אינה בהכרח כה פשוטה וחדה כפי שניתן היה לחשוב. כאמור, לעיתים קרובות עשוי פיתוח האמצאה להימשך גם לאחר הגשת הבקשה ואף לאחר הרישום. אחד המקרים השכיחים ביותר הוא תוספות במהלך 12 החודשים מעת הגשת הבקשה הראשונה ועד להגשת בקשות מקבילות תוך תביעת דין קדימה לפי אמנת פאריס. ככל שהתוספות הכלולות בפירוט הינן מהותיות בהשוואה לבקשה שממנה נתבע דין הקדימה, הרי שלפי סעיף 23 יש לדחות את תאריכן (או את תאריך הבקשה כולה) למועד הגשת הבקשה.
ניתן אולי לטעון כי סעיף 23 נוגע רק לתיקונים המאוחרים לתאריך ההגשה, בעוד שכאן מדובר במקרה שסעיף קטן 10(ד) מתיחס אליו – תביעת דין קדימה רק לגבי חלק מהבקשה, המוגבל לקטעי הפירוט שהופיעו בבקשה הראשונה. דא עקא, שהדבר מעורר קושי פרשני ומעשי למול הוראות התקנות 22(ג) ו-26(ב) הקובעות, בהתאמה, כי בעת תיקון שתאריכו נדחה לפי סעיף 23, או תביעת ריבוי דיני קדימה לפי סעיף 10(ב), יש לציין את התאריכים הרלבנטיים בפירוט בשולי הקטעים המתאימים. ביחס לסעיף 10(ד) לא קבע מחוקק המשנה חובת סימון דומה, כפי שהיה מתבקש; שהרי לא סביר שעניין שרירותי כמועד הוספת החומר החדש – היינו אם אירע טרם ההגשה, במהלכה או לאחריה – יעיב על יכולת הרשות לאכוף את הדין המהותי (סעיפים 4, 5 ו-9) בצורה יעילה. נראה על כן שמדובר בהשמטה שבהיסח-הדעת ולא בשתיקה מכוונת.
המסקנה המתחייבת היא אפוא שהסתלקות מדין קדימה ביחס לקטעי הפירוט שאינם זכאים ליהנות ממנו, אף אם נראה בה שינוי "מעמד" הפירוט, גוררת עימה גם את תיקונו ושינוי תוכנו, לכל הפחות מבחינה צורנית.
שלישית, טעם נוסף שהעלה הרשם לתמיכה בהחלטתו היה כי על אף הקיבול, בעת ההתנגדות עדיין מדובר במעמד של בקשה ולכן אין מניעה לכאורה מהתרת ההסבה. זאת, כיוון שהוראות החוק ביחס לפטנט מוסף אינן נוקטות עמדה בנדון – בשונה למשל ממועד חלוקת הבקשה, לגביו נקבע בסעיף קטן 24(א) כי ניתן לבצעה רק עד לקיבול. כפי שהעיר בפניי בצדק עמיתי זיו גלסברג, נימוק זה מעורר קושי במישור הדיוני, הואיל ומשתמע ממנו כי לו היתה המתנגדת משכילה להמתין עד לאחר המתן ולתקוף את תוקף הפטנט רק או-אז באמצעות הגשת בקשה לביטולו, הרי שמסלול ההסבה לפטנט מוסף היה כבר נחסם באותה עת בפני המבקשת והיא היתה מוצאת עצמה מול שוקת שבורה. בכך נוצר תמריץ בעייתי החותר תחת מטרתו של הליך ההתנגדות, למנוע תקלות מהסוג של רישום פטנטים חסרי-תוקף לפני שהן מתרחשות. לא סביר כי לכך כיוון הרשם. פשיטא שקושי זה נפתר אם מאמצים את הצעת המבקשת, המסירה את האבחנה המאולצת-משהו בין המעמד של בקשה שקובלה לבין זה של פטנט שניתן.

הליך ההתנגדות ו"טוהר הפנקס" – חרב או מגן?
חידוש מסקרן נוסף שהוצנע מעט בהנמקת הרשם הוא העוגן הכללי יותר שבחר להצדקת התוצאה, והוא "שינוי התפיסה" הנשקף לשיטתו בפסיקה המאוחרת. לפי גישה זו "הליך ההתנגדות […]משלים את הליך הבחינה המנהלי, במובן זה שהוא נועד לשרת גם את האינטרס הציבורי לטוהר הפנקס". הרשם מצטט, תוך הוספת ההדגשה, מתוך רע"א 2826/04 רשם הפטנטים נ' Recordati Ireland Limited, פ"ד נט(2) 85:

"בית המשפט עמד על מדיניות ליברלית שהונהגה בהיעתרות לבקשות הארכת מועד על-ידי צד המתנגד לרישום הפטנט. צד המתנגד לרישום פטנט עונה, בעצם הגשת התנגדותו, לא רק על האינטרס העצמי שלו, כי אם גם על אינטרס הציבור בשמירת טוהר הפנקסים."

הבחירה במובאה לפיה כביכול בתי המשפט לא יבואו בדקדוקי עניות עם אדם המערער על תוקף פטנט פלוני, בהיותו מעין "תובע ייצוגי" הרב את ריב הציבור בכללו ושעניינו במחיקת פטנטים חסרי-תוקף מהפנקס, נדמית מוזרה מעט בהקשר הנוכחי. במקרה דנן הלא הפגם הדיוני דבק לא במתנגדת כי אם במבקשת דווקא, שעתרה להסבת בקשתה לכדי פטנט מוסף לראשונה רק במסגרת הליך ההתנגדות, ולא טרם הקיבול כפי שאולי ראוי היה שתעשה. כיצד אם כן מתאפשר לה ליהנות מאותה "מדיניות ליברלית" הנהוגה כלפי מי שאמורים להיות, בכוח או בפועל, בעלי פלוגתא שלה? היאך ניתן לתלות זאת ב"טוהר הפנקס"?
נראה כי כאן גלומה אמירה עמוקה יותר ואף ערכית, המציעה תפיסה מתקדמת ומקורית של המושג "טוהר הפנקס", לא רק כחרב המונפת מעל מבקשים ובעלי פטנט למיגור פטנטים חסרי-תוקף, אלא גם כמגן להצלתם מכליה של פטנטים תקפים-בחלקם. תפיסה זו חותרת להשגת איזון ראוי בין האינטרסים המתנגשים של בעל האמצאה, מתחריו העסקיים והציבור בכללו, באופן שיביא להגשמה מיטבית של תכלית דיני הפטנטים: מתן תמריצים הולמים להשקעה במחקר ופיתוח טכנולוגי וחשיפת פירותיהם, כך שהללו יהפכו נחלת-הכלל בסופו של יום.
ניתן לראות זאת כעוד מופע של דוקטרינת הבטלות היחסית שקנתה אחיזה רחבה בשיטת משפטנו בתחומים שונים (ראו למשל סעיף 31 ל
חוק החוזים – חלק כללי). עקרון "טוהר הפנקס" שלרוב מקבל משמעות שלילית ולפיה אין לשייר בפנקס רישום של פטנטים חסרי תוקף, נטען כאן במשמעות חיובית, לפיה יש לאפשר הותרת רישומם של פטנטים העשויים להיות תקפים בשינויים המתאימים.
במילים אחרות – אין לשפוך את התינוק יחד עם מי האמבט, אלא יש להבחין בין החלק הכשיר והחלק חסר התוקף ולתקן את המרשם כך שיכיל מחד רק את מה שראוי (הפן השלילי) ומאידך את כל מה שראוי (הפן החיובי). כדברי הרשם בסיכום החלטתו:

"הנני סבור כי לא תהא זו תוצאה צודקת של הליך ההתנגדות שלא להעניק פטנט כלל למבקשת שעה שהחוק מאפשר לרשם ליתן בגינה פטנט מוסף והמבקשת עצמה מסכימה אף היא לקבל את הפטנט כ"פטנט מוסף" על מגבלותיו ואינה "חומדת" הגנה שאינה מגיעה לה."

לשלמות התמונה יוער כי בארה"ב קיים מנגנון דומה של Terminal Disclaimer, המאפשר התגברות על השגה בדבר חוסר התקדמות המצאתית לעומת פטנט או בקשה קודמים של אותה מבקשת (תופעה הידועה גם בכינוי Obviousness-type Double Patenting), באמצעות קיצור משך הפטנט והעמדתו על התקופה שעד לתאריך פקיעת הפטנט המוקדם מביניהם.

9

עיון מחודש בפסק הדין בנסון משנות השבעים

דונלד צ'יזם פרסם מאמר חדש ומרתק שחוזר להחלטה הראשונה בשלישית החלטות הפטנטים של בית המשפט העליון האמריקאי בעניין פטנטים בתוכנה. בעקבות פסק הדין בעניין בילסקי, בית המשפט למעשה החזיר את הגלגל לאחור וחיזק את מעמדם של פסקי הדין הללו.

צ'יזם חוזר ומנתח את פסק הדין בעניין בנסון. שם דובר על אלגוריתם להמרה של מספרים המקודדים בפורמט BCD למספרים בינארים טהורים, ונקבע כי מדובר ברעיון אבסטרקטי שחוסם שימוש ברעיון הבסיסי מכל יישום שהוא. כיוון שכך, נקבע, אין מקום להעניק בגינו פטנט. צ'יזם מתאר את הרקע לפסק הדין, מזכיר כי פסק הדין ניתן בחטף ועל ידי שופט שנטה כנגד הכרה בפטנטים על תוכנה. עוד מתברר, כי פסק הדין מסתמך על תקדימים תוך הוצאתם מהקשרם מבלי לנמק או להסביר. צ'יזם עושה עבודה טובה בניתוח פסק הדין, ותיאר הכשלים הלוגיים שבו, כמו גם הבלטת העובדה שפסק הדין, ממש בדומה לעניין בילסקי, מדגיש מה אינו מהווה המבחן לפטנטביליות במקום להגדיר בצורה פוזיטיבית וברורה מהו כן המבחן.
פסק הדין בעניין בנסון, שהוא קצר ורזה, תמיד היה נקודה לא ברורה עבורי. הקביעות המשפטיות שלו נראות הגיוניות לגמרי מחד, אבל היישום שלהן נראה משולל כל הקשר לטכנולוגיה שבה דובר, מאידך. תמיד ייחסתי את הכשל היישומי בחוסר ההבנה בתוכנה ובעובדה שהוא ניתן בשנת 1972, כאשר האנשים ברחוב, ובוודאי השופטים בבית המשפט, לא הכירו ולא הבינו את הפלא החדש הקרוי תוכנה.
צ'יזם, כאמור, טוען אחרת.
0

פסיקה: יש תמונות שאין עליהן זכויות

האם ישנן תמונות שאין עליהם זכות יוצרים? בית משפט השלום ענה על שאלה זו לאחרונה בחיוב.
בתביעה שהגיש שטיינברג, מפעיל אתר homedesign.co.il נגד סמבירא, מפעיל אתר sembira.co.il, נקבע כי אף שסמבירא העתיק ועשה שימוש בתמונות מאתרו של שטיינברג, ואף שמדובר בתמונות ששטיינברג עצמו צילם, אין במעשים אלו משום הפרה של זכות יוצרים כיוון שזו אינה קיימת.

בית המשפט קבע, שאף שאין חולק כי התמונות צולמו על ידי התובע, אין הן עומדות בדרישות הדין המחייב מידה מינימאלית של מקוריות. בית המשפט קבע כי:
"התרשמתי כי בצילומים אין כל ייחודיות או מקוריות, והתובע לא הוכיח בפני כי יש בהם משהו מעבר לצילומי כלי בית אחרים, ולגישתי, הם אינם שונים מאלה אשר מופיעים באתרים אחרים, כפי שניתן להתרשם בדוגמאות לאתרי אינטרנט אותם הציג בפני הנתבע."
בית המשפט הוסיף וקבע כי אף לו היתה מופרת זכות היוצרים, היה ניתן לפטור את הנתבע מתשלום בהיותו מפר תמים.
נוכח קביעה זו, התביעה נדחתה ונפסקו הוצאות בסך 8,000 ש"ח לנתבע.
כשלעצמי, אני סבור כי בית המשפט נפל לכלל שגגה.
ראשית, אף שבית המשפט עצמו מצטט בהסכמה כי:
"כל צלם זכאי לצלם את את מגדל פיזה פעם נוספת מאותה זוית ובאותם תנאי תאורה אך אין הוא רשאי להעתיק צילום שעשה אחר מבלי לקבל רשות לכך" (ת"א (תל אביב-יפו) 60739/04 אל-אור בע"מ נ' המועדון לספורט תרבות ונופש באונ' ת"א)
יוצא כי מפסיקתו, אין כל הגנה לצילום שכזה כיוון שהוא דומה לתמונה הסטנדרטית והמוכרת של המגדל המפורסם.
בית המשפט דחה את זכות היוצרים אך ורק כיוון שמדובר בצילום "שטאנץ",מסוג הצילומים שכל צלם מתחיל יודע לעשות שבו הוא מעמיד את המוצר המצולם בצורה סטנדרטית למדי ומצלם אותו רק בכדי לאפשר ולהציג את המוצר לציבור. אכן, אין כאן מידה גבוהה של מקוריות ויצרתיות, אך לומר כי בכך יש לשלול הגנה – אני סבור כי תוצאה זו אינה בהתאם לפסיקה או לדין.
שנית, אף ביחס לקביעה החלופית, לפיה אף לו היתה הפרה, הרי שעניין לנו במפר תמים – בכל הכבוד, גם קביעה זו אינה נתמכת בפסיקה. כידוע, מי שמפר זכות מוסרית בכך שמשמיט מתן קרדיט במידה הנהוגה לפי נסיבות העניין, לא יוכל להתגונן בטענה כי הפר את זכות היוצרים שלא ביודעים. אבל חשוב מכך – עניין לנו בשני אתרים מסחריים. הטענה לפי מפר הוא תמים אינה טענה קלה ובתי משפט ממאנים לקבלה. בעיניי, קשה שבעתיים טענה כזו מקום בו היא מועלת על ידי אתר מסחרי אשר העתיק תוכן ממתחרה.
2

שוב נקבע: אין מניעה ש-AllJobs תעתיק מודעות מלוחות מתחרים

פעם נוספת נדרש בית המשפט לדון באתר AllJobs ובדרכי פעולתו. בעוד שאתרי דרושים אחרים גובים כסף מהמפרסמים בגין פרסום אצלהם, אתר AllJobs בנוי על מודל עסקי אחר שבמסגרתו הוא סורק לוחות מודעות בניסיון להגדיל את נפח ההודעות שמפורסמות בו. מחפשי העבודה הם שמשלמים לאתר בסופו של יום כאשר הם מעוניינים לקבל את פרטי ההתקשרות.

בית המשפט המחוזי בתל אביב נדרש כבר לשאלה האם בפעולתה מפרה AllJobs את התקנון של מעריב והאם היא מתעשרת שלא כדין על חשבונה. על כך, כזכור, השיב בית המשפט בשלילה.
והפעם, הגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי מרכז עניין דומה. במסגרת תביעה של ג'וב מאסטר נגד AllJobs נטען כי האחרונה מפרה את התקנון החוזי המחייב את גולשי האתר. בניגוד לעניין מעריב, שם נסמך בית המשפט על הניסוח של התקנון, הפעם צועד בית המשפט בשבילים אחרים. בית המשפט קובע, כי המודעות כוללות נתונים ועובדות בלבד, וככאלה הן אינן זוכות להגנת זכות יוצרים. יתרה מזאת, נקבע, אין כל יצירתיות בכתיבתן, ובוודאי לא יצירתיות מצד לוחות המודעות. כיוון שכך, נקבע, לא ניתן יהיה בחוזה אחיד לשנות את האיזון שנקבע בחוק בדבר יצירות הזוכות להגנה לעומת יצירות הנעדרות הגנה משפטית. במילותיו של בית המשפט:
כידוע, דיני זכויות יוצרים מבקשים ליצור איזון בין אינטרסים שונים לטובת הציבור. מחד, מבקשים הם ליתן תמריץ לעידוד היצירה ומאידך, מגנים הם על זכות הציבור לעשות שימוש ביצירות לשם קידום התרבות והידע (ראה דברי ההסבר להצעת חוק זכויות יוצרים, התשס"ה-2005). חוק זכות יוצרים מעניק הגנה ליצירה רק מקום בו הדבר משרת את האינטרס של כלל החברה (עניין מעריב, בעמ' 17 בפסה"ד). קביעה מפורשת כי מידע מסוג מסוים מוחרג מתחולתו של החוק, משמעה כי יש להעדיף את אינטרס הציבור לעשות שימוש באותו מידע ללא מגבלה על פני אינטרסים אחרים. הטלת מגבלה על השימוש הלגיטימי במידע השייך לכלל, באמצעות הסכם שהינו למעשה חוזה אחיד, אינה יכולה לעמוד.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק הוצאות בסך כולל של 200,000 ש"ח בגין ניהול ההליך.
יצוין כי הטיעון המרכזי בהליך, שעלה בתביעה נוספת שצורפה ונדחתה יחדיו עם תביעתה של ג'וב מאסטר, התייחס להטעיית צרכנים בפרסום של AllJobs כי הם מפרסמים את "כל המשרות בישראל".
4

תיקון לחוק הפטנטים: פרסום יומן הפטנטים באינטרנט

במזל טוב, התפרסם התיקון לחוק הפטנטים שמכשיר בדיעבד את פרסום יומני הפטנטים באינטרנט. כזכור, במהלך הדיון על הצעת החוק הזו, התפוצצה פרשת הגבייה שלא כדין של אגרת הפרסום, פרשה שבעקבותיה הוגשה גם תביעה ייצוגית נגד רשם הפטנטים.

מדובר בתיקון רטרואקטיבי שמוחל בדיעבד משנת 2007, וזאת, ככל הנראה, מתוך מטרה להכשיר גם את הפרסומים של יומן הפטנטים שנעשו בעבר ולתת להם תוקף חוקי.
ניתן לראות את התיקון לחוק כאן.
(חוק הפטנטים (תיקון מס' 8), התשע"א-2011)
0

ראיון עם מאיר נועם

לרגל פרישתו של ד"ר מאיר נועם מתפקידו כרשם הפטנטים, כלכליסט מפרסם ריאיון שערך עמו.

בריאיון, נועם מסמן את הפיכת ישראל למרכז חיפוש של WIPO כהישג הגדול שלו בתפקיד, שלטעמו יוכל לספק עבודה למדענים, למנוע בריחת מוחות, ולהכניס כסף זר למדינה.
0

IBM ישראל – מובילה במספר הפטנטים

לפי נתוני רשות הפטנטים האמריקאית, IBM ישראל היא הגוף הישראלי שקיבל במהלך שנת 2010 את מספר הפטנטים הרב ביותר בארצות הברית. IBM ישראל מובילה על פני גופים כמו טבע וסנדיסק ישראל בנתונים אלו. כ-100 פטנטים חדשים הונפקו ל-IBM על המצאות שירות של עובדי החברה הממוקמים בישראל, רובן המוחלט הן פטנטים תוכנה. לפי הפירוט שפורסם, במהלך שנת 2010, אושרו 45 בקשות לפטנט בארה"ב שמקורן במעבדות הישראליות של IBM וניתנו בגינן פטנטים, ו-63 פטנטים נוספים ניתנו בגין בקשות לפטנט שמקורן במעבדות אחרות של IBM, אך היה בהן מעורב לפחות ממציא ישראלי אחד.
ההובלה של IBM ישראל אינה מפתיעה. IBM היא ענקית הפטנטים הבלתי מעורערת מזה שנים רבות. חברת IBM הגישה בשנת 2010 5,868 בקשות לפטנט חדשות. לשם השוואה, אינטל הגישה כ-1600 בקשות, HP כ-1500 ומיקרוסופט כ-3100. השנייה במספר ההגשות היא חברת סמסונג עם 4551 בקשות לפטנט בשנת 2010.
(גילוי נאות: הח"מ משמש כעורך פטנטים עבור IBM בישראל)
(מקור: TheMarker)
2

פסיקה: פרסום מספר תמונות בספר אחד – הפרות מרובות של זכות יוצרים

חברת מפה הוציאה לאור ספר בשם "100% טבעי לגוף ולנפש". ברם, באחד הפרקים הופיעה קולאז' ששילב את תמונותיהם של התובעים, וזאת מבלי קבלת רשותם. התמונות פורסמו במקור באתר Flicker תחת רישיון Creative Commons המאפשר שימוש לא מסחרי, תוך מתן קרדיט ליוצר והאוסר עשייתה של יצירה נגזרת. לא למותר לציין, כי כל מגבלות אלה הופרו.
במסגרת תביעת הפרת זכות היוצרים, לא היתה כל מחלוקת באשר לעובדה שנעשה שימוש בתמונותיהם של התובעים מבלי קבלת רשותם. מכאן, עלתה השאלה – האם עניין לנו במספר הפרות זכות יוצרים או שמא מדובר במסכת אחת ומשכך בהפרה אחת.
סעיף 56(ג) לחוק זכות יוצרים קובע:

לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת.

בית המשפט בחן שאלה זו בצורה מעמיקה והגיע למסקנה כי כל אחד מהתצלומים הוא בחזקת יצירה מקורית ועצמאית, שחיבורה חייב השקעה של זמן, מאמץ, כשרון ומקוריות. לפיכך, נקבע, יהא זה מוצדק לקבוע כי כל אחת מהיצירות עומדת בפני עצמה, כך שהפרה של זכות היוצרים והזכות המוסרית בה מחייבת הענקת פיצוי נפרד ועצמאי.
יודגש, בית המשפט נאלץ להתמודד עם החלטה שיצאה מפתחו של בית המשפט העליון ברע"א 4148/09 אקו"ם, אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בע"מ נ' חדד (מיום 30.7.09). בהחלטה זו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שקבעה כי השמעתן של מספר יצירות מוסיקליות במסגרת אירוע משפחתי אחד בגן אירועים מהווה מסכת אחת ומשכך הפרה אחת. בית המשפט התייחס להחלטה זו וקבע כי היא אינה משנה את ההלכה שהתקיימה קודם לכן. מכאן, נקבע, שההלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון בפרשת שגיא (ע"א 592/88 שגיא נ' עיזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל, פ"ד מו(2) 254 (1992)) עומדת בעינה, ולפיה השאלה אינה מספר האקטים המפרים אלא סוג הזכות שהופרה.
עוד מוסיף בית המשפט, כי האמור בהחלטה בעניין אקו"ם הינו אימרת אגב שאינה מחייבת כהלכה כיוון שהבקשה נדחתה מבלי שניתנה רשות לערער, וזאת מחמת שהבקשה לא עוררה סוגיה משפטית בעלת השלכה ציבורית רחבה, כנדרש בכדי לאפשר דיון בפני ערכאה שלישית.
ועל כך אוסיף אני, כי גם במובן הפורמאלי-פרוצדוראלי ההחלטה בעניין אקו"ם אף אינה הלכה מחייבת לפי הוראת חוק בתי המשפט, באשר היא ניתנה על ידי שופט אחד ולא במותב תלתא.
נוכח האמור, בית המשפט קבע כי עניין לנו במספר רב של הפרות. בסך הכל 16 הפרות של זכות היוצרים וכן מספר הפרות זהה של הזכות המוסרית באשר לא ניתן לתובעים כל קרדיט. עם זאת, בהתחשב במכלול השיקולים, ובהם שהצילומים הובאו בפרסום אחד, אשר לא הפיק לנתבעת רווחים, העמיד בית המשפט את סכום הפיצוי על סכום נמוך במיוחד. לתובע אחד נפסקו פיצויים בסך 35,000 ש"ח (בגין 11 הפרות בספר וכן הפרה נוספת באינטרנט) ואילו לתובע שני נפסקו פיצויים בסך 12,000 ש"ח בלבד. כמו כן, נפסק כי הנתבעת תשלם את מחצית האגרה ששילמו התובעים, באשר הם תבעו סכומים גבוהים בהרבה, אשר היו, לדעת בית המשפט, מופרזים. בנוסף, הנתבעת חויבה בתשלום שכר טירחת עורכי דינם של התובעים בסך כולל של 9,000 ש"ח.
אוסיף עוד, כי בית המשפט ציין נכונה:
במקרה שלפנינו, יש להביא לחובת הנתבעת את היותה הוצאת ספרים שנושא זכויות היוצרים הוא חלק בלתי נפרד מעיסוקה ואינו זר לה, ולפיכך שומה עליה להקפיד הקפדה יתרה על שמירתן
ביני לביני, איני בטוח כי תג המחיר שהציב בית המשפט לנתבעת בסופו של יום משרת מטרה זו.
0

בלעדי: חוק הפטנטים לא שונה במסגרת חוק ההסדרים

בשבוע שעבר, בימים האחרונים של 2010, הצליחה הקואליציה להעביר בכנסת את חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2011. כזכור, בתזכיר הצעת החוק דובר על שינויים מרחיקי לכת בענייני פטנטים, ובין היתר בהקשר של היחסים שבין עובד למעביד בשאלות של המצאות שירות. אבל, בחוק, כפי שעבר בכנסת, נעדרו הסעיפים הרלוונטיים וחוק הפטנטים נותר ללא שינוי.

בעניין זה לא ניתן כל דיווח בתקשורת, והחוק, כפי שנתקבל, טרם התפרסם, אך הגיע לידיי.

3

חיפוש פטנטים: הגדרת המטרה בשביל להשיג תוצאה

(cc by-nd bk1bennett)

מה מטרת החיפוש? שאלה זו היא השאלה המרכזית אותה צריך להציב בפניו כל מי שמבקש לבצע, בין אם בעצמו, ובין אם באמצעות עורך דין או עורך פטנטים, חיפוש פטנטים. ממטרת החיפוש ייגזרו הפרמטרים הרלוונטיים לחיפוש ובינם אילו סוגי פרסומים יש לחפש, האם יש חשיבות לתאריך פרסומם ולשאלה אם קיימת זכות פטנט רשומה בדין והיכן.

אני נוהג להסביר ללקוחותיי, כי בבואם להגיש בקשה לפטנט, עליהם, לזנוח לרגע את המוצר אותו הם מתכוונים לפתח ולמכור. הפטנט הינה זכות המאפשרת למנוע מאחרים לפעול, אך היא אינה מקנה לבעליה את הזכות לנצל את המצאתו שלו. כך, מקום בו דין אחר מסדיר את אופן ניצול ההמצאה, יכול שדין זה יאסור על ניצולה. כזה הוא המקרה באשר מדובר בתרופות, אותן יש לאשר תחילה אצל הרגולטור הרלוונטי.
יתרה מזאת, יכול שיהיה בכוחה של זכות אחרת המוקנת לאחר למנוע את ניצול ההמצאה נושא הפטנט. לעניין זה אין דרך פשוטה יותר מאשר מתן דוגמה. נבחן המצאה חדשה וחדישה – סמארטפון בעל צג מגע, המאפשר שימוש ביותר מנקודת מגע אחת על גבי הצג. המצאה זו, המוכרת לכולנו כמוצר אייפון, מכשירי אנדרויד למיניהם וכיוצא באלה, אומנם עומדה בשלב כלשהו בדרישות דיני הפטנטים כאשר היא היתה חדשה ובעלת התקדמות המצאתית, ומכיוון שכך יכול שניתן לי בגינה פטנט. ברם, אם אייצר מכשיר שכזה, יכול גם יכול שאני מפר עשרות פטנטים קודמים. החל מפטנטים בגין טלקומוניקציה בסיסית (למשל, פטנט זה של אלכסנדר גרהם בל, לו היה עדיין בתוקף), דרך פטנטים המתייחסים למעבדים המצויים במכשיר, לזיכרונות על גביהם נשמר המידע, וכיוצא באלה. דוגמאות להפרות כאלו אנו רואים, חדשות לבקרים, ביחס לתביעות הדדיות של חברות הסלולאר השונות שמצויות עתה במלחמת פטנטים.
כיוון שזהו המצב, הרי שכאשר מבצעים חיפוש, מטרתו של החיפוש מגדירה למחפש אילו פרסומים עליו למצוא. כך, כאשר עורכים חיפוש לבדיקת האפשרות להגיש בקשה לפטנט, יש לבחון את שאלת החדשנות וההתקדמות ההמצאתית, ומכאן שיש לבסס מהו הידע הקודם הקיים. בין היתר, יש לחפש פרסומים כלשהם, שהתפרסמו ומשכך מהווים "ידע קודם". הפרסומים עשויים להתפרסם בכל מקום בעולם ובכל נקודת זמן. אף מהות הפרסומים אינה מעניינת בסוג חיפוש זה, שכן ידע קודם מתפרסם בין אם באמצעות פטנט רשום ובין אם מסגרת בקשה לפטנט. יתרה מזאת, הידע הקודם כולל גם מוצרים שנמכרו בשוק, מאמרים שהתפרסמו, הרצאות בכנסים וכיוצא באלה.
לעומת זאת, כאשר מבקשים לערוך חיפוש באשר לזכותך לפעול בשוק, הרי שיש צורך לבצע חיפוש אחר לגמרי. ראשית, על החיפוש להתמקד בטריטוריות רלוונטיות בהן אתה מעוניין לפעול. שנית, על החיפוש להתמקד בזכויות קיימות ולא בקיומו של "ידע קודם". כלומר, על החיפוש לאתר פטנטים שנרשמו ואשר עדיין תקפים בטריטוריה הרלוונטית.
במקרה מוכר בתחום, בו ניתן פסק דין בערעור רק לאחרונה, נפסק כי חיפוש פטנטים בוצע באופן רשלני. עם זאת, בשל העובדה שהחיפוש הרשלני נעשה לצורך בדיקת היתכנות לרישום פטנט, הרי שהנזק שנגרם כתוצאה ממנו ללקוח מוגבל לעלויות שהוצאו ברישום הפטנט, שהיה מיועד לכשלון מלכתחילה. הלקוח במקרה ההוא, ביקש כי יכירו גם בנזק נוסף שנגרם לו – עלויות פיתוח ויצור של אב-טיפוס המוצר. בית המשפט, לאחר שקבע כי עורך הפטנטים שם הסביר את ההבדל בין שני סוגי החיפושים ללקוח, פסק כי עלויות הפיתוח אינן חלק מהנזק שנגרם שכן מטרת החיפוש לא היתה להבטיח חופש פעולה (Freedom to Operate) כי אם לבדוק את סיכוייה של בקשת פטנט להבשיל לכדי זכות פטנט רשומה.
לסיכום, בעת ביצוע חיפוש פטנטים על הלקוח להגדיר את מטרת החיפוש. ראוי כי הלקוח יהיה מודע להבדלים שבין סוגי החיפוש השונים בכדי שיהיה גם לו נהיר וברור מדוע הוא מבצע את החיפוש, מה התוצרים יכולים להגיד לו וחשוב מכל – מה הם אינם יכולים להבטיח לו.