פוסט אורח: הערת פסיקה: התנגדות לבקשת פטנט מס' 136482 תרכובות ברום נ' Albermarle Corporation USA – חלק ראשון

בהחלטה הסופית בהליך שניתנה ביום 7.11.2010 נקט הרשם בצעד יוצא-דופן וקבע כי הסבה לכדי פטנט מוסף מותרת גם לאחר קיבול הבקשה – בניגוד להלכה בת 30 השנה שגרסה כי מדובר בתיקון מהותי שהחוק אינו מאפשר בשלב כזה (ע"ש 47/80 .Monsanto Co נ' מכתשים מפעלים כימיים (לא פורסם)).
מדובר בתפנית מפתיעה מעט גם על רקע ראשית הדעה שהובעה בהחלטת ביניים מיום 20.8.2007
בבקשת הסף שהגישה המתנגדת, וממנה הסתמנה נטייה להחלת ההלכה הישנה גם במקרה הנוכחי (בפסקה 48). יש לשבח אפוא את הרשם על שהיה נכון לשקול את העניין מחדש ולא לדבוק כתוכי בדברי ימי קדם.
מעבר למהלך החריג של הפיכת ההלכה כשלעצמו, מעניין לבחון את ההנמקה שביסודו, המבוססת על שני נדבכים עיקריים: האחד נוגע לפרשנות מהות ההסבה וסיווגה כתיקון, והאחר להשקפה על הליך ההתנגדות ותכליתו.
החלק הראשון של רשימה זו מבקש להצביע על קשיים-לכאורה העולים מנימוקים אלו תוך הצעת טעמים חלופיים מדוע אף על פי כן התוצאה אליה הגיע הרשם מוצדקת ברמה העקרונית.
החלק השני יוקדש לשאלות שהתעוררו במהלך ובעקבות החלטת הביניים, לרבות ההנחיה המינהלית שהולידה המחייבת הודעת מועדי פרסום בקשות-המשך שנתבע מהן דין קדימה (
חוזר רשם מ.נ. 58).

פטנט מוסף ותיקון פירוט
ככלל, מוסד הפטנט המוסף בא לאפשר לבעלי פטנט להגן על שינויים ושכלולים שנוספו לאחר הגשת הבקשה, גם כשאין בהם התקדמות המצאתית כדי לעמוד כפטנט עצמאי. משמעות הבחירה במסלול זה היא קיצור בפועל של תקופת ההגנה, מאחר והפטנט המוסף יעמוד בתוקפו רק כל עוד הפטנט העיקרי שריר וקיים, הגם שתאריך הגשתו מאוחר יותר. הנחת המוצא היא לרוב שמדובר באיחור "פתולוגי", היינו בשלב שבקשת הפטנט כבר קובלה ולא ניתן על כן לכלול בה את התוספות כתיקון במסגרת סעיף 22 לחוק. עם זאת, אין מניעה לבקש פטנט מוסף גם בטרם הפכה הבקשה העיקרית לפטנט, משיקולים אסטרטגיים כאלו או אחרים. שיקול אחד כזה עשוי להיות החשש מהחלת סעיף קטן 23(2) בידי הרשם על הבקשה המתוקנת ודחיית תאריכה למועד התיקון.
עוד יש לזכור כי ביחס לתקופת הביניים שלאחר הקיבול ועד למתן הפטנט, קובע סעיף 29 לחוק כי ניתן יהיה לתקן את פירוט הבקשה רק אם מדובר בסוג התיקונים המותרים לביצוע בפטנט לאחר שניתן. ההגבלות המרכזיות על תיקון כזה מנויות בסעיפים 66-65 לחוק, כדלקמן:

65. זכות לתיקון
בעל פטנט רשאי לבקש תיקון פירוט הפטנט לשם הבהרה או סילוק שגיאה שנפלה בו או לשם צמצום תביעותיו.

66. תנאי לתיקון
הרשם ירשה תיקון, אם שוכנע שאין בו כדי להרחיב את היקף התביעות שבפירוט או כדי להוסיף לפירוט דברים שלא נזכרו בו בעיקרם מלכתחילה; דבר מתן הרשות לתקן יפורסם באינטרנט.

מאחר ובענייננו עסקינן בבקשה שהחלה את דרכה במסלול הרגיל, התעוררה שאלה האם בשלב ההתנגדות, לאחר שהבקשה כבר קובלה, ניתן עוד להסב אותה לבקשת פטנט מוסף. כזכור ההלכה הישנה השיבה על כך בשלילה. מבקשת הפטנט שעתרה להסבה כסעד חלופי (מעין "קו נסיגה" במידה וטענתה שיש בבקשה התקדמות המצאתית תידחה), הציעה לראות בכך "צמצום תביעות" הואיל ותקופת תוקפן תקוצר בכך.
הרשם נעתר למבקשת אולם נימק את בחירתו בדרך שונה (בפסקה 54 להחלטה):

"לא ניתן להתייחס לבקשה לפטנט מוסף כבקשה לתיקון פירוט. אין מקובלת עליי העמדה שהעלתה המתנגדת שבקשה ממין זה לפטנט מוסף הינה בקשה לתיקון פירוט וכי יש להחיל עליה את הוראות החוק הנוגעות לתיקון פירוט. בדיוק כפי שבקשה לחלוקת הבקשה אינה בקשה לתיקון פירוט, כך גם בקשה לפטנט מוסף. בעוד שתיקון הפירוט משנה את תוכנו של הפטנט, הבקשה לקבל פטנט מוסף משנה את מעמדו של הפטנט מבחינת תקופת ההגנה והיחס בינו לבין הפטנט העיקרי". [ההדגשות במקור]

דומה כי בדברים אלה מגלה הרשם בדרך-אגב גם את דעתו, כי הקונסטרוקציה המשפטית שבהצעת המבקשת דלעיל אינה נראית לו.
לטעמי, אף שנראה במבט ראשון שהגיונה של הנמקת הרשם בצידה, עיון מדוקדק יותר חושף בה קשיים מספר, חלקם דיוניים וחלקם מהותיים. בנוסף ניתן לומר כמה דברים לזכות העמדה שהציעה המבקשת לגופה.
ראשית, לשון החוק סובלת את הפירוש כי "צמצום התביעות" יכול שיהא גם בדרך של קיצור תקופתן ולא רק באמצעות הצרת היקפן; פירוש כזה עולה בקנה אחד עם תכלית ההיתר לתיקון, והיא לאפשר פגיעה מידתית בקניינו של בעל האמצאה גם במקרה שפירוטו נוסח באורח רשלני או שנתגלה כי היקפה הראוי הינו פחוּת ממה שסבר לתומו בתחילה (השוו גם עם ההסדרים בסעיפים 185-184 המקנים שיקול דעת רחב לבית המשפט בעת פסיקת פיצויי הפרה, בנסיבות דומות). כמו כן, הוא מתיישב עם התנאי לתיקון שבסעיף 66 רישא, לפיו אין בתיקון משום הרחבת חזית או תוספת חומר חדש.
שנית, הבחנה זו בין תוכן הפירוט לבין מעמדו אינה בהכרח כה פשוטה וחדה כפי שניתן היה לחשוב. כאמור, לעיתים קרובות עשוי פיתוח האמצאה להימשך גם לאחר הגשת הבקשה ואף לאחר הרישום. אחד המקרים השכיחים ביותר הוא תוספות במהלך 12 החודשים מעת הגשת הבקשה הראשונה ועד להגשת בקשות מקבילות תוך תביעת דין קדימה לפי אמנת פאריס. ככל שהתוספות הכלולות בפירוט הינן מהותיות בהשוואה לבקשה שממנה נתבע דין הקדימה, הרי שלפי סעיף 23 יש לדחות את תאריכן (או את תאריך הבקשה כולה) למועד הגשת הבקשה.
ניתן אולי לטעון כי סעיף 23 נוגע רק לתיקונים המאוחרים לתאריך ההגשה, בעוד שכאן מדובר במקרה שסעיף קטן 10(ד) מתיחס אליו – תביעת דין קדימה רק לגבי חלק מהבקשה, המוגבל לקטעי הפירוט שהופיעו בבקשה הראשונה. דא עקא, שהדבר מעורר קושי פרשני ומעשי למול הוראות התקנות 22(ג) ו-26(ב) הקובעות, בהתאמה, כי בעת תיקון שתאריכו נדחה לפי סעיף 23, או תביעת ריבוי דיני קדימה לפי סעיף 10(ב), יש לציין את התאריכים הרלבנטיים בפירוט בשולי הקטעים המתאימים. ביחס לסעיף 10(ד) לא קבע מחוקק המשנה חובת סימון דומה, כפי שהיה מתבקש; שהרי לא סביר שעניין שרירותי כמועד הוספת החומר החדש – היינו אם אירע טרם ההגשה, במהלכה או לאחריה – יעיב על יכולת הרשות לאכוף את הדין המהותי (סעיפים 4, 5 ו-9) בצורה יעילה. נראה על כן שמדובר בהשמטה שבהיסח-הדעת ולא בשתיקה מכוונת.
המסקנה המתחייבת היא אפוא שהסתלקות מדין קדימה ביחס לקטעי הפירוט שאינם זכאים ליהנות ממנו, אף אם נראה בה שינוי "מעמד" הפירוט, גוררת עימה גם את תיקונו ושינוי תוכנו, לכל הפחות מבחינה צורנית.
שלישית, טעם נוסף שהעלה הרשם לתמיכה בהחלטתו היה כי על אף הקיבול, בעת ההתנגדות עדיין מדובר במעמד של בקשה ולכן אין מניעה לכאורה מהתרת ההסבה. זאת, כיוון שהוראות החוק ביחס לפטנט מוסף אינן נוקטות עמדה בנדון – בשונה למשל ממועד חלוקת הבקשה, לגביו נקבע בסעיף קטן 24(א) כי ניתן לבצעה רק עד לקיבול. כפי שהעיר בפניי בצדק עמיתי זיו גלסברג, נימוק זה מעורר קושי במישור הדיוני, הואיל ומשתמע ממנו כי לו היתה המתנגדת משכילה להמתין עד לאחר המתן ולתקוף את תוקף הפטנט רק או-אז באמצעות הגשת בקשה לביטולו, הרי שמסלול ההסבה לפטנט מוסף היה כבר נחסם באותה עת בפני המבקשת והיא היתה מוצאת עצמה מול שוקת שבורה. בכך נוצר תמריץ בעייתי החותר תחת מטרתו של הליך ההתנגדות, למנוע תקלות מהסוג של רישום פטנטים חסרי-תוקף לפני שהן מתרחשות. לא סביר כי לכך כיוון הרשם. פשיטא שקושי זה נפתר אם מאמצים את הצעת המבקשת, המסירה את האבחנה המאולצת-משהו בין המעמד של בקשה שקובלה לבין זה של פטנט שניתן.

הליך ההתנגדות ו"טוהר הפנקס" – חרב או מגן?
חידוש מסקרן נוסף שהוצנע מעט בהנמקת הרשם הוא העוגן הכללי יותר שבחר להצדקת התוצאה, והוא "שינוי התפיסה" הנשקף לשיטתו בפסיקה המאוחרת. לפי גישה זו "הליך ההתנגדות […]משלים את הליך הבחינה המנהלי, במובן זה שהוא נועד לשרת גם את האינטרס הציבורי לטוהר הפנקס". הרשם מצטט, תוך הוספת ההדגשה, מתוך רע"א 2826/04 רשם הפטנטים נ' Recordati Ireland Limited, פ"ד נט(2) 85:

"בית המשפט עמד על מדיניות ליברלית שהונהגה בהיעתרות לבקשות הארכת מועד על-ידי צד המתנגד לרישום הפטנט. צד המתנגד לרישום פטנט עונה, בעצם הגשת התנגדותו, לא רק על האינטרס העצמי שלו, כי אם גם על אינטרס הציבור בשמירת טוהר הפנקסים."

הבחירה במובאה לפיה כביכול בתי המשפט לא יבואו בדקדוקי עניות עם אדם המערער על תוקף פטנט פלוני, בהיותו מעין "תובע ייצוגי" הרב את ריב הציבור בכללו ושעניינו במחיקת פטנטים חסרי-תוקף מהפנקס, נדמית מוזרה מעט בהקשר הנוכחי. במקרה דנן הלא הפגם הדיוני דבק לא במתנגדת כי אם במבקשת דווקא, שעתרה להסבת בקשתה לכדי פטנט מוסף לראשונה רק במסגרת הליך ההתנגדות, ולא טרם הקיבול כפי שאולי ראוי היה שתעשה. כיצד אם כן מתאפשר לה ליהנות מאותה "מדיניות ליברלית" הנהוגה כלפי מי שאמורים להיות, בכוח או בפועל, בעלי פלוגתא שלה? היאך ניתן לתלות זאת ב"טוהר הפנקס"?
נראה כי כאן גלומה אמירה עמוקה יותר ואף ערכית, המציעה תפיסה מתקדמת ומקורית של המושג "טוהר הפנקס", לא רק כחרב המונפת מעל מבקשים ובעלי פטנט למיגור פטנטים חסרי-תוקף, אלא גם כמגן להצלתם מכליה של פטנטים תקפים-בחלקם. תפיסה זו חותרת להשגת איזון ראוי בין האינטרסים המתנגשים של בעל האמצאה, מתחריו העסקיים והציבור בכללו, באופן שיביא להגשמה מיטבית של תכלית דיני הפטנטים: מתן תמריצים הולמים להשקעה במחקר ופיתוח טכנולוגי וחשיפת פירותיהם, כך שהללו יהפכו נחלת-הכלל בסופו של יום.
ניתן לראות זאת כעוד מופע של דוקטרינת הבטלות היחסית שקנתה אחיזה רחבה בשיטת משפטנו בתחומים שונים (ראו למשל סעיף 31 ל
חוק החוזים – חלק כללי). עקרון "טוהר הפנקס" שלרוב מקבל משמעות שלילית ולפיה אין לשייר בפנקס רישום של פטנטים חסרי תוקף, נטען כאן במשמעות חיובית, לפיה יש לאפשר הותרת רישומם של פטנטים העשויים להיות תקפים בשינויים המתאימים.
במילים אחרות – אין לשפוך את התינוק יחד עם מי האמבט, אלא יש להבחין בין החלק הכשיר והחלק חסר התוקף ולתקן את המרשם כך שיכיל מחד רק את מה שראוי (הפן השלילי) ומאידך את כל מה שראוי (הפן החיובי). כדברי הרשם בסיכום החלטתו:

"הנני סבור כי לא תהא זו תוצאה צודקת של הליך ההתנגדות שלא להעניק פטנט כלל למבקשת שעה שהחוק מאפשר לרשם ליתן בגינה פטנט מוסף והמבקשת עצמה מסכימה אף היא לקבל את הפטנט כ"פטנט מוסף" על מגבלותיו ואינה "חומדת" הגנה שאינה מגיעה לה."

לשלמות התמונה יוער כי בארה"ב קיים מנגנון דומה של Terminal Disclaimer, המאפשר התגברות על השגה בדבר חוסר התקדמות המצאתית לעומת פטנט או בקשה קודמים של אותה מבקשת (תופעה הידועה גם בכינוי Obviousness-type Double Patenting), באמצעות קיצור משך הפטנט והעמדתו על התקופה שעד לתאריך פקיעת הפטנט המוקדם מביניהם.

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי שרון

שרון היא עורכת פטנטים ועורכת דין המתמחה בקניין רוחני במשרד G&A גלסברג, אפלבאום ושות'