עיון מחודש בפסק הדין בנסון משנות השבעים

דונלד צ'יזם פרסם מאמר חדש ומרתק שחוזר להחלטה הראשונה בשלישית החלטות הפטנטים של בית המשפט העליון האמריקאי בעניין פטנטים בתוכנה. בעקבות פסק הדין בעניין בילסקי, בית המשפט למעשה החזיר את הגלגל לאחור וחיזק את מעמדם של פסקי הדין הללו.

צ'יזם חוזר ומנתח את פסק הדין בעניין בנסון. שם דובר על אלגוריתם להמרה של מספרים המקודדים בפורמט BCD למספרים בינארים טהורים, ונקבע כי מדובר ברעיון אבסטרקטי שחוסם שימוש ברעיון הבסיסי מכל יישום שהוא. כיוון שכך, נקבע, אין מקום להעניק בגינו פטנט. צ'יזם מתאר את הרקע לפסק הדין, מזכיר כי פסק הדין ניתן בחטף ועל ידי שופט שנטה כנגד הכרה בפטנטים על תוכנה. עוד מתברר, כי פסק הדין מסתמך על תקדימים תוך הוצאתם מהקשרם מבלי לנמק או להסביר. צ'יזם עושה עבודה טובה בניתוח פסק הדין, ותיאר הכשלים הלוגיים שבו, כמו גם הבלטת העובדה שפסק הדין, ממש בדומה לעניין בילסקי, מדגיש מה אינו מהווה המבחן לפטנטביליות במקום להגדיר בצורה פוזיטיבית וברורה מהו כן המבחן.
פסק הדין בעניין בנסון, שהוא קצר ורזה, תמיד היה נקודה לא ברורה עבורי. הקביעות המשפטיות שלו נראות הגיוניות לגמרי מחד, אבל היישום שלהן נראה משולל כל הקשר לטכנולוגיה שבה דובר, מאידך. תמיד ייחסתי את הכשל היישומי בחוסר ההבנה בתוכנה ובעובדה שהוא ניתן בשנת 1972, כאשר האנשים ברחוב, ובוודאי השופטים בבית המשפט, לא הכירו ולא הבינו את הפלא החדש הקרוי תוכנה.
צ'יזם, כאמור, טוען אחרת.

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.