ארכיון ל פברואר, 2011

19

מבוא לזכות יוצרים: היקף הזכות ומהי יצירה?

זכות היוצרים

(cc by-nc-sa ntr23)

אף שלרובנו, המונח "זכות יוצרים" מוכר הוא, לא תמיד אנשים מבינים את המשמעות המשפטית של מונח זה. בכתבה זו אנסה להסביר את הזכות, מבלי להעמיק יתר המידה אל עולם המשפט.

היקף הזכות
זכות היוצרים הינה זכותו של האדם על יציר כפיו הרוחני. בעוד שבעולם הגשמי, האדם יכול לאחוז בנכס שלו ולמנוע מאחרים ליטול אותו ללא רשותו, הרי שכאשר מדובר על יצירה – לא ניתן לעשות כן.
אקח דוגמה ואנסה להבהיר את כוונתי – ציור המונה ליזה המפורסם ניצב כבר שנים במוזיאון הלובר שבפריז. הציור עצמו – העותק המוחשי – הוא בחזקת המוזיאון ולא בנקל נוכל לקחת אותו. אבל, היצירה עצמה, לא נמצאת דווקא שם. הנה, היא נמצאת ממש כאן. כל אחד יכול להעתיק את הציור (בהצלחה כזו או אחרת) ולתלות בביתו את ציור המונה ליזה. ובעולם הדיגיטלי – העתקה מושלמת מושגת בלחיצת כפתור.
המשפט זיהה בעיה זו והחליט להתמודד איתה ביצירת זכויות יש-מאין. בניגוד לזכות של אדם על נכסיו הגשמיים – זכות שמשקפת את מצב הטבע – זכות היוצרים אינה משקפת את המצב הטבעי אלא מוסיפה עליו. מבחינה אנליטית, זכות היוצרים הינה הזכות למנוע מאחרים לעשות פעולות אסורות ביצירה. הפעולות האסורות מצוינות במפורש בחוק, וכל פעולה שאינה מופיעה שם מותרת לכל אדם. הפעולות האסורות, ביחס ליצירת צילום, הן: העתקהפרסום ראשוןשידורהעמדת היצירה לרשות הציבור ועשיית יצירה נגזרת. ביחס ליצירה קולנועית, מתווספת בלעדיות על ביצוע פומבי של היצירה והשכרת עותק פיסי שלה.
המשותף לכל הפעולות האסורות הוא שהן בעלות ערך כלכלי. באמצעות פעולות אלו יכול היוצר להפיק רווח כלכלי מיצירתו. זמר יוכל לשיר את שירו בפני קהל, סופר יפרסם את ספרו וידפיס עותקים ממנו, תוכניות משודרות לציבור הרחב, וגם תרגום הספר לשפה אחרת (יצירה נגזרת) מהווה אפשרות כלכלית מבטיחה להפיק הכנסה מהיצירה.
אז אם אמרנו שמבחינה אנליטית הזכות היא הזכות למנוע מאחרים לעשות מעשים, מבחינה רעיונית, הזכות מאפשרת ליוצר להפיק רווח מיצירתו.
"אז מה נותר מחוץ למעטה הבלעדיות?" שואל הקורא. ומעל לכל שאר התשובות נשארה זו –  השימוש ביצירה. שאיבת ההנאה מקיומה. אדם רשאי לדקלם לעצמו פואמה, לא ניתן למנוע ממנו להאזין לשיר ואף לא להרים ספר שמצא ברחוב ולקרוא בו. זכות היוצרים מאזנת בין הרצון לתמרץ את האמן מחד, ובין הרצון שהציבור יהנה מהיצירות החדשות, מאידך.
אבל שנייה, אתם חושבים. הלא אני עצמי הרהבתי עוז, והעמדתי לרשות הציבור (באמצעות לינק) את היצירה מונה ליזה. אז שנייה לפני שאתם מרימים את השפורפרת ומחייגים למשטרה (הפרת זכות יוצרים יכולה להיות גם עבירה פלילית), נדבר על איזון נוסף שהחוק מבצע. זכות יוצרים הנה זכות מוגבלת בזמן.
הזכות קיימת ותתקיים מיום היווצרות היצירה, מבלי צורך בכל פעולה מצד היוצר (ואף לא סימון ©), ועד ליום ה-31 בדצמבר בשנה השבעים למותו של היוצר. כך, ובניגוד לזכות של אדם על רכושו הגשמי, אשר לעד תתקיים (ואם לא, אז אשתי תשמח לקבל את הריהוט של לואי ה-14), הזכות על היצירה פוקעת. היוצר נהנה מיצירתו כל ימי חייו, וגם יורשיו זוכים להפיק עוד רווח כלכלי מהיצירה, כך שגם אם האמן לא מוערך בימי חייו, לפחות ליורשיו ירווח (ואן גוך הוא, כמובן, הדוגמה הבולטת).
סיכום ביניים
זכות היוצרים, אמרנו, היא הזכות למנוע פעולות אסורות. זכות זו קמה מבלי שהיוצר צריך לעשות דבר מעבר ליצירת היצירה עצמה, והיא מוגבלת בזמן. אבל בכל ההסבר הזה, הצלחתי לשטות בכם – קפצתי (באלגנטיות, אני מקווה) מעל השאלה המקדמית – מהי היצירה הזוכה לקבל זכות יוצרים.
מהי יצירה?
החוק הישראלי מגדיר את סוגי היצירות ומסווג אותן לסוגים שונים: יצירות ספרותיות (כמו סיפור, לקט, אבל גם תוכנת מחשב), יצירות אומנותיות (כמו צילום, ציור ופסל), יצירות מוסיקליות (כמו לחן) ויצירות דרמטיות (כמו הצגה או סרט). בכדי שיצירה תזכה בהגנת זכות היוצרים, עליה להיות מקורית ומקובעת. מקורית – ואין הכוונה לחדשה כפי שנדרש בפטנט, משמעה שנבעה מתוך היוצר תוך השקעת מאמץ ולו מינימאלי; שהוא המקור שלה ולא העתקה מאחר. מקובעת – שזכתה לעיגון מוחשי, בין בכתב, בהקלטה או בצורה אחרת, ובין שעל ידי היוצר או על ידי אחר.
זו ההגדרה המשפטית. אבל בעיקרה, יצירה היא לפחות מה שנדמה לנו שהוא יצירה. בתי המשפט הכירו בהגנת זכות יוצרים על מגוון רב של יצירות: הצגות, תמונות, ציורים, אוספים שהושקע יצירתיות באיסופם ועריכתם, טפסים, קריקטורות, מתכונים, מפות גיאוגרפיות ועוד. כל יצירה כזו, נקבע, היא ביטוי של רעיון. על הרעיון לכשעצמו אין הגנה, אבל אופן ביטויו – זוכה להגנה. כך, הרעיון הערטילאי המדבר על קורותיו של נער צעיר, המעוטר בצלקת דמוית ברק על מצחו, שגילה כי הוא קוסם ונשלח לבית הספר הרלוונטי הקרוב למקום מגוריו, אינו בר הגנה. אבל הביטוי של רעיון זה, על ידי הוספת עוד ועוד פרטים לרעיון – הוא זוכה גם זוכה להגנה זו (ומאפשר, כך מספרים, להפיק לא מעט רווחים).
מה אמרנו ומה החסרנו?
זכות היוצרים הינה הזכות של היוצר להפיק רווחים מיצירתו. הזכות מאזנת בין התמריץ ליצור יצירות, המתבטא ביכולת להפיק מהן רווח כלכלי, ובין הרווחה של הציבור שרוצה להפיק תועלת מהיצירות. נקודת האיזון שנקבע מתייחסת הן למשך הזמן שבו הזכות קיימת והן לפעולות שנשמרות כבלעדיות ליוצר.
אבל ברשימה קצרה זו לא נוכל לפרט הכל. כך למשל, התעלמתי מזכותו של היוצר לאבהות ולשלמות היצירה – זכויות הנגזרות ממה שקרוי "הזכות המוסרית". עוד התעלמתי מהחריגים לאיסור על אותן פעולות אסורות – ובראשן חריג ה"שימוש ההוגן". בנושאים אלו, וגם בנושאים אחרים, אעסוק בכתבות הבאות.
(כתבה זו התפרסמה במקור באתר MegaPixel)
8

פסיקה: בית המשפט הכיר בזכות יוצרים על רעיון

האם יכול להיות זכות יוצרים על רעיון טכנולוגי? זו השאלה שעמדה במרכזו של פסק דין מבית המשפט המחוזי מרכז. בעניין שבין זיסו נ' עיריית פתח תקווה, נדונה בקשתו של הרי זיסו לקבל הצהרה מבית המשפט לפיה הוא "בעל זכות היוצרים ברעיון לאיתור כלבים שבעליהם השאירו את גלליהם ברשות הרבים, באמצעות בדיקת DNA".

הרקע לבקשה הוא המגעים שבין המבקש לבין עיריית פתח תקווה, אשר החלו אי שם בתחילת שנות ה-2000. לאחר בדיקת היתכנות שצלחה, ושנים של מגעים, עיריית פתח תקווה החליטה ליישם את הרעיון של זיסו לבדה, ולבצע את הפיילוט שהוא הציע ללא עזרתו.
במסגרת הבקשה נטען כי לזיסו זכות יוצרים ברעיון, וכי העירייה הפרה את זכותו.
בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כי לזיסו זכות יוצרים ברעיון. זיסו עתר רק לסעד הצהרתי, ומשכך בית המשפט לא העניק לו סעד כספי או צו מניעה, כפי שהיה מתבקש במקרה רגיל.

בית המשפט בחן את הסוגיה וקבע כי זכות יוצרים חלה על יצירה. נקבע, כי למונח זה ניתנה פרשנות מרחיבה בפסיקה וכי המבחנים לקיומה של זכות ביצירה הינם מבחן היצירתיות וההשקעה. שני מבחנים אלו, נקבע, אינם מחייבים חדשנות של היצירה. עוד צוין כי על היצירה להיות מקובעת בצורה כלשהי. בית המשפט הוסיף וקבע כי לאור סעיף 5 לחוק היוצרים אין זכות יוצרים ברעיון (ס' 5(1)) או בתהליך ושיטת ביצוע (ס' 5(2)).
בבוחנו את נשוא ההליך הנוכחי, קבע בית המשפט כי הרעיון של זיסו הינו יצירה ספרותית שקובעה במסגרת מכתבים, הצעת מחקר ובמצגת שהכין. יצירה זו, נקבע, עומדת במבחני הסף של יצירתיות והשקעה באשר מדובר ביצירה מקורית ועצמאית של זיסו שלא נבעה מאחר, וכיוון שזיסו השקיע מאמץ ניכר. בלשון בית המשפט:

"המבקש הוכיח בין היתר, כי עמד בקשר עם חברת ZOOGEN בעניין הניסוי ליישום הרעיון (נספחים 3,7, 18-16 בתצהיר המשלים); ערך מצגות הן בפני עיריית ראשון לציון הן בפני המשיבה (נספחים 12-13, 24 בתצהיר המשלים; עמ' 32, שורות 30-18 בפרוטוקול); והגיש הצעת מחקר למדען הראשי. אין ספק שביישום הרעיון הושקעו זמן, ידע, לימוד ומאמץ."

בית המשפט הוסיף וקבע כי "הוכחת העתקת היצירה איננה מעוררת קושי שכן המשיבה מודה כי החליטה לבצע את הפרויקט נשוא הרעיון בעצמה".
בית המשפט התייחס לטענת המשיבה לפיה לרעיון זה יש רק דרך ביטוי אחת וכיוון שכך, ולאור דוקטרינת האיחוד, לא ניתן להעניק זכות יוצרים לביטוי זה. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי:

"ואולם במקרה זה עניין לנו בתחום שבו אפשרויות הביטוי רבות. כך למשל, המבקש הציע כי המאגר יוקם באמצעות תאים שיילקחו מחלל הפה של הכלבים המגיעים לחיסון כלבת, תוך השוואת נתונים אלו עם DNA שיופק מתאי רירית המעי הגס הנמצאים בצואה (נספח 1 בתצהיר המשלים). פתרון אפשרי אחר יהיה נטילת דגימות שיער והשוואתן לצואה שנבדקה (ראו: סעיף 30 בתצהיר המבקש; נספח 40 בתצהיר המשלים; וכן חקירת מנכ"ל בקטוכם בעניין זה בעמ' 44-45 בפרוטוקול)."

נוכח האמור בית המשפט העניק למבקש את הסעד לו עתר – הצהרה כי הבעלים בזכות היוצרים ברעיון – וכן פסק לטובתו הוצאות בסך 10,000 ₪.

לטעמי, פסק הדין לוקה בטעויות שניכרות על פניו. נפתח דווקא בסוף. לטעמי, אין ספק שלא יכולה להיות זכות יוצרים על הרעיון, ובוודאי שהעירייה אינה יכולה להפר את זכות היוצרים בכך שהיא מממשת את הרעיון. הפנייה לדיני זכויות היוצרים היא טעות קשה. מבין זכויות הקניין הרוחני הרלוונטיות לרעיון של זיסו היא זכות הפטנט – הזכות על ההמצאה, ובלבד שזו נרשמה והיתה חדשה ובעלת התקדמות המצאתית. מטבע הדברים, זיסו לא רשם את המצאתו ולא זכה לפטנט ומכאן שלא יוכל לזכות לסעד מכוח דינים אלו. עם זאת, לזיסו יכולים להיות סעדים אחרים שנובעים ממקורות אחרים. כך, יכול להיות שהוא זכאי לסעד מכוח חוזה מכללא שקיים בינו לבין העירייה. יתכן גם שהוא זכאי להשבה מכוח דיני היושר, שכן העירייה התעשרה על חשבונו.
וכעת אתייחס לפסק הדין עצמו. בעוד שהסעד המתבקש התייחס לרעיון (ואף בית המשפט התייחס לכל אורך פסק הדין לנשוא הזכות כ"רעיון"), בנקודה בה התבקש בית המשפט להתייחס למגבלה שמציב סעיף 5, האוסר מתן זכות יוצרים על רעיון, עבר בית המשפט להתייחס ליצירה ספרותית – למצגת ולהצעת מחקר. ועם זאת, כאשר שב והתייחס להפרה – חזר והתייחס לרעיון עצמו ולא לביטוי שלו, כפי שבא לידי ביטוי ביצירה הספרותית. אכן – אם היצירה הספרותית עצמה מועתקת (או עיקרהּ), הרי שישנה הפרה של זכות היוצרים. ברם, מפסק הדין עולה שההפרה הנטענת הינה ביצוע ההליך המתוכנן של זיסו. עם כל הכבוד, חוק זכות יוצרים אינו מגדר פעולה שכזו כהפרה של זכות יוצרים.
אף בהתייחסות לדוקטרינת האיחוד בית המשפט נקלע, לטעמי, לכלל טעות. במקום להתייחס לביטוי הרעיון ביצירה של זיסו, התייחס בית המשפט דווקא למימושים (embodiments) שונים. בכך הוא לימד שההמצאה של זיסו היא אחת מיני רבות אפשריות, אך לא לימד כי מדובר בביטוי ייחודי.

למען הסר ספק, אעיר כי אין ספק בעיניי כי ישנה זכויות יוצרים על המצגת ועל הצעת המחקר (זכויות נפרדות!) שכן ככל הנראה מדובר בביטוי אחד מיני רבים שמציג את הרעיון של זיסו. כפי שזיסו הציג את הרעיון שלו, אחר היה יכול להציג את אותו הרעיון אך בצורה אחרת, קרי בביטוי אחר.

פסק הדין ניתן ב-20.2.11, כך שבמועד כתיבת פוסט זה עדיין ניתן לערער עליו. אני מקווה כי אכן כך יקרה, שכן פסק הדין הזה ניתן בבית משפט מחוזי, ומשכך הוא מנחה את בתי משפט השלום.

2

נדחה מועד פרסום הנימוקים למדיניות בעניין פטנטים בתוכנה בישראל

כזכור, בשלהי כהונתו של רשם הפטנטים הקודם התפרסמו עיקרי המדיניות החדשה לעניין פטנטים בתוכנה. בהודעה ההיא נמסר כי הנימוקים למדיניות יפורסמו עד סוף חודש ינואר 2011.

היום, התפרסמה הודעה מאת ד"ר רוטקופף, מנכ"ל משרד המשפטים המשמש בימים אלו כרשם הפטנטים עד למינוי רשם חדש, ולפיה הנימוקים יפורסמו במועד מאוחר יותר.
1

תעלול פרסומי: הוצאת ספרים מגישה בקשה לפטנט על נשיקה

תעלול פרסומי לקראת יום האהבה שחל ב-14 בפברואר: הוצאת ספרים הגישה בקשה לפטנט על… נשיקה.
החברה הגישה בקשת פטנט פרוביזינאל שמספרה, על פי הפרסומים הוא 61/438,360. הבקשה מוצגת באתר של הוצאת הספרים.
אז למה הגישו את הבקשה הזו? לפי האתר של החברה הם רוצים לשמר את המידע:

At Harlequin, we've decided we must apply for a patent for the kiss to ensure it's around for future generations to enjoy. We're officially preserving The Essential Romantic Kiss for all persons, everywhere, to promote the art of kissing, and help romance flourish.

לציניקן כמוני זה נראה קצת אחרת. דבר אחד בטוח – זו השקעה מצויינת של לא יותר מ-220$ אגרות רשמיות. תראו כמה פרסום זה נתן להם – הם אפילו הגיעו לבלוג שלי…

(מקור: PatentYourKiss)

0

אפל ממציאה את הסטיילוס מחדש

בקשת פטנט חדשה של אפל התפרסמה לאחרונה (US Patent Publication No. 2010/0,006,350) והיא אולי חושפת את כוונתה של אפל לחזור לימי הסטיילוס. כזכור, הסטיילוס הוא  מכשיר דמוי עט עם קצה שנועד לאפשר שימוש על מסכי מגע. בעבר, מרבית המכשירים בהם היו מסכי מגע דרשו שימוש בסטיילוס בכדי להגיע לתוצאות מייטביות. בשנים האחרונות, ובמיוחד בהנהגתה של אפל, הטכנולוגיה של מסכי המגע הפופולאריים השתנתה והיא מתבססת על קיבוליות חשמלית. במסכים אלו, לא ניתן לעשות שימוש בסטיילוס רגיל שכן אין לו את המאפיינים הנדרשים בכדי לאפשר זיהוי מגע על פי שיטה זו.
התמונה מבלוג Patently Apple
אף שסטיילוס נוגד את העיקרון אותו הנחילה אפל – מסכי מגע מרובי נקודות מגע וזיהוי של מחוות (gesture) שונות כסוגי קלט שונים – היא הגישה בקשת פטנט שמתייחסת לשימוש בסטיילוס גם על מסכי המגע שלה. מנגד, אמצעי קלט זה הוא, ללא ספק, מדויק יותר מאצבע, ובכך ניתן לעשות שימוש גם ליישומים הדורשים דיוק מרבי דוגמת תוכנות גרפיות. 
בקשת הפטנט הוגשה בשנת 2008 והתפרסמה החודש, שנה וחצי לאחר הגשתה בארצות הברית. כעת נותר לראות אם ההמצאה הזו גם תמומש בפועל.
(מקור: Patently Apple)
0

פסיקה: סימן מסחר אינו כשיר לרישום אם הוא דומה עד כדי להטעות לסימן רשום אחר

יונתן שרייבר ביקש לרשום סימן מסחר "NO SPA" "נו-שפה" ביחס ל"תוסף תזונה להרגעה לכאבי בטן ועיכול; הנכללים כולם בסוג 5". אף שהסימן קובל על ידי הרשם, מתברר כי המתנגדת משווקת מזה ארבעים שנים מוצרים תחת הסימן "NO-SPA" וכי היא רשמה כדין מספר סימני מסחר בסוג 5 המתייחסים לסימן מילולי זה כמרכיב היחיד או הדומיננטי בהם (סימן מספר 38359 "NO-SPA", סימן מספר 164556 "NO-SPA FORTE" וסימן מספר 164557 "NO-SPALGIN").
סעיף 9(11) לפקודת סימני המסחר קובע:

"סימן הזהה עם סימן שהוא שייך לבעל אחר וכבר הוא רשום בפנקס לגבי אותם טובין או טובין מאותו הגדר, והוא הדין בסימן הדומה לסימן כאמור עד כדי שיש בו להטעות;"

הפוסקת קבעה כי אף שאין מדובר בסימנים זהים, שהרי בסימן המבוקש לרישום נוסף גם כיתוב בעברית, הרי שמדובר בסימן הדומה עד כדי להטעות לסימנים הרשומים.
הסימנים השונים נרשמו כולם בסוג 5, אך הסימן המבוקש נרשם כתוסף מזון ואילו הסימנים של המתנגדת נרשמו לתרופות ותכשירים רפואיים. מכאן שהסימנים השונים אינם "לגבי אותם טובין" ועל כן נדרשה הפוסקת לבחון האם מדובר ב"טובין מאותו ההגדר". נקבע, כי תכשירים רפואיים ותוספי מזון מהווים טובין מאותו הגדר מאחר שהמדובר במוצרים חלופיים או לפחות משלימים. עוד נימקה הפוסקת כי אדם עשוי לרכוש את שני המוצרים יחדיו, באותו מקום – בבית המרקחת, ואף זו מחזקת את המסקנה כי מדובר בטובין שונים אומנם, אך מאותו הגדר.
מכאן נבחנה שאלת קיומו של דמיון מטעה בין סימני המסחר השונים. לצורך הכרעה בשאלה זו, נעשה שימוש במבחן המשולש – זה המורכב ממבחן המראה והצליל, ממבחן סוג הסחורות, חוג הלקוחות וערוצי השיווק וממבחן שאר נסיבות העניין.
לעניין המראה, לא די בתוספת הכיתוב העברי, שמהווה תרגום של הכיתוב הלועזי, בכדי ליצור הבדל אמיתי בין מראה הסימנים. לעניין הצליל, נדחתה הטענה כי הצליל שיכול להיגזר מהכיתוב בעברית ("נו-שפה") שונה מזה של הסימנים הרשומים, וזאת לאור הכיתוב הלועזי  ("NO-SPA") שמלמד על צליל זהה.
באשר למבחן השני, ובנימוקים דומים לאלו שהובאו לעניין ההגדר, נקבע כי גם לפי מבחן סוג הסחורות, חוג הלקוחות וערוצי השיווק ישנו חשש להטעייה.
במבחן יתר נסיבות העניין, התייחסה הפוסקת לעובדה שהמוצרים של המתנגדת אינם נמכרים בישראל אך מוכרים הם לישראלים ומכאן שנוצר חשש אמיתי להטעיה. עוד נקבע, כי באשר מדובר בתרופות ובמוצרים דומים – ההשלכות של טעות חמורות יותר ומכאן שראוי לדרוש פער גדול יותר בין הסימנים מאשר בתחומים אחרים.
אף שנקבע כי המבקש הכיר את סימני המתנגדת בחו"ל, ואף התקשה להסביר את הדימיון בין מוצריו שלו לבין אלו של המתנגדת המשווקים בחו"ל, הפוסקת מיאנה לקבוע כי עניין לנו בהתנהגות חסרת תום לב. היא ייחסה זאת לקיבול הבקשה כגושפנקא לכשרות השימוש בסימן ולעובדה שהמבקש לא היה מיוצג בהליך.

לאור האמור, ההתנגדות התקבלה והבקשה לרישום סימן המסחר נדחתה. על המבקש הוטלו גם הוצאות המתנגדת בסך 8,000 ש"ח.

בהערת אגב, ראוי לציין נקודה אחת. סימניה של המתנגדת רשומים בישראל, ברם נראה כי היא אינה עושה בהם שימוש כלשהו בארץ. במצב דברים זה, יתכן שהיה מקום דווקא למחוק את סימניה שלה בהליך מתאים. לעניין זה ראוי לציין כי סימן 38359, הוא הסימן הדומה ביותר לסימן המבוקש לרישום, נרשם בישראל בשנת 1973(!), ולהבנתי את פסק הדין לא נעשה בו שימוש בישראל לפחות בשנים האחרונות.

(התנגדות לבקשה לרישום סימן מסחר 202248 "NO-SPA", "נו-שפה" שרייבר נ' CHINOIN (מיום 23.01.11))

1

ניצחנו: אחרי מאבק ממושך, מינוי גלנט לרמטכ"ל התבטל

אני מרשה לעצמי לחרוג היום ממנהגי ולכתוב פוסט שלא מתייחס בשום פנים ואופן לקניין רוחני. שנה שלמה כתבתי בבלוג מבלי לסטות פעם אחת מהנושאים הרלוונטיים. נראה לי שנושא זה מצדיק גם הוא התייחסות. עם הקוראים אותם פוסט זה אינו מעניין – סליחה.

אתמול בערב קיבלנו את ההודעה – יואב גלנט לא יהיה רמטכ"ל.
בחודש ספטמבר לקחנו אני ושותפי, עו"ד נדב אפלבאום, על עצמנו לנהל עתירה בבג"צ שאף אחד לא האמין בה. העתירה שהוגשה על ידינו בשם מפלגת התנועה הירוקה, ד"ר אורי שיינס, פרופ' אלון טל, ד"ר נח עפרון, יעל כהן פארן, איריס האן וערן בן-ימיני, התבססה, במידה רבה, על תחקיר עיתונאי של קלמן ליבסקינד מעיתון מעריב (ועוד תחקיר) ובעיקר על כך שהוועדה האמונה על בדיקת המועמדים לרמטכ"לות מן ההיבט של טוהר המידות, נמנעה מלבחון את הפרשיות שעלו מהתחקיר בצורה רצינית. הבעיה הייתה שההתנהגות שעלתה מן הפרשיות נראתה נגועה, באופן עקבי ושיטתי באי סדרים, בריונות והעדר כבוד לשלטון החוק. תחושתנו ותחושת העותרים הייתה שהתנהגות מעין זו צריכה, לפחות, להילקח בחשבון במסגרת הליכי המינוי של רמטכ"ל בישראל, תפקיד אשר מהווה דמות ומופת לא פחות משהוא מהווה מפקד ומצביא. לפיכך, הוגשה העתירה כנגד הגורמים הממנים וכנגד האלוף גלנט עצמו.
אמרו לנו שמדובר בעתירה שאין לה סיכוי. שבג"צ לא יעז להתערב ולפסול מינוי רמטכ"ל. אבל אנחנו הסתכלנו כעורכי דין על החומר שעמד בפנינו וראינו אוסף של כשלים שהתווספו לכדי תמונה מטרידה המחייבת התערבות שיפוטית. ועדה שאמונה על בדיקת טוהר המידות של המועמד נותנת לעצמה שבוע לעבוד, מזמינה חוות דעת מהיועץ המשפטי לממשלה, אך לא ממתינה לקבל אותו; שהעובדה שחוות הדעת העידה על עצמה כי טרם נגמר הבירור העובדתי, לא הטרידה אותה ולא גרמה לה להמתין; ועדה שראיינה אך ורק אנשים שאין לה ידע אישי בעניין (ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל המכהן) וסומכת ידיה על דבריו של האלוף גלנט ועליהם בלבד (לימים, התברר כי גם על דבריו בפני הוועדה הזו קשה לסמוך, והתשובה שהגשנו וחשפה את הסתירות בדבריו התפרסמה אף היא); ועדה שבהחלטתה באיבחת קולמוס הפכה הליך פלילי שהתנהל נגד גלנט ומכתבי התראה ממנהל מקרקעי ישראל לכדי "סכסוך שכנים מקומי" ובכך פתרה את העניין.
עוד התברר שהוועדה אף לא טרחה לשמוע את דעת הציבור בעניין המועמד. הליך פרסום והתנגדות המוכר לנו מעולם הקניין הרוחני, לא התבצע. מכתבים שהגיעו לוועדה ביום בו סיימה את עבודתה (כאמור, שבוע מהיום בו התחילה) זכו למענה כי היא כבר הגיעה לכלל מסקנה, ולדידה אין פגם ערכי בסכסוך השכנים המקומי, שממילא כבר הסתיים. ואל תתנו לציבור להגיד לנו אחרת.

לדיון בבג"צ הגענו כמעט בלי רוח גבית. רק שר אחד – מיקי איתן – התנגד למינוי ופעל בנחרצות נגדו, והעיתונות ברובה שותקת. בבוקרו של אותו יום ראינו את קריאתו של בן כספית והוחמאנו. אבל כשהגענו לאולם ה', אחד האולמות הקטנים בבית המשפט העליון, ראינו שהוא כמעט ולא יכל להכיל את כל הצלמים, ואז הבנו שעלינו על הדרך הנכונה. בדיון, בית המשפט נזף בפרקליטות ושלח אותה בהמשך היום לחזור עם תשובות טובות יותר לשאלותיו, ובגיבוי תצהיר.
מאז ועד אתמול – מחול שדים. מבקר המדינה פרסם דו"ח סודי; ספינים על תוכנו של הדו"ח התרוממו עד שגם למבקר נמאס והוא פרסם תמצית שמעמידה דברים על דיוקם. מי שקרא את הדו"ח מספר שהתמצית היא רק קצה-קצהו וכי הדו"ח מתייחס גם לאי קיום פסק דין כמו גם מעמיד בספק את טענת הטעות של גלנט לעניין הנטיעות ב-28 דונמים שמעבר לחלקה בת 35 הדונם שניתנה לו בצורה מפוקפקת.

הפה שאסר הוא הפה שהתיר. הממשלה הבינה את הרמז, והעדיפה להמשיך בראש זקוף. בית המשפט לא יידרש לבטל החלטה על מינוי רמטכ"ל והיועץ המשפטי לממשלה לא ייצטרך להגיד לממשלה שהוא מסרב להגן על המינוי.

אתמול בערב קיבלנו את ההודעה – יואב גלנט לא יהיה רמטכ"ל.
הודעה משמחת, כי שלטון החוק וניקיון הכפיים ניצחו. הליך המינוי, כך ניתן לקוות, לא יהיה עוד כשהיה ויבוצע באופן מלא, שקוף ותקין.
ניצחנו כנגד כל הסיכויים. הצלחנו לעשות שינוי אמיתי, שינוי שכל סטודנט למשפטים חולם עליו כשהוא קורא פסקי דין מונמנטלים של בית המשפט העליון.

אבל זו שמחה מהולה בעצב. אני לא שוכח שמאחורי ההליכים המשפטיים ומאחוריי ההחלטה הציבורית הנכונה והצודקת עומד אדם. האלוף יואב גלנט הקדיש את מירב ומיטב שנותיו להגנה על כולנו. היום הזה הוא לא יום לשמוח לאידו, אלא להעריך את תרומתו, כמפקד וכלוחם, ולהודות לו עליה. אחרי הכל, שגיאותיו הערכיות לא מבטלות את תרומתו זו.

ובהערת אגב: רמטכ"ל זמני לששים יום לא מזכיר לכם רשות ממשלתית אחרת כלשהי שטרם מונה לה  ראש אף שהתפקיד כבר התפנה?