פסיקה: סימן מסחר אינו כשיר לרישום אם הוא דומה עד כדי להטעות לסימן רשום אחר

יונתן שרייבר ביקש לרשום סימן מסחר "NO SPA" "נו-שפה" ביחס ל"תוסף תזונה להרגעה לכאבי בטן ועיכול; הנכללים כולם בסוג 5". אף שהסימן קובל על ידי הרשם, מתברר כי המתנגדת משווקת מזה ארבעים שנים מוצרים תחת הסימן "NO-SPA" וכי היא רשמה כדין מספר סימני מסחר בסוג 5 המתייחסים לסימן מילולי זה כמרכיב היחיד או הדומיננטי בהם (סימן מספר 38359 "NO-SPA", סימן מספר 164556 "NO-SPA FORTE" וסימן מספר 164557 "NO-SPALGIN").
סעיף 9(11) לפקודת סימני המסחר קובע:

"סימן הזהה עם סימן שהוא שייך לבעל אחר וכבר הוא רשום בפנקס לגבי אותם טובין או טובין מאותו הגדר, והוא הדין בסימן הדומה לסימן כאמור עד כדי שיש בו להטעות;"

הפוסקת קבעה כי אף שאין מדובר בסימנים זהים, שהרי בסימן המבוקש לרישום נוסף גם כיתוב בעברית, הרי שמדובר בסימן הדומה עד כדי להטעות לסימנים הרשומים.
הסימנים השונים נרשמו כולם בסוג 5, אך הסימן המבוקש נרשם כתוסף מזון ואילו הסימנים של המתנגדת נרשמו לתרופות ותכשירים רפואיים. מכאן שהסימנים השונים אינם "לגבי אותם טובין" ועל כן נדרשה הפוסקת לבחון האם מדובר ב"טובין מאותו ההגדר". נקבע, כי תכשירים רפואיים ותוספי מזון מהווים טובין מאותו הגדר מאחר שהמדובר במוצרים חלופיים או לפחות משלימים. עוד נימקה הפוסקת כי אדם עשוי לרכוש את שני המוצרים יחדיו, באותו מקום – בבית המרקחת, ואף זו מחזקת את המסקנה כי מדובר בטובין שונים אומנם, אך מאותו הגדר.
מכאן נבחנה שאלת קיומו של דמיון מטעה בין סימני המסחר השונים. לצורך הכרעה בשאלה זו, נעשה שימוש במבחן המשולש – זה המורכב ממבחן המראה והצליל, ממבחן סוג הסחורות, חוג הלקוחות וערוצי השיווק וממבחן שאר נסיבות העניין.
לעניין המראה, לא די בתוספת הכיתוב העברי, שמהווה תרגום של הכיתוב הלועזי, בכדי ליצור הבדל אמיתי בין מראה הסימנים. לעניין הצליל, נדחתה הטענה כי הצליל שיכול להיגזר מהכיתוב בעברית ("נו-שפה") שונה מזה של הסימנים הרשומים, וזאת לאור הכיתוב הלועזי  ("NO-SPA") שמלמד על צליל זהה.
באשר למבחן השני, ובנימוקים דומים לאלו שהובאו לעניין ההגדר, נקבע כי גם לפי מבחן סוג הסחורות, חוג הלקוחות וערוצי השיווק ישנו חשש להטעייה.
במבחן יתר נסיבות העניין, התייחסה הפוסקת לעובדה שהמוצרים של המתנגדת אינם נמכרים בישראל אך מוכרים הם לישראלים ומכאן שנוצר חשש אמיתי להטעיה. עוד נקבע, כי באשר מדובר בתרופות ובמוצרים דומים – ההשלכות של טעות חמורות יותר ומכאן שראוי לדרוש פער גדול יותר בין הסימנים מאשר בתחומים אחרים.
אף שנקבע כי המבקש הכיר את סימני המתנגדת בחו"ל, ואף התקשה להסביר את הדימיון בין מוצריו שלו לבין אלו של המתנגדת המשווקים בחו"ל, הפוסקת מיאנה לקבוע כי עניין לנו בהתנהגות חסרת תום לב. היא ייחסה זאת לקיבול הבקשה כגושפנקא לכשרות השימוש בסימן ולעובדה שהמבקש לא היה מיוצג בהליך.

לאור האמור, ההתנגדות התקבלה והבקשה לרישום סימן המסחר נדחתה. על המבקש הוטלו גם הוצאות המתנגדת בסך 8,000 ש"ח.

בהערת אגב, ראוי לציין נקודה אחת. סימניה של המתנגדת רשומים בישראל, ברם נראה כי היא אינה עושה בהם שימוש כלשהו בארץ. במצב דברים זה, יתכן שהיה מקום דווקא למחוק את סימניה שלה בהליך מתאים. לעניין זה ראוי לציין כי סימן 38359, הוא הסימן הדומה ביותר לסימן המבוקש לרישום, נרשם בישראל בשנת 1973(!), ולהבנתי את פסק הדין לא נעשה בו שימוש בישראל לפחות בשנים האחרונות.

(התנגדות לבקשה לרישום סימן מסחר 202248 "NO-SPA", "נו-שפה" שרייבר נ' CHINOIN (מיום 23.01.11))

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.