פסיקה: בית המשפט הכיר בזכות יוצרים על רעיון

האם יכול להיות זכות יוצרים על רעיון טכנולוגי? זו השאלה שעמדה במרכזו של פסק דין מבית המשפט המחוזי מרכז. בעניין שבין זיסו נ' עיריית פתח תקווה, נדונה בקשתו של הרי זיסו לקבל הצהרה מבית המשפט לפיה הוא "בעל זכות היוצרים ברעיון לאיתור כלבים שבעליהם השאירו את גלליהם ברשות הרבים, באמצעות בדיקת DNA".

הרקע לבקשה הוא המגעים שבין המבקש לבין עיריית פתח תקווה, אשר החלו אי שם בתחילת שנות ה-2000. לאחר בדיקת היתכנות שצלחה, ושנים של מגעים, עיריית פתח תקווה החליטה ליישם את הרעיון של זיסו לבדה, ולבצע את הפיילוט שהוא הציע ללא עזרתו.
במסגרת הבקשה נטען כי לזיסו זכות יוצרים ברעיון, וכי העירייה הפרה את זכותו.
בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כי לזיסו זכות יוצרים ברעיון. זיסו עתר רק לסעד הצהרתי, ומשכך בית המשפט לא העניק לו סעד כספי או צו מניעה, כפי שהיה מתבקש במקרה רגיל.

בית המשפט בחן את הסוגיה וקבע כי זכות יוצרים חלה על יצירה. נקבע, כי למונח זה ניתנה פרשנות מרחיבה בפסיקה וכי המבחנים לקיומה של זכות ביצירה הינם מבחן היצירתיות וההשקעה. שני מבחנים אלו, נקבע, אינם מחייבים חדשנות של היצירה. עוד צוין כי על היצירה להיות מקובעת בצורה כלשהי. בית המשפט הוסיף וקבע כי לאור סעיף 5 לחוק היוצרים אין זכות יוצרים ברעיון (ס' 5(1)) או בתהליך ושיטת ביצוע (ס' 5(2)).
בבוחנו את נשוא ההליך הנוכחי, קבע בית המשפט כי הרעיון של זיסו הינו יצירה ספרותית שקובעה במסגרת מכתבים, הצעת מחקר ובמצגת שהכין. יצירה זו, נקבע, עומדת במבחני הסף של יצירתיות והשקעה באשר מדובר ביצירה מקורית ועצמאית של זיסו שלא נבעה מאחר, וכיוון שזיסו השקיע מאמץ ניכר. בלשון בית המשפט:

"המבקש הוכיח בין היתר, כי עמד בקשר עם חברת ZOOGEN בעניין הניסוי ליישום הרעיון (נספחים 3,7, 18-16 בתצהיר המשלים); ערך מצגות הן בפני עיריית ראשון לציון הן בפני המשיבה (נספחים 12-13, 24 בתצהיר המשלים; עמ' 32, שורות 30-18 בפרוטוקול); והגיש הצעת מחקר למדען הראשי. אין ספק שביישום הרעיון הושקעו זמן, ידע, לימוד ומאמץ."

בית המשפט הוסיף וקבע כי "הוכחת העתקת היצירה איננה מעוררת קושי שכן המשיבה מודה כי החליטה לבצע את הפרויקט נשוא הרעיון בעצמה".
בית המשפט התייחס לטענת המשיבה לפיה לרעיון זה יש רק דרך ביטוי אחת וכיוון שכך, ולאור דוקטרינת האיחוד, לא ניתן להעניק זכות יוצרים לביטוי זה. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי:

"ואולם במקרה זה עניין לנו בתחום שבו אפשרויות הביטוי רבות. כך למשל, המבקש הציע כי המאגר יוקם באמצעות תאים שיילקחו מחלל הפה של הכלבים המגיעים לחיסון כלבת, תוך השוואת נתונים אלו עם DNA שיופק מתאי רירית המעי הגס הנמצאים בצואה (נספח 1 בתצהיר המשלים). פתרון אפשרי אחר יהיה נטילת דגימות שיער והשוואתן לצואה שנבדקה (ראו: סעיף 30 בתצהיר המבקש; נספח 40 בתצהיר המשלים; וכן חקירת מנכ"ל בקטוכם בעניין זה בעמ' 44-45 בפרוטוקול)."

נוכח האמור בית המשפט העניק למבקש את הסעד לו עתר – הצהרה כי הבעלים בזכות היוצרים ברעיון – וכן פסק לטובתו הוצאות בסך 10,000 ₪.

לטעמי, פסק הדין לוקה בטעויות שניכרות על פניו. נפתח דווקא בסוף. לטעמי, אין ספק שלא יכולה להיות זכות יוצרים על הרעיון, ובוודאי שהעירייה אינה יכולה להפר את זכות היוצרים בכך שהיא מממשת את הרעיון. הפנייה לדיני זכויות היוצרים היא טעות קשה. מבין זכויות הקניין הרוחני הרלוונטיות לרעיון של זיסו היא זכות הפטנט – הזכות על ההמצאה, ובלבד שזו נרשמה והיתה חדשה ובעלת התקדמות המצאתית. מטבע הדברים, זיסו לא רשם את המצאתו ולא זכה לפטנט ומכאן שלא יוכל לזכות לסעד מכוח דינים אלו. עם זאת, לזיסו יכולים להיות סעדים אחרים שנובעים ממקורות אחרים. כך, יכול להיות שהוא זכאי לסעד מכוח חוזה מכללא שקיים בינו לבין העירייה. יתכן גם שהוא זכאי להשבה מכוח דיני היושר, שכן העירייה התעשרה על חשבונו.
וכעת אתייחס לפסק הדין עצמו. בעוד שהסעד המתבקש התייחס לרעיון (ואף בית המשפט התייחס לכל אורך פסק הדין לנשוא הזכות כ"רעיון"), בנקודה בה התבקש בית המשפט להתייחס למגבלה שמציב סעיף 5, האוסר מתן זכות יוצרים על רעיון, עבר בית המשפט להתייחס ליצירה ספרותית – למצגת ולהצעת מחקר. ועם זאת, כאשר שב והתייחס להפרה – חזר והתייחס לרעיון עצמו ולא לביטוי שלו, כפי שבא לידי ביטוי ביצירה הספרותית. אכן – אם היצירה הספרותית עצמה מועתקת (או עיקרהּ), הרי שישנה הפרה של זכות היוצרים. ברם, מפסק הדין עולה שההפרה הנטענת הינה ביצוע ההליך המתוכנן של זיסו. עם כל הכבוד, חוק זכות יוצרים אינו מגדר פעולה שכזו כהפרה של זכות יוצרים.
אף בהתייחסות לדוקטרינת האיחוד בית המשפט נקלע, לטעמי, לכלל טעות. במקום להתייחס לביטוי הרעיון ביצירה של זיסו, התייחס בית המשפט דווקא למימושים (embodiments) שונים. בכך הוא לימד שההמצאה של זיסו היא אחת מיני רבות אפשריות, אך לא לימד כי מדובר בביטוי ייחודי.

למען הסר ספק, אעיר כי אין ספק בעיניי כי ישנה זכויות יוצרים על המצגת ועל הצעת המחקר (זכויות נפרדות!) שכן ככל הנראה מדובר בביטוי אחד מיני רבים שמציג את הרעיון של זיסו. כפי שזיסו הציג את הרעיון שלו, אחר היה יכול להציג את אותו הרעיון אך בצורה אחרת, קרי בביטוי אחר.

פסק הדין ניתן ב-20.2.11, כך שבמועד כתיבת פוסט זה עדיין ניתן לערער עליו. אני מקווה כי אכן כך יקרה, שכן פסק הדין הזה ניתן בבית משפט מחוזי, ומשכך הוא מנחה את בתי משפט השלום.

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.