פסיקה: העתיקו את ציור "עשר המכות" ויפצו

בית המשפט המחוזי בתל אביב דן בתביעה של אלמנתו של יעקב וכסלר שטענה כי ציור "עשר המכות" שלו הועתק על ידי מאייר והוכנס לתוך הגדה לפסח ששיווקה אחת הנתבעות החל מ-1988. הנתבעים מצדם טענו כי הציור שבהגדה אותם הם שיווקו הוא פרי יצירתו של המאייר, ושהאחרון שאב השראה מהציור של וכסלר אך לא העתיק אותו.
בית המשפט שב על ההלכות שנקבעו בעניין זה וציין:

"אכן, פירוק סיטואציות מורכבות למרכיביהן היא דרך מועילה – ויש שיאמרו אף מהנה – כדי לבחון סוגיות משפטיות, אך לא בכל מקרה יש יצירות מורכבות שההתרשמות הכוללת ממכלול רכיבהן בנפרד, פירוק המסית את המבט – ואת הדעת – מן העיקר. את הדמיון בין היצירה המוגנת לבין היצירה המפרה יש לבחון מתוך הסתכלות רחבה על המכלול, בלי לטשטש את התמונה הכוללת על-ידי ירידה לפרטים, שבמקרים כאלה היא כמדומה, מלאכותית ומאולצת". (מתוך ע"א 8393/96 מפעל הפיס נ' THE ROY EXPORT ESTABLISHMENT CO.  נד(1) 577, 590)

"לצורך ביסוסה של תביעה בדבר פגיעה בזכות יוצרים על התובע להוכיח, כי הנתבע העתיק חלקים ממשיים ומהותיים מיצירתו של התובע, ולעניין זה לא הכמות היא הקובעת אלא האיכות והערך של החלקים שהועתקו. ההכרעה בשאלה זו נופלת על יסוד התרשמותו של השופט מן היצירות בכללותן, ולעניין זה יש לאבחן בין היתר, בין מקרה בו פעל נתבע תחת השראה מקרית, מדעת או שלא מדעת, לבין מקרה בו הושפע ממנה באופן שמנע ממנו יצירה עצמאית. הבדיקה היא מהותית ולא פורמלית, ולכן יכול ובית המשפט ישתכנע מקיומו של חיקוי גם כאשר הוא מוסווה". (ע"א 15/81 גולדנברג ' נ' בנט לו (2) 813,  818)

בית המשפט בחן את הציורים והשווה ביניהם והגיע למסקנה כי על אף שישנם שינויים קלים בפרטי הציור, הסתכלות על "התמונה הגדולה" (תרתי משמע) מלמדת כי הציור הועתק. כיוון שכך, נקבע כי זכות היוצרים הופרה ואף הזכות המוסרית הופרה באשר היצירה יוחסה למאייר ולא לוכסלר.

שתי סוגיות נוספות עלו לדיון. הנתבעים ניסו לטעון כי זכות היוצרים אינה בידי התובעת, אלא הועברו להוצאה לאור בשם "הצבי". טענה זו התבססה על העובדה שבהגדה אותה אייר וכסלר הופיעה הודעת זכויות יוצרים ולפיה הזכויות שמורות להוצאת "הצבי". לעניין זה, בית המשפט קבע כי נוכח הוראת החוק, המחאת זכות יוצרים צריכה להיעשות בכתב. דרישה זו, כידוע, אינה דרישה ראייתית, אלא מהותית, ובלעדי הכתב, ההמחאה אינה משתכללת. בהעדר המחאה כאמור, בית המשפט דחה את הטענה.
כך או כך, נקבע, הזכות המוסרית, אשר אינה ניתנת להמחאה, נותרה בידי וכסלר ואלמנתו רשאית לאכוף אותה.
הסוגיה השנייה שנדונה עסקה במספר ההפרות. התובעת טענה כי מדובר בעשר יצירות עצמאיות – יצירה נפרדת ביחס לכל אחת מהמכות. ברם, בית המשפט קבע כי מדובר ביצירה אחת שהועתקה. אף העובדה שהציור הופיע בהפקות חוזרות לאורך שנים של אותה מהדורה, לא הובילה את בית המשפט לקבוע כי מדובר במספר הפרות. נקבע, כי יש לראות את ההתנהלות כולה כהפרה אחת של זכות היוצרים והפרה אחת של הזכות המוסרית.

כיוון שכך, בית המשפט פסק לטובת התובעת פיצויים ללא הוכחת נזק בסך של 100,000 ש"ח מהמאייר, ופיצויים נוספים ללא הוכחת נזק בסך של 70,000 ש"ח מההוצאה לאור. כמו כן, ניתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים להמשיך להפיק, להפיץ או למכור העתקים של הציור. בנוסף, פסק בית המשפט לטובת התובעת הוצאות משפט בסך כולל של 60,000 ש"ח.

(ת"א (תל אביב-יפו) 48905-11-10  וכסלר נ' עמית (מיום 28.03.11))

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.