ארכיון ל אפריל, 2011

6

פסיקה: לאחר קיבול הפטנט, לא ניתן להוסיף תביעות תלויות חדשות

האם ניתן להוסיף תביעה תלויה חדשה לבקשת פטנט שכבר פורסמה? – זו השאלה שנציבה במרכזו של הליך ההתנגדות לתיקון פירוט בקשת פטנט מס' 149567.

במסגרת בקשה לתיקון פירוט בקשת הפטנט, עתרה המבקשת למחיקת תביעה תלויה מספר 6 המקורית, ולהחלפתה בנוסח אחר. הנוסחים – ועל כך קשה לחלוק – תביעה מספר 6 המקורית בבקשת הפטנט האמורה לא צומצמה על ידי הנוסח החדש. בעוד שתביעה מספר 6 המקורית נבעה מתביעות 3 ו-4 וצמצמה את משמעותן, תביעה מספר 6 נבעה מתביעות 1-5.
תביעה 6 המקורית קבעה:
"Compound in accordance with claims 3 and 4, characterized in that R represents cyclopropyl, cyclobutyl, cyclopentyl, cyclohexyl, 4-(1 – clopropyl–methanoyloxy)- Phenyl, 4-(1-cyclobutyl-methanoyloxy)-phenyl, 4- (cyclohexyl-methanoyloxy)–phenyl or 4-(2,2–dimenthyl- propanoyloxy)- phenyl and X denotes chloride."
ואילו התביעה החדשה קבעה:
"Compounds in accordance with claims 1 to 5 in crystalline form."
הדין הרלוונטי
בקשת הפטנט קובלה, ומשכך לפי סעיף 29 לחוק הפטנטים, תיקון של הפירוט, ובכללו של זה התביעות, נעשה בדרך ובצורה שבה פטנט מתוקן. הסעיפים הרלוונטים לעניין זה הם סעיפים 65 ו-66. בשל חשיבותם, נביא אותם כלשונם:
סעיף 65 שכותרתו "זכות לתיקון" קובע:
בעל פטנט רשאי לבקש תיקון פירוט הפטנט לשם הבהרה או סילוק שגיאה שנפלה בו או לשם צמצום תביעותיו.
ואילו סעיף 66 שכותרתו "תנאי לתיקון" קובע:

הרשם ירשה תיקון, אם שוכנע שאין בו כדי להרחיב את היקף התביעות שבפירוט או כדי להוסיף לפירוט דברים שלא נזכרו בו בעיקרם מלכתחילה; דבר מתן הרשות לתקן יפורסם ברשומות.

אין ספק כי עניין לנו בשני שלבים. ראשית, יש לבחון האם לבעל הפטנט זכות לתקן את הפטנט. זכות כזו קיימת מקום בו התיקון נועד לאחת משלוש מטרות: הבהרה, סילוק שגיאה שנפלה בו, או לשם צמצום תביעותיו. מקום בו יש לבעל הפטנט את הזכות לתקן, על הרשם מוטלת החובה לוודא כי אין בתיקון כדי להרחיב את המונופול הניתן לבעל הפטנט. ההנחה היא שהציבור החל לפעול תוך הסתמכות על היקף המונופולין שניתן לבעל הפטנט זה מכבר, ואין כל סיבה לאפשר לו להרחיב את היקף תביעותיו כעת.

במקרה הנידון, לא היה כל ספק – היקף התביעות לא הורחב, שהרי תביעה תלויה ממילא מצומצמת יותר מהתביעה בה היא תלויה, שכן היא מוסיפה לימיטציות נוספות – אלמנטים נוספים – שביחד עם האלמנטים המופיעים בתביעה ההורה, מגדירים את היקף המונופולין. כידוע, כל לימיטציה נוספת מקטינה את היקף המונופולין שניתן, באשר בכדי להפר את הפטנט יש לבצע את שלל הלימיטציות (כלל המוכר בארה"ב בשם The All Limitations Rule).
עם זאת, כבוד הפוסקת קבעה כי על אף האמור, אין מקום להרשות את התיקון. נקבע, כי לאור הוראת סעיף 65 יש להראות מה מטרת התיקון. לעניין זה נקבע:

"בענייננו, סבורני כי אין בתביעה מס' 6 החדשה כדי לעמוד בתנאי סעיף 65 לחוק. אין בהוספת התביעה הנ"ל כדי להבהיר דבר מה שהיה טעון הבהרה או לסלק שגיאה כלשהי בבקשת הפטנט. אף אין בידי לקבל את טענת המבקשת כי יש בהוספת תביעה מס' 6 החדשה כדי לצמצם תביעה מסוימת, אף לא את מערך התביעות בבקשת הפטנט. צמצום תביעות משמעו תביעת חלק קטן יותר מהיקף המונופולין שנתבע במסגרת תביעה או מערכת תביעות כפי שהוגשו במקור. אין בתביעה מס' 6 החדשה כדי להקטין את היקף המונופולין הנתבע בתביעה מס' 1 או במערך תביעות 1-5. שהרי שעה שתתברר ההתנגדות לבקשת הפטנט שבפני (כמו גם במסגרת תביעת הפרה, אם ירשם הפטנט), תיבחנה תביעות אלו בשלמותן, והיקף המונופולין הנתבע בהן לא יושפע כהוא זה מהוספת תביעה מס' 6 החדשה. משמע, אין בתביעה מס' 6 החדשה כדי לצמצם את הנתבע בבקשת הפטנט בהתאם לסעיף 65 לחוק הפטנטים"

מילים אחרות, אף שאין כל ספק כי התיקון אינו מרחיב את המונופול שניתן לבעל הפטנט, בהעדר הוכחה כי הוא מצמצם את ההגדרות הקודמות, אין מקום לקבל את השינוי. עוד נקבע, כי אף העובדה שתביעה מספר 6 המקורית נמחקה אינו מספק דרישה זו, שכן תביעה 6 החדשה אינה בהכרח צימצום שלה, אלא מקימה היקף מונופולין שונה.

נוכח קביעה זו, התקבלה ההתנגדות ביחס להוספת תביעה מס' 6 החדשה. לטובת המתנגדת נפסקו הוצאות בסך 8,000 ש"ח.

בשולי ההחלטה, ציינה הפוסקת הנחיות להגשת בקשות לתיקון פירוט:
"הפרקטיקה הראויה והרצויה, תהא זו במסגרתה המבקש לתקן את בקשת הפטנט יראה במפורש, במדויק ובאופן ברור, ביחס לכל תביעה ותביעה, כיצד עומד התיקון המבוקש באחד (או יותר) משלושת תנאי סעיף 65 לחוק הפטנטים אשר רק בהתמלאם עומדת הזכות לבקש את תיקון הפירוט. בנוסף, כנדרש בסעיף 66 לחוק הפטנטים, על המבקש לפרט כדבעי מדוע אין בתיקון המבוקש כדי להרחיב את היקף התביעות בכללותו או להוסיף לפירוט דברים שלא נזכרו בו מעיקרם. בנוסף, על המבקש לציין מראי מקום מדויקים בפירוט או בתביעות עליהם נסמכים התיקונים המבוקשים. אין לדעתי לקבל עוד בקשות לתיקון פירוט החורגות מהכללים הנ"ל"

על אף זאת יוער, כי אף חלוף הזמן מאז מתן החלטה זו, לא יצא חוזר רשם ברוח זו. עובדה זו ניתן לייחס לעובדה כי רשם הפטנטים הקודם סיים את תפקידו בסוף שנת 2010 ומחליפו טרם מונה.

הערות להחלטה
לכשעצמי, הייתי סבור כי התוצאה צריכה להיות אחרת. כל עוד היקף המונופולין אינו מורחב, כנדרש לפי סעיף 66 לחוק הפטנטים, גם תיקון סט התביעות למטרות אסטרטגיות צריך להיות מותר. אף במקרים קודמים, הותרה פרוצדורה זו.
בארצות הברית מוסד ה-reissue מאפשר לעשות בדיוק זאת. הדין האמריקאי מאפשר להגיש גם בקשה לתקן את הפטנט בכדי לתקן טעות בתביעות, ובכלל אלו אף טעויות שצימצמו יתר על המידה את היקף הפטנט (ר' סעיף 251 לקוד האמריקאי). לאחרונה, נדון מקרה בו הוגשה בקשה לתקן על דרך ההרחבה. ברם, בסופו של התהליך, ביקשו רק להוסיף תביעות צרות יותר. בקשה זו נדחתה ורק ערכאת הערעור הפדראלית הפכה את הדחייה וקבעה, ברוב דעות, כי ניתן להגיש בקשת reissue אף בכדי להוסיף תביעות תלויות נוספות לפטנט (In Re Yasuhito Tanaka (Fed. Cir. 2011)) (וראו הדיווח ב-Patently-O)

נקודה אחת שבה היתה, לטעמי, שגיאה, נגעה לצורה שבה יש להוכיח את הדין הזר. כידוע, הדין הזר הינו עובדה הדרושה הוכחה. ברם, כאשר אין הדין הזר טעון הוכחה, כפי המצב כאשר מבקשים להשתמש בו כמשפט משווה, אין כל צורך להיעזר במומחה לדין הזר. מכאן, שבניגוד לאמור בהחלטה, אני סבור כי אין כל זה נכון לומר כי "הסתמכות על משפט משווה מן הראוי שתעשה בדרך של הגשת חוות דעת מומחה לדין הזר, ולא על-ידי העלאת טיעונים בעלמא". יתכן ושימוש במומחה לדין הזר יוסיף ויהיה משכנע אף יותר, אך אין כל הכרח בכך. במיוחד ראוי לזכור כי שימוש במומחה מעין זה כרוך בהוצאה כספית ניכרת בפני עצמה.

(התנגדות לתיקון פירוט בבקשת פטנט מס' 149567  Schwartz Pharma AG נ'  טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (מיום 16.11.2010))

0

בחינה במסלול מהיר ב-USPTO – נדחת עד להודעה חדשה

פיילוט חדש שהיה אמור להתחיל היה אמור לאפשר למבקשי הפטנט לבחור בין שלושה מסלולים: בחינה רגילה, בחינה מהירה ובחינה מעוכבת. המסלול המהיר היה אמור להתחיל כבר בחודש מאי.
ברם, ביום שישי הודיע רשם הפטנטים האמריקאי, דיוויד קאפוס, כי בעקבות קיצוצי תקציב משמעותיים פיילוט זה נדחה. כמו כן, הוקפאו כלל גיוסי כוח האדם ונאסרה עבודה בשעות נוספות.
0

סוגיית הפרה משותפת תישמע בהרכב מלא של ערכאת הערעור הפדראלית

ערכאת הערעור הפדראלית תדון מחדש ובהרכב מלא (en banc) בסוגיה של הפרה משותפת (Joint Infringement) אשר עלתה בפסק הדין Akamai Technologies, Inc. v. Limelight Networks, Inc. (Fed. Cir. 2010).
. בית המשפט הציב לעצמו את השאלה הבאה:

If separate entities each perform separate steps of a method claim, under what circumstances would that claim be directly infringed and to what extent would each of the parties be liable? 

בפסק הדין ההוא, נקבע כי בכדי לבצע הפרה משותפת של פטנטים על שיטות, נדרש כי ביצוע של כל השלבים צריך להתבצע על ידי יישות אחת או בהכוונתה. בעניין זה נקבע, כי הכוונה של הישות צריכה להיות על ידי יחסי שליחות או התחייבות חוזית לבצע את הצעד שבשיטה, ולא די בעידוד כללי. 
לאחרונה, ניתן פסק דין נוסף בסוגיה של הפרה משותפת ושם קראה דעת המיעוט לדיון בהרכב מלא בסוגיה זו. 
(מקור: Patently-O)
עדכון (27.5.11): דיון נוסף בהרכב מלא נקבע בתיק נוסף (McKesson Technologies Inc. v. Epic Systems Corp., (Fed. Cir. 2011) (ההחלטה לקיום הדיון). בתיק זה נקבעו שתי סוגיות לדיון: הראשונה, במצב בו שתי יישויות מבצעות צעדים שונים של תביעת שיטה, מהן הנסיבות המקימות חבות בגין הפרה ליישויות אלו או לצד שלישי. הסוגייה השנייה שהוצבה נוגעת לשאלה האם מהות היחסים בין היישויות (ספק שירות – משתמש, רופא-מטופל וכדומה) משפיעה על שאלת ההפרה.
מדובר בתיק נוסף העוסק באותה מטריה של הפרה משותפת, ומשכך סביר כי התיקים ידונו ויוכרעו יחדיו.
0

פסיקה: אין זכות יוצרים ברעיון להאיר מזרקה

מה מידת הפירוט הנדרשת בכדי שרעיון יזכה לביטוי הראוי להגנת זכות היוצרים

זו השאלה שניצבה במרכזו של פסק דין חדש מבית משפט השלום בהרצליה, ועל אף שלא ניתנה לשאלה זו תשובה כללית ודוקטרינרית, בית המשפט הכריע כי במקרה זה לא קמה זכות יוצרים.
התביעה סבבה סביב פסל שניצב באגם בפארק גני יהושוע. התובע, אשר טייל במקום, סבר כי כדאי יהיה להאיר את הפסל בתאורה אדריכלית אומנותית. הוא פנה לחברה המתחזקת את הפארק והציע רעיון זה בפגישה עם מנכ"ל החברה. לאחר הפגישה, שלח הצעת מחיר לביצוע הפרויקט, אך החברה לא נענתה להצעתו.
לאחר זמן מה, התברר לתובע כי הפסל המדובר הואר בתאורה פרי עיצובו של גיל טייכמן, ומכאן התביעה שהוגשה בגין הפרתה של זכות היוצרים של התובע.
בית המשפט דחה חלק מגרסתו העובדתית של התובע, לפיה הציג מצגת מפורטת שכללה בחירה של שלושה צבעים וסידורם. זאת, כיוון שהצעת המחיר שנשלחה היתה כללית בהרבה, הציעה חלופות כלליות וכלל לא התייחסה לפרטים נטענים אלו. בנוסף, הצעת המחיר ציינה כי העבודה כוללת:

"תכנון ועיצוב תאורה אדריכלית הכולל: גיבוש רעיון ופרוגראמה, צילומי שטח והדמיות, תכניות למכרז/לביצוע…"

כיוון שכך, בית המשפט התקשה לקבל את גרסתו של התובע לפיה כבר גיבש רעיון והציג אותו לנתבעת.
במצב דברים זה, כל שנותר הוא הרעיון שהוצג והצעת המחיר. בית המשפט קבע כי זכות יוצרים אינה חלה על רעיון (ראו: סעיף 5 לחוק זכות יוצרים). עקרון זה, הוא עיקרון יסוד בדיני זכויות היוצרים, העומד בבסיס האיזון שבהענקת הבעלות על היצירה. בית המשפט הבהיר:
"אכן, דווקא במקרה דנא יש כדי להבהיר הבהר היטב את הגיונו וחשיבותו של עקרון-יסוד זה.
טול, למשל, את הדוגמאות הבאות: פלוני מהלך לו להנאתו בפארק, בעיר ובכפר. אגב הילוכו כאמור צצים בראשו רעיונות יצירתיים מופלאים. את המזרקה שבפארק רואה הוא בעיני רוחו כמוארת באור נגוהות, בצבעים ייחודיים ומתחלפים, המתאימים לצבעים השולטים בפארק באור היום; את גורד השחקים שבעיר מתאר הוא לעצמו כצבוע בשלל גוונים בצירוף ייחודי, המתאים במיוחד בצירופיו ובדוגמאותיו לסביבתו האורבאנית של המבנה; את הבית שבכפר רואה הוא בדמיונו כבית קפה כפרי, המעוצב בסגנון אדריכלי התואם להפליא את סביבתו הכפרית.
לשיטת התובע, על מנת שאותו פלוני יוכל לכבול מבחינה משפטית את בעל הנכס הרלוואנטי, די לו לפלוני לשלוח לבעל הנכס הצעת מחיר לאקונית, לביצוע הגיונות-ליבו, או לחילופין או בנוסף להציג את מחשבותיו ורעיונותיו באמצעות מצגת מחשב פשוטה. מעת שפלוני ינהג כך, בעל הנכס לא יוכל יותר לבצע תכנית עבודה כלשהי, המבוססת על רעיון דומה, אלא אם כן ישלם לפלוני טבין ותקילין בעבור השימוש ב"זכות יוצרים" בגין הרעיונות שהגה.
פשיטא, שהדברים אינם מתקבלים על הדעת, וזהו בדיוק הטעם בסיוג זכות יוצרים לעניין רעיונות. זכות יוצרים אינה מגבילה שימוש ברעיונות, שכן הגבלה כזו הינה בבחינת גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה. היא מהווה הגבלה מופרזת על חופש הפעולה של הפרט והציבור, ומקומה לא יכירנה בחברה המודרנית."
עוד קבע בית המשפט, בבחינת מעבר לדרוש, כי מי שתכנן את התאורה בסופו של יום – ואשר פעל מטעמה של העירייה ולא של הנתבעת – לא נחשף לרעיונו של התובע. משכך, אף מטעם זה לא יכולה להיות הפרה של זכות היוצרים, אשר מעניקה הגנה מפני העתקה של היצירה, ולא נותנת מונופולין כללי עליה המונע הגעה בלתי תלויה לאותה היצירה. 
מטעמים אלו, בית המשפט דחה את התביעה, וחייב את התובע בהוצאות ובשכר טירחת עורך דינה של הנתבעת בסך 10,000 ש"ח.
פסק דין זה עומד בסתירה לפסק דין אחר שניתן לאחרונה ביחס לקיומה של זכות יוצרים על רעיונו של מר זיסו. לטעמי, אין ספק כי פסק דין זה הוא הנכון מבין השניים.
7

פוסט אורח: הערת פסיקה: התנגדות לבקשת פטנט מס' 136482 תרכובות ברום נ' Albermarle Corporation USA – חלק שני

הערת המערכת: רשומה זו הינה החלק השני של הערת הפסיקה. החלק הראשון של הערת פסיקה זו דן בזכות התיקון של בקשת פטנט להיות בקשה לפטנט מוסף, וכן בשימוש בנימוק של "טוהר הפנקס" כטענה הגנתית ולאו דווקא טענה התקפית.

בסמוך להגשת ההתנגדות, עוד בטרם תידון זו לגופה וקודם להגשת ראיות הצדדים, עתרה המתנגדת לדחיית הבקשה לפטנט על הסף, מהעילה שקיבולה היה שלא כדין. זאת, בשל פגמים היורדים לשורש ההליך שנפלו לשיטתה בבחינת הבקשה.
הטענות שהעלתה המתנגדת לעניין זה היו בחלקן עקרוניות ובחלקן כאלו הנוגעות פרטנית למבקשת ולהתנהלותה באותו מקרה מול הרשות.
הטענות העקרוניות עסקו ביחס בין שני מוסדות אידיוסינקרטיים ושנויים במחלוקת במידה רבה, כל אחד מהם תוצר של שיטת משפט אחרת: ההסדר הקבוע בסעיף 17(ג) לחוק הפטנטים הישראלי, ובקשת המשך או המשך-בחלקה המעוגנת בדין האמריקאי.

סעיף 17(ג) לחוק – סדר בחינה מקוצר
סעיף זה, שהוסף לחוק במסגרת תיקונו בשנת 1995, מאפשר למבקש שבחר בכך להאיץ את הבחינה וזאת בהסתמך על הליכים שקוימו בפני רשות זרה לגבי אותה אמצאה, אשר הבשילו לכדי פטנט שם. עם מילוים של התנאים המפורטים בו, קמה חזקה עובדתית לטובת המבקש כי בקשתו עומדת בדרישות החוק המהותיות: חידוש, התקדמות המצאתית, אחידות, דיות התיאור ותביעות לא חומדניות – הקבועות בסעיפים 4, 5, 8, 12 ו-13 לחוק, בהתאמה.
הרציונל העומד ביסוד ההסדר הוא שאם אותה רשות המוחזקת כנוהגת הקפדה יתרה בבחינותיה מצאה לנכון להעניק פטנט בגין בקשה שתבעה אמצאה זהה, אזי סביר להניח שבדיקה חוזרת מקומית תוביל למסקנה דומה ועל-כן אפשר בעצם לוותר עליה. עם זאת, יש לשים לב כי חזקה זו ניתנת לסתירה; בפרט, על-פי סעיף 17(ד) לחוק, לרשם וכן לממונה על הבוחנים או סגנו שמור שיקול-דעת שלא לקבל את הבקשה, במקרה שבו ישנן ראיות המפריכות את הנחת הכשירות האמורה, או מכל "טעם מיוחד אחר". עוד חשוב לזכור כי החלת הנוהל המזורז אינה פוטרת את הבקשה מעמידה בדרישות מהותיות נוספות המנויות בסעיפי החוק האחרים, כגון סעיפים 2, 3, 7 ו-9 לחוק.
יש להעיר כי מדובר בהסדר חריג שאין לו אח ורע בעולם, בין אם משום שיתר המדינות כנראה ששות הרבה פחות "להפריט" או "לאצול" סמכות ריבונית מעין זו לפקידיה של מדינה או רשות שיפוט אחרת, ובין אם בשל מתח אפשרי עם הוראת סעיף 4bis לאמנת פאריס, המחייבת את המדינות החברות לכיבוד העיקרון בדבר עצמאות הפטנטים שנתקבלו עבור אותה אמצאה במדינות שונות.
הדבר אולי הקרוב ביותר לכך מצוי בדין האוסטרלי, שבצד בחינה רגילה (Standard) מקנה ברירה הקרויה Modified Examination, במסגרתה יכול מבקש לפטור עצמו מהדרישות הצורניות – אחידות, דיות התיאור, היקף התביעות וניסוחן – ומהן בלבד, במידה והגיש פירוט זהה לפטנט מקביל שהוענק לו בארה"ב, קנדה, ניו-זילנד או מדינה חברה באמנת הפטנטים האירופית.
נקודה נוספת וחמקמקה לגבי הסעיף, שגם בה לא תמיד מדקדקים מספיק, היא הדרישה לקשר של דין קדימה שבסעיף-קטן (1), אשר ראוי להתעכב על נוסחו המלא:

(1) המבקש הגיש בקשה למתן פטנט על אותה אמצאה (בסעיף זה – בקשה מקבילה) וקיבל את הפטנט, במדינה ששמה מופיע ברשימה שפרסם הרשם ברשומות (בסעיף זה – פטנט מקביל), ונתקיים אחד מאלה:
(א) עבור בקשת הפטנט בישראל נדרש כדין דין קדימה, מכוח הבקשה המקבילה, לפי סעיף 10;
(ב) עבור הבקשה המקבילה נדרש, על פי הדין החל עליה, דין קדימה מכוח בקשת הפטנט בישראל;
(ג) עבור בקשת הפטנט בישראל נדרש כדין דין קדימה מכוח בקשה אחרת להגנה שהוגשה במדינה החברה, ומכוחה של הבקשה האחרת נדרש דין קדימה עבור הבקשה המקבילה, על פי הדין החל עליה;

הדין צופה אם כן שלושה מצבים אפשריים לקיום קשר של דין קדימה:
– מצב א: הבקשה בישראל תובעת דין קדימה מהבקשה המקבילה.
– מצב ב: הבקשה המקבילה תובעת דין קדימה מהבקשה בישראל.
– מצב ג: הן הבקשה בישראל והן הבקשה המקבילה תובעות דין קדימה מבקשה שלישית.
נכון להיום, רשימת המדינות ורשויות הבחינה שסעיף 17(ג) חל לגביהן כוללת את אוסטריה, אוסטרליה, ארצות הברית, גרמניה, דנמרק, הממלכה המאוחדת, הפדרציה הרוסית, יפן, משרד הפטנטים האירופאי, נורווגיה, קנדה ושבדיה.
בנדון דידן, הבקשה בישראל תבעה דין קדימה מבקשת המשך-בחלקה שהוגשה בארה"ב, כלומר הוא נפל כביכול בגדרו של מצב א.
בהמשך הרשימה עוד יורחב הדיבור על סוגיה זו.

בקשת המשך/המשך-בחלקה
המוסד של בקשת המשך (Continuation) או בקשת המשך-בחלקה (Continuation-in-Part, ובקצרה CIP) נועד לשמש למטרות דומות לאלו של פטנט מוסף, אולם הוא נושא כמה מאפיינים ייחודים לדין האמריקאי. מדובר בבקשה המבוססת על בקשה קודמת בארה"ב תוך תביעת דין קדימה ממנה, המוגשת בידי אותם ממציאים או חלק מהם, ומכסה היבטים אחרים או נוספים של האמצאה או שיפורים שלה.
בניגוד גמור לאמנת פאריס התוחמת את מסגרת הזמן שבמהלכה ניתן לתבוע דין קדימה מבקשה קודמת לתקופה בת 12 חודשים, המגבלה היחידה שמציב לעניין זה 35U.S.C. §120 היא שבקשת ההמשך הוגשה בטרם הוזנחה הבקשה הקודמת או הפכה לפטנט, או לפני שנסתיימו ההליכים בנוגע לבקשה הקודמת או לבקשה הזכאית גם כן ליהנות מתאריך הבכורה שלה.
בבקשת המשך ניתן לכלול תביעות חדשות אך על התיאור להיות זהה לזה שבבקשה המקורית. הוספת חומר חדש לתיאור הבקשה המקורית מתאפשרת רק במסגרת בקשת המשך-בחלקה, תוך חזרה על חלק ניכר ממנו.
עם זאת, דומה כי התמריץ העיקרי להגשת בקשות המשך נעוץ דווקא בכללים הדיוניים ובנהלי הבחינה האמריקאיים, לפיהם דחייתה של תביעה מסוימת במהלך הבחינה הופכת חלוטה עם הישנותה (final rejection), כך שההליך מגיע על-פי-רוב לקיצו הרשמי בתום שני "סיבובים" בלבד של דוח לגופו של עניין (Office Action on the merits). במקרה כזה, שהוא כאמור גם פרדיגמטי, הגשת בקשת המשך מאפשרת אפוא את המשך ההתדיינות מול משרד הפטנטים סביב אותן תביעות שבמחלוקת, או לחלופין הרחבות חזית שטרם מוצו.
יצוין כי מאז 8 יוני 1995 קיים מסלול מיוחד לצורך התמודדות עם דחייה סופית, בדמות בקשה להמשך הליכים (Request for continued examination, ובקצרה RCE).

העלילה מסתבכת – חוזר רשם מ.נ. 33
נקל להבין אפוא כי המפגש בין שני בנים חורגים אלו לדיני הפטנטים, זר ומוזר ככל שייראה על-פניו, היה גם במידה רבה בלתי נמנע, שכן הבקשה המקבילה בארה"ב לא פעם אינה הופכת לפטנט אלא לאחר הגשתה כבקשת המשך, פעם אחת או יותר. אך מה אם הפטנט האמריקאי המקביל נבע מבקשת המשך-בחלקה – הכוללת ומן הסתם גם תובעת תוספות שלא נכללו במקור, לא כל שכן בבקשה הישראלית – האם עדיין ניתן להחיל לגביו את הנוהל המעוגן בסעיף 17(ג) לחוק?
באופן מפתיע, התשובה שניתנה לשאלה זו במסגרת חוזר רשם מ.נ. 33 (בסעיף 6.ג. בו) היתה חיובית.
המתנגדת במקרה דנן ביקשה לערער על תקפותה של הנחיה מינהלית זו, בהעלאת טענות שונות באשר לאופן הבחינה של בקשות CIP על-ידי משרד הפטנטים האמריקאי, שיש בו לכאורה כדי לחתור תחת הרציונל שביסוד סעיף 17(ג) לחוק. כך, למשל, נטען כי מכוח תאריך הבכורה של הבקשה ההורה, לא נבחנים החידוש וההתקדמות ההמצאתית בבקשת ההמשך לעומת פרסומים בתקופת הביניים שבין תאריך ההורה ותאריך ההגשה, וגם לא לעומת הבקשה ההורה עצמה שאפשר שפורסמה בינתיים.
ייאמר לזכותה של המתנגדת, כי הבקשה אותה בחרה לתקוף היוותה מקרה בוחן מצוין, כפי שעולה מאילן היוחסין המסועף שבדף השער של פטנט US 6218584 – היא תבעה דין קדימה מבקשת המשך-בחלקה של בקשת המשך-בחלקה של בקשת המשך-בחלקה של 3 בקשות, האחת מהן בעצמה בקשת המשך-בחלקה, ואחת אחרת מהן שגם הפכה לפטנט היתה בקשת המשך של בקשה שהפכה אף היא לפטנט.
יתרה מכך, גם כשנשאלה על כך במפורש, השיבה המבקשת לבוחנת כי הבקשות הקודמות בשרשרת אינן רלבנטיות – הצהרה שקשה ליישבה עם מהותה של בקשת ההמשך-בחלקה, ושאולי אף עולה כדי מסירת פרט מטעה כמשמעותו בסעיף 18ג לחוק, העלולה להוביל לקיצור, ביטול, הפקעת או אי-מתן הפטנט.
אלא שהרשם לא התרגש מטענות המתנגדת ופסק כי אינו רואה לנכון להחריג את הפטנטים הנובעים מבקשת CIP מתחולת הסעיף. אגב כך הוא בחר לצטט בהסכמה התבטאות של בית-המשפט המחוזי בפרשת המגילות הגנוזות, לפיה חזקת שוויון הדינים בכל הקשור לקניין רוחני אינה פיקטיבית אלא משקפת את המציאות עקב הרמוניזציה בינלאומית – אמירה שאינה עומדת במבחן הביקורת או המציאות אפילו לא ביחס לאותה פרשה עצמה.
יחד עם זאת, החשש מהחמצת בקשה הורה אחת או יותר כפרסום קודם רלבנטי הניעוֹ לקבוע הנחיה מינהלית חדשה ולעגנה בחוזר רשם מ.נ. 58 שהופץ עם מתן ההחלטה בבקשת הסף, ולפיו:

"בקשה שהוגשה בישראל תוך תביעת דין קדימה מבקשת המשך או המשך בחלקה תחייב הודעה ללשכה אודות תאריכי הפרסום של הבקשות בשרשרת בקשות ההמשך או בקשות המשך בחלקן.
במידה ועל סמך אחת הבקשות בשרשור הוגשה בקשה בישראל, יש להודיע ללשכה את מספרה."

האמנם בכך הסתיימו כל התלאות ובאו אל פתרונן?

סעיף (4C.(4 לאמנת פאריס – החייאת תאריך הבכורה
סעיף זה, שלמרבה הצער אף הוא נוטה לחמוק מעיניהם של רבים וטובים כפי שיתברר מיד, למרות שהשלכותיו עשויות להיות קריטיות לעניין עצם תוקפה של תביעת דין הקדימה, קובע כדלהלן

"(4) A subsequent application concerning the same subject as a previous first application within the meaning of paragraph (2), above, filed in the same country of the Union shall be considered as the first application, of which the filing date shall be the starting point of the period of priority, if, at the time of filing the subsequent application, the said previous application has been withdrawn, abandoned, or refused, without having been laid open to public inspection and without leaving any rights outstanding, and if it has not yet served as a basis for claiming a right of priority. The previous application may not thereafter serve as a basis for claiming a right of priority."

ובמילים פשוטות, מה שהסעיף בא לומר הוא שהזכות או היכולת ליהנות מדין הקדימה היא חד-פעמית, במובן זה שאם לאחר הגשת הבקשה הראשונה הוגשה באותה מדינה בקשה עוקבת באותו נושא, אזי הבקשה המאוחרת לא תוכל לבסס תביעת דין קדימה, זולת אם הבקשה הקודמת הוסרה, נזנחה או סורבה, מבלי שפורסמה ברבים ומבלי להותיר כל זכויות, ואם לא שימשה כבסיס לתביעת דין קדימה. כלומר, על-מנת שהבקשה העוקבת תוכל לבסס תביעת דין קדימה ברת-תוקף, הבקשה הקודמת צריכה להיות בטלה מדעיקרא, כאילו מעולם לא היתה ולא נבראה.
מדובר בפרקטיקה די מקובלת, בין בידי ממציאים שבמהלך השנה מהגשת הבקשה הראשונה לא עלה בידם לגייס מימון מספיק ובין בידי חברות המבכרות לשמור על סודיות הטכנולוגיה אך במקביל רוצות להיות מוכנות על כל צרה שלא תבוא. הפעולה של הגשת הבקשה החדשה תוך הזנחת הבקשה הקודמת מכונה re-filing או revival of the priority date.
חרף זאת, בסעיף 10(א)(1) לחוק לא בא זכרה, במסגרת התייחסותו לריבוי בקשות קודמות באותו נושא:

10. (א) הגיש בעל אמצאה בקשת פטנט בישראל על אמצאה שכבר הגיש עליה, הוא או מי שקדם לו בזכות בעלות, בקשה קודמת לפטנט במדינה חברה (להלן – בקשה קודמת), רשאי הוא לדרוש כי לענין הסעיפים 4, 5 ו-9 יראו את תאריך הבקשה הקודמת כתאריך הבקשה שהוגשה בישראל (להלן – דין קדימה), אם נתמלאו כל אלה:
(1) הבקשה בישראל הוגשה תוך שנים עשר חודש לאחר הגשת הבקשה הקודמת, ואם הוגשו יותר מבקשה קודמת אחת לאותו ענין – לאחר המועד שבו הוגשה המוקדמת שביניהן;

ומכאן, בחזרה לנפלאות הדין האמריקאי –
כזכור, בקשת המשך או המשך-בחלקה מוגשת בטרם הוזנחה הבקשה ההורה, כאשר זו האחרונה אף משמשת בסיס לתביעת דין קדימה של בקשת ההמשך/המשך-בחלקה ממנה.
נפקותו של סעיף (4C.(4 לכך היא אם כן ברורה: בקשת המשך, בהגדרה, היא אינה "הבקשה הראשונה" לאותו עניין, שכן תיאורה נכלל במלואו כבר בבקשה ההורה שאת תאריכה היא מבקשת לנצל; מכאן שתביעת דין קדימה מבקשת המשך, למצער במדינות המקיימות את אמנת פאריס ככתבה וכלשונה (היינו, בכולן מלבד ארה"ב…) היא חסרת כל תוקף!
בפרט, אין נפקא מינה לעניין זה אם הבקשה ההורה או אחת מקודמותיה בשרשור פורסמו עובר להגשת בקשת ההמשך. הללו יהוו בכל מקרה פרסום קודם לעומת הבקשה בישראל, שתאריכה הקובע יידחה למועד הגשתה בפועל.
לכל היותר, ביחס לבקשת המשך-בחלקה, ניתן יהיה אולי לבסס תביעת דין קדימה על החומר החדש שלא תואר בבקשה ההורה. אם כי, באופן טיפוסי, מדובר בתוספות פעוטות למה שמהווה כאמור חזרה על התיאור המקורי או חלק ניכר ממנו. דין כל חזרה כזו זהה לזה של בקשת המשך רגילה – אין היא יכולה להקים תביעת דין קדימה ברת-תוקף.
אולם אם כך הדבר, האם יש עוד מקום לומר, כי התנאי להחלת סעיף 17(ג) שקובע סעיף-קטן (1) בו מתקיים, שעה שדין הקדימה הנתבע אינו תקף כלל ביחס לחלקה הארי של הבקשה?

סעיף 17(ג) ובקשות המשך/המשך-בחלקן – מתי בכל זאת כן?
כאמור, סעיף-קטן (1) המצוטט לעיל עוסק בשלושה סוגי קשר של דין קדימה שייתכנו בין הבקשה בישראל והבקשה המקבילה. המסקנה המתחייבת לאורו של סעיף (4C.(4 לאמנת פאריס היא כי תחולת סעיף 17(ג) נשללת קטיגורית ביחס למצב א, שכן אמנם "נדרש" דין קדימה עבור הבקשה בישראל, אך לא "כדין"; התאריך הקובע במקרה כזה הוא תאריך ההגשה בישראל ולא תאריך הבקשה המקבילה. שאלה פתוחה היא אם ניתן לחלופין להחיל את הוראות חוזר רשם מ.נ. 70 במקרה כזה. אף שבניסוחו המקורי השיב על כך החוזר לכאורה בחיוב, הרי שתיקונו המסורבל – המתבסס בין היתר על הנחה שניתן להרהר אחריה, לפיה כאשר הבקשה הראשונה מוגשת כבקשה בינלאומית (PCT), שלביה הלאומיים אינם תובעים מכוחה דין קדימה – נראה כשולל זאת.
מה באשר לשני המצבים האחרים?
מצב ב המתייחס לבקשה מקבילה התובעת דין קדימה מן הבקשה בישראל – ואשר לגביו דומה כי בכל הקשור לבקשות המשך או שרשור שלהן השאלה כלל אינה מתעוררת – אינו טומן בחובו קשיים מיוחדים, ככל שבתיאור הבקשה המקבילה לא נכללו לכתחילה תוספות שלא בא זכרן בבקשה המקורית שהוגשה בישראל; אחרת, על-מנת לנצל את ההסדר באופן שאינו מעמיד בספק את תוקף הפטנט, יש לכלול את התוספות מבעוד מועד בטרם פורסמו בבקשה הישראלית בדרך של תיקון הפירוט, בקשה לפטנט מוסף, או במסגרת שלב לאומי בנסיבות מתאימות.
כוחם של דברים אלו יפה בשינויים המחויבים גם ביחס למצב ג, ככל שהבקשה ממנה נתבע דין הקדימה בישראל ובמקבילה, היא "הבקשה הראשונה" לאותו ענין במובן סעיף (4C.(4 לאמנת פאריס.
יושם אל לב כי על-פי סעיף-קטן (1), בכל הנוגע לבקשה המקבילה ולדין הקדימה שהיא תובעת, הרי שתקפותו נבחנת לא במשקפי האמנה כי אם "על פי הדין החל עליה", דהיינו הדין המדינתי; משמע, שאם הדין האמריקאי מכיר בתביעת דין קדימה בידי בקשת המשך/המשך-בחלקה על אף ולמרות האמור באמנת פאריס, אזי גם מבחינת סעיף 17(ג) לחוק מתקיים אותו קשר של דין קדימה הנדרש לצורך החלתו.
בהקשר זה לא יהיה זה למותר להטעים כי סעיף (4C.(4 לא פורש באופן אחיד בדין הפנימי לרבות בחקיקה הקולטת של המדינות החברות: כך, בעוד הדין האמריקאי הנהיג משטר ייחודי גמיש ולמעשה מנוגד לו, החוק הישראלי כאמור מתעלם ממנו ואילו אמנת הפטנטים האירופית משמרת את כפל המשמעות הגלומה בו (סעיף 87 EPC), חוק הפטנטים האנגלי מאמץ את הפרשנות המחמירה יותר ולפיה החיאת תאריך הבכורה תהא תקפה אך ורק אם הבקשה העוקבת הוגשה באותה מדינה בה הוגשה הבקשה הראשונה ((.Patents Act, 1977, c. 37, §5(3)(a) (Eng).

0

חג פסח שמח

ולכבוד החג, מדגם אחד:

השרטוט לקוח ממדגם אמריקאי מספר 241,398 שניתן בשנת 1976.
חג שמח.

תגיות:
1

פסיקה: הפרת פטנט במשותף – רק על ידי יד מכוונת אחת

פסק דין של ערכאת הערעורים הפדראלית חוזר על ההלכה (בה דנתי בעבר) כי בכדי להפר תביעה של תהליך יש לבצע את כל השלבים של התהליך על ידי יישות אחת או על ידי מי שמונחה ונשלט על ידי היישות הזו. דרישה זו מחייבת את עורכי הפטנטים לדאוג לניסוח הולם של תביעות הפטנט, שכן ייתכנו מצבים בהם הפטנט לא יוכל להיות מופר כלל.
כך קרה במקרה שהגיע לפתחו של בית המשפט הפדראלי לערעורים. פטנט אמריקאי שמספרו 6,757,898 מגדיר, בתביעה 1, את המונופולין עליו הוא משתרע באופן הבא:

A method of automatically and electronically communicating between at least one health-care provider and a plurality of users serviced by the health-care provider, said method comprising the steps of: 

initiating a communication by one of the plurality of users to the provider for information, wherein the provider has established a preexisting medical record for each user; 

enabling communication by transporting the communication through a provider/patient interface over an electronic communication network to a Web site which is unique to the provider, whereupon the communication is automatically reformatted and processed or stored on a central server, said Web site supported by or in communication with the central server through a provider-patient interface service center; 

electronically comparing content of the communication with mapped content, which has been previously provided by the provider to the central server, to formulate a response as a static or dynamic object, or a combined static and dynamic object; and 

returning the response to the communication automatically to the user's computer, whereupon the response is read by the user or stored on the user's computers 

said provider/patient interface providing a fully automated mechanism for generating a personalized page or area within the provider's Web site for each user serviced by the provider; and 
said patient-provider interface service center for dynamically assembling and delivering custom content to said user.
כפי שניתן להתרשם, הצעד הראשון אינו צעד המבוצע על ידי המערכת עצמה, אלא על ידי המשתמשים במערכת זו. כיוון שכך, ומאחר והמשתמשים אינם מחוייבים לבצע צעד זה, לא ניתן לומר כי מי שמפעיל את המערכת מבצע בעצמו או מנחה/שולט באחרים לבצע את הצעד הראשון. מכאן, שאין הפרה של שיטה זו. בית המשפט הדגיש כי לא די בעידוד (inducement) של המשתמשים לבצע את הצעד המפר. מתן אפשרות גישה, לכשעצמה, אין בה די בכדי לקבוע שליטה/הנחייה (direction or control).
בית המשפט הוסיף והדגיש כי התוצאה במקרים כאלו היא קשה, אך מוצדקת. נקבע, כי בניגוד לדיני הנזיקין, שם מעוולים במשותף נחשבים כמי שעיוולו אף בהעדר שיתוף פעולה או יד מכוונת אחת, הרי שבפטנטים בעל הפטנט הוא שמגדיר את תחום המונופולין שלו בעצמו תוך שרטוט קווי הגבול בין המותר לאסור. כיוון שכך, יש הצדקה לתוצאה הפוגעת בו, מקום בו הוא יכל להתחמק מהנזק על ידי ניסוח זהיר ונכון של התביעות. זאת, בניגוד למצב בדיני הנזיקין, המתייחסים למצב שבו לנפגע אין כל שליטה על הגדרת העוולה, והשארתו ללא כיס להיפרע ממנו אינה תוצאה צודקת.
עם זאת, דעת המיעוט סברה כי הפסיקה המוקדמת בעניין זה מחייבת וקובעת תוצאה הפוכה. דעת המיעוט קראה לדיון נוסף בפאנל מלא (en banc) בכדי להכריע בסוגיה הזו, שכרגע, לשיטתה, יש לגביה הכרעות סותרות.
(מקור: Patently-O)
0

הממונה על ההגבלים העסקיים אישר הסדר כובל לאכיפת זכויות יוצרים נגד אתרים פיראטיים

הממונה על ההגבלים העסקיים אישר לשורה של מפיקים ומפיצי תוכן לשתף פעולה נגד אתרים המפרים זכויות יוצרים.
בהחלטה שניתנה ביום 11.4.11, נתן הממונה על ההגבלים העסקיים פטור מאישור הסדר כובל להסדר בין שורה של גופים שונים המפיקים ומפיצים תכנים. בין הגופים נמצאות חברות כמו קשת, רשת, הוט, יס, ערוץ 10, צ'רלטון ויונייטד קינג. עניינו של ההסדר הוא הקמת חברה שתעסוק באכיפת זכויות קניין רוחני של הצדדים על פי חוק זכות יוצרים וחוק זכויות מבצעים ומשדרים כנגד אתרי אינטרנט המפרים זכויות אלה באופן משמעותי.
אף שהצדדים להסדר הם מתחרים ישירים האחד של השני, הממונה אישר את ההסדר הכובל, תוך קביעת מגבלות מסוימות, מתוך רצון לאפשר לגופים לפעול במשותף כנגד מפרי זכויות יוצרים סדרתיים. עוד קבע הממונה כי כל מתחרה נוסף שירצה להצטרף למיזם, יוכל לעשות כן, ובלבד ומדובר בגוף שפועל בשוק בתקופת זמן מינימאלית של שנתיים לפחות. החברה שתוקם תוכל לפעול לאיתור ולניטור אתרים כאמור, חשיפת המפעילים של אתרים אלו באמצעים משפטיים, איסוף ראיות והגשת תביעות בנושא.

מטרת דיני ההגבלים העסקיים לעודד תחרות הוגנת בשוק ולמנוע ניצול לרעה של כוחות מונופוליסטים, וזאת בכדי למקסם את התועלת של הצרכן בשוק. דינים אלה אוסרים עריכתם של הסדרים כובלים בין מתחרים שכן אלה עשויים לפגוע בתחרות. עם זאת, היחס בין דיני הקניין הרוחני לבין דיני ההגבלים העסקיים הוא יחס אמביוולנטי, שכן מתן בלעדיות על אמצאה או על יצירה עשויה להעניק כוח מונופוליסטי לבעל הקניין הרוחני. מי שזוכה לזכות בלעדית שכזו, רשאי לסחור ברישיונות או להגביל את מתחריו. חוק ההגבלים העסקיים הישראלי מחריג מפורשות הסדרים ביחס לזכויות קניין רוחני. ובלשון סעיף 3(2):

הסדר שכל כבילותיו נוגעות לזכות השימוש באחד הנכסים הבאים: פטנט, מדגם, סימן מסחרי, זכות יוצרים, זכות מבצעים או זכות מטפחים ובלבד שנתקיימו שניים אלה –
(א) הסדר הוא בין בעל נכס כאמור ובין מקבל זכות השימוש בו;
(ב) אם נכס כאמור טעון רישום על פי דין – שהוא נרשם.

עם זאת, ההסדר שנדון בהחלטה זו הוא אינו הסדר המחורג מכוח החוק. בדומה להסדרי אכיפה אחרים של בעלי זכויות (דוגמת אלו שמבוצעים על ידי אקו"ם ואמי) המדובר בהסדרים שעל פניהם פוגעים בתחרות בשוק אך הם מהווים הסדרים יעילים המקדמים ערכים חשובים אחרים.

ותודה לעו"ד איילת גלעדי על ההפניה.
(ההחלטה בעניין החלטה לפי סעיף 14 לחוק ההגבלים העסקיים , התשמ"ח- 1988 בדבר מתן פטור בתנאים מאישור הסדר כובל להסדר שצדדים לו שידורי קשת בע"מ, די. בי. אס שירותי לווין (1998) בע"מ, הוט מערכות תקשורת בע"מ, ישראל – 10 שידורי הערוץ החדש בע"מ, רשת -נגה בע"מ  אר.ג'י.אי גרופ בע"מ, ענני תקשורת בע"מ, .וי.איי.פי אייבורי וידאו פרודקשנס בע"מ, סרטי יונייטד קינג (1999) בע"מ, דורי מדיה גרופ בע"מ, צ'רלטון בע"מ, זברה זהב תקשורת בע"מ)

2

פיילוט חדש ברשם הפטנטים האמריקאי: בחינת פטנט במסלול המהיר

משרד הפטנטים האמריקאי (USPTO) הודיע על פיילוט חדש לבחינה מהירה של בקשות פטנט. המשרד מתעתד לייצר שלושה מסלולים שונים: הראשון, מסלול מהיר; השני, מסלול רגיל; והשלישי, בחינה מעוכבת.

יריית הפתיחה תהיה ברביעי במאי (4.5.2011) ותאפשר ל-10,000 להגיע למסלול המהיר, לניסיון ראשון.

בחינה במסלול המהיר אמורה להסתיים תוך 12 חודשים לאחר כניסת הבקשה לפטנט למסלול זה. לא, הכוונה אינה בהכרח שתוך 12 חודשים ינתן פטנט, אלא שזכותו של המבקש לבחינה תמוצה בתקופה זו. האירועים שמסמלים את סיום הזכות, ומשכך יחשבו "סיום הבחינה" לעניין זה הם: קיבול הבקשה, דחייה בסטטוס סופי (שמחייב תשלום אגרה נוספת בגין חידוש הבחינה), ערעור על החלטת בוחן או זניחת הבקשה. כםי שבוודאי ברור לכל, עיקר הבקשות יסתיימו עקב דחיות סופיות, ומכאן שהבחינה בהם תוכל להימשך עוד זמן רב. עם זאת, כיום זמן ההמתנה הממוצע עד לקבלת התייחסות של בוחן לבקשת פטנט הוא 24.5 חודשים (נכון להיום, לפי ה-Dashboard), כך שעדיין מדובר בשיפור משמעותי.
בכדי לזכות בבחינה במסלול המהיר, על המבקש לעמוד במספר תנאים מצטברים:

  1. הבקשה צריכה להיות בקשת הפטנט הראשונה שתובעת את ההמצאה (ללא שימוש בדין קדימה) ולא להוות שלב לאומי של בקשת PCT. בנוסף, הבקשה צריכה להיות מלאה וללא חלקים חסרים כבר מראשיתה.
  2. ישנה מגבלה על מספר התביעות: עד 4 תביעות בלתי תלויות, לא יותר מ-30 תביעות בסך הכל וללא תביעות עם תלות מרובה (multiple dependent).
  3. יש להגיש ביחד עם הבקשה לפטנט גם בקשה לבחינה מהירה, יחד עם תשלום האגרה המתאימה. מדובר באגרה נוספת בסך של 4,000 דולר. בשלב זה אין הנחה לממציאים קטנים (small entity), אך על פי ההודעה, המשרד מתכוון להעניק הנחה בסך 50% באגרה למי שזכאי לסטטוס זה.

עוד, יש להדגיש, כי המסלול המהיר אינו רלוונטי למדגמים (Design Patents).

בתחילה, המסלול השלישי (בחינה מעוכבת) לא יהיה זמין. מסתמן כי מסלול זה ייועד למי שמעוניין לדחות את תשלום האגרות, בכדי לאפשר למבקש הפטנט לדחות את ההחלטה האם יש טעם בקבלת פטנט מסיבות כלכליות.

והערה נוספת. גם רשות הפטנטים הישראלית יצאה ביוזמה דומה, אך זולה בהרבה.

(מקור: ההודעה הרשמית; התקנות המוצעות)

1

תביעה ייצוגית נגד גוגל: מפרה זכויות יוצרים

אתמול הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לאישור תביעה ייצוגית כנגד גוגל, וזאת בטענה כי גוגל מפרה זכויות יוצרים של ציבור הסופרים. במסגרת פרוייקט Google Books, שפועל משנת 2004, גוגל סרקה וסורקת מיליוני ספרים, מייצרת העתקים דיגיטליים שלהם ומעלה אותם, לפחות בחלקם, לרשת.
בעוד שחלק גדול מהיצירות שגוגל סורקת מהוות חלק מנחלת הכלל, באשר זכות היוצרים עליהם פגה, גוגל מעתיקה גם ספרים שזכות היוצרים עליהם שרירה וקיימת. זאת, בניגוד לפרוייקטים אחרים, דוגמת פרוייקט גוטנברג ופרוייקט בן יהודה הישראלי שמתמקדים בהנגשת יצירות המהוות חלק מנחלת הכלל.

בעקבות פרוייקט זה, שפועל כבר שנים, הוגשה נגד גוגל תביעה ייצוגית בארצות הברית על ידי אגודת הסופרים בארצות הברית. כזכור, הסדר פשרה שהוצע שם לאחרונה נדחה על ידי בית המשפט.
כעת סופר ישראל דורש להביא את גוגל לבית המשפט בגין פעולותיה במסגרת פרוייקט Google Books בארץ. למיטב ידיעתי, מדובר בבקשה ראשונה לתביעה ייצוגית בישראל העוסקת בהפרה של זכויות יוצרים.

קושי משפטי
מבלי להכיר את פרטי הבקשה, אעיר כי ישנו קושי משפטי להגיש תביעה ייצוגית מכוח חוק תובענות ייצוגיות בגין הפרת זכות יוצרים. חוק זה מגדיר את סוגי התביעה שניתן להגיש כתביעה ייצוגית. בכלל אלו נמצאות תביעות נגד רשות, תביעות נגד מעסיק, תביעות נגד מי שמפלה, תביעות בגין הפרת דיני ההגבלים העסקים, תביעות נגד מבטחים, תביעות בעלות זיקה לנייר ערך (מניה, אג"ח וכיוצ"ב), ותביעות נגד עוסקים בעניינים שבינם לבין לקוחות. בין שלל התביעות הללו, קשה לטעמי למקם תביעה של יוצר נגד מפר זכות היוצרים שלו.

אין זו הפעם הראשונה שכנגד גוגל מוגשת בקשה לתביעה ייצוגית. כך, הוגשה בקשה לאחר הפעלת שירות Google Buzz, וכן הוגשה בקשה לייצוגית בגין גביית יתר ב-Google AdWords. ברם, בבקשות אלו התביעות התבססו על יחסה של גוגל ללקוחותיה (בין אם הם משלמים, במסגרת AdWords, ובין אם לא, במסגרת Buzz). במקרה הנוכחי, התביעה, לטעמי, אינה נכנסת בקלות לתוך אף אחת מהקטגוריות האפשריות בחוק.

(מקור: כלכליסט)

0

פסיקה: נדחתה בקשה לביטול רישום מדגם על אטם גומי

המדגם המדובר

בקשת ביטול שהוגשה בעניין מדגם 31007 שמתייחס לאטם גומי לפרופילי אלומיניום נדחתה. מדובר באטם המשמש לאיטום חלונות ממ"ד.
בין הטענות השונות שהועלו, נטען כי צורת האטם מוכתבת על ידי דרישות פונקציונאליות, ומשכך אינו ראוי למדגם. עוד נטען, כי המדגם נעדר חדשנות ומקוריות וזאת לאור הפרסומים הקודמים.
סמכותו של רשם הפטנטים לדון בבקשה לביטול מדגם מוגדרת בסעיף 36 לפקודת הפטנטים והמדגמים, ולפיה:

"כל אדם מעוניין רשאי לפנות לרשם בכל עת בבקשה לבטל רישום של מדגם בטענה שהמדגם פורסם בישראל לפני תאריך רישומו"

כלומר, עילת הביטול היחידה בה מוסמך הרשם לדון היא טענה בדבר העדר חידוש ומקוריות נוכח פרסום קודם. מכאן, שהטענה בדבר העדר זכאות לרשום עקב היות המדגם מוכתב מדרישות פונקציונאליות לא נדונה וממילא לא הוכרעה.
עם זאת, כב' הפוסק נדרש לשאלת הפונקציה שכן הפקודה שוללת את הגנת המדגם מדבר ש"אינו בעיקרו אלא התקן מכני". לפי ההלכה הפסוקה, אחת ממשמעויות דרישה זו היא כי בבחינת המדגם ובהשוואתו למדגמים אחרים שפורסמו יש לנטרל את אותם החלקים שבמדגם, שצורתם נגזרת מהפונקציונאליות שלהם.

ההכרעה אם מדגם כלשהו מהווה פרסום קודם עבור המדגם הנבחן הינו "מבחן העין". והעין הינה עינו של הצרכן הממוצע. כלומר, מתוך תכלית דיני המדגמים, לאפשר לצרכנים השונים לבחור בין המדגמים השונים, מקום שצרכן היה טועה ומתבלבל בין שני המדגמים, כי אז נלמד שמדובר במדגמים זהים.
לעניין זה, נפסק כי הצרכן הרלוונטי איננו צרכן הקצה, אלא מרכיב החלונות שרוכש את הפרופיל. לקביעה זו ישנה חשיבות מכרעת, שכן מרכיב החלונות מבדיל בין הפרופילים השונים, בעוד שצרכן הקצה יתקשה להבדיל בין פרופילים שונים.

מצא את ההבדלים

עוד נקבע, כי נוכח כמות המדגמים הרשומים בתחום, אשר דומים הם אחד לשני (וראו את התמונות שהבאתי מתוך ההחלטה), יש ליתן חשיבות לפרטים הקטנים ביותר. לעניין זה נקבע:

"מידת הרזולוציה בה נבחנים השינויים, היא כזו המתאימה לאופי המוצר כמו גם למספר המדגמים בתחום.
בענייננו, מדובר בשוק רווי, ועל כן חייב רשם המדגמים להבטיח כי רישומו של מדגם לא ימנע מאחרים לייצר מוצר הממלא את אותה הפונקציה, כל עוד יש בו הבדל עיצובי. חשוב לציין בעניין זה, כי גם מבחן ההפרה בין מוצרים חדשים ובין המדגם הרשום צריך להיעשות באותה רמה של ירידה לפרטים."

בהערת אגב, אציין כי לטעמי יש קושי אינהרנטי בטיעון זה בדבר רזולוצית הבדיקה. נדמה כי במישור הסטטי – מקום בו היקף המדגמים אינו משתנה, יש היגיון רב בטיעון. אך במישור הדינמאי – מקום בו מתווספים עוד ועוד מדגמים, ההיגיון בטיעון זה כושל. אסביר את כוונתי בקצרה.
בהיותי הראשון להגיש מדגם רשום על מוצר כלשהו, אין ספק כי כל דבר שיתקרב לצורתי הייחודית והמקורית יפר את המדגם. בתור דוגמה חישבו על נעלי קרוקס, שצורתם הייחודית אפשרה לכולנו לזהות נעלים אחרות עשויות גומי ובעלות חורים כ"נעלי קרוקס". אך עם חלוף השנים, יוגשו עוד ועוד בקשות למדגם על נעליים כאלו. נמצא כי עצם העובדה שנרשמו מדגמים כירסמה מזכותו הקניינית של בעל המדגם הראשון. ואם כך המצב, האם לא היה ראוי ליתן לו לטעון את טענותיו בטרם זכותו הקניינית תיפגע בצורה כה מהותית?

בסופו של יום, נדחתה הבקשה לביטול המדגם והושתו על מבקשת הביטול הוצאות משפט בסך 30,000 ש"ח.

(בקשה לביטול מדגם רשום מס' 31007 טרמו גומי בע"מ נ' עגמון חברה לייצור מוצרי גומי ופלסטיקה בע"מ (מיום 4.11.11))

0

גוגל רוצה לרכוש פטנטים

עוד מכירת חיסול. אחרי שבשבוע שעבר דיווחתי על מכירת הפטנטים של מודו, היום נודע כי גוגל מתעניינת ברכישת פורטופליו הפטנטים של נורטל. על פי הפרסום, לחברת נורטל הנמצאת במצב של חדלות פירעון יש 6,000 פטנטים ובקשות פטנט שמכסות המצאות מתחומים שונים ובהם טכנולוגיות אינטרנט אלחוטי, רשתות מידע, ספקי שירות אינטרנט, מוליכים למחצה.

עוד פורסם כי המחיר שגוגל הציעה הוא 900,000,000 דולרים. מחישוב מהיר עולה כי פטנט ממוצע נמכר במחיר של 150,000 דולרים.
בהודעה הרשמית של גוגל הודיעה החברה כי החליטה לחזק את פורטפוליו הפטנטים שלה, בכדי להתמודד עם המצב הקיים בשוק של ריבוי תביעות פטנטים. גוגל, שלא חסכה את שבט ביקרותה ממערכת הפטנטים, הצהירה כי היא מעוניינת בפטנטים למטרות אסטרטגיות-הגנתיות.

(מקור: כלכליסט)

0

פסיקה: הסרת התנגדות אינה ערובה כי יינתן פטנט

הליך הבחינה של בקשת פטנט מחולק בעיקרו לשני שלבים. בשלב הראשון, נערכת בחינה על ידי הרשות עצמה. במידה וזו סבורה כי יש מקום ליתן פטנט, דבר קיבולה מפורסם ברבים (ס' 26 לחוק הפטנטים). הבחינה המבוצעת אינה מהווה ערובה לכך שאכן ההמצאה ראויה לפטנט, וחוק הפטנטים אף קובע זאת מפורשות בסעיף 37:

"בחינת הבקשה ומתן הפטנט אינם משמשים ערובה שהפטנט הוא בר-תוקף, והמדינה או עובדיה לא ישאו בשל מתן הפטנט בשום אחריות."

לאחר הפרסום, מחל השלב השני בו לציבור מתאפשר להשיג על מתן פטנט. הגשת התנגדות, אם כן, משרתת את האינטרס הציבורי שלא יינתנו פטנטים על המצאות שאינן ראויות לכך.

המחוקק צפה כי האינטרס הציבורי והאינטרס של מתנגד הפטנט – לא חד הם. כיוון שכך, הסמיך את הרשם הדן בהתנגדות לבקשת פטנט להימנע מליתן פטנט גם כאשר ההתנגדות הוסרה.
בעניין זה, תפקידו של הרשם אינו תפקיד של שופט בהליך אדברסרי טהור, אלא תפקידו ממשיך להיות כמי שאמון על האינטרס הציבורי כי פטנטים ינתנו רק במקום בו הדבר ראוי. עוד ראוי לציין, כי בניגוד לשופט אשר אינו דן בעניינים אשר בעלי הדין אינם חלוקים בהם, הרשם אמון על "טוהר הפנקס" והוא מייצג את האינטרס של שאר הציבור, אשר אינו שותף להליך, אך עשוי להיות מושפע מתוצאותיו.
לעניין זה, השוו את חוק תובענות ייצוגיות, שם הסכמי פשרה בין התובע הייצוגי, אשר, כידוע, מייצג ציבור שלם, ובין הנתבע טעונים את אישורו של בית משפט. בשני המקרים, הגוף השיפוטי מקבל על עצמו את החובה לייצג את האינטרס של אלו שייתכן ואינם זוכים לייצוג הולם.

בהחלטה שניתנה ביום 30.03.11, השתמש כב' סגן הרשם נח שלו שלומוביץ בסמכותו לפי סעיף 34 לחוק הפטנטים וקבע כי אף שההנגדות שם הוסרה בהסכמת הצדדים, אין מקום להעניק פטנט נוכח הראיות שנגלו בפניו.

(החלטה בבקשה לפטנט מס' 147642 בעניין Lilly Icos LLC נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (מיום 30.3.11))

1

הוכרזו העבודות הזוכות בפרס רשות הפטנטים לשנת 2010

רשות הפטנטים פרסמה את הזוכים בפרס הרשות לשנת 2010.

העבודות הזוכות הן:

מקום ראשון – מר דון סוסונוב: "הסכמי Authorized Generics כממשק בין דיני הפטנטים לדיני ההגבלים העסקיים".
מקום שני – גב' יעל שחף (לוי): "הגנה על מידע בתיקי רישום תרופות".
מקום שלישי – מר זאק לרוז: "על התמחות מוסדית: בית משפט לקניין רוחני תעשייתי כמקרה בוחן."

(מקור: אתר הרשות)
(הקול הקורא)

תגיות:
0

1 באפריל: הטכנולוגיה שמאחורי Google AutoComplete

כמיטב המסורת של גוגל, גם השנה הם לא פספסו את הראשון באפריל.

והפעם: גוגל מחפשת עובדים למחלקת ההשלמה האוטומטית שלה. גוגל העלתה דף המסביר את דרישות התפקיד וגם קליפ קצר שבו משוחחים עם אחד מהעובדים במחלקה.

בנוסף, גוגל "חשפה" היום את Gmail Motion – ממשק חדש עם Gmail. די לשימוש בטכנולוגיה המיושנת של המקלדת והעכבר. מעכשיו נדבר עם GMail בשפת הסימנים. מצחיק מצחיק, אבל האמת שמזכיר לעיתים את המהפכה שאפל הביאה לנו עם טכנולוגית ה-Multi Touch.

תגיות: