פסיקה: אין זכות יוצרים ברעיון להאיר מזרקה

מה מידת הפירוט הנדרשת בכדי שרעיון יזכה לביטוי הראוי להגנת זכות היוצרים

זו השאלה שניצבה במרכזו של פסק דין חדש מבית משפט השלום בהרצליה, ועל אף שלא ניתנה לשאלה זו תשובה כללית ודוקטרינרית, בית המשפט הכריע כי במקרה זה לא קמה זכות יוצרים.
התביעה סבבה סביב פסל שניצב באגם בפארק גני יהושוע. התובע, אשר טייל במקום, סבר כי כדאי יהיה להאיר את הפסל בתאורה אדריכלית אומנותית. הוא פנה לחברה המתחזקת את הפארק והציע רעיון זה בפגישה עם מנכ"ל החברה. לאחר הפגישה, שלח הצעת מחיר לביצוע הפרויקט, אך החברה לא נענתה להצעתו.
לאחר זמן מה, התברר לתובע כי הפסל המדובר הואר בתאורה פרי עיצובו של גיל טייכמן, ומכאן התביעה שהוגשה בגין הפרתה של זכות היוצרים של התובע.
בית המשפט דחה חלק מגרסתו העובדתית של התובע, לפיה הציג מצגת מפורטת שכללה בחירה של שלושה צבעים וסידורם. זאת, כיוון שהצעת המחיר שנשלחה היתה כללית בהרבה, הציעה חלופות כלליות וכלל לא התייחסה לפרטים נטענים אלו. בנוסף, הצעת המחיר ציינה כי העבודה כוללת:

"תכנון ועיצוב תאורה אדריכלית הכולל: גיבוש רעיון ופרוגראמה, צילומי שטח והדמיות, תכניות למכרז/לביצוע…"

כיוון שכך, בית המשפט התקשה לקבל את גרסתו של התובע לפיה כבר גיבש רעיון והציג אותו לנתבעת.
במצב דברים זה, כל שנותר הוא הרעיון שהוצג והצעת המחיר. בית המשפט קבע כי זכות יוצרים אינה חלה על רעיון (ראו: סעיף 5 לחוק זכות יוצרים). עקרון זה, הוא עיקרון יסוד בדיני זכויות היוצרים, העומד בבסיס האיזון שבהענקת הבעלות על היצירה. בית המשפט הבהיר:
"אכן, דווקא במקרה דנא יש כדי להבהיר הבהר היטב את הגיונו וחשיבותו של עקרון-יסוד זה.
טול, למשל, את הדוגמאות הבאות: פלוני מהלך לו להנאתו בפארק, בעיר ובכפר. אגב הילוכו כאמור צצים בראשו רעיונות יצירתיים מופלאים. את המזרקה שבפארק רואה הוא בעיני רוחו כמוארת באור נגוהות, בצבעים ייחודיים ומתחלפים, המתאימים לצבעים השולטים בפארק באור היום; את גורד השחקים שבעיר מתאר הוא לעצמו כצבוע בשלל גוונים בצירוף ייחודי, המתאים במיוחד בצירופיו ובדוגמאותיו לסביבתו האורבאנית של המבנה; את הבית שבכפר רואה הוא בדמיונו כבית קפה כפרי, המעוצב בסגנון אדריכלי התואם להפליא את סביבתו הכפרית.
לשיטת התובע, על מנת שאותו פלוני יוכל לכבול מבחינה משפטית את בעל הנכס הרלוואנטי, די לו לפלוני לשלוח לבעל הנכס הצעת מחיר לאקונית, לביצוע הגיונות-ליבו, או לחילופין או בנוסף להציג את מחשבותיו ורעיונותיו באמצעות מצגת מחשב פשוטה. מעת שפלוני ינהג כך, בעל הנכס לא יוכל יותר לבצע תכנית עבודה כלשהי, המבוססת על רעיון דומה, אלא אם כן ישלם לפלוני טבין ותקילין בעבור השימוש ב"זכות יוצרים" בגין הרעיונות שהגה.
פשיטא, שהדברים אינם מתקבלים על הדעת, וזהו בדיוק הטעם בסיוג זכות יוצרים לעניין רעיונות. זכות יוצרים אינה מגבילה שימוש ברעיונות, שכן הגבלה כזו הינה בבחינת גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה. היא מהווה הגבלה מופרזת על חופש הפעולה של הפרט והציבור, ומקומה לא יכירנה בחברה המודרנית."
עוד קבע בית המשפט, בבחינת מעבר לדרוש, כי מי שתכנן את התאורה בסופו של יום – ואשר פעל מטעמה של העירייה ולא של הנתבעת – לא נחשף לרעיונו של התובע. משכך, אף מטעם זה לא יכולה להיות הפרה של זכות היוצרים, אשר מעניקה הגנה מפני העתקה של היצירה, ולא נותנת מונופולין כללי עליה המונע הגעה בלתי תלויה לאותה היצירה. 
מטעמים אלו, בית המשפט דחה את התביעה, וחייב את התובע בהוצאות ובשכר טירחת עורך דינה של הנתבעת בסך 10,000 ש"ח.
פסק דין זה עומד בסתירה לפסק דין אחר שניתן לאחרונה ביחס לקיומה של זכות יוצרים על רעיונו של מר זיסו. לטעמי, אין ספק כי פסק דין זה הוא הנכון מבין השניים.

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.