ארכיון ל מאי, 2011

1

פסיקה: מעכשיו, יהיה קשה יותר להוכיח inequitable conduct

ערכאת הערעור הפדראלית דנה בהרכב מלא (en banc) באחת מטענות ההגנה הפופולאריות ביותר: התנהלות לא הגונה (inequitable conduct). הגנה זו נובעת מדיני היושר (equity), בדומה למניעות, השתק או שיהוי. הגנה זו שמה דגש לא על התנהלותו של מפר הפטנט למול הזכות המשפטית, אלא על התנהלותו של בעל הפטנט בהשיגו את הזכות הזו. במהותה, ההגנה קובעת כי התנהלות לא ראויה תמנע מבעל הפטנט להינות מפירות התנהלותו, קרי הפטנט.

ראוי לשים לב, מדובר בטענה מחרבת פטנטים. כלומר, בניגוד לטענה כי תביעה זו או אחרת אינה חדשה או נעדרת התקדמות המצאתית, שמשמעותה כי תביעה זו תתבטל, כאן די לנו בהתנהלות לא הגונה ביחס לתביעה אחת כלשהי בכדי למנוע את יכולת האכיפה של הפטנט כולו.
בכדי שטענת הגנה זו תתקבל במשפט בגין הפרת פטנט, על הטוען אותה להראות כי בעל הפטנט ביצע תרמית כלפי משרד הפטנטים והסתיר מידע חיוני במהלך בחינת הפטנט. טענת הגנה זו הפכה לכלי שימושי במהלך השנים, ולפי האמור בפסק הדין כ-80% מהליכי ההפרה כוללים גרסה כזו או אחרת שלה. נוכח האמור, בית המשפט החליט להבהיר את הסטנדרטים לפיהם יש לבחון את הטענה, והוא העלה אותם עד מאוד בהחלטה זו.
שתי רגלים יש לה לטענת ההתנהלות הלא הגונה. הרגל האחת, דרישת כוונה – דורשת כי בעל הפטנט ירצה להטעות את משרד הפטנטים. הרגל השנייה, דרישה שהמידע שהוסתר הינו מידע מהותי.
בית המשפט ביטל הלכה קודמת לפיה מדובר בדרישות הקשורות זו בזו, כך שמקום בו המידע מהותי דיו, ניתן להגמיש את דרישת הכוונה. כלומר, מעתה והלאה, אין עוד אפשרות לקבוע התנהלות לא הגונה כאשר ההתנהלות היתה רשלנית כך שהיה על בעל הפטנט לדעת כי עליו לספק את המידע, אלא נדרש שבעל הפטנט רצה בכוונת מכוון להסתיר את המידע.
בית המשפט הוסיף והקשיח את דרישות הגנה זו בקובעו כי אף לעניין מהותיות המידע שהוסתר, אין די כי המידע יהיה קשור לתביעה זו או אחרת בצורה כלשהי, אלא עליו להיות מידע שיש בו כדי לבטל את אחת התביעות. כלומר, אם יתברר כי המידע שהוסתר לא היה משנה את תוצאות הליך בחינת הפטנט, הרי שהגנה זו לא תעמוד. ודוק. אפילו המידע הוסתר בכוונה ובזדון, ומתוך חשש שהדבר יפגע בבחינת הפטנט, בית המשפט לא יכריז כי היה בכך התנהלות לא הגונה. עם זאת, ולאור פסיקת בית המשפט העליון, במקרים קיצוניים ויוצאי דופן, די בהתנהלותו של בעל הפטנט כדי למנוע ממנו לאכוף את הפטנט, וזאת כחלק מהגנת ניקיון הכפיים. דרישה זו, המכונה "but-for" דורשת קשר סיבתי בין העדר קיומו של המידע בפני בוחן הפטנטים לבין קיבול הפטנט כפי שנתבקש. כלומר, על בית המשפט לקבוע כי בוחן הפטנטים היה דוחה לפחות תביעה אחת אילו היה נחשף למידע שהוסתר ממנו.

עוד ראוי לציין, כי ישנן דרישות דיוניות וראייתיות הנגזרות מאופי הטענות המועלות במסגרת טענת הגנה זו. כך, על כתב בי-הדין לפרוט ולדקדק בפרטים הנוגעים לתרמית הנטענת. יתרה מכך, ישנה דרישה ראייתית להוכיח את טענת התרמית  במידה מוגברת, ולא במאזן ההסתברויות, כפי הנהוג במשפט אזרחי בדרך כלל.

ובאשר למקרה הפרטני שנדון, דובר היה במקרה שעשה גלים בעולם הפטנטים. בית המשפט קבע שהעובדה שלא חשפו בפני רשם הפטנטים האמריקאי את התכתבויות עם משרד הפטנטים האירופאי (EPO) שנגעו לאחד מפרטי הידע הקודם, הצדיקה למנוע את אכיפת הפטנט.
למדקדקים בפרטים אוסיף, כי ניתן תצהיר למשרד הפטנטים האמריקאי, ובו נטען אודות האופן בו בעל מקצוע מיומן היה קורא פטנט מאן דהוא. לימים התברר, כי למשרד הפטנטים האירופאי בעל הפטנט מסר, בהזדמנות אחרת, ובקשר לבחינתה של בקשת פטנט אחרת, כי בעל מקצוע מיומן היה קורא את אותו פטנט בצורה אחרת.
עתה קבעה ערכאת הערעור, כי לאור הסטנדרטים המעודכנים אותם הציבה, יהיה לבחון את העניין הפרטני מחדש. בפרט, יש לבחון האם מדובר ברשלנות או במעשה מכוון, וכן האם המידע שהוסתר הינו מהותי, לאור מבחן ה-but-for שנקבע.

0

פסיקה: מי שאפשר קליטת שידורי המונדיאל – הפר זכות יוצרים

פסק דינה של כבוד השופטת ד"ר ד. פלפל עוסק בנושא שכבר עלה לכותרות זה מכבר – שידורים חיים של משחקי כדורגל, וזכויות היוצרים בהם.
בתמצית, מדובר בתביעה של חברת צ'ארלטון, מי שהחזיקה בזכויות השידור הבלעדיות למשחקי מונדיאל שנת 2006, כנגד חברה שמכרה כרטיסים מקודדים שאפשרו פענוח שידור לווין מקודד, של תכנות זרות ("ART" ו-"MNET") אשר שידרו את משחקי המונדיאל.
נוכח העובדה שמדובר בפעולות שהתרחשו בשנת 2006, הדין הרלוונטי שחל הינו הדין שלפני חוק זכות יוצרים החדש. בית המשפט מצא כי מדובר בהפרת זכות יוצרים באומרו:

"בענייננו, טלראן אישרה כי היא מכרה, למטרה מסחרית, כרטיסים שאפשרו את פענוח השידור המקודד של הערוצים הזרים MNET ו-ART, ורק בדרך זו נקלטו שידורי אותם ערוצים בתחומי מדינת ישראל, שכן לא כל אחד שיש לו צלחת לווין יכול היה לקלוט אותם אלא באמצעות אותם כרטיסים מקודדים"


נוכח ההפרה, ולאור היקפה, נקבע סעד בדמות פיצויים בסך 1,250,000 ש"ח. כן חויבו הנתבעים לשלם הוצאות התובעים בסך 70,000 ש"ח.

הערות
בעיניי פסק הדין הזה כולל מספר טעויות משפטיות. הבולטת שביניהן היא העובדה כי הנתבעים כלל לא העתיקו, שידרו או ביצעו פעולה אסורה אחרת ביצירה מוגנת זכויות היוצרים. ייתכן, כי הם אפשרו הפרה, ומשכך אולי חבים בגין הפרה תורמת, אך על פניו, ובכל הכבוד, לא מצאתי כיצד מכירה של כרטיס מקודד, המאפשר הצגת שידורים מטיל אחריות בגין תוכן השידורים שמקודדים באמצעותו. היצירה המוגנת – היא השידור הטלוויזיוני, הנחשבת בבחינת יצירה דרמטית, מעולם לא הועתקה, שודרה או נעשתה בה פעולה אסורה אחרת.

אמת. ניתן היה להיבנות מסעיפי החוק הישן לפיו אף נאסר "לעשות … כל מכשיר אחר שבאמצעותם אפשר להציג או למסור את היצירה בדרך מיכנית". ברם, הוראות המעבר בחוק זכות יוצרים קובעות, כי פעולה שאינה בבחינת הפרת זכות היוצרים לאורו, אף אם התרחשה לפני כניסתו לתוקף – לא תהיה עילת תביעה לפיה. כלומר, בהעדר סעיפים מקבילים בחוק החדש, הרי שאין עוד מדובר בהפרה של זכות היוצרים.
בית המשפט הקפיד להפנות לפסקי הדין בעניין Tele Event (ע"א 2173/94 Tele Event Ltd. נ' ערוצי זהב ושות', נה(5) 529; דנ"א 6407/01 ערוצי זהב ושות' נ' Tele Event Ltd., נח(6) 6) שם הוכרע כי שידור חי טלוויזיוני של אירועי ספורט יכול להוות נושא לזכות יוצרים (ובפרט, דובר שם בשידורי טורניר הטניס "ווימבלדון"). פסק דין זה מובחן מהעניין כאן בכך שדובר שם על הגוף המשרד עצמו – חברות הכבלים – ולא על גוף שמספק מכשיר המאפשר לקלוט את השידורים.
למה הדבר דומה? לו היו תובעים את שקם אלקטריק על שמכרה, במחירי מבצע, טלוויזיות בתקופת המונדיאל. וזאת, כיוון שלולא היו בידי הצרכנים טלוויזיות, הרי שלא יכלו היו לראות את השידורים המפרים. 
והערה אחרונה לסיום. דבר אחד בולט בהעדרו. הפנייה לפסק הדין שיצא מפתחו של אותו בית משפט מחוזי בעניין הפריימיר ליג (בש"א (מחוזי ת"א) 11646/08 The Football Association Premier League Ltd נ' פלוני (מיום 2.09.2009)). שם, בהחלטה שנויה במחלוקת, שערעור עליה תלוי ועומד, נקבע כי לאור החוק החדש, שידור משחקי כדורגל חיים אינם בבחינת יצירה מוגנת בזכויות יוצרים. עוד נקבע כי שידורי המשחק על גבי רשת האינטרנט הם בבחינת שימוש הוגן, ואינם מהווים הפרת זכות היוצרים. בית המשפט התייחס שם מפורשת לעניין המונדיאל וקבע כי מדובר בזכות חברתית-תרבותית להיות עדים ושותפים לקהילה אחת שצופה וחווה את האירוע במקביל. הנגשת השידורים של ארועים אלו לציבור היתה אחת הסיבות המרכזיות שבגינן קבע בית המשפט שם, כי מדובר היה בשימוש הוגן. 
האם מכאן יש להסיק גם לעניין הנדון? בוודאי שלא, שהרי מדובר בפסיקה של בית משפט מחוזי שמבחינה פורמאלית אינה מחייבת ואף לא מנחה בתי משפט מחוזיים. עם זאת, ולאור התוצאות ההפוכות, הייתי מצפה לפחות להתייחסות לפסיקה זו ולהתמודדות עמה. 
0

פסיקה: אין פטנטי בחירה בישראל

בית המשפט העליון נדרש לשאלה האם הדין הישראלי מכיר בפטנטי בחירה או לאו? על שאלה זו השיב בית המשפט בשלילה.
פטנט בחירה, selection patent בלעז, יש להבהיר מדבר על מצב שבו ההמצאה היתה ידועה עוד קודם להגשת הבקשה, כאחת מיני רבות. עם זאת, הבחירה דווקא בהמצאה זו מתוך המשפחה השלמה – היא היא ההמצאה בענייננו. עצם הידיעה לבחור את גרגיר הזהב האחד מתוך ערימת גרגירי החול – בכך התרומה הגדולה של הממציא לחברה. אכן, הגרגיר הזה היה שם גם קודם לכן, אך בין אחיו ואחיותיו שנדמו כדומים, הציבור לא השכיל להבחין את היתרון הגלום בגרגיר זהב זה.
מכאן נלקח השם, שהרי הפטנט הוא בבחירה.
פטנטי בחירה נפוצים בתחומי הכימיה. בתחום זה, חומר שכבר נתגלה בפטנט קודם במסגרת קבוצה רחבה של חומרים, נושא עמו תכונות משופרות שלא היו ידועות קודם לכן. התגלית החדשה מאפשרת, אליבא דוקטרינת פטנט הבחירה, להעניק בלעדיות על החומר האמור.

פטנטי בחירה מתאפיינים בכך שהבחירה היא בתת קבוצה שיש בה יתרון (או היעדר חסרון) על פני שאר איברי הקבוצה שמתוכה הם נבחרים, תת הקבוצה כולה מתאפיינת, רובה ככולה, באותו יתרון, וכי הבחירה אינה דבר המובן מאילו לאיש מקצוע מיומן בתחום.

בית המשפט העליון התחקה אחר מקור דוקטרינה זו למשפט האנגלי, דרך אימוצה בדין הישראלי בתקופה שבטרם חיקוק חוק הפטנטים הישראלי, כאשר הפקודה המנדטורית היא שהסדירה את דיני הפטנטים במדינה. כיוון שכך, נקבע, הרי שהעובדה שבעבר הוכרה הדוקטרינה כתקפה בישראל – אין לה עוד נפקות. בית המשפט הוסיף וציין כי נוכח העובדה כי חוק הפטנטים אינו קובע הסדר מיוחד ביחס לפטנטי בחירה, הרי שספק רב אם לדוקטרינה זו אחיזה בדין הישראלי כיום.
בלשון בית המשפט:

"על פני הדברים קיים, אפוא, ספק אם דוקטרינת פטנט הבחירה חלה כיום במשפטנו, זאת מן הטעם כי נראה שחוק הפטנטים הסדיר את תחום הפטנטים באופן ממצה, וכלל בתוכו התייחסות גם למצבים בהם עוסקת דוקטרינת פטנט הבחירה.
חוק הפטנטים משקף את האיזון הראוי בין המגמה לעודד המצאות והתפתחות טכנולוגית מזה, לבין האינטרס להבטיח תחרות חופשית ופעילות כלכלית ומסחרית הוגנת מזה (ראו למשל: רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא, ייצור והפצה בע"מ נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289, 341‑342 (1998)). סעיף 3 לחוק הפטנטים קובע כי אמצאה כשירת פטנט היא "אמצאה… שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות תעשייתית…". ההוראות הנוספות הקבועות בפרק ב' לחוק עוסקות ב"כשירות לפטנט". כל אלה משתלבים יחדיו להסדר ממצה בהקשר זה, ומשקפים את האיזון הראוי בין האינטרסים השונים. המבחנים הקבועים בפרק ב' לחוק, שעל פיהם יש לבחון את כשירות האמצאה לרישום פטנט, הינם רחבים וגמישים דיים וכוללים אמות מידה ראויות גם לצורך בחינה האם אמצאות העשויות להיכנס לגדרו של "פטנט בחירה" הינן אמצאות כשירות פטנט. כך למשל, דרישת החידוש, המוגדרת בסעיף 4 לחוק הפטנטים, מחייבת בחינה האם תכונה שנתגלתה ברכיב או ברכיבים מתוך קבוצה שתוארה בפטנט קודם היתה גלויה וידועה; דרישת ההתקדמות ההמצאתית הקבועה בסעיף 5 לחוק הפטנטים מחייבת בחינה האם תכונה חדשה שנתגלתה ברכיב נבחר שלגביו מתבקש פטנט חדש היא תכונה שגלום בה יתרון ממשי העשוי להוות תמורה הולמת להענקת מונופולין לממציא. משכך, נראה לכאורה כי מדובר במעשה חקיקה שתכליתו ליצור הסדר מלא ושלם. החלתה של דוקטרינת פטנט הבחירה שהיא חיצונית לחוק הפטנטים אינה מתיישבת עם ההנחה האמורה."

אף שמדובר באמירה ברורה ביותר. בית המשפט מבהיר כי עניין לנו באמירת אגב, שכן אין הדבר דרוש להכרעה במקרה דנן. בית המשפט ציין, כי הפטנט שהובא בפניו אינו בבחינת פטנט בחירה.

בית המשפט המשיך לבחון את הפטנט הנדון, שאת תוקפו תקפו, תחת משקפי סעיף 3 לחוק הפטנטים. בית המשפט הוסיף וקבע כי ההמצאה נשוא הפטנט היתה חדשה ובעלת התקדמות המצאתית, ומשכך ראויה למתן פטנט. נוכח האמור, דחה בית המשפט את הערעור ופסק הוצאות בסך 60,000 ש"ח לטובת המשיבים בערעור.

(ע"א 8802/06 אוניפארם בע"מ נ' Smith Kline Beecham PLC (מיום 18.05.2011))

בהערת אגב אציין, כי פסק דין זה ניתן יום לפני פסק הדין בעניין היעדר זכות לצו מניעה מכוח בקשת פטנט שפורסמה. שני פסקי הדין נכתבו על ידי כבוד השופטת (בדימוס) איילה פרוקצ'יה, והם לבטח יהיו בין פסקי הדין האחרונים שלה.

0

פסיקה: היקף ההגנה הזמנית בטרם מתן פטנט – פיצויים רטרואקטיביים בלבד, ולא צווי מניעה

מהו היקף הזכויות הנתונות למי שהגיש בקשה לפטנט אך טרם ניתן לו הפטנט? זו השאלה שהוצבה לבית המשפט העליון בעניין שבין מרק לבין טבע.
העניין, בתמצית, הוא זה: מרק פתחה בהליכי רישום פטנט לתרופה למחלת ההאוסטאופורוזיס, "פוסאלאן 70 מ"ג", ורשם הפטנטים קיבל את בקשתה. דבר הקיבול פורסם ברבים, וטבע מיהרה להתנגד למתן הפטנט. הליכי ההתנגדות תלויים ועומדים בפני רשם הפטנטים, וטרם הוכרעו.
במקביל להליך ההתנגדות, אושרה התרופה פוסאלאן על ידי משרד הבריאות, וטבע עתרה וקיבלה רשות להפיץ גרסה גנרית של תרופה זו. קצפה של מרק יצא על התנהלות זו, והיא פתחה בתביעה כנגד טבע. כיוון שטרם ניתן לה פטנט, טענה מרק כי השימוש של טבע הינו התעשרות שלא כדין על חשבונה.
במסגרת התביעה עתרה היא לצו מניעה זמני, ובקשה זו נדחתה בבית המשפט המחוזי. מכאן, הגיעה בקשת הערעור וההליך בפני בית המשפט העליון.
בית המשפט העליון קבע, כי אין מקום להחיל את דיני עשיית עושר במקרה זה. נקבע, כי בעל המצאה רשאי לבחור באחד משני מסלולים שונים: מסלול הגנה של פטנטים ומסלול הגנה חלופי של סוד מסחרי. בבוחרו במסלול הפטנטי, מכפיף עצמו בעל ההמצאה ליתרונות הגלומים בשיטה זו, אך גם לחסרונותיה. אחד מהם, הוא העובדה כי בטרם ניתנת זכות קניינית בהמצאה, היא מפורסמת ברבים.
בית המשפט הוסיף כי חוק הפטנטים יוצר איזון עדין בין הזכות הקניינית של בעל ההמצאה, מחד, ובין הזכות החוקתית לחופש העיסוק ולתחרות חופשית והוגנת של המתחרים, מנגד. במסגרת שלל האיזונים, קבע המחוקק כי בעל המצאה אינו זכאי לסעד של צו מניעה ביחס לניצול המצאתו בטרם ניתן לו פטנט. עם זאת, נקבע, הוא יהיה זכאי לפיצויים רטרואקטיביים, אם לבסוף יקבל את הפטנט. כך, מבהיר בית המשפט, נוצרת מערכת של תמריצים שמטילה על הציבור את הצורך להחליט אם ליטול את הסיכון שמא ידרשו לפצות בעתיד, או לאו. בית המשפט מציין:

איזון זה מבוסס על ההנחה לפיה קיבולה של בקשת הפטנט ופרסומה, קודם להכרעה בהתנגדויות והענקת הפטנט, אינם מצדיקים בלימה של התחרות החופשית, אלא מצדיקים יצירת מאזן-אימה: במאזן-אימה זה, המתחרה אמנם אינו נבלם בשעת מעשה, אך הוא נדרש לקחת על עצמו סיכון כבד כי התנהגותו המתחרה, וניצול פרטי האמצאה של האחר על ידו, עלולים לעלות לו בממון רב אם וכאשר יוענק לבעל האמצאה פטנט בסופו של יום. מנגד, נתונה למתחרה בתקופת הביניים האפשרות להעריך, בנסיבות ענין קונקרטי, כי סיכויי הענקת הפטנט נמוכים, וכי פעילותו התחרותית לא תוליד בסופו של יום אחריות לפיצוי בגין הפרה. לבעל האמצאה ניתנת, מצידו, הגנה קניינית מלאה עם הענקת הפטנט, שטמונה בה גם זכות פיצוי על הפרה רטרואקטיבית של הפטנט, המתייחסת לתקופת הביניים, אך זאת רק במבט לאחור.

סעיף 179 לחוק הפטנטים קובע מפורשות:

אין להגיש תביעה על הפרה אלא לאחר שניתן הפטנט; אולם משהוגשה תביעה על הפרה, רשאי בית המשפט להעניק סעד על הפרה שנעשתה לאחר יום הפרסום לפי סעיף 26 (ההדגשה הוספה)

דהיינו, חוק הפטנטים אינו מאפשר להגיש את תביעת ההפרה אלא לאחר מתן הפטנט. אך הסעד המדובר שיינתן בסופו של יום, יכול שיכלול גם סעד בגין תקופה שלאחר יום פרסום הקיבול ובטרם מתן הפטנט. בית המשפט קבע כי הזדקקות לצווי מניעה מכוח דיני עשיית עושר תשנה מהאיזון שנקבע מפורשות על ידי המחוקק. בלשון בית המשפט:

הסדר איזון זה הוא הסדר כוללני שטמונים בו איזונים פנימיים מורכבים ועדינים. כל שינוי באיזונים אלה, לכאן או לכאן, משנה את שיווי המשקל הזהיר שחוק הפטנטים קבע לצורך ענין זה. הכרה בזכותו של בעל האמצאה לשאוב סעדים מענף משפטי חיצוני, ולהטמיעם בהליך בקשה לפטנט לצורך בלימת התחרות בתקופת הביניים, עלולה לערער את האיזונים הפנימיים שיצר חוק הפטנטים. הענקת צווי מניעה מכח דיני עשיית עושר, שנועדו לאסור על מתחרה לייצר ולשווק תרופות מתחרות בתקופת הביניים, משמעה הענקה, למעשה, של זכויות מעין-קנייניות לבעל האמצאה קודם לרכישת הזכויות הקנייניות באמצאה באמצעות הפטנט. פרשנות המאפשרת אימוץ סעדים מכח דיני עשיית עושר משנה, אפוא, באופן בסיסי את האיזונים הקיימים בדיני הפטנטים, והמסקנה המתבקשת מכך היא כי דינים אלה שוללים במשתמע התערבות מקורות דין חיצוניים בסוגיה הנוגעת לענייננו.

נוכח האמור, דחה בית המשפט את הערעור ופסק לטובת טבע הוצאות משפט בסך 40,000 ש"ח.

הערות
פסק הדין עוסק בזכויות זמניות המוענקות למבקשי פטנט לאחר הפרסום ובטרם מתן הפטנט. זכויות אלה מכונות provisional patent rights (ולא להתבלבל עם בקשות פטנט זמניות – provisional patent applications), ואין מדובר בזכויות אחידות על פני הגלובוס. ישנן מדינות המכירות בזכויות הזמניות וישנן כאלה שלאו. למיטב ידיעתי, אין מדינה בה הזכויות הזמניות הללו כוללות זכות לסעד בדמותו של צו מניעה.

פסק הדין התמקד במצב המשפטי הנכון להיום. במצב זה, פרסום הפטנט נעשה רק לאחר הקיבול. ברם, לאור התחייבותה של מדינת ישראל, על פי הצעת חוק חדשה כל בקשת פטנט תתפרסם לאחר תקופה של 18 חודשים (בדומה למצב בארצות הברית ובבקשות ה-PCT). כלומר, לו תתקבל הצעה זו, הרי שהמשמעות של הפסיקה תהיה רחבה בהרבה – לא ידובר רק בתקופת ההתנגדות וכל עוד הליך ההתנגדות לא הוכרע, כי אם בתקופה שבטרם קיבול הבקשה לפטנט, ופעמים רבות בתקופה שבטרם בחינה מהותית שלה.
לא למותר לציין, כי באותה הצעת חוק, הוצע גם לבטל את הלכת א.ש.י.ר שבמסגרתה ניתן סעד מכוח דיני עשיית העושר אף במקום בו לא נרשמה זכות קניין רוחני כדין.

בישראל ישנה זכות לסעד של צו מניעה כנגד הפרת פטנט, מכוח התפיסה הקניינית את הפטנטים. זאת, בניגוד למצב בארצות הברית שם אף לאחר מתן פטנט, כלל אין הבטחה כי יינתן צו מניעה כנגד מפרים. במובן זה, פסק הדין משמר את המשמעות הקניינית של הפטנט – בטרם זכות קניינית החלה כלפי כולא עלמא, אין מקום לסעד המונע מאחרים לנצל את ההמצאה. רק לאחר מתן הגושפנקא הקניינית, נמצאת לנו ההצדקה להגביל את חופש הפעולה של הציבור.

(רע"א 6025/05 Merck & Co. Inc. נ' טבע תעשיות פרמצטיות בע"מ (מיום 19.5.2011))

1

באליגם וגרופון: תביעה בגין שימוש בסימן "באליגם" במסגרת קישורים ממונים בגוגל

 

לאחרונה פורסם כי בעלי אתר באליגם תובעים את גרופון וגרופר בגין הפרת זכויותיהם הקניין רוחניות.
למי שאינו מכיר, מדובר בשוק חדש וצומח של "דילים יומיים". על פי ההערכות, שוק זה, אשר נוצר לפני כשנה, מוערך במחזור של כרבע מיליארד ש"ח לשנה. בין האתרים המוכרים בשוק נמצא אתר באליגם, וכן אתר גרופון, שהוא פורץ התחום בעולם, ואשר נכנס לישראל אך לאחרונה תוך רכישת אתר גרופר תמורת כ-40 מיליון ש"ח.

שימוש בסימן במסגרת הפרסומת ולא רק לשם התאמת פרסומת


על פי הפרסום, התביעה נסובה סביב השימוש של גרופון בסימן "באליגם" בפרסום שלה באמצעות Google AdWords. כלומר, הקישורים הממומנים של גוגל עושים שימוש בסימן זה.
אין זו הפעם הראשונה שהשימוש בסימן מסחר במסגרת Google AdWords מגיע לבית המשפט. בעניין ה"פ (מחוזי ת"א) 506/06 מתאים לי רשת אופנה למידות גדולות בע"מ נ' קרייזי ליין בע"מ, פ"ד תשסד(2) 702 (מיום 31.07.2006). בעניין ההוא, השימוש בסימן היה מוגבל לצורך התאמת הפרסומת. בית המשפט קבע, שלעניין זה הדבר שקול לתליית מודעות פרסומת בדרך לחנות המתחרה, ומטבע הדברים, הדבר מותר ואינו מהווה תחרות בלתי הוגנת.

במקרה הנוכחי, לעומת זאת, נדמה כי המצב שונה. על פי התמונה שהתפרסמה באתר גלובס, נראה כי השימוש שנעשה בסימן "באליגם" אינו מוגבל אך לבחירת הפרסומת (keyword לשם הצגה), אלא נעשה בו שימוש במסגרת הפרסומת עצמה.

עוד ראוי לציין, כי באליגם פעלה בצורה נכונה ורשמה מבעוד מועד סימן מסחר (סימן מספר 234506 על "באליגם"), מכאן כי די יהיה בהוכחת השימוש בסימנהּ של באליגם כדי להקים עילת תביעה. פעמים רבות, אנו עדים לעסקים שנמנעים לרשום את סימן המסחר שלהם כדין. אף שאין מדובר בעניין יקר, והוא מסתכם באלפי שקלים בודדים בלבד, עסקים רבים כושלים בהגנה על הקניין שלהם במותג אותו הם מטפחים.

עילה נוספת היא  גניבת עין. חוק עוולות מסחריות קובע גניבת עין מהי –

"לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר."

ההלכה הפסוקה קובעת לעניין זה, כי לא די יהיה בשימוש בסימן, אלא יש לבחון את ההתרשמות הכללית משלל הנסיבות כמכלול. עוד נקבע בהלכה, כי בכדי להוכיח עוולה של גניבת עין, יש צורך להוכיח מוניטין. מדובר בנתון שאינו ניתן להוכחה בנקל, ופעמים רבות בתי המשפט דוחים תביעות אך מחמת העדר קיומו של רכיב זה. דחיות אלו, יש להבהיר, נובעות מאחת משתי סיבות. הראשונה, עצם העובדה שאין מדובר בעסק בעל מוניטין. השנייה, כישלונו של העוסק לעמוד בנטל השכנוע להוכיח את המוניטין כדבעי בבית המשפט.
כלומר, מי שכשל באי רישומו של סימן מסחר, יזדקק לעבור את המחסום של המוניטין בכדי להיפרע ממי שנהנה מהמותג שהוא בנה. מחסום זה, כאמור כולל שני רכיבים, מהותי – קיומו של מוניטין, וראייתי – הוכחתו כדבעי, אשר שניהם, אינם פשוטים למעבר.

עוולה נוספת רלוונטית עשויה להיות זו של התערבות לא הוגנת, באשר על פניו נראה כי השימוש שנעשה בשם האתר "באליגם" במסגרת הפרסומת של גרופון, עשוי לפגוע ביכולת של מי שרצה להגיע לאתר באליגם, אכן להגיע לשם. לעניין זה יצויין כי בעניין מתאים לי קבע בית המשפט כי כל בר דעת מודע לכך שעניין לנו בקישורים ממומנים, וכי ניתן למצוא קישורים שאינם ממומנים מיד בהמשך. עם זאת, נדמה לי, כי החשש אותו אני מציג עדיין רלוונטי, באשר אדם מן הישוב אשר רואה קישור מעין זה – ממומן או לאו – והוא מחפש אחר אתר זה, עשוי ללחוץ על הלינק הזה, ולהיכנס לאתר המתחרה תחת כניסה לאתר של באליגם עצמה.

ובפני איזה סיכון עומד אתר גרופון? התביעה הועמדה על סך של 550,000 ש"ח. סכום זה עשוי להצטבר ממספר מקורות: חוק עוולות מסחריות קובע פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום של עד 100,000 ש"ח בגין גניבת עין. כן, בית המשפט רשאי לקבוע פיצויים על פי הנזק בגין גניבת העין, ההתערבות הלא הוגנת והפרת סימן המסחר. בנוסף, וככל שיוכח כי גרופון התעשרו מהשימוש שהם עשו בסימן, בית המשפט עשוי לפסוק העברת סכום זה לכיסה של באליגם, במסגרת דיני עשיית עושר ולא במשפט.

(מקור: גלובס)

6

הסעד במקרה של הפרת זכות היוצרים

במאמר הראשון בסדרה עסקנו בשאלה מהי זכות היוצרים, במאמר השני בסדרה, העמקנו בשאלת הזכות המוסרית. שתי זכויות אלה קיימות לו ליוצר והן מעניקות לו את היכולת למנוע מאחרים לעשות כרצונם ביצירתו. כזכור, זכות היוצרים מונעת העתקה, שידור, ביצוע פומבי, העמדה לרשות הציבור, עשיית יצירה נגזרת, והשכרת העתקים פיסיים, ואילו הזכות המוסרית מעניקה את הזכות לאבהות על היצירה והזכות למנוע את סילופה. ברם, מה קורה כאשר הדברים האסורים נעשים ללא הסכמת היוצר? בסוגיה זו, אדון במאמר הנוכחי.

סעד משפטי
זכות משפטית – אין לה כל משמעות, אם אין סעד בצד הפרתה. כשם שלעבירה פלילית אין כל תכלית אם בצידה לא נקבע תג מחיר בדמות עונש לעבריין, כך גם בזכות משפטית הניתנת לאדם הפרטי. מי שזכותו הופרה יוכל להביא את עניינו לבית המשפט המוסמך ולעתור כי בית המשפט יעניק לו סעד בגין הפרת זכותו.

סעד משפטי, אם כן, הוא התוצאה אותה אנו מבקשים מבית המשפט. זו הדרך של המשפט לסייע לאלו אשר נפגעו שלא כדין.

במקרה של הפרת זכותו של היוצר, שני הסעדים העיקריים העומדים לרשותו הם אלו: צו מניעה וסעד הפיצויים.

צו מניעה
צו מניעה הינה הוראה מבית המשפט לנתבע להימנע מלעשות דבר כלשהו. בעניין זכויות יוצרים, צו המניעה יוכל להורות לזמר שלא לשיר שיר מסוים, לערוץ טלוויזיה שלא לשדר תוכנית מסויימת, להוצאת ספרים להפסיק להדפיס ולמכור ספרים המפרים את זכות היוצר. לחלופין, הצו יכול להיות צו עשה, כגון, להוסיף את שמו של היוצר לפרסום היצירה. אף שאנליטית מדובר בשני צווים שונים – האחד להימנע מלעשות פעולה והשניה לעשות פעולה, מעשית אין הבדל גדול בין השניים, ואתייחס אליהם במאוחד כאל "צו מניעה".

צו המניעה הוא ההגשמה של זכותו של היוצר. אם ליוצר ישנה זכות שלא יעתיקו את יצירתו ללא הסכמה, צו מניעה הינו צו מאת בית המשפט המורה לנתבע לבל יעשה זאת. בניגוד לחוק שחל על כולם, ואשר ניתן להתווכח באם הוא חל במקרה מסוים או לאו, צו המניעה הוא אישי, והוא ניתן לנתבע עצמו. הפרה של צו שכזה משמעה ביזיון בית המשפט, ובצדה של עבירה פלילית זו, ישנה גם סנקציה עונשית בדמות קנס ומאסר.

פעמים רבות, צו מניעה הוא "הקלף המנצח" בתיק המשפטי. יכול להיות שלנתבע ישתלם להפר ולשלם פיצויים, אך הנזק שצו המניעה יגרום לו עשוי להיות רב בהרבה. כאשר מתבקש צו מניעה, ניתן להגדיל לעשות ולבקש צו מניעה זמני, עד בירור ההליך עד תום. במקרים רבים, לאחר מתן צו המניעה הזמני, התיק המשפטי נגמר שכן המפר יוצא בעל כורחו מהשוק, ואין לו עוד טעם להמשיך במאבק המשפטי.

פיצויים

פיצויים הינם תשלום של סכום כסף אשר נועד להשיב את המצב לקדמותו. על פי הפיקציה המשפטית, כל דבר ניתן לכימות, והנזק שנגרם לנו, יכול להירפא על ידי תשלום כסף. כך, מקום בו אדם מאבד את ידו בגלל רשלנותו של אחר, יושב המצב לקדמותו באמצעות תשלום כספי. התשלום כולל פיצוי על אובדן ההכנסה שנגרם, על הסבל והכאב, ועל כל רכיב אחר רלוונטי. כך, יד יכול שתהיה "שווה" מיליון ₪, וגידם עם מיליון שקלים בחשבון הבנק, כמוהו כאדם ששתי ידיו בריאות ושלמות ויתרת חשבון הבנק שלו מאופסת.

גם בהפרתה של זכות היוצר, בתי המשפט מוסמכים להעניק פיצוי בגין הנזק שנגרם לאדם בגין ההפרה. ככל שמדובר בפגיעה שגרמה נזק ממשי גדול יותר ובר-הוכחה, כך סכום הפיצויים יגדל. בין היתר, בתי המשפט בוחנים את אופן ההפרה, ובאם מדובר בפעילות מסחרית או לאו.

פיצויים ללא הוכחת נזק
נדמה לי שגם לקורא שנתקל לראשונה בפיקציה המשפטית הזו יהיה ברור, שישנו קושי אמיתי להראות את גובה הנזק שנגרם. על שום כך, המחוקק הישראלי חרג ממנהגו וקבע בחוק זכות יוצרים כי מי שזכותו מופרת יכול לעתור לפיצויים ללא הוכחת נזק. פיצויים אלו יכולים להגיע עד לסכום של 100,000 ₪, בגין כל הפרה.

אך מהי הפרה? החוק קובע כי "יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת". כיוון שכך, ייצור סדרתי של מוצר מפר אינו בבחינת הרבה הפרות נפרדות, אלא הפרה אחת. דוגמה נוספת, מפסיקתו של בית המשפט העליון, היא השמעת שירים במסגרת אירוע חתונה ללא קבלת רישיון מתאים. שם, נקבע, אף שהושמעו מספר רב של שירים, מדובר עדיין בהפרה אחת.

עם זאת, הפרות של זכות היוצרים ושל הזכות המוסרית – הן הפרות נפרדות. כלומר, בגין מסכת מעשים אחת שבמסגרתה נפגעו שתי זכויות אלו, ישנן שתי הפרות נפרדות. מכאן, שסכום הפיצויים, ללא הוכחת נזק, יכול להגיע עד לסכום של 200,000 ₪.

בבואו לקבוע את סכום הפיצויים ללא הוכחת הנזק, בית המשפט רשאי להתחשב במספר רב של שיקולים. בין אלו ניתן לציין את משך הזמן שבו בוצעה ההפרה, חומרת ההפרה, הנזק הממשי שנגרם לתובע או הרווח שצמח למפר בזכותה (על פי הערכת בית המשפט), מאפייני פעילותו של המפר, טיב היחסים בין הצדדים ותום לבו של המפר.

בפועל, בתי המשפט אינם נוטים לפסוק את מלוא הפיצויים האפשריים. חשוב אולי להסביר, שהחוק שונה אך לאחרונה. עד שנת 2007 החוק קבע כי פיצויים ללא הוכחת נזק יהיו עד סך של 20,000 ₪ אך לא פחות מ-10,000 ₪. כלל משפטי זה שונה, ובהדרגה הוא פס מהעולם. כל הפרה שבוצעה לפני כניסתו לתוקף של החוק החדש, עדיין נבחנת לפי אמת המידה הישנה – לטוב (ישנו פיצויי מינימלי בסך 10,000 ₪) ולרע (ישנו פיצויי מקסימלי נמוך בהרבה – 20,000 ₪ בלבד). כלומר, בתי המשפט היו רגילים לפסוק פיצויים בסך 20,000 ₪ במקרים שערורייתיים, ולכן, להבנתי, יש קושי פסיכולוגי לפסוק היום סכום של 50,000 ₪, למקרה "רגיל" או אף 100,000 ₪ באותו מקרה שערורייתי. ייקח כנראה זמן עד שסרגל הפיצויים שנפסקים בפועל, יותאם למנעד הרחב שהועמד לרשותם כיום.

כיוון שהסכום המקסימאלי לפיצויים ללא הוכחת נזק עומד על 100,000 ₪, לרוב אין צורך להוכיח את הנזק בפועל. רק במקרים יוצאי דופן, בהם הנזק בפועל רב יותר או קרוב לסכום זה, כדאי לנסות ולהוכיח את הנזק ולזכות בפיצויים לפי אומדן זה.

פסיקת פיצויים בעולם המעשה
על אף שהחוק היבש בוודאי מעניין, מעניין לא פחות להתרשם מפסיקת בתי המשפט באשר להיקפי הפיצויים במקרים של הפרות זכויותיהם של יוצרים.

העתקה של ציור, שמצאה דרכה לתוך ההגדה של פסח שהפיקה הוצאה לאור ואשר הודפסה לאורך שנים רבות, זיכתה את בעלי הזכויות (זכות יוצרים וזכות מוסרית) בפיצויים בסך 100,000 ₪ מהצייר שהעתיק, ו-70,000 ₪ מהוצאת הספרים.

במקרה אחר, נפסקו לצלם חובב ש-11 תמונות שלו פורסמו בספר ללא הסכמתו ומבלי מתן קרדיט, פיצויים בסך 35,000 ₪, ואילו לחברו – ש-4 מתמונותיו פורסמו ללא רשותו וללא מתן קרדיט, נפסקו פיצויים בסך 12,000 ₪.

לעומת זאת, בגין שימוש שלא כדין בתמונה דוקומנטרית אחת של טל ברודי, חויבה מנהלת ליגת העל בכדורסל לשלם לצלם פיצויים בסך כולל של 55,000 ₪.

בעניין אחר (ת"א (מחוזי י-ם) 3512-09 בר נ' מזרחי (מיום 21.02.2011)), נפסקו פיצויים בסך 80,000 ₪ לטובת צלם בגין הפרת זכויותיו בתמונות.

הזמר, אסף אמדורסקי, חויב לשלם פיצויים בסך 30,000 ₪ למי שצילם את תמונתו באחת ההופעות. אמדורסקי, העלה את התמונה לאתר האינטרנט שלו ולדף המיי ספייס שלו, וזאת מבלי מתן קרדיט לצלם ומבלי שקיבל את הסכמתו לעשות כן (ת"א (שלום ת"א) 10560/08 שוחט נ' שמש (מיום 25.05.2010)).

במסגרת תביעה קטנה שהגיש צלם, הוא זכה לפיצויים בסך 10,000 ₪ בגין שימוש בתמונה שצילם ללא הסכמתו באתר האינטרנט של הנתבעות (ת"ק (ת"א) 19221-01-10 דור נ' פז שמנים בע"מ (מיום 28.10.2010)).

סיכום

לסיכום, החוק מעמיד סעדים שונים לטובתו של בעל זכויות יוצרים או זכות מוסרית שזכותו הופרה. בית המשפט רשאי לצוות על הנתבע להימנע מהמשך ההפרה באמצעות צו מניעה קבוע. בנוסף, בעל הזכות זכאי לפיצויים בגין הנזק שנגרם לו על ידי המפר, והוא זכאי לפיצויים אף בהעדר הוכחה של נזק כאמור. החוק החדש מעמיד את סכום הפיצויים ללא הוכחת נזק על סכום מירבי של 100,000 ₪. כמו כן, הבאתי מספר דוגמאות בכדי להמחיש את הסכומים שנפסקים בפועל.

(רשומה זו התפרסמה במקור באתר MegaPixel)

0

כנס "מרעיון למיליון בהיי טק: היבטים משפטיים ומסחריים של מסחור קניין רוחני"

כחבר בועדת הקניין הרוחני של לשכת עורכי הדין בישראל, מחוז תל אביב והמרכז, אני שמח להזמין את קוראי הבלוג לערב עיון בנושא מסחור קניין רוחני. ערב העיון יתקיים ביום שלישי הבא, 24.5.2011, בשעה 17:00 במכללת אפקה.

ביום העיון ישאו דברים שלושה דוברים מעולמות שונים: את הצד המשפטי יציג עו"ד ועו"פ אהוד האוזמן, את הצד המסחרי תציג עו"ד ועו"פ סוזאן ארז, ואת הצד של היזם יציג ד"ר אורי הלביא.
נשמח לראותכם בכנס.

3

פסיקה: אין נפקות קניינית להפרת החובה ליידע את המעביד בהמצאה

סעיף 132 לחוק הפטנטים מגדיר אמצאת שירות – מהי:

"132. (א) אמצאה של עובד, שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו (להלן – אמצאת שירות), תקום לקנין מעבידו, אם אין ביניהם הסכם אחר לענין זה, זולת אם ויתר המעביד על האמצאה תוך ששה חדשים מיום שנמסרה לו ההודעה לפי סעיף 131."

כלומר, אמצאת שירות הינה: (1) אמצאה; (2) של עובד; (3) שהגיע אליה עקב שירותו (4) ובתקופת שירותו. דרישות אלו הן דרישות מצטברות ומשמען כי לא כל המצאה של עובד שהומצאה במהלך עבודתו שייכת למעבידו, אלא רק כאלו שהומצאו עקב השירות. ובצורה דומה, המצאה שנוצרה עקב השירות אך לאחר תקופת השירות – אף היא אינה אמצאת שירות.
ברי, כי ישנו קושי למעביד לדעת על קיומה של המצאה, שלרוב אין לה כל התגלמות מוחשית, והיא עלולה להיות צפונה במוחו של העובד. קניינו של המעביד, גורס החוק, ומשכך חייב הוא לדעת על קניין זה.

סעיף 131 לחוק הפטנטים נועד למצוא פתרון לבעיית פערי המידע שבין העובד למעביד בקובעו חובת יידוע:

"עובד חייב להודיע למעבידו בכתב על כל אמצאה שהגיע אליה עקב שירותו או בתקופת שירותו, סמוך ככל האפשר לאחר שהמציא אותה, וכן על כל בקשת פטנט שהגיש"

כלומר, במצב בו ישנו חשש לאמצאת שירות, יתכבד העובד ויודיע למעביד על קיומה של ההמצאה ויאפשר בכך למעביד לכלכל צעדיו. בין היתר, יוכל המעביד לפנות לרשם שיכריע בסוגיה האם עניין לנו באמצאת שירות או לאו.
ויובהר. ישנם שני חששות שונים. הראשון, שהעובד יפעל לקידום ההמצאה בזמנו הפנוי מבלי שהמעביד כלל מודע לעניין זה. והחשש השני, שעובד אשר המציא המצאה שעל פי דין היא קניין המעביד, ימתין עד לסיום העסקתו אצל המעביד, ורק אז יחשוף את דבר קיום ההמצאה. במצבים אלו, יצלח העובד "להבריח" נכס השייך למעביד לידיו שלו. כיוון שכך, החוק מחייב את העובד להודיע למעביד ביחס לכל המצאה המקיימת שלוש מתוך ארבעת הקריטריונים של אמצאת שירות. ירצה – יוכל המעביד לחלוק על עמדת העובד ולטעון כי מדובר באמצאת שירות.
על עניין זה כבר עמדתי בעבר ברשימה בדבר אמצאת שירות וחובת הודעה.

חבלן. גם הוא מפרק וממציא במהלך שירותו?
(התמונה מתוך ויקישיתוף)

השבוע התפרסמה החלטה בעניין שנדון בדלתיים סגורות בפני רשם הפטנטים. בבקשה לרישום פטנט מספר *** (הכרעה בשאלת אמצאת שירות) מדינת ישראל נ' רונן הראל (חממי) (מיום 8.12.2010) נדונה אמצאת שירות חסויה אותה המציא השוטר הראל שמשרת כחבלן. לאחר שניתן צו חסיון על בקשת הפטנט, והשוטר הראל פנה בבקשה לפיצוי בגין צו זה לוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים, נזכרה המדינה כי מדובר בכלל באמצאת שירות שצריכה לקום לקניינה שלה. בין הצדדים ניטש הויכוח, ורשם הפטנטים נתבקש להכריע בסוגיה.
לאחר בחינת מכלול הראיות – ולא נכביר במילים כאן לעניין זה – נקבע כי מדובר באמצאת שירות וכי הבעלות בה היא של המדינה ולא של השוטר.
הנקודה אליה ארצה להתייחס ברשימה זו נוגעת רק לעניין חובת ההודעה בדבר המצאת-חשש-שירות.
אחת הטענות שהועלו היתה כי לאור הפרת חובת היידוע, יש מקום להטיל סנקציה על העובד, בדמות השתקת טענתו בדבר בעלותו בהמצאה. הרשם דחה טענה זו וקבע כי סעיף 131 לחוק הפטנטים הינו "אדמיניסטרטיבי" בלבד, ואינו מהותי, וזאת בניגוד לסעיף 132. הפרתו של סעיף זה אינה מקימה סנקציה קניינית. עם זאת, מציין הרשם נכונה כי בעניינו של שוטר, חובת היידוע היא חובה מוגברת והפרתה מהווה עבירה פלילית.
לטעמי, החלטה זו כמוה כמחיקת חובת היידוע. מה לו לעבוד כי יודיע למעבידו בדבר קיום אמצאת-חשש-שירות, אם אין כל סנקציה בצדה של הפרת החובה. ודוק. בגין הפרת החובה הקבועה בסעיף 131, להבדיל מהחובה המגוברת החלה, בין היתר, על שוטרים, אינה מהווה עבירה פלילית. נותרנו, אם כן, עם חובה שאין כל סנקציה בהפרתה. ברי, כי אין מדובר בכלי יעיל להכוונת התנהגות, ובוודאי שאין תמריץ כלשהו לעובד לקיים חובתו ולהקטין את פערי המידע הקיימים למעסיק.
אעיר, כי אין חובה לקבוע כי מדובר סנקציה קניינית של שלילת הבעלות בהמצאה או בפטנט שמכוחה. פתרון אחר היה יכול להיות בדמות העברת הנטלים כך שהעובד הוא זה שיצטרך להוכיח כי אין מדובר באמצאת שירות. לעניין זה, ראוי לציין כי בתזכיר חוק התקציב, שבמסגרתו היה ניסיון לעשות שינוי בחוק הפטנטים, ניסיון אשר נכשל, נקבע כי הנפקות של העדר הודעה היא חזקה לרעת העובד. ובלשון התזכיר:

"לא מסר העובד הודעה כאמור בסעיף קטן (ב), חזקה כי האמצאה היא אמצאת שירות"

לטעמי, מדובר בפתרון ראוי בהחלט, אך יחד עם זאת, כל פתרון שבו הינו למדים כי ישנה סנקציה אפקטיבית  בצדה של הפרת הוראת חוק זו הייתה מספקת אותי.
נכון להיום, נראה בעיניי כי סעיף 131 כאילו אינו קיים.

3

פסיקה: שימוש בגופן מהווה הפרה של זכות היוצרים

בתביעה שהוגשה על ידי בעלי הזכויות בשני גופנים – הגופן "נרקיס תם" ו"נרקיס חדש" – חזר בית המשפט והכיר כי גופנים מוגנים בזכות יוצרים.
תביעה זו עסקה בגופנים בהם השתמשה חברת החדשות של ערוץ 2 לשם הצגת כתוביות. מסבר, כי עקב קשיים טכנולוגיים, לא ניתן היה להשתמש בגופן נרקיס תם לבדו, שכן שימוש בו גרר עיוות אותיות מסוימות. תחת השימוש באותו גופן, הוחלט להשתמש, לאותן אותיות בהן נוצרה הבעיה בגופן דומה-שונה – נרקיס חדש. החברה שהיתה אחראית לעיצוב הגרפי, והיתה בעלת רישיון לשימוש בשני הגופנים הללו, יצרה גופן חדש-מעורבב – אשר הוא העתק של הגופן "נרקיס תם" ואילו בעניין האותיות הבעיתיות, הן מובאות בגרסתן מהגופן השני.
0

פסיקה: אין הפרת סוד מסחרי ברישום תרופות גנריות

בית המשפט העליון, בשבתו כבג"צ, הכריע במספר עתירות לעניין רישום תרופות גנריות בפנקס התכשירים הרשומים במשרד הבריאות. במסגרת העתירה נטען כי משרד הבריאות עושה שימוש בסוד מסחרי של בעלות התרופות האתיות בעת רישום התרופות הגנריות. בכך, נטען, יש משום גזל הסוד המסחרי של בעלי התרופה האתית.
בית המשפט הכריע בסוגיה ודחה אותה בקובעו כי אין עניין לנו בסוד מסחרי. בית המשפט פירש כי בפועל בעת הליך רישום התרופה לא נעשה שימוש בתוכן תיק הבחינה של התרופה האתית, אלא אך מסתמכים על עצם קיומו של תיק זה. כיוון שכך, ומאחר וקיומו של התיק מתפרסם ברבים, אין עניין לנו במידע מסחרי סודי, כנדרש לצורך קיומו של סוד מסחרי.

מעבר לכך, צורת הגזל שנטענה היתה בהפרת חובת האמון של משרד הבריאות באופן השימוש במידע. וזאת לפי סעיף 6(ב)(2) לחוק עוולות מסחריות הקובע:

6. (א) לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר.
(ב) גזל סוד מסחרי הוא אחד מאלה:
(1) נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; לענין זה, אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו;
(2) שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד;
(3) קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השימוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקאות (1) או (2)…
(ג) גילוי סוד מסחרי באמצעות הנדסה חוזרת, לא ייחשב, כשלעצמו, אמצעי פסול כאמור בסעיף קטן (ב)(1)…".

בית המשפט קבע, כי באותו מועד לא היתה לבעלי התרופות האתיות ציפיה ליגיטימית סבירה כי המידע ישמר בסודיות. כיוון שכך, אף לו היה מדובר בתוכן תיק הבחינה ולו היה נקבע כי מדובר בסוד מסחרי, לא ניתן היה לומר כי הוא נגזל.

טענה נוספת שנדונה (ובה התמקד פסק הדין) נגעה לשאלת סמכות רישום תרופה גנרית בהתבסס על תרופה האתית. נטען כי תכשיר המכיל מולקולה זהה לזו של תכשיר מקור אך בתצורה מלחית שונה, אינו מהווה תכשיר גנרי לתכשיר המקור ואין לאפשר את רישומו על פי נוהל הרישום הגנרי. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי מדובר בשאלה בעלת אופי מקצועי מובהק, אשר בה נתקבלה החלטה שאין מקום להתערב בה.

(בג"צ 4675/03 פייזר פרמצטיקה ישראל בע"מ נ' מנכ"ל משרד הבריאות (מיום 12.05.2011))

0

סימני המסחר לא נשארים מאחור: לוח מחוונים לביצועי ה-USPTO בתחום זה

הנתונים כפי שהם מוצגים בלוח החדש

לאחר שה-USPTO הציג את לוח המחוונים של מדדי היעילות בבחינת בקשות לפטנט, לוח חדש נחשף והפעם התמקדות בבחינת המשרד האמריקאי את בקשות סימני המסחר המוגשות אליו.
כפי שניתן להתרשם, בניגוד לתור הבחינה הארוך הקיים בפטנטים, סימני המסחר נבחנים מהר מאוד. ההמתנה עד תגובה ראשונה של ה-USPTO היא בת זמן ממוצע של 2.7 חודשים בלבד, והבחינה מסתיימת (באמצעות קיבול, זניחה או רישום) תוך זמן ממוצע של 10.9 חודשים מיום הגשת הבקשה. יש לזכור, כי זמן זה כולל זמני תגובה של מבקשי הסימנים שיכול להגיע לכדי ששה חודשים.
עוד ניתן לראות בלוח המחוונים החדש גם את יעדי משרד הפטנטים ולראות באם הם אכן עומדים ביעד שהציבו לעצמם.

(הודעת הנציב לסימני המסחר)

0

פסיקה: הנפקה מחודשת של פטנט בארצות הברית – לא ניתן לתקן כל טעות

על פי דיני הפטנטים האמריקאים, לאחר שכבר ניתן פטנט, ישנה אפשרות לתקן ולשנות את תביעות הפטנט וזאת באמצעות בקשה להנפקה מחדש (reissue). על פי החוק האמריקאי, הנפקה מחדש נועדה לתקן טעות שקרתה בהנפקת הפטנט – בין אם מדובר בטעות סופר ובין אם בשגיאה אמיתית באשר להיקף המונופול הנתבע (והשוו: המצב בישראל). לא רק שבארצות הברית ניתן לתקן את סט התביעות, אף ניתן להרחיב את היקף המונופולין, וזאת ב-broadening reissue, ובלבד שהבקשה מוגשת בתוך שנתיים מיום הנפקת הפטנט.
בעניין שהגיע לבית המשפט הפדראלי התעוררה השאלה – מתי מדובר בטעות ומתי מדובר בויתור מושכל?
נסביר. בעת בחינת הבקשה, בכדי להתגבר על ציטוטי ידע קודם, מבקש הפטנט עשוי לצמצם את היקף תביעותיו ולוותר (surrender) על הגדרה רחבה יותר של ההמצאה שלו. צמצום שכזה, אף אם הוא מיותר (כיוון, למשל, שהיה עודף ולא התחייב), אינו יכול להיחשב כטעות, וניסיון לתקן בכדי להרחיב בחזרה את היקף תביעות הפטנט נדון לכשלון. ניסיון שכזה נאסר על ידי כלל התפיסה המחודשת הפסולה, או בלעז impermissible recapture rule.
ברם, פעמים רבות, התיקון המובקש אינו מחיקת הלימיטציה שנוספה, אלא תיקון סמנטי עמוק יותר, שמרחיב את היקף המונופולין בצורה חלקית, לדרגת ביניים, בין הנוסח הראשון הרחב ובין הנוסח הצר שהתקבל.
בית המשפט קבע מבחן המורכב משלושה צעדים:
1. בחינה האם ישנו אספקט של התביעות החדשות שהוא רחב יותר מאשר זה בתביעות של הפטנט, כפי שניתן.
2. בחינה האם האספקט הרחב מתקשר לחומר שויתרו עליו במהלך הבחינה בכדי להתגבר על ידע קודם.
3. החלטה האם חלק מהותי (substantial portion) אשר ויתרו עליו הוחזר לתוך תביעות הפטנט בבקשת ה-reissue.

אין ספק כי מדובר במבחן עמום ביותר, שאי הוודאות שולטת בו.

בשולי הדברים יוער, כי על דרך הכלל, מקום בו נעשה ויתור בכדי לקדם את בחינת הפטנט ולא מסיבות מהותיות, יש לבחון האם כדאי לפתוח בבקשת המשך (continuation) שבמסגרתה מבקש הפטנט ינסה לזכות במונופול רחב יותר מזה הכולל גם את החומר שויתר עליו. תפיסה מחודשת כזו, במסגרת בקשת המשך, היא אפשרית, שכן מדובר בבקשת פטנט חדשה ולא בניסיון להיבנות מפטנט שכבר ניתן. כל זאת, בהנחה שלא ניתנה הודאה (מפורשת או משתמעת) במסגרת הבחינה כי ישנו ויתור על הגרסה הרחבה יותר.

(מקור: פוסט מתוך Patently-O)

0

עכשיו זה רשמי: מונה רשם פטנטים חדש

כצפוי, אסא קלינג מונה לרשם הפטנטים.
היום (8.05.11) ניתנה ההודעה לפיה מינויו של אסא קלינג לרשם הפטנטים אושר והוא החל את תפקידו ביום 1.05.11. כצפוי, שר המשפטים אישר את המינוי, שהומלץ על ידי ועדת האיתור. עתה, נכנס קלינג לתפקידו. על פי ההודעה, רשם הפטנטים החדש ציין כי לפניו אתגרים רבים ובהם הפיכת הרשות הישראלית לרשות חיפוש בינלאומי וכן שיפור השירות ללקוחות הרשות.

0

פסיקה: סרגל כלים ניתן לסידור מחדש – נעדר התקדמות המצאתית

ערכאת הערעור הפדראלית אישררה פסק דין המבטל פטנט בגין העדר התקדמות המצאתית.

פטנט 7,363,592 שכותרתו Tool Group Manipulator מתייחס לסרגלי הכלים של תוכנות מחשב. תביעות הפטנט הרחבות ביותר מתייחסות לסרגל כלים שיש בו מספר קבוצות של "כלים". קלט מהמשתמש ישנה את המיקום של מפריד הקבוצות ובכך משנה את הסידור של סרגל הכלים.
בית המשפט אישרר פסק דין של הערכאה הראשונה, ולפיו לאור פטנט קודם, שעניינו סרגל כלים המורכב ממספר סרגלים נפרדים, ההמצאה החדשה אינה בעלת התקדמות המצאתית. בית המשפט קבע כי אכן מדובר בהמצאה חדשה, לאור הידע הקודם שנמצא והוצג, אך לאור ההבדל הזניח – העובדה שמדובר בסרגל אחד ובו קבוצות של כלים לעומת סרגל הכולל בחובו מספר סרגלים של כלים – ההמצאה נעדרת את ההתקדמות ההמצאתית שנדרשת בכדי להצדיק מתן פטנט.
בית המשפט ביטל את פטנט התוכנה הזה ובכך סתם את הגולל על תביעה של בעל הפטנט נגד מיקרוסופט, בגין סרגלי הכלים בתוכנות ה-Office 2007 (ה-Ribbon).

((Gary Odom v. Microsoft (Fed. Cir. 2011)

0

להיות טרול פטנטים – האם זה משתלם? (2)

לפני כשנה, דיווחתי על נתוני שהתפרסמו שהראו כי עסקיה של Intellectual Ventures לא בהכרח משתלמים כלכלית. השבוע הוצגו נתונים חדשים, שמראים שיש מי שמצליח להרוויח מפעילות של טרול פטנטים. חברת RPX הונפקה בבורסה של נסד"ק (סימול RPXC). חברה זו עוסקת ברכישת פטנטים ומתן רישיונות לטכנולוגיה מוגנת הפטנט שלהם, בדגש על פטנטים בתוכנה ובמחשבים. כמו כן, החברה עוסקת בריגול עיסקי, ומספקת ללקוחותיה את הנתונים אותם היא אספה. בין לקוחותיה חברות ענק כמו גוגל, סיסקו, סמסונג, נוקיה ועוד.
על פי הדו"חות שסיפקה RPX בעת ההנקפה, החברה גרפה הכנסות בסך של כ-100 מיליון דולרים בשנת 2010, לעומת הכנסה של כ-30 מיליון דולרים בשנת 2009. הגידול ברווח הנקי יפה באותה המידה: תחת רווחים של כ-2 מיליוני דולרים בשנת 2009, בשנה האחרונה הרוויחה החברה כ-14 מיליון דולרים.
מדובר בחברה בת שנתיים בלבד, שכבר הצליחה להחזיר את ההשקעה בה, והכל ממודלים עסקיים המתבססים על פטנטים, וללא פעילות עסקית אחרת.
בשבוע האחרון החברה נסחרה בבורסה, ומחיר המניה כבר עלה בכ-10%.

RPX, כמו כל טרול פטנטים אחר, היא חברה שאינה עוסקת בפיתוח ובייצור בהתבסס על הטכנולוגיה שבבעלותה. טרולי פטנטים, המוכנים גם Non-Practicing Entities, או NPE בקיצור, הם יישויות כלכליות שנויות במחלוקת. אף שברור לכל כי טרול הפטנטים בעצמו אינו תורם בצורה ישירה, באשר הוא אינו יצרני ורק מוסיף מכשלות ומחסומים לגופים יצרניים בשוק, יש הטוענים כי הוא בעל תפקיד חשוב בעידוד ההתקדמות הטכנולוגית. טרול הפטנטים יוצר שוק משני של סחר בפטנטים והפקת רווחים מהם. בכך, טרול הפטנטים ממקסם את שווי הפטנטים בשוק, ומשכך מעודד את הציבור להמציא.
כמובן, שהטענה הזו מתבססת על ההנחה שפטנטים מעודדים חדשנות (טענה שרבים חולקים עליה, למשל כאן וכאן).

(על הזווית הישראלית בחברה, ראו הכתבה בכלכלסיט)

1

ישראל נכללה מחדש ברשימת המדינות שאינן מגינות על קניין רוחני

מדינות לעקוב אחריהן. גרסת ארצות הברית
(לשנת 2010)

נציבות הסחר האמריקאית (USTR) החזירה את ישראל לרשימת המעקב בעדיפות עליונה (Priority watch list) הכוללת את המדינות שבהן, לשיטת הממשל הפדראלי, זכויות קניין רוחני אינן זוכות להגנה מספקת.
הדו"ח לשנת 2011 מחזיר את ישראל לרשימה, לאחר שבשנה שעברה היא הוצאה ממנה לאור הבטחות לשינויי חקיקה בישראל. בהעדר התקדמות בחקיקה הרלוונטית, ישראל הוחזרה לרשימה.
הדו"ח מציין כי ישראל טרם החלה בהליכי חקיקה ביחס לשני נושאים עליהם התחייבה – פרסום בקשות פטנט לאחר 18 חודש (תזכיר חוק פורסם על ידי רשות הפטנטים בתחילת 2010) והארכת תקופת ההגנה הפטנטית על תרופות (תזכיר החוק). עוד מציין הדו"ח, "רשימת מכולת" של השגות על השיטה הישראלית, וביניהן: העדר אימוץ אמנות האינטרנט של WIPO, אי-אכיפה של פסקי דין לתשלום תגמולים על שידורי משנה, והבהרת המצב המשפטי כי חברה המסייעת למשתמשי קצה להפר זכויות יוצרים בתוכנה מבצעת עבירה פלילית.
טרוניה אחת, מצחיקה למדי, נוגעת להעדר פיצויים לדוגמה בחוק זכות יוצרים הישראלי. כידוע, חוק זכות יוצרים דווקא מעניק סעד של פיצויים ללא הוכחת נזק עד לסך של 100,000 ש"ח.

הרשימה אינה כוללת רק את ישראל, ומככבות בה מדינות נוספות כמו סין, רוסיה, פקיסטן, ותאילנד. גם קנדה נמצאת ברשימה כיוון שלטענת ארצות הברית החוק הקנדי אינו מעניק הגנה מספקת לזכויות יוצרים, ומאחר ולפקידי המכס אין סמכות לעכב סחורה מזויפת במעברי גבול מבלי שנתבקשו לעשות כן.

ארצות הברית משתמשת בכוחה הכלכלי בכדי לייצר לחץ פוליטי לטובת החברות האמריקאיות. אם טבע היתה חברה אמריקאית, לא מן הנמנע שהיינו רואים דרישות אחרות לגמרי. ומצד שני, אם טבע היתה אמריקאית, כנראה שהדין הישראלי היה נראה אף הוא שונה.