הסעד במקרה של הפרת זכות היוצרים

במאמר הראשון בסדרה עסקנו בשאלה מהי זכות היוצרים, במאמר השני בסדרה, העמקנו בשאלת הזכות המוסרית. שתי זכויות אלה קיימות לו ליוצר והן מעניקות לו את היכולת למנוע מאחרים לעשות כרצונם ביצירתו. כזכור, זכות היוצרים מונעת העתקה, שידור, ביצוע פומבי, העמדה לרשות הציבור, עשיית יצירה נגזרת, והשכרת העתקים פיסיים, ואילו הזכות המוסרית מעניקה את הזכות לאבהות על היצירה והזכות למנוע את סילופה. ברם, מה קורה כאשר הדברים האסורים נעשים ללא הסכמת היוצר? בסוגיה זו, אדון במאמר הנוכחי.

סעד משפטי
זכות משפטית – אין לה כל משמעות, אם אין סעד בצד הפרתה. כשם שלעבירה פלילית אין כל תכלית אם בצידה לא נקבע תג מחיר בדמות עונש לעבריין, כך גם בזכות משפטית הניתנת לאדם הפרטי. מי שזכותו הופרה יוכל להביא את עניינו לבית המשפט המוסמך ולעתור כי בית המשפט יעניק לו סעד בגין הפרת זכותו.

סעד משפטי, אם כן, הוא התוצאה אותה אנו מבקשים מבית המשפט. זו הדרך של המשפט לסייע לאלו אשר נפגעו שלא כדין.

במקרה של הפרת זכותו של היוצר, שני הסעדים העיקריים העומדים לרשותו הם אלו: צו מניעה וסעד הפיצויים.

צו מניעה
צו מניעה הינה הוראה מבית המשפט לנתבע להימנע מלעשות דבר כלשהו. בעניין זכויות יוצרים, צו המניעה יוכל להורות לזמר שלא לשיר שיר מסוים, לערוץ טלוויזיה שלא לשדר תוכנית מסויימת, להוצאת ספרים להפסיק להדפיס ולמכור ספרים המפרים את זכות היוצר. לחלופין, הצו יכול להיות צו עשה, כגון, להוסיף את שמו של היוצר לפרסום היצירה. אף שאנליטית מדובר בשני צווים שונים – האחד להימנע מלעשות פעולה והשניה לעשות פעולה, מעשית אין הבדל גדול בין השניים, ואתייחס אליהם במאוחד כאל "צו מניעה".

צו המניעה הוא ההגשמה של זכותו של היוצר. אם ליוצר ישנה זכות שלא יעתיקו את יצירתו ללא הסכמה, צו מניעה הינו צו מאת בית המשפט המורה לנתבע לבל יעשה זאת. בניגוד לחוק שחל על כולם, ואשר ניתן להתווכח באם הוא חל במקרה מסוים או לאו, צו המניעה הוא אישי, והוא ניתן לנתבע עצמו. הפרה של צו שכזה משמעה ביזיון בית המשפט, ובצדה של עבירה פלילית זו, ישנה גם סנקציה עונשית בדמות קנס ומאסר.

פעמים רבות, צו מניעה הוא "הקלף המנצח" בתיק המשפטי. יכול להיות שלנתבע ישתלם להפר ולשלם פיצויים, אך הנזק שצו המניעה יגרום לו עשוי להיות רב בהרבה. כאשר מתבקש צו מניעה, ניתן להגדיל לעשות ולבקש צו מניעה זמני, עד בירור ההליך עד תום. במקרים רבים, לאחר מתן צו המניעה הזמני, התיק המשפטי נגמר שכן המפר יוצא בעל כורחו מהשוק, ואין לו עוד טעם להמשיך במאבק המשפטי.

פיצויים

פיצויים הינם תשלום של סכום כסף אשר נועד להשיב את המצב לקדמותו. על פי הפיקציה המשפטית, כל דבר ניתן לכימות, והנזק שנגרם לנו, יכול להירפא על ידי תשלום כסף. כך, מקום בו אדם מאבד את ידו בגלל רשלנותו של אחר, יושב המצב לקדמותו באמצעות תשלום כספי. התשלום כולל פיצוי על אובדן ההכנסה שנגרם, על הסבל והכאב, ועל כל רכיב אחר רלוונטי. כך, יד יכול שתהיה "שווה" מיליון ₪, וגידם עם מיליון שקלים בחשבון הבנק, כמוהו כאדם ששתי ידיו בריאות ושלמות ויתרת חשבון הבנק שלו מאופסת.

גם בהפרתה של זכות היוצר, בתי המשפט מוסמכים להעניק פיצוי בגין הנזק שנגרם לאדם בגין ההפרה. ככל שמדובר בפגיעה שגרמה נזק ממשי גדול יותר ובר-הוכחה, כך סכום הפיצויים יגדל. בין היתר, בתי המשפט בוחנים את אופן ההפרה, ובאם מדובר בפעילות מסחרית או לאו.

פיצויים ללא הוכחת נזק
נדמה לי שגם לקורא שנתקל לראשונה בפיקציה המשפטית הזו יהיה ברור, שישנו קושי אמיתי להראות את גובה הנזק שנגרם. על שום כך, המחוקק הישראלי חרג ממנהגו וקבע בחוק זכות יוצרים כי מי שזכותו מופרת יכול לעתור לפיצויים ללא הוכחת נזק. פיצויים אלו יכולים להגיע עד לסכום של 100,000 ₪, בגין כל הפרה.

אך מהי הפרה? החוק קובע כי "יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת". כיוון שכך, ייצור סדרתי של מוצר מפר אינו בבחינת הרבה הפרות נפרדות, אלא הפרה אחת. דוגמה נוספת, מפסיקתו של בית המשפט העליון, היא השמעת שירים במסגרת אירוע חתונה ללא קבלת רישיון מתאים. שם, נקבע, אף שהושמעו מספר רב של שירים, מדובר עדיין בהפרה אחת.

עם זאת, הפרות של זכות היוצרים ושל הזכות המוסרית – הן הפרות נפרדות. כלומר, בגין מסכת מעשים אחת שבמסגרתה נפגעו שתי זכויות אלו, ישנן שתי הפרות נפרדות. מכאן, שסכום הפיצויים, ללא הוכחת נזק, יכול להגיע עד לסכום של 200,000 ₪.

בבואו לקבוע את סכום הפיצויים ללא הוכחת הנזק, בית המשפט רשאי להתחשב במספר רב של שיקולים. בין אלו ניתן לציין את משך הזמן שבו בוצעה ההפרה, חומרת ההפרה, הנזק הממשי שנגרם לתובע או הרווח שצמח למפר בזכותה (על פי הערכת בית המשפט), מאפייני פעילותו של המפר, טיב היחסים בין הצדדים ותום לבו של המפר.

בפועל, בתי המשפט אינם נוטים לפסוק את מלוא הפיצויים האפשריים. חשוב אולי להסביר, שהחוק שונה אך לאחרונה. עד שנת 2007 החוק קבע כי פיצויים ללא הוכחת נזק יהיו עד סך של 20,000 ₪ אך לא פחות מ-10,000 ₪. כלל משפטי זה שונה, ובהדרגה הוא פס מהעולם. כל הפרה שבוצעה לפני כניסתו לתוקף של החוק החדש, עדיין נבחנת לפי אמת המידה הישנה – לטוב (ישנו פיצויי מינימלי בסך 10,000 ₪) ולרע (ישנו פיצויי מקסימלי נמוך בהרבה – 20,000 ₪ בלבד). כלומר, בתי המשפט היו רגילים לפסוק פיצויים בסך 20,000 ₪ במקרים שערורייתיים, ולכן, להבנתי, יש קושי פסיכולוגי לפסוק היום סכום של 50,000 ₪, למקרה "רגיל" או אף 100,000 ₪ באותו מקרה שערורייתי. ייקח כנראה זמן עד שסרגל הפיצויים שנפסקים בפועל, יותאם למנעד הרחב שהועמד לרשותם כיום.

כיוון שהסכום המקסימאלי לפיצויים ללא הוכחת נזק עומד על 100,000 ₪, לרוב אין צורך להוכיח את הנזק בפועל. רק במקרים יוצאי דופן, בהם הנזק בפועל רב יותר או קרוב לסכום זה, כדאי לנסות ולהוכיח את הנזק ולזכות בפיצויים לפי אומדן זה.

פסיקת פיצויים בעולם המעשה
על אף שהחוק היבש בוודאי מעניין, מעניין לא פחות להתרשם מפסיקת בתי המשפט באשר להיקפי הפיצויים במקרים של הפרות זכויותיהם של יוצרים.

העתקה של ציור, שמצאה דרכה לתוך ההגדה של פסח שהפיקה הוצאה לאור ואשר הודפסה לאורך שנים רבות, זיכתה את בעלי הזכויות (זכות יוצרים וזכות מוסרית) בפיצויים בסך 100,000 ₪ מהצייר שהעתיק, ו-70,000 ₪ מהוצאת הספרים.

במקרה אחר, נפסקו לצלם חובב ש-11 תמונות שלו פורסמו בספר ללא הסכמתו ומבלי מתן קרדיט, פיצויים בסך 35,000 ₪, ואילו לחברו – ש-4 מתמונותיו פורסמו ללא רשותו וללא מתן קרדיט, נפסקו פיצויים בסך 12,000 ₪.

לעומת זאת, בגין שימוש שלא כדין בתמונה דוקומנטרית אחת של טל ברודי, חויבה מנהלת ליגת העל בכדורסל לשלם לצלם פיצויים בסך כולל של 55,000 ₪.

בעניין אחר (ת"א (מחוזי י-ם) 3512-09 בר נ' מזרחי (מיום 21.02.2011)), נפסקו פיצויים בסך 80,000 ₪ לטובת צלם בגין הפרת זכויותיו בתמונות.

הזמר, אסף אמדורסקי, חויב לשלם פיצויים בסך 30,000 ₪ למי שצילם את תמונתו באחת ההופעות. אמדורסקי, העלה את התמונה לאתר האינטרנט שלו ולדף המיי ספייס שלו, וזאת מבלי מתן קרדיט לצלם ומבלי שקיבל את הסכמתו לעשות כן (ת"א (שלום ת"א) 10560/08 שוחט נ' שמש (מיום 25.05.2010)).

במסגרת תביעה קטנה שהגיש צלם, הוא זכה לפיצויים בסך 10,000 ₪ בגין שימוש בתמונה שצילם ללא הסכמתו באתר האינטרנט של הנתבעות (ת"ק (ת"א) 19221-01-10 דור נ' פז שמנים בע"מ (מיום 28.10.2010)).

סיכום

לסיכום, החוק מעמיד סעדים שונים לטובתו של בעל זכויות יוצרים או זכות מוסרית שזכותו הופרה. בית המשפט רשאי לצוות על הנתבע להימנע מהמשך ההפרה באמצעות צו מניעה קבוע. בנוסף, בעל הזכות זכאי לפיצויים בגין הנזק שנגרם לו על ידי המפר, והוא זכאי לפיצויים אף בהעדר הוכחה של נזק כאמור. החוק החדש מעמיד את סכום הפיצויים ללא הוכחת נזק על סכום מירבי של 100,000 ₪. כמו כן, הבאתי מספר דוגמאות בכדי להמחיש את הסכומים שנפסקים בפועל.

(רשומה זו התפרסמה במקור באתר MegaPixel)

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.