פסיקה: מי שאפשר קליטת שידורי המונדיאל – הפר זכות יוצרים

פסק דינה של כבוד השופטת ד"ר ד. פלפל עוסק בנושא שכבר עלה לכותרות זה מכבר – שידורים חיים של משחקי כדורגל, וזכויות היוצרים בהם.
בתמצית, מדובר בתביעה של חברת צ'ארלטון, מי שהחזיקה בזכויות השידור הבלעדיות למשחקי מונדיאל שנת 2006, כנגד חברה שמכרה כרטיסים מקודדים שאפשרו פענוח שידור לווין מקודד, של תכנות זרות ("ART" ו-"MNET") אשר שידרו את משחקי המונדיאל.
נוכח העובדה שמדובר בפעולות שהתרחשו בשנת 2006, הדין הרלוונטי שחל הינו הדין שלפני חוק זכות יוצרים החדש. בית המשפט מצא כי מדובר בהפרת זכות יוצרים באומרו:

"בענייננו, טלראן אישרה כי היא מכרה, למטרה מסחרית, כרטיסים שאפשרו את פענוח השידור המקודד של הערוצים הזרים MNET ו-ART, ורק בדרך זו נקלטו שידורי אותם ערוצים בתחומי מדינת ישראל, שכן לא כל אחד שיש לו צלחת לווין יכול היה לקלוט אותם אלא באמצעות אותם כרטיסים מקודדים"


נוכח ההפרה, ולאור היקפה, נקבע סעד בדמות פיצויים בסך 1,250,000 ש"ח. כן חויבו הנתבעים לשלם הוצאות התובעים בסך 70,000 ש"ח.

הערות
בעיניי פסק הדין הזה כולל מספר טעויות משפטיות. הבולטת שביניהן היא העובדה כי הנתבעים כלל לא העתיקו, שידרו או ביצעו פעולה אסורה אחרת ביצירה מוגנת זכויות היוצרים. ייתכן, כי הם אפשרו הפרה, ומשכך אולי חבים בגין הפרה תורמת, אך על פניו, ובכל הכבוד, לא מצאתי כיצד מכירה של כרטיס מקודד, המאפשר הצגת שידורים מטיל אחריות בגין תוכן השידורים שמקודדים באמצעותו. היצירה המוגנת – היא השידור הטלוויזיוני, הנחשבת בבחינת יצירה דרמטית, מעולם לא הועתקה, שודרה או נעשתה בה פעולה אסורה אחרת.

אמת. ניתן היה להיבנות מסעיפי החוק הישן לפיו אף נאסר "לעשות … כל מכשיר אחר שבאמצעותם אפשר להציג או למסור את היצירה בדרך מיכנית". ברם, הוראות המעבר בחוק זכות יוצרים קובעות, כי פעולה שאינה בבחינת הפרת זכות היוצרים לאורו, אף אם התרחשה לפני כניסתו לתוקף – לא תהיה עילת תביעה לפיה. כלומר, בהעדר סעיפים מקבילים בחוק החדש, הרי שאין עוד מדובר בהפרה של זכות היוצרים.
בית המשפט הקפיד להפנות לפסקי הדין בעניין Tele Event (ע"א 2173/94 Tele Event Ltd. נ' ערוצי זהב ושות', נה(5) 529; דנ"א 6407/01 ערוצי זהב ושות' נ' Tele Event Ltd., נח(6) 6) שם הוכרע כי שידור חי טלוויזיוני של אירועי ספורט יכול להוות נושא לזכות יוצרים (ובפרט, דובר שם בשידורי טורניר הטניס "ווימבלדון"). פסק דין זה מובחן מהעניין כאן בכך שדובר שם על הגוף המשרד עצמו – חברות הכבלים – ולא על גוף שמספק מכשיר המאפשר לקלוט את השידורים.
למה הדבר דומה? לו היו תובעים את שקם אלקטריק על שמכרה, במחירי מבצע, טלוויזיות בתקופת המונדיאל. וזאת, כיוון שלולא היו בידי הצרכנים טלוויזיות, הרי שלא יכלו היו לראות את השידורים המפרים. 
והערה אחרונה לסיום. דבר אחד בולט בהעדרו. הפנייה לפסק הדין שיצא מפתחו של אותו בית משפט מחוזי בעניין הפריימיר ליג (בש"א (מחוזי ת"א) 11646/08 The Football Association Premier League Ltd נ' פלוני (מיום 2.09.2009)). שם, בהחלטה שנויה במחלוקת, שערעור עליה תלוי ועומד, נקבע כי לאור החוק החדש, שידור משחקי כדורגל חיים אינם בבחינת יצירה מוגנת בזכויות יוצרים. עוד נקבע כי שידורי המשחק על גבי רשת האינטרנט הם בבחינת שימוש הוגן, ואינם מהווים הפרת זכות היוצרים. בית המשפט התייחס שם מפורשת לעניין המונדיאל וקבע כי מדובר בזכות חברתית-תרבותית להיות עדים ושותפים לקהילה אחת שצופה וחווה את האירוע במקביל. הנגשת השידורים של ארועים אלו לציבור היתה אחת הסיבות המרכזיות שבגינן קבע בית המשפט שם, כי מדובר היה בשימוש הוגן. 
האם מכאן יש להסיק גם לעניין הנדון? בוודאי שלא, שהרי מדובר בפסיקה של בית משפט מחוזי שמבחינה פורמאלית אינה מחייבת ואף לא מנחה בתי משפט מחוזיים. עם זאת, ולאור התוצאות ההפוכות, הייתי מצפה לפחות להתייחסות לפסיקה זו ולהתמודדות עמה. 

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.