תביעה זו עסקה בגופנים בהם השתמשה חברת החדשות של ערוץ 2 לשם הצגת כתוביות. מסבר, כי עקב קשיים טכנולוגיים, לא ניתן היה להשתמש בגופן נרקיס תם לבדו, שכן שימוש בו גרר עיוות אותיות מסוימות. תחת השימוש באותו גופן, הוחלט להשתמש, לאותן אותיות בהן נוצרה הבעיה בגופן דומה-שונה – נרקיס חדש. החברה שהיתה אחראית לעיצוב הגרפי, והיתה בעלת רישיון לשימוש בשני הגופנים הללו, יצרה גופן חדש-מעורבב – אשר הוא העתק של הגופן "נרקיס תם" ואילו בעניין האותיות הבעיתיות, הן מובאות בגרסתן מהגופן השני.
בית המשפט דחה את התביעה באשר לזכות המוסרית. נקבע, כי אין כאן פגימה ביצירה, שכן כל אות היא יצירה בפני עצמה וערבובן אינו מסלף את היצירה.
באשר להוצאות בתיק, פסק בית המשפט הוצאות בסך 15,000 ש"ח, תוך התחשבות בכך שהתביעה הועמדה על סכום גדול בהרבה מזה שנפסק בסופו של יום.
לטעמי, ישנו קושי אמיתי בפסיקה. בית המשפט מבהיר כי אין לחסום שימוש בגופן שונה לכל אות בנפרד:
"אינני סבור כי בעניננו נפגעה זכותו המוסרית של נרקיס. בסופו של דבר יש לזכור כי עסקינן באותיות, שהן אבני בנין של השפה. מדובר איפוא ביצירה בעלת אופי פונקציונלי, ובהתאם לכך, מידת ההגנה שהיא זוכה לה מוגבלת לאות הבודדת ולא לצירופים של אותיות. באותיות עצמן לא נעשה כל שינוי או פגימה. העובדה שנעשה שימוש בשני סוגי גופן במילה אחת, אינה יכולה להחשב סילוף, פגימה או שינוי של היצירה, שכן לענין זה היצירה היא כל אות בפני עצמה. בודאי שאין בשימוש כזה כדי לפגוע בכבודו או בשמו של יוצר הגופן. כשם שלא יעלה על הדעת להגביל את תוכן המילים בהן ניתן להשתמש באמצעות אותיות הגופנים, ולראות במילים בעלות תוכן פוגעני משום פגיעה בזכות המוסרית של יוצר הגופן, כך גם אין זה מתקבל על הדעת להגביל את זכותן של הבריות לכתוב מילים תוך שימוש בסוגי גופן שונים באותה מילה ממש"
והנה, על אף שלחברת העיצוב רישיון המאפשר לה וללקוחותיה להשתמש בשני הגופנים, השימוש שנעשה בגופנים נחשב הפרת זכות היוצרים. אליבא דבית המשפט, ונראה לי שלא יכולה להיות מחלוקת על כך, לו היה יושב גרפיקאי ובוחר בצורה סלקטיבית גופן שונה לכל אות, לא היה ניתן לומר כי יש כאן הפרה כלשהי. אזי כיצד קרה שבגלל שהשתמשו בקובץ גופן מיוחד החוסך את העבודה הידנית יש משום הפרה?
כשלעצמי הייתי חושב שבכך אין משום הפרה של זכות היוצרים. עם זאת, להשקפתי, ביצירת קובץ הגופן עצמו – יכול ויש הפרה של זכות היוצרים, שכן הרישיון אינו מתיר יצירתו של גופן חדש. הקובץ החדש, המקבץ יחדיו חלקים מאסופה אחת של אותיות וחלקים של אסופה אחרת, הוא משום העתק המפר את זכות היוצרים. אך בשימוש בו, קרי, העתקת האותיות מתוכו, אין משום הפרה שכן העתקת כל אות ואות לשימוש בכתוביות מותרת על ידי הרישיון.
(ת"א (שלום ת"א) 24048-08 מסטרפונט בע"מ נ' חב' החדשות הישראלית בע"מ (מיום 10.05.2011))
זיו, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, התמחה תחת שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי. כיום, זיו הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, אשר מתמקד בתחומי הקניין הרוחני ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.
על פניו קשה באמת ליישב את התוצאה עם ההנמקה, אבל נראה שהמחלוקת פה נסובה בעצם על אופן הגדרת היצירה – האם היצירה המכונה "גופן" היא החוזי של כל אחת מאותיות האלפבית המעוצב כמכלול, או שמא עסקינן בצֶבר יצירות נפרדות, כאשר כל אות מעוצבת היא יצירה העומדת בפני עצמה (stand alone)?
אם נוקטים בגישה הראשונה, ה"הוליסטית" נקרא לה, אז ברי כי קבוצה גדולה ונרחבת יותר של מעשים ייחשבו כהפרה, וזאת עוד לפני שנכנסים לשאלות החוזיות של תנאי הרישיון.
מנגד אם נוקטים בגישה השנייה, נכנה אותה "אטומיסטית", אזי כדי לטעון שהמעשה הנדון מהווה הפרה נזדקק לקונסטרוקציה מורכבת של לקט כיצירה נגזרת, אשר סיכוייה נדמים מבטיחים הרבה פחות, בעיקר על רקע הנימוק המצוטט.
אודה כי לא כל כך ברורה לי ההבחנה הנעשית בניתוח שלך בין הקובץ לבין השימוש בו, שכן גם התוצאה הסופית של אותו שימוש היא רצף אותיות מעוצבות מועתקות המשתייכות לאחד משני סוגי גופנים (דומני שעל כך גם הפלוגתה העיקרית ולא על עצם הכנת קובץ העזר שניתן לראות בו "עותק זמני" אולי) וגם נראה לי שהאמירה לפיה הפרת תנאי הרישיון אפשר שמצמיחה הפרה של הזכות הקניינית לא דקה פורתא – סבורני שגם פרשנות האיסורים וההיתרים על-פי הרישיון קמה ונופלת על ההגדרה, והאם אנו מאמצים לעניין זה את הגישה ההוליסטית או האטומיסטית דלעיל; מכל מקום, המעשים המפרים את זכות היוצרים הם אלו שהחוק קובע כך לגביהם, ולא תניה חוזית זו או אחרת.
שרון, תודה על התגובה. אני מסכים כי ההבחנה בין שתי הגישות היא חשובה לענייננו. נראה כי הפסיקה בחרה בגישה ה"אטומיסטית", ועל פי גישה זו נוצר הקושי עליו הרחבתי.
אנסה להבהיר למה התכוונתי.
נקודת המוצא היא כי שימוש באות מעוצבת בהתאם לגופן מהווה העתק של היצירה. מכאן כי מדובר בפעולה אסורה ללא הסכמת בעל זכות היוצרים. הרישיון מתיר העתקות מסוימות, ומשכך מאפשר להעתיק את היצירה ("להשתמש" בגופן, יאמרו אנשים מן הישוב) מבלי להיחשב כמפרים את זכות היוצרים. מכאן, שכל העתקה שאינה מותרת באמצעות הרישיון – אסורה היא. בכלל אלו, גם העתקת חלק מהאותיות לכדי קובץ חדש, אותו גופן בן-כלאיים, אינה מותרת על ידי הרישיון, שכן העתקה זו אינה מסוג ההעתקות אותן מתיר הרישיון. יש שיאמרו, ונדמה לי שאת ביניהם, כי הלקט החדש המערבב בין אותיות מהגופנים השונים הוא בבחינת יצירה נגזרת, ואף זו אסורה ללא הסכמת בעל זכות היוצרים.
העתקה של היצירה (בין אם המקור ממנו מעתיקים הוא הקובץ המקורי או החדש) לשימוש בכתוביות – עדיין מותרת תחת תנאי הרישיון.
כמובן, שאני מדבר בתניות הרישיון מבלי להסתכל בו, אך נדמה לי כי ההנחות שלי הן מתקבלות על הדעת, ואף מתבקשות.
עוד אעיר, כי אין זה כלל ברור כי תניות ברישיון – חוזיות הן. רישיון, כמו שכירות, קנייני במהותו, אך מוענק לרוב במסגרת חוזית.
בעניין בש"א (י-ם) Microsoft Corp 2184/02 נ' אגמה מחשוב 1999 נקבע כי תניות הרישיון חלות גם ללא הסכמה חוזית בין הצדדים.
הכוונה היתה שיש רשימה סגורה מכוח חוק של זכויות קנייניות ולא ניתן להוסיף עליהן באמצעים אחרים (הסכם, רישיון וכו'). השאלה האם "רשות" היא זכות קניינית אמנם טרם הוכרעה בפסיקה, שלעיתים אף מקבלת זאת כהנחת העבודה, אולם במקרים שבהם כן נתקיים דיון בעניין (אגוזי שפע, אלוני נ' ארד)הועלו דווקא טעמים טובים כנגד הכרה בה ככזו, בין בשל הורתה בדין אנגלי מיושן שהחקיקה האזרחית החדשה שאפה לבער ובין בגלל הנטייה להשתמש בה בעיקר כניסיון לעקוף הוראות קוגנטיות של חוק השכירות והשאילה או חוק-יסוד: מקרקעי ישראל.
עם זאת, עיון בחלקיו האחרים של פסק-הדין מעלה שככל הנראה הצעתך אינה רחוקה ממה שעמד ביסוד ההכרעה, היינו ההנחה המובלעת מאחוריה היא שחברת העיצוב היתה מורשית ליצור מהגופנים שרכשה את הטקסטים ואותם למכור לצד ג', אולם לא היתה רשאית למסור לו את הגופנים להפקת הטקסטים מהם בעצמו (פסקאות 29-28). מה ההבדל הגדול? לא לגמרי ברור, מה שכן מובן אבל הוא שאם הקונה הראשון יכול לתת לכל אחד את הגופנים לשימושו החופשי, נרקיס לא צפוי למכור עוד הרבה רישיונות נוספים. לכן, בסופו של יום, התוצאה אולי לא לגמרי בלתי הגיונית.
האירוניה בכל הסיפור היא שלמרות דחיית הטענה בדבר הפרת הזכות המוסרית, לולא יצירת גופן הכלאיים שמשך את עיקר האש מלכתחילה, ספק אם המקרה הזה בכלל היה מגיע להתברר בבית המשפט.