ארכיון ל יוני, 2011

0

פסיקה: אל תתעסקו עם הזוהן (לפחות לא בזכויות יוצרים)

ג'יימס בלונד (מתוך האתר ג'יימס בלונד)

בשנת 2008 יצא לאקרנים הסרט "אל תתעסקו עם הזוהן" בו אדם סנדלר מגלם את דמותו של דביר זוהן לוחם קומנדו ישראלי שמביים את מותו בכדי שיוכל להגשים את חלומו ולהפוך לספר. גם לאחר ההסבה המקצועית, עברו רודף אותו, וזוהן נאלץ להתגונן מפני מתנקשים פוטנציאלים.
הסרט, מתברר, אינו הפעם הראשונה שבה מתוארת דמות של ספר-לוחם. ג'יימס בלונד היה שם קודם. גם כאן מדובר על ספר, יוצא שייטת (אבל לא ישראלית) שנלחם באויביו.
רוברט קבל, היוצר, הרגיש כי נגזל, והגיש תביעה בגין הפרת זכות יוצרים. בית המשפט המחוזי הפדראלי דחה את התביעה על הסף, וקבע, כעניין של משפט, כי אין זכות יוצרים ברעיון של ספר הנלחם באמצעות פן, ואף לא בתנוחת הלחימה (ראו תמונות). ערכאת הערעור (2nd Circuit) קיבלה לידיה את התיק, בחנה אותו, וקבעה חד משמעית – עניין לנו ברעיון שזכות היוצרים לא יכולה להגן עליו.

הזוהן – אותו רעיון, ביצוע שונה
(מתוך: ויקיפדיה)

גם בישראל המצב המשפטי זהה. זכות יוצרים, קובע החוק, נועדה להגן על ביטוי ולא על רעיון. כך, הרעיון הכללי של ילד קוסם שהולך לאקדמיה למכשפים אינו בר הגנה, והוא נותר פתוח, אך הביטוי המסוים והקונקרטי של הארי פוטר הוא שזוכה להגנה של זכות יוצרים. כך, נקבע, אין זכות יוצרים ברעיון להאיר מזרקה – רעיון טוב ככל שיהיה (ולמקרה בו התיאוריה והפרקטיקה לא נפגשו, ראו כאן). גם במקרה זה מדובר, בסופו של יום, במאפיינים כלליים וקווי דימיון מעטים בפועל.

אתם מוזמנים לראות גם את הסרטון של ג'יימס בלונד נגד הזוהן ב-YouTube:


((Cabell v. Sony Pictures Entm't, Inc., 10-2690.(2nd. Cir. 24.06.2011)

3

ישראל מצטרפת לפרוייקט ה-PPH

רשות הפטנטים הישראלית מצטרפת, לראשונה, לתוכנית ה- Patent Prosecution Highway. במסגרת תוכנית זו, משרדי פטנטים מרחבי העולם משתפים ביניהם מידע הקשור להליך הבחינה של בקשות פטנט מקבילות. בין היתר, משתתפים ההמשרד הקנדי (CIPO), האירופאי (EPO), הגרמני (GPTO), היפני (JPO), הקוריאני (KIPO), האמריקאי (USPO), האוסטרלי (IPAU) והאנגלי (UK-IPO). עיקרון התוכנית קובע, כי לאחר שבקשה לפטנט מתקבלת במשרד אחד, בקשה מקבילה לה במשרד השני מועברת להליך מואץ. במסגרת הליך זה, נחשפים למשרד השני תוצרי העבודה של המשרד הראשון, לרבות תוצאות החיפוש והבחינה.
ישראל מצטרפת למערך ההסכמים בפיילוט ראשון בין רשות הפטנטים הישראלית לבין רשם הפטנטים האמריקאי (USPTO). במסגרת הפיילוט, רשות הפטנטים תטפל, כמשרד הגשה שניה, בבקשות פטנט שהוגשו תחת אמנת פריז בעוד שה-USPTO יטפל, כמשרד הגשה שניה, הן בבקשות פטנט שהוגשו תחת אמנת פריז כמו גם בקשות PCT, ששלב לאומי שלהם מתנהל בארצות הברית. הפיילוט יחל ביום 1.07.11 וצפוי להסתיים בחלוף שנה, ביום 30.06.12.

כפי שציינתי כאשר התברר כי ישראל שוקלת להצטרף לתוכנית ה-PPH, להבנתי, הליך ה-PPH בישראל הוא מיותר למדי, נוכח הוראות סעיף 17(ג) לחוק הפטנטים ולאור העובדה שארצות הברית היא בין המדינות לגביהן חל ההסדר המיוחד הזה. עם זאת, היתרון הגדול מצוי בצד האמריקאי, שכעת מבקש שבקשתו בישראל קובלה עשוי לקבל קדימות גם בארצות הברית.
זאת ועוד. הוראות רשות הפטנטים בדבר האצת הליך הבחינה לבקשה שצפויה לשמש כבסיס לדין קדימה עשויות להיות שימושיות עוד יותר, מקום בו קיבול בישראל עשוי לסלול את הדרך לזכות בקיבול מהיר גם בארצות הברית.

מידע נוסף ניתן למצוא באתר הרשות, בדף המוקדש ל-PPH, ובאתר ה-USPTO בדף מקביל.
נכון למועד כתיבת שורות אלה, נראה כי ה-USPTO טרם עדכן את האתר לכלול גם את הפיילוט עם ישראל. 

2

פסיקה: דוקטרינת ההפרה התורמת של זכויות יוצרים קיימת בדין הישראלי

בית המשפט העליון נדרש לסוגיה המשפטית הבאה: האם קיימת אחריות למי שעודד או תרם בצורה אחרת להפרה של זכות יוצרים, אשר בוצעה בפועל על ידי אחר?
הספר "יפן המסורתית" בהוצאת בית שוקן היה בין ספרי הלימוד שנדרשו באחד מהקורסים באוניברסיטה העברית. ברם, כפי שלא אחת קורה, בספריית האוניברסיטה היו אך 12 עותקים של הספר. לעזרת הסטודנטים נחלץ תא סטודנטים פעיל ונמרץ שהחליט לשכפל מקראה הכוללת בחובה את הספר כולו, מעמוד ראשון ועד אחרון.
אחריותו של המפר הישיר – הסטודנט שעמד בראש התא, וכן התא עצמו, לא היה במחלוקת. ברם, התביעה שהוגשה דרשה לחייב גם את האוניברסיטה העברית וגם את מפלגת העבודה, המפלגה שתמכה ומימנה את פעילות התא הסטודנטיאלי הסורר.לאחר סקירה של כלל הרציונאלים העומדים בבסיס דיני זכויות היוצרים, ובחינת השיקולים לכאן ולכאן, יצר בית המשפט את העוולה החדשה – הפרה תורמת של זכות יוצרים.
יסודותיה של עוולה זו – שלושה הם: האחד, קיומה בפועל של הפרה ישירה;  השני, ידיעתו

של המפר-התורם על ההפרה הישירה שבוצעה; והשלישי, קיומה של תרומה משמעותית, ניכרת וממשית לביצוע ההפרה. רק בהתקיים שלוש היסודות המצטברים יהיה המפר-התורם חב בגין ההפרה שלא הוא ביצע.
בית המשפט מוסיף ומבהיר: קיומה של הפרה ישירה נבדל מהשאלה האם המפר הישיר חב בגין מעשיו. לא רק שאין כל דרישה להגיש תביעה כנגדו, יכול אף שלמפר הישיר תעמוד הגנה טובה, כגון הגנת השימוש ההוגן, ועדיין המפר-התורם יחוב. לעניין זה מציין בית המשפט:

"נוסף על כך, החשש הוא שעלול להתקיים מצב בו פעולתו של כל אחד מהמשתמשים הבודדים אינה גורמת – כשלעצמה – נזק רב לבעל הזכות, ומן הטעם הזה נכללות פעולותיהם של המשתמשים בגדר אחת ההגנות בדיני זכויות יוצרים. אולם, צירוף הפגיעות האלה יחד, עלול לגרום לבעל הזכות – במצטבר – נזק בלתי מבוטל. מקרה זה מעורר למעשה את קושי האכיפה שהוזכר, הנגרם כתוצאה מפיזורם של משתמשי הקצה והיעדר היכולת להיפרע מהם באופן אפקטיבי. במקרה כזה, הנזק שגורם כל משתמש אמנם חוסה תחת ההגנה האישית, אך הנזק המצטבר שנגרם לבעל הזכות הוא משמעותי. במצב כזה, בעל הזכות נותר למעשה בלא יכולת להיפרע מן המשתמשים, אף שבפועל נגרם לו נזק משמעותי, וקמה אפוא הצדקה להכיר באחריותו התורמת של גורם-הביניים שגרם לאותו הנזק המצטבר בהביאו לקיבוץ הפגיעות האלה יחד. במילים אחרות, אף שכל אחד מן המשתמשים הוא "מוגן" – אין בכך כדי לשלול את עצם קיומה של הפרה אשר עשויה, בנסיבות מסוימות, להצמיח חובה גם לגורם-הביניים אשר תרם להתממשותה."

היסוד השני נוגע, כאמור, ליסוד הנפשי של המפר אשר נדרש כי יהיה מודע לפעילות המפרה. לעניין זה, מבהיר בית המשפט כי לא ניתן להסתפק בידיעה קונסטרוקטיבית, אלא נדרשת ידיעה בפועל. עם זאת, בית המשפט אינו מבהיר אם די בידיעה אודות הפעולות אותן מבצע המפר הישיר או שיש אף צורך לדעת אודות קיומה של זכות היוצרים עצמו (והשוו: פסק הדין של בית המשפט העליון האמריקאי בעניין הפרה תורמת בפטנטים שניתן אך לאחרונה)
היסוד השלישי, דורש כי הפעילות תהיה בבחינת תרומה משמעותית וניכרת.בית המשפט מבהיר כי די בכך שלמפר-התורם היה חלק אינטגרלי ומשמעותי בשרשרת האירועים שהובילה להפרה בכדי לקיים יסוד זה. נקבע כי אין הכרח שהתרומה תהיה "הסיבה בלעדיה אין", ואף מקום בו אין קשר סיבתי עובדתי "קלאסי" בין פעולות המפר-התורם לבין ההפרה, עדיין יכול שאחרון יחוב בגין הפרה תורמת. הקונסטרוקציה המשפטית עליה נסמכת העוולה החדשה היא בהרכבה של סעיף 12 לפקודת הנזיקין שכותרתו "אחריות של משתף ומשדל" ביחד עם עוולה של הפרת זכות יוצרים לפי חוק זכות יוצרים. לעניין זה, הוראת סעיף 12 לפקודה מדגימה מספר חלופות שעשויות להקים אחריות למפר-התורם: מי ש"משתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או שעומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשר אותם".

עוד מציין בית המשפט, כי ניתן לחייב את המפר-התורם בגין העוולה בפיצויים ללא הוכחת נזק, בצורה דומה לפיצויים שבית המשפט מוסמך לפסוק לרעת המפר הישיר. עם זאת, מדובר בפיצויים בהם יחובו כלל המעוולים ביחד ולחוד.

במקרה הקונקרטי, בית המשפט מצא כי אין מקום לחייב את האוניברסיטה בגין הפרה תורמת, שכן היסוד השלישי אינו מתקיים בעניינה. קרי, לא ניתן לומר כי פעולותיה היו בבחינת תרומה משמעותית וניכרת להפרה. הפעולות שהוכחו – החזקת מעט עותקים, העדר ביקורת על פעילות תא הסטודנטים וכיוצא באלה – אינן בבחינת תרומה להפרה.
לסיכום מעיר בית המשפט, כי מתוך זווית הראייה של הגישה הכלכלית, נמצאנו למדים כי האוניברסיטה אינה בבחינת מונע הנזק הזול. הטלת חבות על גורם שכזה, נקבע, תוך חיובו למנוע את הנזק להבא, תחייב אותו להשקיע משאבים רבים מן הרצוי.

נוכח קביעה זו, בית המשפט קיבל את ערעורה של האוניברסיטה וקבע כי היא אינה חבה בגין ההפרות שבוצעו. נוכח העובדה שאחריותם של הסטודנט ושל מפלגת העובדה נותרה בעינה, הפיצויים שנפסקו להם – בסך 20,000 ש"ח – נותרו על כנם והם חבים בהם ביחד ולחוד. הסטודנט אחראי לסכום של 8,000 ש"ח בעוד המפלגה לסכום של 12,000 ש"ח.
כן נפסקו לטובת האוניברסיטה הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.

בהערת אגב אציין כי פסק הדין מציין כאחד מהשיקולים בעד החלת הדוקטרינה החדשה את החשש מתת-אכיפה, נוכח העובדה שפעמים רבות אנו נתקלים במפרים אנונימיים, בציינו כי ההפרה התורמת מאפשרת "הגנה נאותה לזכויות היוצרים בעידן של משתמשים אנונימיים". מעניין לציין שהשופט שכתב את חוות הדעת המרכזית הוא המשנה לנשיאה א' ריבלין, אותו שופט שנתן את חוות הדעת המרכזית בעניין מור, שם קבע כי לא ניתן להורות לחשוף את זהותו של משתמש אנונימי ללא חקיקה מתאימה. כעת, מייצר אותו שופט תרופה לבעית תת-האכיפה שהוחמרה עד מאוד בפסיקתו הקודמת.

(ע"א 7755/05 האוניברסיטה העברית בירושלים נ' בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ (מיום 20.6.2011))

2

בית המשפט העליון האמריקאי ידון שוב בהמצאות הראויות להגנה פטנטנית

העליון יקבע: האם די במתן זריקה כדי להפוך
רעיון אבסטרקטי להמצאה ראויה להגנה פטנטית?
(מתוך: ויקישיתוף)

כמעט שנה לאחר ההחלטה הידועה בעניין בילסקי, חוזר בית המשפט העליון האמריקאי לדון בסעיף 101 לחוק האמריקאי הקובע מהן ההמצאות עליהן יכול להינתן פטנט.
אם בעניין בילסקי בית המשפט נדרש לבחון סוגיות הקשורות מהותית בפטנטים על תוכנה ובשיטות לעשיית עסקים, הפעם מדובר בשיטה לטיפול. בעניין פרומתאוס נדונו פטנטים המתמקדים בשיטות לשיפור יעילות הטיפול הרפואי. בעיקרן, התביעות מתייחסות לשיטה בת שלושה צעדים: (1) מתן תרופה למטופל, (2) זיהוי רמת התרופה בדם של המטופל, (3) עדכון מינון התרופה.
לאחר ההחלטה בעניין בילסקי בערכאת הערעור, החלטה אשר כזכור קבעה שהמבחן לפטנטבליות הינו מבחן מכונה או טרנספורמציה (Machine or Transformation), נקבע כי הפטנטים של פרומתאוס בטלים כיוון שאינם תובעים המצאה אלא אך רעיון. ברם, נוכח שינוי הדין בהחלטת בית המשפט העליון בעניין בילסקי, העניין הוחזר לדיון מחודש בערכאת הערעור. גם בדיון החוזר נקבע כי אין מדובר בתביעות הראויות למתן הגנה פטנטית.
עתה, בית המשפט העליון קיבל בקשה לדיון בתיק, כאשר השאלה לדיון היא זו:

Whether 35 U.S.C. § 101 is satisfied by a patent claim that covers observed correlations between blood test results and patient health, so that the claim effectively preempts all uses of the naturally occurring correlations, simply because well-known methods used to administer prescription drugs and test blood may involve “transformations” of body chemistry.

כלומר, בית המשפט רוצה לדון בשאלה מה מידת הטרנספורמציה שבקיומה נוכל לומר כי אין עוד מדובר ברעיון אבסטרקטי.
אולי הפעם, בניגוד למה שקרה בעניין בילסקי, בית המשפט העליון יאחז את השור בקרניו וידון בשאלה המהותית האמיתית – כיצד נוכל לזהות רעיון אבסטרקטי ולהבחין בינו לבין אחותו הנאווה – ההמצאה ראוית הגנת הפטנט.
((Mayo Collaborative Services v. Prometheus Laboratories, Inc. (Supreme Court 2011)

(מקור: Patently-O)
0

פסיקה: Cargo מונח תיאורי למכנסי דגמ"ח

בית המשפט המחוזי דן בתביעה שהגישה חברת ניו ג'ינס בע"מ והבעלים שלה בגין הפרת סימן המסחר הרשום שלהם. X Kulcha Cargophoto © 2011 Cowgirlonline | more info (via: Wylio)

סימן מסחר 172937 הינו סימן מעוצב ובו מופיעה המילה Cargo כך שהאות C מוגדלת ושאר האותיות מצויות בתוכה. סימן מסחר 172939, מנגד, הינו סימן בלתי מעוצב של המילה cargo. סימני המסחר נרשמו תחת סוג 25 למוצרי הלבשה, הנעלה, וכיסוי ראש.
התביעה עסקה בשימוש שעושות הנתבעות, חברת רנואר, גולף ואס אדום, במונח קרגו ביחס למוצרי הלבשה שלהם. הנתבעות סימנו מכנסי דגמ"ח כמכנסי קרגו, והדבר בא לידי ביטוי בתוויות שונות. כלומר, באופן שיכול להתפרש כמפר את הסימן הלא מעוצב, אך בצורה שונה מהותית מהסימן המוגן על ידי הסימן המעוצב. מכאן, הוגשה התביעה.
בדיון בצו מניעה זמני שנתבקש, דחה בית המשפט את הבקשה, נוכח שהוא סבר כי סיכויי התביעה אינם טובים (ובקשת רשות ערעור על כך נדחתה אף היא). עתה, בדיון בתיק העיקרי, קבע בית המשפט כי אין בתביעה זו כל ממש.
המונח CARGO הינו מונח תיאורי השגור בענף ההלבשה ככזה המתייחס למכנסיים המוכרים בעברית כמכנסי דגמ"ח, כלומר מכנסיים רחבים מרובי כיסים או לולאות.
בית המשפט הוסיף וקבע, כי די בכך שהמונח הינו תיאורי בקרב בעלי המקצוע בכדי למנוע את הפקעתו מנחלת הכלל, וזאת במנותק מהשאלה אם ציבור הצרכנים תופס אותו כתיאורי. בהיותו סימן תיאורי, ולאחר שהתובעים כשלו מלהוכיח כי הוא רכש אופי מבחין כלשהו, הרי שלא ניתן ליתן הגנה בגין שימוש בו באופן התואם את אופיו התיאורי. כיוון שהנתבעות עשו שימוש במונח זה רק בהקשר של מכנסי דגמ"ח, בית המשפט קבע כי אין הפרה של סימן המסחר.
עוד קבע בית המשפט כי נוכח העובדה שהסימון לעולם הגיע בנוסף לסימני המסחר של הנתבעות (היינו: רנואר או גולף) ונמכר בחנויות אלו בלבד, אין כל חשש להטעיית ציבור הצרכנים באשר למקור הסחורה. כיוון שהרציונאל העומד בבסיס סימני המסחר הוא סימון המקור, ובהעדר חשש להטעייה בעניין זה, קבע בית המשפט כי אין בשימוש שנעשה משום הפרת סימן מסחר.
בית המשפט סיכם וקבע:

"בענייננו, אין חשש להטעיית הצרכנים, כאמור, והשימוש שעושות הנתבעות בסימן לצורך תיאור מכנסי קרגו מתוצרתן, הוא שימוש לגיטימי אשר אינו פוגע בתחרות ההוגנת."

נוכח האמור, נדחתה התביעה. בית המשפט פסק הוצאות לטובת הנתבעות בסכום כולל של 100,000 ש"ח.
בהערת אגב אציין כי לטעמי יש מן האירוניה בכך שדווקא גולף, שבחרה לעצמה סימן מסחר תיאורי מתחום ההלבשה, התגוננה בטענה שמדובר בסימן מתאר שלא היה צריך להינתן.

(ת"א (מחוזי מרכז) 8968-06-08 ניו ג'ינס בע"מ נ' רנואר אופנה ייצור ושיווק (1993) בע"מ (מיום 9.06.2011))

0

מלחמת העולם נגמרה? אפל ונוקיה התפשרו

היום הודיע נוקיה כי היא הגיעה לפשרה עם אפל. כזכור, אפל ונוקיה התכתשו אחת עם השנייה במסגרת מלחמות הפטנטים בעולם הסלולאר. אפל ונוקיה היגשו תלונות הדדיות בפני ה-ITC, וכן תביעות הפרת פטנט בארה"ב ובאירופה. כעת, הן החליטו שטובים קשיי השלום מייסורי המלחמה. השתיים הגיעו לפשרה במסגרתה יינתנו רשיונות צולבים בין החברות. על פי הסכם הפשרה, שתוכנו נשמר בסוד, אפל תשלם לנוקיה תשלום חד פעמי ראשוני וכן תמשיך ותשלם תמלוגים תקופתיים.

(מקור: הודעת יח"צ נוקיה)

0

אפל מגינה על המפתח הקטן: מבקשת להצטרף לתביעת הפרת פטנט של טרול נגד מפתחי אפליקציות

אפל החליטה להתערב בתביעות פטנטים שהוגשו על ידי טרול פטנט. החודש התפרסם כי טרול הפטנטים Lodsys הגיש תביעות הפרת פטנטים כנגד שבעה מפתחי אפליקציות. בתביעות נטען כי שני פטנטים של החברה, פטנט 7,222,078 ופטנט 7,620,565, הופרו על ידי מפתחי האפליקציות, באפליקציות השונות שלהן ל-iPhone ול-iPad.
בניגוד למפתחי האפליקציות הקטנים, שאין להם משאבים רבים להתמודד עם תביעת פטנט, והם מהווים טרף קל לטרול הפטנטים, התמודדות מול אפל היא כבר סיפור אחר. אפל ביקשה להצטרף להליך בכדי להגן על האינטרסים שלה תחת הרישיון שרכשה מטרול הפטנטים. נחכה לשמוע התפתחויות.

ובעניין דומה אך שונה – אותו טרול פטנטים מצא עצמו בצד השני, כנתבע, והפעם בתביעה לסעד הצהרתי כי הפטנטים שלה אינם תקפים. החברה שהגישה את התביעה היא ForSee שלקוחותיה קיבלו התראות לפני תביעה מטרול הפטנטים, והיא רצתה להקדים תרופה למכה.

(מקור: The Prior Art, FOSS)

1

סיום לסאגת i4i: בית המשפט העליון קובע חזקת תקינות הפטנט עומדת גם ביחס לידע קודם שלא היה בפני משרד הפטנטים

בשנת 2007 הגישה i4i תביעה נגד מיקרוסופט בגין הפרת פטנט 5,787,449 על ידי החברה בתוכנת Word שלה. כזכור, המדובר בשימוש שעשתה מיקרוסופט ב-XML בכדי להפריד את תוכן המסמך ואת המטה דטה. במקור, ניצחה i4i וזכתה לפיצויים בסך של יותר מ-500 מיליון דולר, ובכך הפך פטנט התוכנה שלה לאחד הידועים בעולם. עוד זכתה החברה בצו מניעה שחייב את מיקרוסופט לערוך שינויים בתוכנת Word, וכיום מי שחפץ ביכולת ה-XML-ית של Word יכול לעשות זאת רק אם יוריד את התוסף ש-i4i עצמה מפיצה. בשלב הערעור, ההחלטה הושארה על כנה, אך הפיצויים צומצמו לסך של 240 מיליון דולר.

מיקרוסופט לא אמרה נואש, דרשה וקיבלה דיון נוסף בפני בית המשפט העליון האמריקאי. השאלה המשפטית שעמדה במרכז הדיון היתה זו: נוכח חזקת תקפות הפטנט, מה היא אמת המידה הראייתית הדרושה בכדי לבטל את הפטנט?

ונסביר. סעיף 282 לחוק האמריקאי קובע חזקת תקינות לפטנט שניתן:

A patent shall be presumed valid. Each claim of a patent (whether in independent, dependent, or multiple dependent form) shall be presumed valid independently of the validity of other claims; dependent or multiple dependent claims shall be presumed valid even though dependent upon an invalid claim.

בתי המשפט פירשו חזקה זו כדורשת שהוכחת חוסר תקפותו של הפטנט תעשה באמת מידה ראייתית מוגברת. כלומר, לא די בהוכחה ברמה שמאזן ההסתברויות נוטה לטובת טענה זו (קרי, הסתברות של יותר מ-50%), אלא יש צורך בראיות ברורות ומשכנעות (clear and convincing evidence) לביסוס הטענה. מיקרוסופט טענה, כי לכל הפחות כאשר מדובר בפריט ידע קודם אשר לא נבחן על ידי רשם הפטנטים, הרי שחזקה זו לא צריכה לעמוד ודי יהיה לעמוד בנטל הראייתי הרגיל.
בית המשפט העליון שמע את הטענה ולא השתכנע. נקבע, כי חזקת התקפות הקבועה בחוק חופפת לקביעה של הדין המקובל בתקופה שקדמה לחוק, ואשר התפרשה לאורך השנים כמחייבת אמת מידה ראייתית מוגברת להוכחת אי תקפותו של פטנט שניתן.
לעניין זה נקבע:

"By the time Congress enacted §282 and declared that a patent is "presumed valid," the presumption of patent validity had long been a fixture of the common law. According to its settled meaning, a defendant raising an invalidity defense bore "a heavy burden of persuasion," requiring proof of the defense by clear and convincing evidence. That is, the presumption encompassed not only an allocation of the burden of proof but also an imposition of a heightened standard of proof. Under the general rule that a common-law term comes with its common-law meaning, we cannot conclude that Congress intended to "drop" the heightened standard proof from the presumption simply because §282 fails to reiterate it expressly".

בית המשפט הסכים עם מיקרוסופט בנקודה אחת – באמרת אגב, הסכים כי ישנו הבדל בין פריט ידע קודם שנבחן על ידי רשם הפטנטים לבין כזה שלא היה בפני הרשם בעת בחינת הפטנט. הבדל זה, מסביר בית המשפט, יכול להצדיק מתן הוראות שונות למושבעים כך שישכללו עובדה זו ויתנו משקל רב יותר לידע קודם חדש שלא נבחן. עם זאת, אמת המידה הראייתית הדרושה היא בכל מקרה אמת המידה המוגברת, גם עבור סוג כזה של ידע קודם.
כיוון שמיקרוסופט לא ביקשה בזמנו כי בית המשפט יורה למושבעים לקחת עניין זה בחשבון, אלא אך ביקשה כי יובהר למושבעים שדי בעמידה במאזן ההסתברויות הרגיל, בית המשפט העליון קבע כי עניין זה הועלה בשלב מאוחר מדי, ומכוח טענה זו כעת לא ניתן להשיב את הגלגל לאחור. 
כאמור, התייחסתי אני לסוגיה זו בעבר. אז ציינתי כי הצלחה של מיקרוסופט בטענותיה תוריד את קרנו של הליך הבחינה מחדש (reexamination) כמו גם תיתן משקל עודף לסוגי ידע קודם שאינם נבחנים על ידי רשם הפטנטים דוגמת שימוש קודם (prior use). אף שמיקרוסופט הפסידה בטענותיה, אימרת האגב של בית המשפט מלמדת, להשקפתי, כי לפחות ההשלכה השנייה שצפיתי עודנה רלוונטית. לאחר פסק הדין, כל מי שמתגונן בטענת חוסרת תקפות יעדיף למצוא ידע קודם שלא נבחן על ידי רשם הפטנטים. אף כאשר ישנו פרסום מסוג פטנט שנבחן, יהיה זה אך כדאי לתור אחר השימוש שעשה בעל הפטנט בפועל בהמצאה נשוא הפטנט (ככל שאכן עשה שימוש כזה). 
בית המשפט העליון סיים את סאגת i4i. עכשיו למיקרוסופט לא נותרה עוד כל ברירה – סטיב באלמר יצטרך להוציא את פנקס השיקים ולרשום סכום של 9 ספרות, ולשלם. והכל בגלל פטנט תוכנה אחד של חברה קנדית עלומת שם.

((Microsoft Corp. v. i4i Limited Partnership (Supreme Court 2011)

0

פסיקה: הפרה תורמת בארצות הברית דורשת ידיעה בפועל אודות קיום הפטנט

כזכור, לאחרונה בית המשפט העליון בחר תיק פטנטים נוסף לדון בו, והפעם דובר בסוגיה של הפרה תורמת (induced infringement).
סעיף 271(b) לחוק הפטנטים האמריקאי קובע:

Whoever actively induces infringement of a patent shall be liable as an infringer.
בעניין SEB קבעה ערכאת הערעור הפדראלית, בהחלטה תקדמית אודותיה דיווחתי בעבר, כי אין דרישה כי מי שמעודד את ההפרה ידע על קיומו של הפטנט אלא די באדישות מכוונת (deliberate indifference) לאפשרות כאמור. בית המשפט העליון דחה קביעה זו ברוב מוחץ (8-1).
נקבע, כי בכדי להיות חב בהפרה תורמת שכזו, על המעוול להיות מודע לכך שהפעולות אותן הוא מעודד את חברו לבצע מהוות הפרה של פטנט. כלומר, עליו להיות מודע הן לפעולות עצמן והן לקיומו של פטנט המעניק מונופולין עליהן. בית המשפט הוסיף וקבע כי לא ניתן יהיה להסתפק באמת מידה אובייקטיבית כגון רשלנות ואף לא באמת מידה של פזיזות (recklessness). עם זאת, נקבע, כי מקום בו נעשה מעשה מכוון להתעלם מהמציאות, הרי שמי שעצם את עיניו לא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו ולטעון כי לא היה לו ידע ממשי בעניין. בית המשפט קבע – מי שפעל בכוונת מכוון להימנע מלאשר את החשד כי יש במעשים משום הפרה, רואים אותו כאילו ידע על קיומם. בעניין זה, לא די בחשד כלשהו אלא יש צורך כי היה חשד ממשי, שסבירותו גבוהה. ובמילותיו של בית המשפט:
"under this formulation, a willfully blind defendant is one who takes deliberate actions to avoid confirming a high probability of wrongdoing and who can almost be said to have actually known the critical facts"
 אמת מידה זו – של עצימת עיניים – היא גבוהה בהרבה מזו שנקבעה על ידי ערכאת הערעור, ומכאן כי מעתה והלאה יהיה קשה יותר להוכיח הפרה תורמת שכן יהיה צורך למצער במעשה מכוון מתוך כוונה להימנע מלאשר חשד ברמת סבירות גבוהה כי יש במעשים משום הפרת פטנט.
לטעמי, עניין זה מראה, פעם נוספת, מדוע ביצוע של חיפוש פטנטים עשוי לשמש כחרב פיפיות. ממצאי החיפוש עשויים להיות ההוכחה כי מי שחיפש ידע או למצער עצם עיניו מלדעת, כי במעשיו יש משום הפרת פטנט ומכאן להיות חב בהפרה ביודעין (willful infringement) או כי במעשים אותם הוא מעודד יש משום הפרה, ומכאן להיות חב בהפרה תורמת.
0

קטאר מצטרפת למערכת ה-PCT

החל מיום 3.8.2011, קטאר תצטרף כחברה לאמנת ה-PCT, כך שניתן יהיה להמשיך בקשות פטנט בינלאומיות לשלב לאומי גם בקטאר. בכך, קטאר מצטרפת כמדינה ה-143 לאמנת ה-PCT, המאפשרת למבקשי פטנטים ברחבי העולם לדחות את המועד שבו עליהם להחליט באילו מדינות הם מעוניינים להגן על המצאתם (ולהוציא את ההוצאה הכרוכה בכך) ולהתחיל בבחינה מאוחדת של בקשת הפטנט בטרם יצטרכו לקבל החלטה זו.

(מקור: הודעה רשמית)

תגיות: ,