גם לעובדים בהייטק מגיע: על זכות לתמלוגים בגין המצאות בשירות המעסיק

סוד גלוי הוא שתעשיית הייטק היא בין מנועי הצמיחה הבולטים של המשק הישראלי. תעשייה זו נסמכת על חידושים ופיתוחים טכנולוגיים פרי מוחם הקודח של עובדי התעשייה ועל יכולתם לחשוב מחוץ לקופסה ולמצוא פתרונות יצירתיים לבעיות טכנולוגיות. המחוקק הישראלי זיהה את חשיבות תפקידו של העובד ביצירת ערך למעסיקו, וביקש לתמרץ את יצר ההמצאה של העובד באמצעות תגמול הוגן. עם זאת, עקב חוסר מודעות לזכויותיהם, עובדים רבים אינם זוכים לתגמולים שהמחוקק ביקש להעניק להם.

המצאות עובדים
חוק הפטנטים הישראלי מקדיש פרק שלם להמצאות של עובדים, המכונות "המצאות שירות" (או בשפתו הארכאית של החוק – אמצאת שירות). המצאת שירות היא המצאה של עובד, שהומצאה עקב שירותו אצל מעסיקו ובמהלך שירות זה. בבסיסו של פרק זה בחוק גלום הרעיון, שהבעלות על המצאות הקשורות בעבודה תהיה של המעביד, אך העובד יתוגמל על הניצוץ ההמצאתי ועל התרומה שלו לרווחי החברה.
החוק קובע, כי לממציא-העובד יש זכות לתמורה עבור השימוש שעושה המעסיק בהמצאה, ואף קובע קריטריונים לעניין גובה התמורה. כלומר, מדובר במנגנון הדומה במידת מה להפקעה; אמנם הבעלות בהמצאה לא תהיה של העובד, אולם הוא זכאי לקבל מן פיצוי על כך שהבעלות על ההמצאה אינה שלו. למרות שהעובד המציא את המצאתו עקב עבודתו והמעביד משלם לעובד עבור זמן עבודתו,  החוק קובע, כי יש לתגמל את העובד בתגמול נוסף בגין ההמצאה, תגמול שנגזר בצורה פרטנית ממהות ההמצאה הקונקרטית, נסיבותיה ונסיבות ההעסקה.

וועדה מיוחדת
ההסדר החוקי מנסה להביא את הצדדים להסכים על התמורה ההוגנת, אך בהעדר הסכמה שכזו, העובד רשאי לפתוח בהליך משפטי כדי לקבוע את גובה ואופי התמורה. אף שמדובר ביחסים בין עובד ומעביד, סכסוך בעניין זה אינו נדון בפני בית הדין לעבודה, כפי שקורה בדרך כלל, אלא בהליך ייחודי ויוצא דופן בפני הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים בראשותו של שופט מבית המשפט העליון (בימים אלו, כב' השופט בדימוס יצחק אנגלרד). הדיון בפני הוועדה, ולא בפני בית הדין לעבודה, נועד לוודא, כי לגוף המכריע תהיה את היכולת להבין את ההמצאה ואת היתרונות הגלומים בה, ולכן יתר חבריה הם רשם הפטנטים ונציג מהאקדמיה.

לוועדה סמכות רחבה לקבוע את גובה התמלוגים שמגיעים לממציא. כך, ככל שהערך הכלכלי של ההמצאה גדול יותר, ערך הנגזר מהיכולת לנצל את ההמצאה ולהגן עליה בפטנט, יהיה העובד זכאי לתמורה גבוהה יותר. בצורה דומה, גם היוזמה שהפגין העובד נלקחת בחשבון, וחלקו של עובד שדחף וקידם את גיבוש ההמצאה ופיתוחה צפוי להיות גדול יותר. גם לאופי התפקיד בו מועסק העובד יש חשיבות בקביעות התמלוגים: אין דינו של מי שהועסק כחוקר מתוך מטרה שימציא המצאות, כדינו של מי שעשה כן מעבר להגדרות תפקידו. יתרה מכך, אף טיב הקשר בין ההמצאה לעבודת העובד עשוי לשחק תפקיד בקביעת שיעור התמלוגים הראוי.
שני מגזרים נהנים כיום באופן אוטומטי מהסדרי תמלוגים נדיבים למדי. באקדמיה, לדוגמה, ממציא זכאי בדרך כלל לתמלוגים בסך של כ-40% מהרווחים בגין המצאתו. בשנה שעברה, הגיעו משרד האוצר והבריאות להסדר שקבע, כי חוקרים בבית חולים ממשלתי יזכו ל-35% מהרווחים הצומחים מהמצאותיהם.

בפועל, מיעוט קטן מקרב הממציאים בהייטק מודע לזכותו לתמלוגים, והם אינם מבקשים להגיע להסכמות עם מעסיקיהם ואף אינם פונים לוועדה. מנגד, לא זו בלבד שהמעסיקים אינם פועלים להסדרת הסוגיה, אלא שפעמים רבות הם אף נהנים מחוסר מודעות העובדים לזכותם הלגיטימית לתגמול בגין המצאותיהם. בהעדר דרישה, המעסיקים אינם משלמים לממציאים את אשר מגיע להם, ומגדילים את שורת הרווח שלהם.
אך התעלמות המעסיקים מהסוגיה עשויה לפגוע גם בהם. נראה כי אי הסדרת נושא התגמול לו זכאי הממציא יוצרת סיכון כבד למעביד לפסיקת תמלוגים גבוהים, שאינם צפויים, ואף אינם נשלטים על ידי המעביד, שכן קביעת הוועדה מוציאה את ההכרעה בעניין זה מידי הצדדים.

הזנחה זו מתבטאת, בין היתר, בעובדה שסוגית התגמול לו זכאי הממציא אינה מוסדרת בהסכמי ההעסקה וסיום ההעסקה הנפוצים בתעשיית ההייטק כיום. מעניין לציין כי במרבית הסכמים אלו מוקדש מקום של כבוד לזכויות הקניין הרוחני על תוצרי עבודתו של העובד, מתוך ההבנה כי עיקר נכסיהם של חברות מעין אלה הינם נכסי קניין רוחני. עם זאת, ההתייחסות בחוזים מוגבלת, על פי רוב, לשאלת הבעלות בהמצאות, ואינה מתייחסת כלל לזכות העובד לתמלוגים. הדין בישראל קובע, כאמור, כי בהיעדר הסדר מפורש לעניין התמורה, עובד-ממציא שיחפוץ בכך ימצא כי דלתה של וועדה לענייני פיצויים ותמלוגים פתוחה בפניו.
הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים נדרשה זה מכבר לנוסח הסטנדרטי והמוכר של חוזים אלה, ובהחלטתה מלפני כשנה, קבעה כי אין בויתור על הבעלות בהמצאה להשליך על שאלת הזכאות לתמורה. יתרה מכך, גם אם קיים ויתור על הזכות לתגמול בחוזה ההעסקה, כלל לא ברור כי לויתור זה יש תוקף. בהחלטה האמורה, הוסיפה הוועדה וגילתה דעתה כי זכותו של העובד לתגמול ראוי הינה זכות קוגנטית, כלומר, זכות שלא ניתן לוותר עליה. מכאן שהוועדה רואה בזכות לתמלוגים כזכות בסיסית של העובד שיש להגן עליה, בדומה לזכותו של העובד לשכר מינימום או לחופשה שנתית.

לסיכום, כידוע, תעשיית ההייטק מהווה ממרכיבי העוצמה הישראלית, ומשמשת כקטר של התעשייה והיצוא הישראלי. הצלחתה של תעשייה זו טמונה, בין השאר, ביכולתם של העובדים לחדש ולמצוא פתרונות חדשים לבעיות טכנולוגיות. כיוון שכך, החוק הישראלי מקנה להם זכות לתמורה הוגנת בגין תרומתם למעסיקיהם. עד היום נראה כי המעסיקים נוקטים בשיטת "מצליח" בהצלחה מרובה. נראה כי הגיעה העת שעובדי תעשיית ההייטק והממציאים ביניהם יהיו מודעים לזכויותיהם ויזכו לנתח המגיע להם מעוגת ההייטק הישראלית.

(רשומה זו התפרסמה במקור באתר newsgeek)

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.