ארכיון ל אוגוסט, 2011

0

סיומת חדשה לאתרי סקס – ובעלי הזכויות יכולים להגן על עצמם


בקרוב – זריחה
(מתוך Openclipart)

פורנוגפיה קיימת באינטרנט מאז ומתמיד. אבל בקרוב, אתרי סקס צפויים לקבל עדנה ויוקרה חדשה. סיומת כללית חדשה לשמות מתחם (gTLD – generic Top-Level Domain) תסמן כי מדובר באתר למבוגרים בלבד. הסיומת .xxx צפויה להתווסף בקרוב, ובניגוד לסיומות הקודמות שנוספו במרוצת השנים (.mobi, .biz ואחרים), הסיומת הזו כבר מעוררת חששות כבדים.
כנהוג בפתיחת רישום שמות מתחם בסיומת חדשה, הגוף המסדיר את רישום שמות המתחם הללו, ICM Registry, מאפשר לבעלי זכויות לקבל עדיפות. בשלב ה"הזריחה" (Sunrise) מתאפשר לבעלי סימני מסחר לקבל קדימות ולהגיש בקשות מקדימות לרישום שמות המתחם הרצויים עליהם.
אך בניגוד למצב הרגיל, ונוכח רגישותו של נשוא הסיומת החדשה, בעלי זכויות עשויים למנוע רישום שם מתחם בסיומת זו. בעל סימן מסחר יהיה רשאי להגיש בקשה במסגרת מסלול B ולפיה הוא מבקש שלא לכלול את סימן המסחר שלו במסגרת שמות המתחם האפשריים בסיומת זו. בקשת opt-out שכזו אינה מחייבת תפיסת שם המתחם ותשלום דמי מנוי שנתיים, אלא רק אגרת טיפול ראשונית.
מנגנון זה מאפשר למנוע את רישומם של שמות מתחם דוגמת youtube.xxx, justdoit.xxx, teva.xxx ושמות מתחם דומים הנושאים סימני מסחר שאינם קשורים לתעשיית הפורנו. מצד שני, זה-הכל-בשבילך.xxx כנראה שלא יתפוס כיוון שאין על סיסמה שיווקית זו סימן מסחר רשום. נראה שגם מצבה של פיליפס מוריס דומה ביחס לסלוגן שלה: best enjoyed slowly, בהנחה שלא זכתה בסימן רשום בטריטוריה כלשהי.


זכות לצנזר שמות מתחם – זכות מוגבלת
לשלב הזריחה בלבד (מתוך ויקימדיה)

האפשרות לחסום שמות מסוימים מרישום תימשך אך ורק בשלב ה-Sunrise, ולאחר סיום שלב זה, מי שימצא כי נעשה שימוש בסימן המסחר שלו, ייאלץ לפנות למנגנוני יישוב סכסוכים אחרים, דוגמת UDRP. לכן, מוטב ייעשו בעלי הזכויות אם ייפנו כבר עתה וידאגו כי סימני המסחר שלהם לא ידוללו ולא ידבק בהם רבב משיוכם לתעשיית הפורנו. מי שלא ייפעל כעת, גלולת היום שאחרי עשויה להיות יקרה ומסובכת יותר.

שלב ה-Sunrise יחל ביום 7.09.2011 ויסתיים 50 ימים לאחר מכן, ביום 27.10.2011.

עדכון:
הסבר נוסף אפשר לראות בסרטון הבא:

2

מוכרים את פלאפל מוסקו, אבל האם יש עליו בעלות?

לפני כשנה הושמע במספר תחנות רדיו פרסומת זכירה להפליא לפלאפל מוסקו תחת הסלוגן "המנה של המדינה". לימים התברר כי פלאפל מוסקו לא מבקש למכור כדורי פלאפל להמונים אלא זמן פירסום ברדיו גם לעסקים קטנים. שפ"מ זכיינית שידורי הפרסום ברשתות הרדיו של קול ישראל יצאה בקמפיין זה, כחלק מהקו האסטרטגי שנועד להבהיר לציבור ש"הפרסום ברדיו עובד".

מנה פלאפל. כזו לא תמצאו אצל מוסקו
(by Gilabrand, מתוך ויקימדיה)

עכשיו, כשנה לאחר מכן, שפ"מ מבקשת לסחוט את שאריות המיץ של המהלך השיווקי האפקטיבי של שנת 2010 ולהחזיר את המותג הפיקטיבי הזה לכותרות. שפ"מ מציעה את המותג "פלאפל מוסקו" למכירה.
רצון זה מעורר את השאלה המתבקשת – מה הם רוצים למכור?
בדיקה קלה במאגר סימני המסחר מלמד כי הסימן המעוצב "פלאפל מוסקו" (סימן מספר 229885, בסוג 43: שירותים להספקת מזון ומשקה) הוגש לרישום במאי שנת 2010 על ידי שפ"מ וכי הוא נרשם ביוני 2011, כך שעל פניו, יש לשפ"מ זכות למכור את סימן המסחר "פלאפל מוסקו" שבבעלותה. ברם, בדיקה מדוקדקת יותר תעלה שאלה – האם הסימן היה ראוי לרישום? בקשה לסימן מסחר – צריך שתוגש בתום לב, ומתוך כוונה ורצון כנים להשתמש בסימן בחיי המסחר. סימן מסחר לא נועד לשרת מטרה דפנסיבית של מניעה מאחרים (בניגוד, למשל, לפטנט), אלא נועד להגן על המוניטין שבעל הסימן צובר בסימנו על ידי השימוש שהוא עושה בסימן במסחר.
פקודת סימני המסחר אף מבהירה, בסעיף 41(ג), כי שימוש בסימן בפרסומת בלבד אינו בבחינת שימוש בתום לב בסימן. היינו, השימוש ששפ"מ עשתה בסימן – וברי כי מדובר בסוג השימוש היחיד שתכננה לעשות בו – אינו מהווה שימוש בתום לב. יתרה מכך, כאמור, הסימן שנרשם הוא סימן מעוצב המתייחס רק לעיצוב מסוים של הסימן ולא לסימן מילולי בגין שם המותג "פלאפל מוסקו". ספק אם ניתן לומר כי הסימן המעוצב הזה כלל הופיע בפרסומת (להבדיל מהסימן המילולי "פלאפל מוסקו") והיה רצון לעשות בה שימוש כלשהו (אף כזה שאינו בבחינת שימוש בתום לב). מכאן, כי לא מן הנמנע כי ייקבע שבקשת סימן מסחר "פלאפל מוסקו" הוגשה שלא בתום לב, וערכה הממוני אינו רב.

עם זאת, לאור הפירסום הרב שזכה המותג הזה, ייתכם ולשפ"מ תהיה זכות מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט ממי שישתמש במותג ללא אישורה. לעניין זה, פסק הדין בעניין א.ש.י.ר יכול לרמז על מתן זכויות מכוח עשיית עושר אף כאשר יש זכות מקבילה מכוח דיני הקניין הרוחני אשר, נוכח האיזונים שנקבעו עבורה, אינה חלה. זכות שכזו תינתן מקום בו ישנו "יסוד נוסף" המעיד על גזילה. לא מן הנמנע ששימוש בסימן האמור שהתפרסם רבות ימלא את דרישות "יסוד נוסף" זה.

לקריאת המשך המאמר »

0

מחקר חדש: לפטנטים יש ערך בפרסום מידע טכני

חוקר מתקשה לקרוא בין שורות הפטנט.
(מקור: ויקימדיה)

דיני הפטנטים נועדו לשרת מטרה חברתית של עידוד המחקר והתפתחות הטכנולוגיה. הם עושים זאת, באמצעות יצירת הסדר של גילוי תמורת בלעדיות– הממציא יגלה לציבור את המצאתו, ברמה שתאפשר לבעל מקצוע מיומן בתחום לנצל את ההמצאה, ובתמורה, הוא יזכה לבלעדיות על ניצול ההמצאה לתקופה תחומה בזמן. כך, המדע יוכל להתקדם. כלל החוקרים יחשפו למידע החדש, ויוכלו לשפר ולפתח את ההמצאה ולנצל אותה להמשך המחקר שלהם. מנגד, בעל ההמצאה שמח לפרסם אותה, כיוון שכך הוא זוכה לבלעדיות על ההמצאה, בלעדיות שהיא בלתי-תלויה במקור – כלומר, בלעדיות גם למול מי שהגיע לאותה ההמצאה בצורה בלתי תלויה אליו, אך בזמן מאוחר יותר. מבקרי מערכת הפטנטים טוענים כי הפטנטים אינם משרתים מטרה מוצהרת זו, באשר האופן שבו הם נכתבים אינו מאפשר לבעל מקצוע לקרוא אותם ולהבין את ההמצאה מהם.

מאמר חדש שהתפרסם לאחרונה, מתאר מחקר אמפירי בעניין זה, ולפיו מתברר שדווקא ישנה תועלת מחקרית מקיומם של הפטנטים. לטענת המחברת, הפטנטים התגלו כמקור למידע מחקרי שימושי, אשר לעיתים אינו זמין במקומות אחרים. 70% מהנשאלים שקראו פטנטים ציינו כי הם קראו אותם מתוך מטרה לגלות מידע טכני. בין היתר, 40% ציינו כי קראו פטנטים בכדי להבין כיצד אחרים פתרו בעיות דומות לשלהם. 44% ציינו כי נעזרו בפטנטים בכדי לחקור נושא כלשהו.
תשובה מעניינית נוספת היתה כי 62% מאלו שקראו פטנטים חשבו שלא ניתן יהיה לשחזר את ההמצאה ללא מידע נוסף. כלומר, 62% סברו כי התיאור אינו עומד בדרישת האיפשור (Enablement).
יש לציין, כי המחקר התמקד בתעשיית הננו-טכנולוגיה, כך שלא מן הנמנע שבדיקה בתחומים שונים תניב תוצאות אחרות, ואף הפוכות.
המחברת סבורה כי יש לעמוד בקפדנות על דרישת האיפשור, וכן להקטין את החסמים הקיימים בשימוש במידע הפטנטי. לעניין זה, היא מזכירה, כי קריאת פטנט שלאחר מכן ייחשב כמופר, עשויה להתפרש כהפרתו ביודעין (willful infringement). החשש מפני הפרה ביודעין עשוי למנוע מחוקרים לגשת למידע המצוי בפטנטים.
לטעמי, הנושא עצמו מעניין, וראוי למחקר מעמיק. לשם הדוגמה, אחד הנימוקים השכיחים כנגד מתן פטנטים על תוכנה הוא שאין תועלת לציבור מקיומה של מערכת הפטנטים ומחשיפת ההמצאות באמצעותה. מחקרים אמפיריים מסוג זה, עשויים לשפוך אור על הנושא ולאפשר דיון מושכל יותר בדבר הפתרון הרצוי והראוי.
0

גם קודאק חושבת: עכשיו זה הזמן למכור

קודאק. פעם מכרו מצלמות.
היום מוכרים פטנטים
(צילום: D. Meyer)

חברת הצילום קודאק החליטה למכור כ-10% מפורטפוליו הפטנטים שלה, הכולל 1,100 פטנטים שונים. במרכז פורטפוליו הפטנטים בולטים פטנט 6,292,218 העוסק ביצירת תצוגה מקדימה למצלמות דיגיטליות ופטנט  5,493,335 העוסק במצלמה דיגיטלית המאפשרת צילום ברזולוציות שונות באמצעות אותו סנסור דיגיטלי. פטנטים אלו עמדו כבר במבחן מול סמסונג ו-LG בהליך בפני ה-ITC, ובפשרה שהושגה בין הצדדים, שילמו החברות המפרות לקודאק סכום של כ-900 מיליון דולר.
קודאק מצויה כרגע בתביעות נגד RIM ו-אפל בטענה של הפרת פטנטים אלו. כיוון שכך, חברות אלו יהיו, ככל הנראה, בין המתעניינים הראשונים לרכישה. כזכור, לאחרונה, RIM ואפל, ביחד עם מיקרוסופט וסוני, רכשו את הפטנטים של נורטל, כאשר גברו על ההצעה של גוגל לרכישת הפורטפוליו והציעו 4.5 ביליון דולר. כך, שלא מן הנמנע שקבוצת רכישה נוספת כזו תתארגן לרכישת הפטנטים האלה.

נראה, כי בדומה לדעתי, גם קודאק חושבת שעכשיו נכסי הפטנטים נמצאים בשיא, וכדאי לפעול לממשם. תחת המשך הליכי ליטיגציה כנגד מפרים ומכירת רישיונות – פעולות שיובילו לתזרימי הכנסות עתידיים, במכירת הפטנטים מאפשרת סילוק אלמנט אי-הוודאות וקבלת סכום כסף משמעותי במעמד המכירה.

(מקור: MoneyWatch)

1

פסיקה: נוהל "הודעה והסרה" מוכר בישראל לעניין לינקים לאתרים מפרים

א.ל.י.ס נחשפה במערומיה?
(מתוך: ויקימדיה)

פסק הדין בעניין א.ל.י.ס נ' רוטר.נט עוסק בחבותו של בעל אתר לתוכן גולשים המועלה אליו. בפרט, השאלה שעמדה במרכז פסק הדין היתה האם ובאיזה היקף חב בעל האתר בגין הצבת קישורים לאתרים "פיראטיים" על ידי הגולשים. בית המשפט קבע כי די בקיומו של נוהל "הודעה והסרה", כנהוג באינטרנט נוכח הדין הזר, בכדי להסיר חבות מבעל האתר. יחד עם זאת, בית המשפט קובע שני חריגים – חריג העידוד וחריג הפורום הפסול – שבהתקיימם בעל האתר יהיה חב אף מבלי שניתנה לו הודעה על ההפרה הקונקרטית.
פסק הדין הינו ארוך וממצה, ובהתאם, גם הפוסט הזה. לביקורת על פסק הדין, ראו הערותיי בסיום הפוסט.

רוטר.נט

א.ל.י.ס (אגודה להגנת יצירות סינמטוגרפיות) הנה חברה המאגדת בעלי זכויות בסרטים והיא פועלת להילחם בתוכן פיראטי באינטרנט ולהפרות זכויות יוצרים של חבריה. קצפה של התובעת יצא על אתר רוטר.נט המפעיל מספר פורומים וביניהם פורום "הורדות" ופורום "סרטים". בפורומים אלה, פירסמו הגולשים קישורים (לינקים) לאתרים "פיראטיים". היינו, בפורום עצמו לא היה עותק מפר של יצירות להורדה, אלא אך הפנייה לאתרים אחרים המכילים עותקים כאמור. משכך, הגישה א.ל.י.ס תביעה כנגד האתר ומפעילו והעניין הובא לפתחו של בית המשפט.

בית המשפט סקר את שתי החלופות להטלת אחריות על בעל האתר מקום בו הגולשים מפרסמים קישורים לתוכן מפר. החלופה הראשונה הינה הטלת אחריות להפרה ישירה של זכויות יוצרים, ואילו החלופה השנייה הינה הטלת אחריות להפרה עקיפה של זכויות יוצרים.
2

חשש: בחינות עורכי הפטנטים נערכו בחוסר סמכות ואין להן תוקף

חוק הפטנטים קובע כי בכדי להיות כשיר להירשם כעורך פטנטים על המועמד לעבור בחינות. התקנות מוסיפות וקובעות שלושה סוגי בחינות שונים: בחינה בעל פה, בחינה בכתב הכוללת עריכת פירוט בקשה לפטנט, ובחינה בשפות. בפועל מרבית הנבחנים, אם לא כולם, פטורים מחובת הבחינה בשפות.
החוק קובע כי את הבחינות לעורכי הפטנטים יערכו שלושה בוחנים, אשר לא יותר מאחד מהם הוא עורך פטנטים. בלשון סעיף 143(ב):

הבחינה תיערך על ידי שנים או שלושה בוחנים, וביניהם לא יותר מאשר עורך פטנטים אחד, והם ייבחרו בכל מקרה על ידי שר המשפטים או על ידי מי שהשר מינה לכך מתוך רשימת בוחנים שקבע השר.

בבלוג שלו מצביע עו"פ מיכאל פקטור כי בבחינות האחרונות פאנל הבוחנים כלל שני עורכי פטנטים בניגוד לדין. כיוון שכך, ניתן לטעון כי פאנל הבוחנים פעל ללא סמכות, ומשכך הבחינות שהתנהלו מולם בטלות. אם אכן כך, יש מי שיטען כי מי שנכשל בבחינות מול פאנל זה כלל לא נכשל בבחינות עורכי הפטנטים וכי למעשה טרם ניגש לבחינות. בצורה דומה, יכול להתעורר גם הטענה ההפוכה כי מי שהפאנל סבר כי עבר את המבחן, אף הוא טרם ניגש לבחינה וממילא לא עבר אותה.
למיטב זכרוני, אף בבחינות אליהן אני ניגשתי נכחו שני עורכי פטנטים מתוך מותב של שלושה. למעשה, במקרה שלי דווקא חבר המותב שאינו עורך פטנטים פסל עצמו מחמת היכרות אישית. לשמחתי, הדין הישראלי מכיר במושג של בטלות יחסית, הסתכמות והבטחה שלטונית, כך שנוכח חלוף הזמן, אינני חושש פן ישלל רשיוני על לא עוול בכפי .
הטענה שהועלתה היא אך ורק נגד הבחינה בעל-פה, אך נראה כי אותה הטענה תוכל לשמש גם כנגד בחינה בכתב, במידה והיא נבדקה שלא בהתאם להוראות החוק.
יוער, כי אין זו הפעם הראשונה בה רשות הפטנטים פועלת בניגוד להוראות הדין בעניין הבחינות. חוזר רשם מ.נ. 60 מטיל מגבלות נוספות על אלו הקבועות בתקנות הפטנטים על מועמדים לגשת לבחינות עורכי הפטנטים, וספק אם קביעות אלו נעשו בסמכות ושלא בפגיעה בחוק יסוד: חופש העיסוק. יתרה מכך, התקנות קובעות כי בחינות יערכו שלוש פעמים בשנה. ברם, בפועל, הבחינות נערכות לכל היותר פעמיים בשנה. 
(מקור: בלוג IPFACTOR)
13

פסיקה: עובד ומעביד יכולים להסכים שאמצאת השירות תהיה בבעלות העובד

חוק הפטנטים קובע כי המצאה של עובד שהומצאה בתקופת שירותו ובעקבותיו היא המצאת שירות השייכת למעביד. ברם, הוראת חוק זו אינה הוראה קוגנטית והצדדים רשאים להתנות עליה בהסכם.
בעניין שנדון אך לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו התברר סכסוך בין מעסיק לעובדת. לאחר שהוגשה בקשת פטנט ארעית (פרוביזיונאל) בארצות הברית על שם העובדת בלבד, הוגשה גם בקשת PCT על שמה של העובדת ועל חשבונו של המעביד (פורסמה כ: WO/2010/049927). לאחר זמן קצר, התגלע סכסוך בין הצדדים בדבר הבעלות באמצאה כאשר כל צד טוען – שלי היא.
בית המשפט הבהיר, כי הנטל להראות כי אמצאה הינה אמצאת שירות, כהוראת סעיף 132 לחוק מוטל על שכמו של המעסיק. לעומת זאת, נטל ההוכחה להראות כי בין הצדדים נערך "הסכם אחר", המתלה על גבי הוראות סעיף 132 לחוק, מוטל על טוען טענה זו – דהיינו על העובדת.
בית המשפט בחן את עובדות המקרה וקבע כי אף שאין הסכם בכתב, הראיות מצביעות כי גרסת העובדת עדיפה על גרסת המעביד. בית המשפט סיכם את קביעתו העובדתית כדלהלן:

"ולסיום לא למותר לשוב ולהטעים, כי חברת אוריין הניחה לפתחו של בית המשפט גרסה קוטבית, שלפיה "כולה שלי". חברת אוריין בחרה שלא לצרף לתובענתה ראיות מהותיות שאינן מתיישבות עם גרסתה, ובכללן תכתובת דואר אלקטרוני שהתקיימה סמוך להגשתה של הבקשה הארעית, וכתב ההתחייבות שיעל נדרשה לחתום עליו לאחר הגשתה של הבקשה הבינלאומית. מכתב ההתחייבות עולה בבירור, כי בין הצדדים השתכללה הסכמה מוקדמת באשר לבעלות באמצאה, אך חברת אוריין בחרה שלא להציג עובדה זו לפני בית המשפט וממילא שלא התמודדה עימה. כאשר עומתה חברת אוריין עם המסמך, היו הסבריה סותרים ומגומגמים. אמנם במועד עריכתו של כתב ההתחייבות טענה חברת אוריין לקיומה של הסכמה מוקדמת שעניינה בעלות משותפת באמצאה, אך אוריין בחרה  להתעלם מהמסמך ולנסות לתפוס מרובה תוך שהיא טוענת להעדרה של הסכמה מוקדמת כלשהי. טענתה הנוספת של חברת אוריין, כי למדה על דבר הגשתן של הבקשות לרישום הפטנט רק בדיעבד לאחר קבלת מכתבו מיום 4/11/09 של עו"פ ברסלר, תלושה אף היא מהמציאות. עם קרוס נדבכיה המרכזיים של גרסת חברת אוריין, ובהינתנה של יריעת המחלוקת הקוטבית שהונחה לפני, גרסתה של יעל עדיפה בעיני על פני גרסתה של אוריין."

נוכח קביעה זו, נדחתה תביעתו של המעביד לצו הצהרתי כי הוא הבעלים של האמצאה נשוא בקשת הפטנט. כן נפסקו לטובת העובדת הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך של 60,000 ש"ח.

הערות:
שלוש סוגיות משפטיות מעניינות עולות לדידי מפסק הדין.
לקריאת המשך המאמר »

4

פסיקה: שימוש בתמונות למטרה חינוכית – שימוש הוגן, אף אם לא ניתן קרדיט לצלם

אהוד אולמרט.
בתמונה שלא צולמה על ידי הצלם התובע.
(מתוך ויקימדיה)

בבית משפט השלום בירושלים נדונה תביעתו של צלם בגין שימוש שנעשה בשלוש תמונות שצילם. התמונות האמורות היו תמונותיהם של אהוד אולמרט, יולי תמיר ויהודה עמיחי. שני בתי ספר שונים, בית חינוך תיכון גליל מערבי ובית הספר גוונים, עשו שימוש בתמונותיו של הצלם באתרי האינטרנט שלהם. לפחות תמונה אחת – זו של אהוד אולמרט – עמדה במרכז של תביעה אחרת שהגיש הצלם (ת"א (שלום י-ם) 1191/09  פורגס נ' סיון (מיום 18.07.10), אשר נדונה בפני אותו שופט).
אף שהעתקת התמונות והצגתן לציבור נעשו ללא הסכמתו של בעל זכות היוצרים, בית המשפט קבע כי השימוש שנעשה בהן הוא בגדר שימוש הוגן מותר. משכך, נקבע, אין מקום לפסוק לטובת הצלם פיצויים כלשהם בגין פגיעה בזכות היוצרים.
בית המשפט ציין:

"תמונות אולמרט ותמיר המדובר שולבו בכתבות שכתבו תלמידים באתר בית הספר שבו הם לומדים לצרכים לימודיים וחינוכיים מובהקים. אין מדובר בשימוש של הפצת הכתבות לקוראים נוספים והחשיפה בה מדובר, אף אם הדברים מופיעים ברשת האינטרנט, היא מוגבלת". 

עוד ציין בית המשפט כי היקף השימוש היה מוגבל, ללא כל זיקה מסחרית או כלכלית וממילא ערכן של היצירות לא נפגע מהשימוש שנעשה בהן.

לעניין זה, בית המשפט ציין מפורשות – זכותו המוסרית של הצלם הופרה בכך שביחס לחלק מהתמונות לא צוין שמו של הצלם כיוצר היצירה. ברם, ועל אף פסיקה קודמת בעניין זה, בית המשפט קבע כי אין בכך בכדי לשמוט את הגנת השימוש ההוגן תחת רגלי הנתבעות. נקבע, כי נוכח היות מרכז הכובד של הפרסומים המפרים חינוכי-לימודי, אשר נעשו על ידי התלמידים ולשימושם, יש ליתן משקל שונה ונמוך לעובדת העדר מתן הקרדיט לצלם. באיזון כלל האינטרסים, קבע בית המשפט, יש לבכר להגן על שימושים לימודיים בחומרים המוגנים בזכויות יוצרים.

נוכח העובדה כי לא ניתן לצלם קרדיט כלשהו, בית המשפט קבע כי זכותו המוסרית הופרה. קרי, הגנת השימוש ההוגן לא עמדה לנתבעים ביחס להפרת הזכות המוסרית. עם זאת, בית המשפט קבע בקיצור נמרץ כי הפיצויים המגיעים לצלם בגין הפרת זכות זו יתקזזו עם הוצאות הנתבעים בתיק.

קביעה זו מעט תמוהה בעיניי. הפרות של הזכות המוסרית אשר החוק הישן חל עליהן (כפי שהיה במרבית ההפרות במקרה זה) מזכות בפיצויים ללא הוכחת נזק בסכום מינימאלי של 10,000 ש"ח. כלומר, נראה כי לכל הפחות היה התובע צריך לזכות ב-20,000 ש"ח. האם בית המשפט התכוון לחייב את התובע שזכה בחלק מתביעתו וכשל בחלקה האחר מחמת קיומה של הגנה להפרת זכות היוצרים בהוצאות בסכום כה נכבד? אף שקיזוז סכומים הוא אפשרי, יש קודם להבהיר מהם הסכומים אותם מקזזים. 
מנקודת מבט ביקורתית, ניתן לסבור כי השופט האמין כי לא יהיה זה צודק לפסוק לתובע פיצויים כלשהם, ואף שהגנת השימוש ההוגן לא יכלה לעמוד לנתבעים, מצא דרך יצירתית לא לקבוע לטובתו סכום כלשהו.
נוכח קביעותיו של בית המשפט, התביעה נדחתה בלי צו להוצאות.
2

חוזר 004/2011 – פטנטים – בקשות להארכת תקופת הגנה של פטנטים

היום פורסם חוזר 004/2011 – פטנטים העוסק בבקשות להארכת תקופת ההגנה של פטנטים, מכוח פרק ד', סימן ב' לחוק הפטנטים. החוזר עוסק בשני עניינים של פרוצדורה: סדר בחינה ותוכן הבקשה.
באשר לסדר הבחינה נקבע בפשטות סדר הנגזר ממועד פקיעת הפטנט ולא ממועד הגשת הבקשה.
באשר לתוכן הבקשה לצו הארכה, מעיר החוזר כי נוכח תיקון החוק משנת 2006, התקנות הרלוונטיות (תקנות הפטנטים (הארכת תקופת הגנה – סדרי דין בבקשה לצו, בהתנגדות לצו ובבקשה לביטול), התשנ"ח-1991) אינן תואמות את הדרישה שבחוק. כיוון שכך, החוזר מבקש להבהיר מהם הפרטים שיש לציינם בבקשה לצו ארכה.

אני חש רגשות אמביוולנטיים לגבי העניין השני. מובן, כי מוטב כי הרשם והרשות יפעלו ליידע את הציבור בדבר הדרישות הפרוצדורליות, וכך יחסכו הסתבכויות מיותרות. כאשר התקנות אינן תואמות את הדרישה החוקית, הוצאת החוזר היא עניין מבורך. ברם, מקום בו יש חוסר התאמה בין התקנות לבין החוק מוטב לטעמי לפעול לתיקון התקנות, ולא לאיין עניין זה באמצעות חוזר רשם. כמובן, שכל עוד המדובר בפתרון זמני וארעי, אין כל בעיה עם החוזר. הניסיון מלמד כי תקנות הפטנטים השונות אינן מעודכנות תדיר ואין המדובר בפרט היחיד המופיע בתקנות כלשהן השונה מהוראות החוק. ועם זאת, אחרי כחמש שנים של מצב קיים, הבהרת העניין בחוזר – מבורכת היא. אני אקווה שהתיקון לא ייעצר שם.

0

100 שנה לפטנט הראשון של IBM

IBM מציינת השבוע את יום השנה המאה לפטנט הראשון שנרשם על שמה.
הפטנט, העוסק במכונת ליווח – בניית לוח המציג נתונים שנאספו על גבי כרטיסים מנוקבים, היווה בסיס להצלחה העסקית הראשונית של החברה. מאז, המציאו מדענים ומפתחים של IBM יותר מ- 150,000 המצאות שנרשמו כפטנטים.
בשנה שעברה השיגה IBM שיא של כל הזמנים ברישום פטנטים בארה"ב, עם 5,896 פטנטים חדשים שנרשמו על שמה, עיקרם פטנטים על תוכנה. גם ב-2011 IBM מדווחת על ציפייה להמשיך ולשמור על המסורת המתמשכת מזה כמעט שני עשורים, כחברה המובילה בראש טבלת רושמי הפטנטים בארה"ב.

מזה הכל התחיל. שרטוט מתוך הפטנט הראשון של IBM

עודד כהן, מנהל מעבדת המחקר של IBM בחיפה ציין כי "המצאות וחדשנות היו תמיד חלק מרכזי באסטרטגיה העסקית של IBM. הן מאפשרות לחברה להפתח ולהוביל את השוק לאורך מאה שנה – למרות השינויים הדרמטיים בתעשיית טכנולוגיות המידע". "גם בעידן ההאטה העולמית, שהובילה אחדים מהמתחרים לצמצם את השקעות המו"פ על מנת לעמוד ביעדים קצרי טווח המשיכה IBM לדבוק בעיקרון לפיו הגנה על השקעות המחקר שלה חיונית על מנת להבטיח את יתרונה התחרותי בעתיד. המחוייבות המתמשכת של IBM לחדשנות ולהצגה מתמדת של חידושים והמצאות, הולידה תזרים הכנסות של מיליארד דולר בשנה המגיעות לחברה כתמלוגים על שימוש בנכסי הקניין הרוחני שלה", ציין כהן. ולכך יש להוסיף שלאחרונה IBM מכרה כ-1,000 פטנטים לגוגל, וגם עסקה זו הולידה הכנסות נוספות.

מעבדות המחקר של IBM בישראל מהוות מקור חשוב לפטנטים אותם רושמת החברה. עד היום, הוענקו 356 פטנטים אמריקאים לחידושים טכנולוגיים שפותחו במעבדות המחקר של IBM בישראל. 1,140 בקשות לרישום פטנטים של חוקרים ומפתחים בארץ הוגשו לאורך שנות קיום המעבדות.
אחד הפטנטים המוכרים ביותר לכל משתמש אינטרנט, אשר נהגה ופותח בישראל, הוא זה של שינוי צבע הקישורית באתר אינטרנט. פטנט US5806077, שפותח על ידי חוקרי IBM בישראל, הגדיר לראשונה את המנגנון שבו לחיצה על קישורית היפר-טקסט משנה את צבע הקישורית בהצגות הבאות שלה, על מנת להזכיר למשתמש כי כבר ביקר באתר אליו היא מובילה.
פטנט אחר שפותח בישראל ושמוכר לקהל הוא האפשרות לחלץ טקסט, באמצעות OCR, מהמסך. אין זו אלא הטכנולוגיה בבסיסה של תוכנת התרגום המוכרת "בבילון".

(מקור: press release של IBM)