פסיקה: שימוש בתמונות למטרה חינוכית – שימוש הוגן, אף אם לא ניתן קרדיט לצלם

אהוד אולמרט.
בתמונה שלא צולמה על ידי הצלם התובע.
(מתוך ויקימדיה)

בבית משפט השלום בירושלים נדונה תביעתו של צלם בגין שימוש שנעשה בשלוש תמונות שצילם. התמונות האמורות היו תמונותיהם של אהוד אולמרט, יולי תמיר ויהודה עמיחי. שני בתי ספר שונים, בית חינוך תיכון גליל מערבי ובית הספר גוונים, עשו שימוש בתמונותיו של הצלם באתרי האינטרנט שלהם. לפחות תמונה אחת – זו של אהוד אולמרט – עמדה במרכז של תביעה אחרת שהגיש הצלם (ת"א (שלום י-ם) 1191/09  פורגס נ' סיון (מיום 18.07.10), אשר נדונה בפני אותו שופט).
אף שהעתקת התמונות והצגתן לציבור נעשו ללא הסכמתו של בעל זכות היוצרים, בית המשפט קבע כי השימוש שנעשה בהן הוא בגדר שימוש הוגן מותר. משכך, נקבע, אין מקום לפסוק לטובת הצלם פיצויים כלשהם בגין פגיעה בזכות היוצרים.
בית המשפט ציין:

"תמונות אולמרט ותמיר המדובר שולבו בכתבות שכתבו תלמידים באתר בית הספר שבו הם לומדים לצרכים לימודיים וחינוכיים מובהקים. אין מדובר בשימוש של הפצת הכתבות לקוראים נוספים והחשיפה בה מדובר, אף אם הדברים מופיעים ברשת האינטרנט, היא מוגבלת". 

עוד ציין בית המשפט כי היקף השימוש היה מוגבל, ללא כל זיקה מסחרית או כלכלית וממילא ערכן של היצירות לא נפגע מהשימוש שנעשה בהן.

לעניין זה, בית המשפט ציין מפורשות – זכותו המוסרית של הצלם הופרה בכך שביחס לחלק מהתמונות לא צוין שמו של הצלם כיוצר היצירה. ברם, ועל אף פסיקה קודמת בעניין זה, בית המשפט קבע כי אין בכך בכדי לשמוט את הגנת השימוש ההוגן תחת רגלי הנתבעות. נקבע, כי נוכח היות מרכז הכובד של הפרסומים המפרים חינוכי-לימודי, אשר נעשו על ידי התלמידים ולשימושם, יש ליתן משקל שונה ונמוך לעובדת העדר מתן הקרדיט לצלם. באיזון כלל האינטרסים, קבע בית המשפט, יש לבכר להגן על שימושים לימודיים בחומרים המוגנים בזכויות יוצרים.

נוכח העובדה כי לא ניתן לצלם קרדיט כלשהו, בית המשפט קבע כי זכותו המוסרית הופרה. קרי, הגנת השימוש ההוגן לא עמדה לנתבעים ביחס להפרת הזכות המוסרית. עם זאת, בית המשפט קבע בקיצור נמרץ כי הפיצויים המגיעים לצלם בגין הפרת זכות זו יתקזזו עם הוצאות הנתבעים בתיק.

קביעה זו מעט תמוהה בעיניי. הפרות של הזכות המוסרית אשר החוק הישן חל עליהן (כפי שהיה במרבית ההפרות במקרה זה) מזכות בפיצויים ללא הוכחת נזק בסכום מינימאלי של 10,000 ש"ח. כלומר, נראה כי לכל הפחות היה התובע צריך לזכות ב-20,000 ש"ח. האם בית המשפט התכוון לחייב את התובע שזכה בחלק מתביעתו וכשל בחלקה האחר מחמת קיומה של הגנה להפרת זכות היוצרים בהוצאות בסכום כה נכבד? אף שקיזוז סכומים הוא אפשרי, יש קודם להבהיר מהם הסכומים אותם מקזזים. 
מנקודת מבט ביקורתית, ניתן לסבור כי השופט האמין כי לא יהיה זה צודק לפסוק לתובע פיצויים כלשהם, ואף שהגנת השימוש ההוגן לא יכלה לעמוד לנתבעים, מצא דרך יצירתית לא לקבוע לטובתו סכום כלשהו.
נוכח קביעותיו של בית המשפט, התביעה נדחתה בלי צו להוצאות.

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.