חוק הפטנטים קובע כי בכדי להיות כשיר להירשם כעורך פטנטים על המועמד לעבור בחינות. התקנות מוסיפות וקובעות שלושה סוגי בחינות שונים: בחינה בעל פה, בחינה בכתב הכוללת עריכת פירוט בקשה לפטנט, ובחינה בשפות. בפועל מרבית הנבחנים, אם לא כולם, פטורים מחובת הבחינה בשפות.
החוק קובע כי את הבחינות לעורכי הפטנטים יערכו שלושה בוחנים, אשר לא יותר מאחד מהם הוא עורך פטנטים. בלשון סעיף 143(ב):
הבחינה תיערך על ידי שנים או שלושה בוחנים, וביניהם לא יותר מאשר עורך פטנטים אחד, והם ייבחרו בכל מקרה על ידי שר המשפטים או על ידי מי שהשר מינה לכך מתוך רשימת בוחנים שקבע השר.
בבלוג שלו מצביע עו"פ מיכאל פקטור כי בבחינות האחרונות פאנל הבוחנים כלל שני עורכי פטנטים בניגוד לדין. כיוון שכך, ניתן לטעון כי פאנל הבוחנים פעל ללא סמכות, ומשכך הבחינות שהתנהלו מולם בטלות. אם אכן כך, יש מי שיטען כי מי שנכשל בבחינות מול פאנל זה כלל לא נכשל בבחינות עורכי הפטנטים וכי למעשה טרם ניגש לבחינות. בצורה דומה, יכול להתעורר גם הטענה ההפוכה כי מי שהפאנל סבר כי עבר את המבחן, אף הוא טרם ניגש לבחינה וממילא לא עבר אותה.
למיטב זכרוני, אף בבחינות אליהן אני ניגשתי נכחו שני עורכי פטנטים מתוך מותב של שלושה. למעשה, במקרה שלי דווקא חבר המותב שאינו עורך פטנטים פסל עצמו מחמת היכרות אישית. לשמחתי, הדין הישראלי מכיר במושג של בטלות יחסית, הסתכמות והבטחה שלטונית, כך שנוכח חלוף הזמן, אינני חושש פן ישלל רשיוני על לא עוול בכפי .
הטענה שהועלתה היא אך ורק נגד הבחינה בעל-פה, אך נראה כי אותה הטענה תוכל לשמש גם כנגד בחינה בכתב, במידה והיא נבדקה שלא בהתאם להוראות החוק.
יוער, כי אין זו הפעם הראשונה בה רשות הפטנטים פועלת בניגוד להוראות הדין בעניין הבחינות. חוזר רשם מ.נ. 60 מטיל מגבלות נוספות על אלו הקבועות בתקנות הפטנטים על מועמדים לגשת לבחינות עורכי הפטנטים, וספק אם קביעות אלו נעשו בסמכות ושלא בפגיעה בחוק יסוד: חופש העיסוק. יתרה מכך, התקנות קובעות כי בחינות יערכו שלוש פעמים בשנה. ברם, בפועל, הבחינות נערכות לכל היותר פעמיים בשנה.
(מקור: בלוג IPFACTOR)
זיו, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, התמחה תחת שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי. כיום, זיו הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, אשר מתמקד בתחומי הקניין הרוחני ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.
גם אם פקטור צודק בניתוח המשפטי (ועל כך אמנע מלהביע דעה), אי אפשר שלא לתמוה מה גרם לו להתעורר דווקא עכשיו – נראה כי ההרכב שבמחלוקת (עורך/ת-דין, עורך/ת-פטנטים וחבר/ה נוסף/ת בעל/ת "תואר כפול") נהג מקדמת דנא ולא מהווה חידוש של הבחינות האחרונות כפי שהוא התיימר להציג. למעשה יצא לי להיוודע בימי חלדי ליותר מותבים ממה שאדם רגיל עשוי לזכור, הן כשנבחנתי בעצמי והן כשליוויתי בכך אחרים, ולמיטב ידיעתי וזכרוני בכפוף למגבלה האמורה, כך היה בכולם ללא יוצא מן הכלל, וגם אתה והמגיבים האחרים מאשרים זאת.
באשר לתוצאות ההפרה – אם אכן ישנה כזו בכלל – פקטור ממהר לקבוע כי הסעד הוא בטלות החלטת הבוחנים וכי הנבחנים שנכשלו זכאים מיניה וביה להיבחן מחדש (מול הרכב "תקני" כמובן); מעבר לספק שקביעה זו מעוררת כשלעצמה, מעניין לציין כי הוא נמנע במכוון מהשלמת המהלך לכדי המסקנה המתחייבת האחרת והיא שאם אכן הפעולה היתה בחוסר סמכות כפי שהוא טוען לגביה אזי גם לעניין הנבחנים שהועברו הרי שדין ההחלטות הללו כולן הוא להיבטל. יש להניח כי תוצאה כזו השולחת את כל מאות עורכי הפטנטים שהוסמכו בעשורים האחרונים להיבחן מחדש כאשר הוא מן הסתם ביניהם אינה נוחה לו במיוחד.
יש הרבה מאוד דברים שאפשר לומר לעניין בחינות ההסמכה והליך הרישוי בכלל של עורכי פטנטים בארץ. הצצה לחלק מהבעיות המהותיות – להבדיל מהפורמליסטיקה שפקטור נהנה להשתעשע איתה – ניתן לקבל באחת התגובות אצלו, שעלי לציין בצער שהפגם המתואר בה מבטא מצב אופייני ולא מקרה חריג וחד פעמי. גם היבטים שנחשפתי אליהם "מאחורי הקלעים" היו בעיניי לא פחות משערוריה, וסליחה על הפאתוס. באופן כללי מדובר בתחום פרוץ למדי המתחנן לאסדרה (רגולציה) מקיפה ויסודית. לא פעם יצא לי להיחרד ולהזדעזע ממידת הבורות והבערות שנתקלתי בה, לעיתים גם אצל עוסקים וותיקים בתחום שהוסמכו כשאני עוד עשיתי את צעדי הראשונים בקריאה וכתיבה בבית הספר היסודי. התקווה היחידה שלי בנושא הזה היא שאולי השוק החופשי ותביעות האחריות יצליחו לעשות את מה שכשל בו הרגולטור.
שרון, אני מסכים איתך.
הצד השני של המטבע הוא בטלות החלטות המעבר. לעניין זה, כפי שציינתי, יש פתרונות שיכולים לאפשר בטלות של מבחנים למי שנכשל ותקפות למי שעבר.
שיטת ההסמכה היא בעייתית, אבל לא שונה בהרבה מהמצב אצל עורכי הדין. ההבדל היחיד הוא שעורכי דין זוכים (ואני מתכוון לכך במלוא מובן המילה) ללמוד את המשפט ולהבין כיצד ניתן למצוא תשובות בעצמם. עורכי פטנטים, אני חושש, לא לומדים זאת בשום מקום. אין להם מסגרת לימודים פורמאליים מתאימה. וגם הלימוד הלא פורמאלי לא כולל זאת והם לרוב נאלצים להתמודד עם יעדי הבילינג שלהם, ואין להם את הזמן ללמוד איך ללמוד.
כל זה, אגב, לעניין העברתם של מי שאין להם ידע מספק. לגבי הכשלה מכוונת – אני חושב שאם זה אכן המצב, אין לחשוש ויש להגיש עתירה מתאימה. מדובר בעניין שהוא לא פחות ממקומם, אם הוא אכן נכון.