מחקר חדש: לפטנטים יש ערך בפרסום מידע טכני

חוקר מתקשה לקרוא בין שורות הפטנט.
(מקור: ויקימדיה)

דיני הפטנטים נועדו לשרת מטרה חברתית של עידוד המחקר והתפתחות הטכנולוגיה. הם עושים זאת, באמצעות יצירת הסדר של גילוי תמורת בלעדיות– הממציא יגלה לציבור את המצאתו, ברמה שתאפשר לבעל מקצוע מיומן בתחום לנצל את ההמצאה, ובתמורה, הוא יזכה לבלעדיות על ניצול ההמצאה לתקופה תחומה בזמן. כך, המדע יוכל להתקדם. כלל החוקרים יחשפו למידע החדש, ויוכלו לשפר ולפתח את ההמצאה ולנצל אותה להמשך המחקר שלהם. מנגד, בעל ההמצאה שמח לפרסם אותה, כיוון שכך הוא זוכה לבלעדיות על ההמצאה, בלעדיות שהיא בלתי-תלויה במקור – כלומר, בלעדיות גם למול מי שהגיע לאותה ההמצאה בצורה בלתי תלויה אליו, אך בזמן מאוחר יותר. מבקרי מערכת הפטנטים טוענים כי הפטנטים אינם משרתים מטרה מוצהרת זו, באשר האופן שבו הם נכתבים אינו מאפשר לבעל מקצוע לקרוא אותם ולהבין את ההמצאה מהם.

מאמר חדש שהתפרסם לאחרונה, מתאר מחקר אמפירי בעניין זה, ולפיו מתברר שדווקא ישנה תועלת מחקרית מקיומם של הפטנטים. לטענת המחברת, הפטנטים התגלו כמקור למידע מחקרי שימושי, אשר לעיתים אינו זמין במקומות אחרים. 70% מהנשאלים שקראו פטנטים ציינו כי הם קראו אותם מתוך מטרה לגלות מידע טכני. בין היתר, 40% ציינו כי קראו פטנטים בכדי להבין כיצד אחרים פתרו בעיות דומות לשלהם. 44% ציינו כי נעזרו בפטנטים בכדי לחקור נושא כלשהו.
תשובה מעניינית נוספת היתה כי 62% מאלו שקראו פטנטים חשבו שלא ניתן יהיה לשחזר את ההמצאה ללא מידע נוסף. כלומר, 62% סברו כי התיאור אינו עומד בדרישת האיפשור (Enablement).
יש לציין, כי המחקר התמקד בתעשיית הננו-טכנולוגיה, כך שלא מן הנמנע שבדיקה בתחומים שונים תניב תוצאות אחרות, ואף הפוכות.
המחברת סבורה כי יש לעמוד בקפדנות על דרישת האיפשור, וכן להקטין את החסמים הקיימים בשימוש במידע הפטנטי. לעניין זה, היא מזכירה, כי קריאת פטנט שלאחר מכן ייחשב כמופר, עשויה להתפרש כהפרתו ביודעין (willful infringement). החשש מפני הפרה ביודעין עשוי למנוע מחוקרים לגשת למידע המצוי בפטנטים.
לטעמי, הנושא עצמו מעניין, וראוי למחקר מעמיק. לשם הדוגמה, אחד הנימוקים השכיחים כנגד מתן פטנטים על תוכנה הוא שאין תועלת לציבור מקיומה של מערכת הפטנטים ומחשיפת ההמצאות באמצעותה. מחקרים אמפיריים מסוג זה, עשויים לשפוך אור על הנושא ולאפשר דיון מושכל יותר בדבר הפתרון הרצוי והראוי.
לעיתים, עצם קיומו של המידע מאפשר חשיפתו בצורה נעימה ואף דידקטית באמצעים אחרים. בעל הפטנט מחויב לגלות את המידע במסגרת מסמך הפטנט. ברם, מדובר במסמך משפטי שאין מטרתו ללמד את הקורא, כי אם להוות בסיס למתן פטנט. כיוון שכך, השפה בה מסמך זה נכתב אינה שפה נעימה במיוחד, נהפוך הוא – השפה בו דלה, נטולת אנאלוגיות והסברים באשר לתיאוריה העומדת מאחורי ההמצאה ומה המניעים לשימוש בה. כל שהיא מתארת הוא את ההמצאה עצמה. עם זאת, כיוון שבעל הפטנט זוכה לבלעדיות על ההמצאה, לעיתים רבות הוא יהיה מוכן לפרסם את ההמצאה גם בפורומים נוספים. כך, פעמים רבות, בטרם חברה מסחרית מאשרת לעובד שלה לפרסם מאמר, היא מגישה תחילה פטנט. לולא כלי זה של פטנטים, לא מן הנמנע שחברות רבות לא היו מאפשרות את פרסום הידע המחקרי שנצבר אצליהן.
נוכח האמור, הייתי חושב שכדאי לבדוק גם את הקשר בין המאמרים המפורסמים ובין פטנטים שניתנו לגוף שמטעמו המחקר פורסם. כך, מקום בו חוקרים נעזרים במאמר שמתאר המצאה המוגנת בפטנט – לא מן הנמנע שיש לזקוף את פרסום המידע באופן נעים ודידקטי לזכות קיומו של הפטנט.

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.