ארכיון ל ספטמבר, 2011

0

שנה טובה

פטנט אחד לשנה החדשה (או יותר נכון, בקשת פטנט): מכשיר ביתי לפריטת גרעיני רימון



שנה טובה ומתוקה לקוראי הבלוג ולכל בית ישראל

1

פסיקה: אין לעשות שימוש בשמו של אחר במסגרת קמפיין AdWords

האם רשאי בעל עסק לעשות שימוש בשמו של מתחרה לפירסום? על שאלה זו ענה בית המשפט לאחרונה בלאו מוחלט.

שירות AdWords של גוגל מאפשר לבעלי עסקים לפרסם את מרכולתם באינטרנט, כאשר גוגל מחליטה, על פי האלגוריתמים שלה, איזה פרסומת לשים באיזה מיקום. כיוון שהתשלום נעשה על פי לחיצות על המודעה (pay-per-click) למפרסם ולגוגל יש מטרה משותפת שהפרסומות יוצגו במקומות הרלוונטיים ביותר.

מרפאת פרופרוציה היא קליניקה פרטית לניתוחים פלסטיים שונים. במסגרת קמפיין הפרסום שלה, היא החליטה להשתמש בשמו של התובע "ד"ר דב קליין" ובצירופים שונים של מילים אלו כמילות פרסום.
pay-per-click (אילוסטרציה)
(cc by-nc-nd Phlora)
בית המשפט קבע כי מדובר בפגיעה בפרטיותו של ד"ר קליין ובעבירה על חוק הגנת הפרטיות. בית המשפט נסמך על סעיף 2(6) הקובע כי "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם רווח" הוא בבחינת פגיעה בפרטיות.
בית המשפט לא נמנע מלהתייחס להלכה המנחה שנקבעה בעניין מתאים לי (ה"פ (מחוזי ת"א) 506/06 מתאים לי רשת אופנה למידות גדולות בע"מ נ' קרייזי ליין בע"מ, פ"ד תשסד(2) 702 (מיום 31.07.2006)). ברם, קבע, כי בניגוד למצב שם, אשר פילוח קהל הצרכנים נעשה על פי שימוש בסימן מסחר, כאן הפילוח נעשה על פי שמו. לעניין זה מצטט בית המשפט בהבלטה את הפסקה הבאה:

"האינטרנט בכלל ואתר מנוע החיפוש בכלל זה, הוא אתר פרסום נוסף כבכל מידה המאפשרת פרסום. אין פסול בשיטת פרסום המתמקדת בפלח השוק שיש לו עניין תחילי בתחום עיסוק כזה או אחר. היכולת לזהות פלח שוק זה או ללכוד פלח שוק אחר, הוא אסטרטגיה שיווקית פרסומית ומהווה חלק מתחרות עסקית בריאה ובלבד שהיא נעשית במסגרת הדין וכללי התנהלות סבירים והוגנים למשל תוך כיבוד הזכות לפרטיות או כיבוד זכויות המתחרים המוגנות בדין." (ההדגשה הוספה על ידי בית המשפט)

נוכח קביעתו כי מדובר בפגיעה בפרטיות, הוסיף בית המשפט וקבע כי אין להסיק מעניין מתאים לי לעניין שהונח בפניו.
בסופו של יום, פסק בית המשפט פיצויים בסך 50,000 ש"ח. סכום זה נקבע על פי אומדנא, וזאת לאור סעיף 29א לחוק המאפשר פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק עד לסכום זה. כמו כן, נפסקו לטובת התובע 10,000 ש"ח הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין.
הערות:
אני סבור כי בית המשפט נקלע לכלל טעות. אומנם בית המשפט אינו מתחמק מפסק הדין בעניין מתאים לי אך הוא מתעלם מפסק דין חשוב אחר: ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' מקדונלד (מיום 30.03.2004), שם נדונה הפרסומת הזכורה של אריאל מקדונלד, שחקן מכבי תל אביב בכדורסל לשעבר. בפרסומת, אריאל אינו מורשה להיכנס לסניף בורגר קינג עד אשר הוא מוריד את חולצתו עליה נכתב באותיות גדולות שם משפחתו – מקדונלד. בתגובה, מקדונלד'ס פרסמו מודעה שבה ציטטו אמירות קודמות של אריאל לפיהם הוא מעדיף דווקא המבורגרים פרי יצירתם. שני עניינים אלו נדונו בתביעה ובתביעה שכנגד. בית המשפט הבדיל בין הזכות לפרטיות הנתונה לאדם פרטי ונועדה לשמור על צנעתו ולמנוע גרימת עוגמת נפש ובין הזכות לפרסום. זכות אחרונה זו, אשר נמצא לה עיגון לראשונה בפסק דין זה, מתייחסת להגנה הכלכלית הניתנת לאדם על שימוש בשמו לשם עשיית רווחים. בפסק הדין ההוא נקבע כי אף שיש לאדם זכות לפרסום, המזור המשפטי יכול להימצא במסגרת עוולת גניבת העין או עוולה אחרת, אך לא באמצעות חוק הגנת הפרטיות. 
מכאן אני מסיק כי גם בעניינו אין מדובר בפגיעה בצנעת הפרט של אדם כי אם ביכולת ההתעשרות שלו נוכח שמו, ולא היה מקום לפסוק כי בוצעה עוולה מכוח חוק הגנת הפרטיות. 
פסק הדין לא מבהיר אם שמו של קליין מופיע במסגרת הפרסום או אך משמש כמילה שעל פיה מוצג הפרסום. לקריאתי את פסק הדין, נדמה כי האפשרות השנייה היא שהתרחשה, אך הדבר לא ברור דיו (ראו סעיפים 20-21 לפסק הדין). להבחנה זו יש משמעות עליה עמד בית המשפט בעניין מתאים לי. שימוש בשם אך לשם התאמת הפרסמות כמוהו כהצבת שלט פרסומת ברחוב בו יעבור לקוח המגיע למתחרה. אותו לקוח יחשף לתוכן השיווקי שלך הודות למוניטין של המתחרה, אך הדבר מותר במסגרת התחרות החופשית, שכן למתחרה אין זכות בדרך. לעומת זאת, אם יעשה שימוש בסימן עצמו בפרסום, כפי שהיה במקרה באליגם, אז ישנו חשש אמיתי להטעייה הצרכנים ולהתעשרות שלא כדין.
בנוסף לפרורפורציה, נתבעו גם שלושה גופים שונים הנושאים את השם גוגל. מדובר בגוגל ישראל, גוגל inc, וגוגל אירלנד. החלטת ביניים קודמת בתיק זה עסקה ביחסי היריבות שבין התובע לבין גוגל ישראל ושאר הגופים. 
פסק הדין הטיל את האחריות על שלל הנתבעים ביחד ולחוד. בית המשפט נמנע מלהתייחס להשלכות על פלטפורמה פרסומית דוגמת גוגל שנראה כי עתה היא מחוייבת לבחון האם Keyword מסוים הוא שמו של אדם או לאו. עתה היא תדרש לבחון כל "ד"ר גב" ו-"ד"ר פישר", לבדוק היטב גם את עו"ד סיטון ושאר דמויי שמות. מיהו גרגמל? והאם אלדין הינו שמו של אדם? נדמה כי פתרון קל היה יכול לבוא לעולם בדמות נוהל הודעה והסרה – אך בית המשפט לא התייחס לנקודה זו כלל, ואף התעלם מכך שלא נמסרה כל הודעה לנתבעים. 
בבדיקה שערכתי נדמה כי גוגל לא פסקה משימוש במילים אלו לשם התאמת פרסומות. חיפוש "ד"ר קליין" גורר כרגע פרסומת אחת לאתר myprice. מן הבחינה המשפטית אין זה מפתיע, שכן אין בסמכות בית משפט השלום ליתן סעד בדמות צו מניעה אלא אך סעד כספי. 
פרסומת ממונת המותאמת לחיפוש "ד"ר קליין".
פיצויים על דרך האומנדנא הם פיצויים בגין נזק שנגרם. מנגד, בית המשפט מוסמך לקבוע פיצויים ללא הוכחת נזק ואף במקרים שבהם אין נזק בכלל. על פניו, נראה כי העובדות שהוכחו בתביעה שיכולות לשמש לאומדן הנזק מדברות בנזק מזערי (מספר מועט של לידים שנוצרו בעקבות הפרסום, ו-0 עסקאות בפועל). בית המשפט לא נדרש לקבוע את הפיצויים על סמך האומדנא אלא הוא יכל לקבוע בפשטות את הפיצויים בלי תלות בנזק. 

(ת"א (שלום ת"א) 48511-07 קליין נ' פרופורציה פי.אם.סי בע"מ (מיום 18.09.2011))

3

הנדנה ממשיכה: ניתן לקבל פטנט על תוכנה – בתנאי שהיא סבוכה מספיק…

תהליך חשיבתי טהור.
(by nc-nd planetschwa)

ערכאת הערעור הפדראלית ממשיכה במטוטלת, ולאחר פסק הדין בעניין CyberSource בו הוטל ספק בדבר דיות החיבור למחשב בכדי ששיטת תוכנה תהיה ברת פטנט בארה"ב, קובע פאנל אחר של שופטים, בתיק אחר, כי שיטה שניתן לבצע אותה באמצעות תוכנה סבוכה דיה תהיה ראויה להגנה פטנטית. האם יש פטנטים בתוכנה בארצות הברית? השאלה הולך ומסתבכת.

במסגרת פסק הדין נדון פטנט 7,346,545 שכותרתו "METHOD AND SYSTEM FOR PAYMENT OF INTELLECTUAL PROPERTY ROYALTIES BY INTERPOSED SPONSOR ON BEHALF OF CONSUMER OVER A TELECOMMUNICATIONS NETWORK" אשר נטען כי אתר Hulu מפר.
בעיקרו, מדובר בפטנט העוסק בהפצה של סרטים באינטרנט בתמורה לצפייה בפרסומות. מודל בא בימים זה עוגן במסגרת הפטנט לתהליך שלם שבו המידע מוגבל מכלל הציבור, מסופק למי שצפה בפרסומת, ובתמורה המפרסם מעביר תשלום לספק התוכן.
תביעה מספר 1 של הפטנט קובעת כדלהלן:

A method for distribution of products over the Internet via a facilitator, said method comprising the steps of:
a first step of receiving, from a content provider, media products that are covered by intellectual property rights protection and are available for purchase, wherein each said media product being comprised of at least one of text data, music data, and video data;
a second step of selecting a sponsor message to be associated with the media product, said sponsor message being selected from a plurality of sponsor messages, said second step including accessing an activity log to verify that the total number of times which the sponsor message has been previously presented is less than the number of transaction cycles contracted by the sponsor of the sponsor message;
a third step of providing the media product for sale at an Internet website;
a fourth step of restricting general public access to said media product;
a fifth step of offering to a consumer access to the media product without charge to the consumer on the precondition that the consumer views the sponsor message;
a sixth step of receiving from the consumer a request to view the sponsor message, wherein the consumer submits said request in response to being offered access to the media product;
a seventh step of, in response to receiving the request from the consumer, facilitating the display of a sponsor message to the consumer;
an eighth step of, if the sponsor message is not an interactive message, allowing said consumer access to said media product after said step of facilitating the display of said sponsor message;
a ninth step of, if the sponsor message is an interactive message, presenting at least one query to the consumer and allowing said consumer access to said media product after receiving a response to said at least one query;
a tenth step of recording the transaction event to the activity log, said tenth step including updating the total number of times the sponsor message has been presented; and
an eleventh step of receiving payment from the sponsor of the sponsor message displayed.
בית המשפט קבע כי מדובר בתהליך המהווה את אחת מהקטגוריות המוגנות בפטנט לפי סעיף 101. חריג לעניין זה הוא התהליך המגן על רעיון אבסטרקטי, אך בית המשפט בבוחנו סוגיה זו קבע כי אין זה המצב כאן.
בית המשפט מבהיר כי רעיון אבסטרקטי אינו בר הגנה, אך יישום של הרעיון – ראוי גם ראוי להגנה. בית המשפט מתייחס לתביעה 1 וקובע כי כאן עניין לנו ביישום ולא ברעיון. קביעה זו נסמכת על כך שנדרש תכנות "סבוך" בכדי לתכנת את השיטה הזו. ובלשון בית המשפט:

Returning to the subject matter of the ’545 patent, the  mere idea that advertising can be used as a form of currency is abstract, just as the vague, unapplied concept of hedging proved patent-ineligible in Bilski.  However, the ’545 patent does not simply claim the age-old idea that advertising can serve as currency.  Instead the ’545 patent discloses a practical application of this idea. […] Many of these steps [of claim 1] are likely to require intricate and complex computer programming.  In addition, certain of these steps clearly require specific application to the Internet and a cyber-market environment.

עם זאת, בית המשפט מבהיר – מידת מורכבות התוכנה אינה מבחן חד-משמעי. אף לא העובדה שהשיטה קשורה בטבורה לשימוש באתר אינטרנט. אין אלו אלא עוד אינדיקציות – בדומה למבחן מכונה-או-טרנספורמציה – אשר כאשר בוחנים את כולן נוכל לדעת אם עניין לנו ברעיון אבסטרקטי או ביישום קונקרטי.
בית המשפט ער אף לתוצאה בעניין CyberSource ולעניין זה הוא מבהיר: השיטה שנתבעה שם היתה שיטה מנטלית טהורה (purely mental), ואילו בעניין שהובא לפתחו נדרשת אינטרקציה מבוקרת של משתמשים דרך אתר אינטרנט, דבר החורג מגדר שיטה מנטלית טהורה. עוד מזכיר בית המשפט כי חריג זה הינו חריג מצומצם ממילא.
מכאן, קביעתו של בית המשפט כי הפטנט עומד בדרישות סעיף 101 לחוק האמריקאי. בית המשפט החזיר את הדיון לערכאה דלמטה בכדי שזו תבחן את יתר דרישות החוק ובראשם הדרישות לחדשנות והתקדמות המצאתית למול הידע הקודם.
הערות:
אף הניסיון ליישב בין שני פסקי הדין האחרונים, נראה לי שישנו קושי אמיתי לעשות זאת. ההסבר האמיתי להבדל הוא הסבר פרסונאלי. בעוד במותב שדן כאן ישב השופט ראדר אשר תומך בהגדרה רחבה של ההגנה הפטנטית, במותב של CyberSource ישבו השופטים דייק וברייסון שסבורים כי יש לצמצם הגדרה זו.
מידת המורכבות התכנותית נראית לי שלא מן העניין, מה עוד שאני מפקפק בידע של השופטים בדבר מידת המורכבות האמיתית הנדרשת לשם מימוש ההמצאה. 
בנוסף, מידת מורכבות המימוש נגזרת גם מהכלים הקיימים. אני לא בטוח שהפטנט של CyberSource היה קל למימוש למי שמתכנת את הפתרון באמצעות שפת סף בלבד. בצורה דומה, מי שנעזר במודולים קיימים יכול לממש את ההמצאה נשוא ההליך כאן בדקות בודדות. 
מבחן התוכן בר-הגנה פטנטית אינו צריך להיות תלוי זמן, ומה שנכנס בגדרו של המבחן היום צריך להמשיך ולהיכנס בגדרו אף מחר. מבחן המתייחס למידת מורכבות ממילא יהיה דינאמי ותוצאתו תשתנה.
שוב, לא נותר לי אלא לקוות כי בית המשפט ידון בעניין זה, כמו גם בעניין CyberSource בהרכב מלא.
ועניין אחרון – כיוון שבישראל אין את הפטנט הזה, אפשר להציע לאתר Hulu להתחיל לפעול בארץ ולבנות עלינו כמקור הכנסה חלופי.
(קריאה נוספת: Patently-O, Inventive Step)
18

מחקר חדש: טרולי פטנטים פוגעים ברווחה המצרפית

זהירות? טרול פטנטים.
(cc-by gil mnogueira)

מחקר חדש ביקש לבחון נתונים אמפיריים באשר לפעילות הכלכלית של טרולי הפטנטים ועל השפעתם על הכלכלה. החוקרים, ג'יימס באסן, מיכאל מיורר, וג'ניפר פורד מאונבירסיטת בוסטון, פרסמו את מאמרם "The Private and Social Costs of Patent Trolls" ובו הם מציגים את ממצאיהם.
בבסיס המחקר, ההנחה כי מחיר המניה של חברה משקף את שוויה הכלכלי הנכון. תחת הנחה זו, שינוי במחיר המניה בחלון זמנים הרלוונטי לתביעה, לאחר שמנטרלים השפעות חיצוניות אחרות, מאפשר חישוב הנזק לנתבעת. ברם, הנזק לנתבע אינו סוף הסיפור, כיוון שישנו צד מנצח המרוויח מעצם הפעולה. בצורה דומה, ועל ידי התייחסות לשינוי במחירי המניות של טרולי הפטנטים, החוקרים מעריכים כמה מהשווי הכלכלי שנגרע מהנתבעים עבר לצד התובעים.
החוקרים השתמשו במאגר מידע של 1,630 תביעות טרולי פטנטים שנאסף על ידי Patent Freedom. מתוכם 62% עסקו בפטנט על תוכנה. כיוון שבהרבה מהתביעות היו מספר נתבעים (עניין שעתה, לאחר רפורמת הפטנטים צפוי להיפסק לאור קביעת כלל חדש בדבר אי-צירוף נתבעים), בסך הכל היו 4,144 זוגות של תובע-נתבע. על פי ממצאי המחקר, הנתבע החציוני הפסיד 20.4 מיליון דולר בשווי שוק ואילו ההפסד הממוצע היה 122 מיליון דולר.
בממוצע מדובר על נזק של כמעט 90 מיליארד דולר בשנה, בעוד שהרווח לטרולי הפטנטים הוא רק של פחות מ-8 מיליארדי דולרים בשנה.
החוקרים בדקו אם אובדן הרווחה המצרפית האבודה צמחה לשחקן אחר, והגיעו למסקנה כי התשובה היא לאו. הממציאים זוכים רק לפחות מ-2% מההפסד שנגרם לנתבעים. גם מתחרים אחרים אינם זוכים לחלק ניכר מרווחה זו ואף לא עורכי הדין והפטנטים העוסקים בניהול ההליך.

טרול פטנטים. יותר נזק מתועלת?
(cc-by-nc-sa thecrypt)

מכאן מסקנת המחקר כי הנזק שטרולי הפטנטים עושים גובר על הרווחה המצרפית שלהם.

הערות:
הנתונים נראים משכנעים על פניהם. אך חשוב לציין שמדובר על חברות ציבוריות. אינני יודע לאבחן בין טרול פטנטים המונפק בבורסה לבין כזה שמניותיו אינן נסחרות, אך לא אופתע אם יימצאו הבדלים מסוימים בין שתי יישויות אלו. בסך הכל, המחקר התייחס ל-14 טרולי פטנטים שנסחרים בבורסה (Acacia Technologies, Asure Software, Burst.com Inc, Decisioning.com Inc, Interdigital, Intertrust Technologies Corp, LecTec Corp, Mosaid Technologies Inc, Network-1 Security Solutions Inc, OPTi Inc, Rambus, Tessera Technologies Inc, VirnetX Inc, Wi-Lan) וגם גודל מדגם זה אינו בהכרח בעל תקפות סטטיסטית.
בעיה נוספת במחקר היא שהוא, כאמור, מתבסס על ההנחה שמחירי המניות משקפים שווי כלכלי אמיתי, וכי היד הנעלמה מתקנת את שווי החברות בצורה נכונה. הנחה זו, אף שהיא מקובלת בעולם הכלכלי, אינה תואמת את המציאות ונראה לי שהדברים ברורים, במיוחד לאחר משבר הסאב-פריים של 2008.
יתרה מכך, טרולי הפטנטים מעודדים ממציאים להמשיך ולהמציא. משכך, תרומתם לחברה אינה רק בעצם הגשת התביעה כי אם גם בעצם הגשת בקשות פטנט נוספות. בכך, הטרולים תורמים להרחבת הידע האנושי. יתכן שתרומה זו מוסיפה לרווחה המצרפית תועלת כלכלית שלא נמדדה במחקר. החוקרים מציינים עובדה זו, אך הם סבורים כי אין מדובר בתרומה משמעותית.

אף כל הבעיות הללו, המחקר נראה היה משכנע בעיניי. נראה כי טרולי הפטנטים פוגעים ברווחה המצרפית.
לטעמי, אין בכך לגזור את המסקנה אותה מבקשים החוקרים לגזור – כי אין הצדקה כלכלית-ערכית לקיומם של טרולי פטנטים. אף אם טרולי הפטנטים מקטינים את העוגה הכוללת, יתכן שהם מאפשרים חלוקה שונה של העוגה (הקטנה). הטרולים מעבירים מההון המצוי אצל חברות מסוימות ומעבירים את חלקו לממציא. בכך, הטרולים מייצרים צדק חלוקתי בהקטנת הפערים החברתיים בין בעלי ההון והממציאים.
האם צדק חלוקתי זה הוא ראוי? מהו יחס פגיעה ברווחה – צמצום פערים ראוי? לא יודע. תשאלו את ג'ון רולס ופילוסופים אחרים. לא אתיימר לענות על שאלות אלו.

(מקור נוסף: ars)

2

השם "סופר באבא" אינו ראוי להגנת סימן מסחר

סופר באבא – סימן בר הגנה?
(מתוך אתר סופר באבא)

האם הסימן "סופר באבא" ראוי להגנתו של סימן מסחר? שאלה זו הוצבה לפתחו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ועליה הוא השיב – לאו.

מי בעל המוניטין במותג – בעל המקרקעין או מפעיל העסק?
במסגרת ההליך דנן ניטש ויכוח בין בעל מקרקעין ובין מי שהפעיל מכולת במקום באשר לשאלה למי הזכויות להמשיך ולעשות שימוש במותג. המדובר ב"סופר באבא", מכולת הנמצאת ברח' ישעיהו בצפון הישן של תל-אביב.
בקשה לסעד זמני נדחתה לאחר שנקבע כי לא די בקיומו של סימן מסחר רשום בכדי לעמוד בנטל הלכאורי הדרוש לשם קבלתו של סעד בטרם הכרעה. בית המשפט שם הטיל ספק כי המוניטין שייך לתובעת ולא לנתבעים, אשר הפעילו את המכולת בפועל ובמשך שנים.
כעת, נדונה התביעה גופא, ובית המשפט קבע סופית: אף שהוכח דבר קיומו של מוניטין ב"סופר באבא", לא הוכח כי מוניטין זה מיוחס דווקא לתובעת ולא לנתבעים. לעניין זה ציין בית המשפט:

"אין מחלוקת כי התובעת היא הבעלים של הנכס ברח' ישעיהו 1 בתל אביב, ואף אין מחלוקת כי בשנים האחרונות הופעל שם מרכול אשר כונה "סופר באבא". אלא שבכך אין די כדי ליצור זיקה בין התובעת לבין השם המסחרי. על מנת ליצור זיקה כזו, על התובעת להראות כי עשתה שימוש בשם המסחרי, או למצער, מינתה מישהו לעשות שימוש בשם המסחרי עבורה. זאת לא עשתה התובעת. נהפוך הוא: לפחות במהלך עשר השנים שקדמו להגשת התביעה, התובעת לא עשתה שימוש כלשהו בשם המסחרי, לא בעצמה ולא באמצעות מי מטעמה; הזיקה היחידה בין התובעת לבין הנכס הייתה זיקה פסיבית, דהיינו: זיקה של מי שמשכיר נכס מקרקעין בלבד."

האם הסימן "סופר באבא" ראוי להגנה?
בית המשפט אף התייחס לשאלה האם השם "סופר באבא" הוא מסוג השמות הזכאים להגנה, ואם כן, באיזה היקף. לעניין זה הזכיר בית המשפט כי סימני המסחר נחלקים לארבעה סוגים: שמות גנריים בהם יש שימוש רגיל במסחר בענף הרלוונטי, שמות תיאוריים אשר מתארים תכונות או רכיבים הרלוונטיים למסחר, שמות מרמזים אשר אינם מתארים את הטובין מפורשות, אלא דורשים מחשבה מצד הצרכן בכדי לקשר בינו לבין הטובין ושמות שרירותיים. סוגים אלו זוכים להיקף הגנה הנע במדרג – החל מהעדר הגנה לסימנים גנריים ועד הגנה מלאה לשמות שרירותיים.
לעניין זה, בית המשפט קבע, כי הביטוי "באבא" אינו שרירותי, אלא בעל "ניחוח אוניברסלי". נוכח המשמעויות הרבות למילה "באבא" בין בעברית ("באבא סאלי", מילת חיבה בסלאנג), בערבית ובשפות סלאביות, נקבע כי:

"המילה "באבא" אינה שרירותית, אלא (בדומה ל"תירוש", "שמש", "אמא", "אבא", "סבא", "סבתא", "מאמא", "פפה" ועוד) היא מילה שורשית-אוניברסלית. לתובעת לא יכולה להיות בעלות בה"

לעניין זה נסמך בית המשפט על פסק הדין בעניין שמש, שם קבע בית המשפט (מפי כב' השופט גרוניס כדן יחיד) כי למילה "שמש" יש משמעויות שונות המקושרות אליה, מעבר למשמעויות המילוניות. משמעויות אוניברסליות אלו, נקבע, עשויות להשפיע על היקף ההגנה לה יזכה סימן המסחר.

בסופו של יום, בית המשפט קבע כי אין זכות לתובעת על סימן המסחר נוכח שני נימוקים אלו. ברם, לא נקבע צו להוצאות וזאת "בשל העובדה שהתובעת הביאה עניין לגיטימי לבירור, ולאור זאת שכבר חויבה בהוצאות של מעל 50,000 ₪ בהליכי הביניים".

הערה

על אף שבית המשפט מציין כי אף שמות שאינם ברגיל ראויים להגנה עשויים לרכוש אופי מבחין המצדיק כי יחסו בצלו של סימן מסחר רשום, ולמרות שנקבע כי ישנו מוניטין בסימן, בית המשפט אינו מתייחס לשאלה האם היתה ניתנת הגנה או לאו במידה והציבור היה מקשר את הסימן עם התובעת (היינו, המוניטין היה של התובעת). בעניין זה, נדמה לי כי לא יכול להיות ספק שלו הסימן היה של בעל המוניטין, הרי שהוא היה זוכה להגנה, אף שהדבר לא נכתב מפורשות.
בימים אלו בהם הנתבעים מפתחים את המרכול האחד שלהם לרשת מרכולים, נדמה שסוגיה זו דורשת הבהרה עבורם, שמא ישקיעו מכספם וממרצם בכדי לקדם עסק שלא יזכה להגנה ממתחרים, בדומה למקרה העצוב של שווארמה שמש המפורסמת.

(ת"א 2817/07 חברת מעדני הצפון בע"מ נ' אלה (מיום 5.09.2011))

0

קול קורא: הערות הציבור לעניין סימני מסחר

מעדכנים את ספר החוקים
(cc by-nc by sarahmichael)

משרד המשפטים פרסם קול קורא לקבלת הערות והצעות בעניין סימני מסחר וזאת לאור הכוונה להחליף את פקודת סימני המסחר, התשל"ב-1972 בחוק חדש.

על פי הקול הקורא, הציבור מוזמן להעיר הערותיו גם בענייניים אלו:

  • תנאי כשירות לרישום כסימן מסחר וסימנים שאינם כשירים לרישום
  • הגנה על שמות שהשימוש בהם אינו מסחרי אלא חינוכי, דתי, חברתי וכדו'
  • תהליכי הבחינה וניהול הפנקס
  • אכיפה אזרחית ופלילית של דיני סימני המסחר, סעדים ושאלת ההפרה התורמת
  • הליכים חד צדדיים בפני הרשם, ביטול ומחיקה של סימני מסחר
  • סדרי דין בהליכים בפני הרשם
  • המדיניות בעניין הודעות הסתלקות
  • הגדרת "שימוש" ו"שימוש הוגן" בסימני מסחר והזכויות הנובעות מרישום הסימן
  • דוקטרינות "דילול המוניטין" ו-tarnishment
  • דיני סימני מסחר, שמות מתחם, מלות חיפוש ופרסום באינטרנט
  • סימני מסחר, ייבוא מקביל, מיצוי זכויות ושוק משני
  • תנאים להעברות, שעבודים והרשאות בסימני מסחר ושאלת הצורך ברישום
  •  הליך הטיפול בבקשות מתחרות והיחס בינו לבין דין קדימה
  • היחס שבין דיני סימני המסחר למדגמים וזכויות יוצרים ולסימנים בעלי אופי פונקציונלי, trade dress
  • סימנים מיוחדים (ריחות, צלילים וכו') 
  • סימנים מאשרים וקיבוציים
  • היחס שבין דיני סימני המסחר לכינויי מקור וציונים גיאוגרפיים ולפקודת סימני הסחורות
  • היחס שבין דיני סימני המסחר ושמות חברות ובתי עסק
  • היחס שבין דיני סימני המסחר לדיני עוולות מסחריות, תחרות בלתי הוגנת ועשיית עושר ולא במשפט
  • סימנים בינלאומיים וסימני מסחר רשומים בחו"ל
  • אימוץ אמנת וינה לסיווג דמויות

ניתן לשלוח את ההערות למחלקת ייעוץ וחקיקה (אזרחי) במשרד המשפטים בדואר אלקטרוני לכתובת KolKore-SM@justice.gov.il או בדואר לכתובת: רח' צלאח א-דין 29, ירושלים 91490 (לידי עו"ד שמרית גולן).
8

רפורמת הפטנטים האמריקאית יצאה לדרך.

אובמה חותם.
(White House Photo, Lawrence Jackson, 9/16/11. אין זכויות שמורות)

במזל טוב, אובמה חתם במהלך סוף השבוע האחרון על רפורמת הפטנטים האמריקאית.
בפוסט זה אציין רק בראשי פרקים מספר שינויים מרכזיים שהרפורמה עורכת:

  1. First (inventor) to file – גם בארה"ב מי שיגיש בקשה לפטנט יגבר בזכות, אף אם הוא זה שהמציא את המצאתו מאוחר יותר בזמן. כלל זה, הנהוג בכל העולם, לרבות בישראל (בסעיף 9 לחוק הפטנטים בעל הכותרת הילדותית משהו "כל הקודם זוכה") מייצר ודאות בדבר עדיפותו של ממציא אחד על פני השני.
  2. מהו Prior Art – הרפורמה משנה את הגדרת הידע הקודם, אך משמרת את תקופת החסד בת השנה ביחס לפרסום שעשה הממציא (אך לא פרסומים שעשו אחרים). בין היתר, מבוטלת ההבחנה בין שימוש קודם שנעשה בארה"ב לבין שימוש קודם שנעשה מחוץ לה (וקודם לכן לא היווה ידע קודם על פי הדין האמריקאי). 
  3. התנגדויות – החוק החדש מאפשר הגשת התנגדות, כמו גם הגשת מסמכים במהלך הבחינה על ידי צדדים שלישיים. 
  4. ביטול ה-Best Modeדרישת ה-Best Mode היתה דרישה ייחודית לדין האמריקאי וכעת היא בוטלה. 
  5. ביטול תביעות False Marking – לאחר פסיקה תקדימית ופרץ התביעות שהיא הובילה, החוק החדש מבטל את התמריץ להגיש תביעות בגין סימון כוזב בארה"ב. החוק קובע כי רק המדינה תגבה את הקנס בגין הפרה, אך מתחרה יוכל גם לזכות בפיצויים בגין נזקים שנגרמו לו. 
בצד הפיננסי ישנן גם כן שתי בשורות חשובות. הראשונה, תוך 10 ימים מחקיקת החוק אגרות ה-USPTO יעלו ב-15%, כך שאם יש לכם תשלום שעליכם לשלם – מוטב לעשות זאת כעת, ולא להמתין ולספוג את ההתייקרות.
הבשורה השנייה חשובה לממציאים קטנים – בדומה לסטטוס ישות קטנה, החוק מכיר גם בסטטוס ישות זעירה (micro entity) שתזכה בהנחה משמעותית של 75% מכלל האגרות (בניגוד לישות קטנה שזוכה להנחה של 50% "בלבד"). 
4

כמה מחשבות על CyberSource

בדיקה מי מאחורי הכבל – רעיון אבסטרקטי
(by explainthatstuff)

בפוסט האורח שלה, שרון סקרה את פסק הדין בעניין CyberSource ואת הדין הנוגע לתביעות Beauregard ברחבי העולם. המסקנה הכללית היא כי מקום בו בפטנט על תוכנה מוכר, הגבלה צורנית של הגדרת ההמצאה אינה מעלה ואינה מורידה. כך, הגדרת ההמצאה לכדי מוצר המאוחסן על גבי מצע קריא על ידי מחשב (computer readable medium) אשר תוכנו מאפשר למחשב לבצע שיטה כלשהי, לא תהיה מוכרת לפטנט אלמלא השיטה עצמה ראויה לקבלת הגנה פטנטית.
אף שפסק הדין מתייחס לסעיף 101 (היינו, לשאלה אילו סוגי המצאות ראויות למתן הגנה פטנטית), נדמה כי הדברים האמורים נכונים גם באשר לדרישות המהותיות ובראשם ההתקדמות ההמצאתית – שכן שיטה הנעדר התקדמות המצאתית, ממילא קידודה לכדי הוראות מחשב המאוחסנות על מצע מתאים אינו מסוג הדברים שבעל מקצוע מיומן בתחום לא היה יכול לעשות בעצמו.


בעיניי, ההחלטה בעניין CyberSource היא יוצאת דופן בנוף המשפטי האמריקאי. בעוד שבישראל ההגנה הפטנטית משתרעת אל מעבר לאמור בתביעות הפטנט והיא חלה על "עיקר האמצאה" (ראו סעיף 49 לחוק הפטנטים), בארצות הברית הכל מתחיל ונגמר בתביעות. כך, בתי משפט לעולם מזהירים עצמם מפני קריאה של תוספות מתוך הספסיפיקציה (תיאור בקשת הפטנט) אל תוך התביעות בכדי שלא לצמצם את היקפן שלא כדין. צמצום זה, יש להבהיר, אינו עניין שקל להתחמק ממנו כאשר בית המשפט מתבקש לפרש את היקף התביעות, ועליו לעשות זאת לאור התיאור עצמו. הקו בין פרשנות מצמצת לבין הוספת לימיטציות אינו קל, והוא מושא של ערעורים רבים.
כיוון שכך, כאשר אנו רואים את בית המשפט האמריקאי מתעלם מהתביעות ותחת זאת מבקש לחשוף את ה-underlying invention – הוא עושה דבר יוצא דופן. שרון כינתה זאת כ"הרמת מסך", אך בעיניי אין זה אלא זיהוי עיקר האמצאה. במקרים רבים בעבר בית המשפט נמנע מלזהות את עיקר ההמצאה וטרח להבהיר כי היה על מנסח התביעות לעשות עבודה טובה יותר. כך למשל, בעניין BMC Resources קבע בית המשפט כי נוכח ניסוח התביעות הפרת ההמצאה המוגנת בפטנט מתבצעת על ידי שני גופים שונים ולמעשה הפטנט לעולם לא יופר. שם, בית המשפט ציין כי אף שמדובר בתוצאה קשה עבור בעל הפטנט, הוא יכל היה להימנע ממנה באמצעות ניסוח נכון של התביעות. כמו עניין BMC Resources כך מקרים רבים אחרים של הפרת פטנט במשותף.
זאת ועוד. אף הדרישה להבחנה בין הקטגוריות השונות של ההמצאות לפי סעיף 101 (מכונה, שיטה, הרכב או מוצר) נחשבת דרישה מהותית, ומקום בו יש ערבוב של סוגי המצאות שונות דין הערבוב לפסול את התביעה הרלוונטית.

בעניין CyberSource אנו עדים לגישה שונה. אומנם, ניתן לאבחן אותה בנקל מהעניינים הקודמים. כאן זיהוי עיקר האמצאה נועד להקשות על מבקש הפטנט, וזאת בניגוד למצב בהפרת פטנט במשותף וגם באשר לערבוב סוגי ההמצאות. כל עוד בעל הפטנט ניסח בעצמו את תביעותיו, אין לו אלא להלין על עצמו על שגיאותיו אשר גרמו להצרה מיותרת של היקף הפטנט או לבטלותו. כאשר בעל הפטנט מנסה באמצעים צורניים לגבור על דרישה מהותית – לא נרשה לו זאת (והשוו עניין G03/08 האירופאי, אשר מאפשר התגברות צורנית על דרישת התוכן).

הנקודה השנייה אליה ארצה להתייחס הוא השוני המהותי בין שתי התביעות.
תביעה 3, תביעת השיטה, קובעת בפשטות:

3. A method for verifying the validity of a credit card transaction over the Internet comprising the steps of:
a) obtaining information about other transactions that have utilized an Internet address that is identified with the credit card transaction;
b) constructing a map of credit card numbers based upon the other transactions and;
c) utilizing the map of credit card numbers to determine if the credit card transaction is valid.

לעומתה תביעה 2, תביעת המצע, קובעת המצאה צרה בהרבה:

2. A computer readable medium containing program instructions for detecting fraud in a credit card transaction between a consumer and a merchant over the Internet, wherein execution of the program instructions by one or more processors of a computer system causes the one or more processors to carry out the steps of:
a) obtaining credit card information relating to the transactions from the consumer; and
b) verifying the credit card information based upon values of plurality of parameters, in combination with information that identifies the consumer, and that may provide an indication whether the credit card transaction is fraudulent, wherein each value among the plurality of parameters is weighted in the verifying step according to an importance, as determined by the merchant, of that value to the credit card transaction, so as to provide the merchant with a quantifiable indication of whether the credit card transaction is fraudulent,
wherein execution of the program instructions by one or more processors of a computer system causes that one or more processors to carry out the further steps of;
[a] obtaining information about other transactions that have utilized an Internet address that is identified with the credit card transaction;
[b] constructing a map of credit card numbers based upon the other transactions; and
[c] utilizing the map of credit card numbers to determine if the credit card transaction is valid.

כפי שניתן להתרשם מההדגשה שהוספתי, בניגוד לתביעה 3, תביעה 2 קושרת את ההמצאה למכונה מסוימת. אומנם, מדובר במחשב סטנדרטי בעל מעבד, אך עדיין בכך ישנו הבדל מהותי בין שתי התביעות. תביעה 3 יכולה היתה להיות מופרת באמצעות נייר ועפרון ואילו תביעה 2 לא. תביעה 2, למעשה, איננה רעיון אבסטרקטי, אלא היא מתרחשת בעולם והיא בעלת מימוש מטאפיזי ברור. בעיניי, נדמה כי מבחן המכונה-או-טרנספורמציה מתקיים לעניין תביעה זו. כזכור, על פי הלכת בילסקי, אין בכך די ואף המצאה העומדת במבחן זה אינה בהכרח עומדת בדרישת סעיף 101, אך נוכח ההבדל דומה בעיניי כי נדרשת הצדקה שונה לאי עמידתה של תביעה 2 במבחן סעיף 101.

בסופו של יום, כמו שרון, אף אני חושב שהתוצאה נכונה. תחושת הבטן אינה נוחה ממתן פטנט רחב כל כך על עניין שנראה כטריוויאלי. כלשון המימרא הידועה Hard cases make bad law, ופסק הדין אינו נותן מבחן כלשהו ליישום לעתיד.
טוב תעשה ערכאת הערעור הפדראלית אם תדון בעניין מחדש בהרכב מלא ותוציא תחת ידיה מבחנים חדשים ליישום למקרים עתידיים.

0

IBM שוב מוכרת פטנטים לגוגל

אחרי המקרה הקודם, נראה שזה מתחיל להיות הרגל. IBM מכרה לגוגל לא פחות מ-1,023 פטנטים. גוגל רוכשת פטנטים בכדי להגן על עסקיה לאור מלחמות הפטנטים, ונראה ש-IBM שמחה להמשיך ולממש את הפטנטים כאשר הם במחירי שיא.

בחודש יולי, גוגל רכשה כ-1,000 פטנטים מ-IBM, וכעת נודע כי בחודש אוגוסט היא רכשה את האלף החדשים. עובדת קיומה של העסקה התגלה לאחר שב-13.09.2011 נרשמה העברת הזכויות במשרד הפטנטים האמריקאי. מסמכי ההסבה נחתמי ב-17.08.2011.

עניין אנקדוטלי אחד. מספר הפטנטים שנרכשו הוא לא פחות מאשר המספר המקסימאלי הניתן לייצוג באמצעות 9 סיביות. המספר הבא, 1024, הוא מספר בעל משמעות מיוחדת במדעי המחשב. אין זו הפעם הראשונה שבהצעות רכש לפטנטים על ידי גוגל אנו עדים למספרים טיפולוגיים. במכירה הפומבית של נורטל, גוגל הציעה לא פחות מפאי מיליארדי דולרים בגין חבילת הפטנטים שנמכרה שם…

(מקור: PCWorld)

4

פוסט אורח: פסיקה: תביעה למוצר תוכנה תיפסל אם התהליך המיושם אינו כשיר

by Luis Fernández García

על-פי הלכה תקדימית שנקבעה לאחרונה בבית-המשפט הפדראלי לערעורים בארה"ב, תביעה למצע מאכסן המכיל הוראות לביצוע תהליך בידי מחשב – המכונה בעגה המקצועית תביעת בורגארד – לא תיחשב עוד כשירה לפטנט, ככל שהתהליך שביסודה אינו בא בגדרו של סעיף 35U.S.C.§101, הקובע את תחומי הכשירות כדלקמן:

any new and useful process, machine, manufacture, or composition of matter, or any new and useful improvement thereof
האמצאה שעמדה במוקד הסכסוך בין הצדדים עוסקת בחשיפת ניסיונות מרמה בעסקאות מקוונות, באמצעות הצלבת מידע כתובת האינטרנט (MAC ,IP וכדומה) של הרוכש עם כתובות ששימשו לעסקאות מרמה בעבר. תביעת ההפרה שהגישה CyberSource כנגד Retail התבססה על שתי תביעות בלבד מן הפטנט.

בית-המשפט ניתח תחילה את תביעת השיטה – הן לפי מבחן ה"מכונה-או-התמרה" שסויג בפרשת Bilski כבלתי-מכריע, הן לאור הלכות קודמות שקבעו כי תהליכים מחשבתיים כשלעצמם לא יהיו כשירים לפטנט – והסיק כי היא נוגעת לתהליך מחשבתי הניתן להתבצע בידי אדם בשימוש בנייר ועפרון (למעשה, בעלת הפטנט אף הודתה כי טרם יצירת המימוש הממוחשב, ביצעו עובדיה בדיקה דומה באופן ידני).

by quacktaculous

או-אז עבר בית-המשפט לתביעה האחרת, וקבע – תוך שהוא מסתמך על מקרה קודם בו נעשתה "הרמת מסך" מעל תביעת התקן עם הגדרות פונקציונליות (Means-Plus-Function) כך שזוהתה עם תביעת שיטה שנפסלה – כי חרף השוני המילולי, מבחינה מהותית תביעת הבורגארד הנדונה, בדומה למקבילתה תביעת השיטה, נוגעת לתהליך מחשבתי של איתור עסקאות מרמה ולא למוצר לאכסון הוראות מחשב. הנטל לסתור, שהועבר לתובעת, לא הורם.

לקריאת המשך המאמר »

0

האם נמצא עוד מוצר שמפר את זכויות אפל ב-iPad?

מקור: Bonkers World
מפורסם תחת תנאי הרישיון של הבלוג המפורסמים כאן.

תגיות: ,
0

נדחתה עתירה לדיון נוסף בעניין "הפרה תורמת"

האוניברסיטה העברית.
דיון נוסף? רק באקדמיה.
(מתוך ויקיפדיה)

כזכור, בחודש יוני הכריע בית המשפט העליון והכיר מפורשות בדוקרטינת ההפרה התומרת בזכויות יוצרים, בפסק הדין התקדימי, בעניין האוניברסיטה העברית נ' שוקן. הוצאת הספרים שוקן, אשר נמצאה בצד המפסיד של ההכרעה השיפוטית ההיא עתרה בפני בית המשפט העליון וביקשה כי יתקיים דיון נוסף בעניין.
סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, המסמיך את בית המשפט לקיים דיון נוסף כאמור, קובע:

"נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר או שופטים שיקבע לכך, רשאים להיענות לבקשה אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף"

בעתירתה תמכה שוקן בקביעה העקרונית של בית המשפט אך היא הצביעה על שני עניינים הראויים, לדידה, לדיון נוסף: הראשון, והוא המהותי, מדבר על סתירה לכאורה בין הלכת רב בריח לבין ההלכה החדשה לעניין דרישת הידיעה. כזכור, בפסק הדין בעניין האוניברסיטה העברית נקבע כי יש להראות ידיעה ממשית ולא די בידיעה קונסטרוקטיבית של מי שביצע את ההפרה התורמת. מנגד, בעניין רב-בריח, לא נדרשה הוכחתו של רכיב זה.
העניין השני עסק בקביעה כי לא די בתרומה להפרה במחדל ביצירת חיוב בהפרה תורמת.

לקריאת המשך המאמר »

0

פסיקה: אין הפרת מדגם בכרית אמבטיה לתינוקות

הבטיה – קווי המתאר החיצוניים הם "חמוקיים"
(מתוך אתר פומפיטיס)

מיכל פירסט, בוגרת בצלאל, עיצבה כרית ציפה לרחצת תינוקות, הנמכרת תחת הסימן "בטיה". בגין עיצובו של מוצר זה נרשם ביום 28.01.2007 מדגם שמספרו 41433. הבטיה הינה כרית העשויה בד אלסטי, אשר במרכזה ישנו אגן רחצה בעל צורה אליפטית, עליה התינוק מונח. סביב אגן הרחצה מצוי שטח נוסף, הנועד לייצר ציפה של המתקן כולו, ומשכך הוא ממולא בכדוריות קלקר. צורתו של איזור הציפה, ומשכך אף צורתה החיצונית של הבטיה כולה, היא צורה לא סימטרית, כשל "ענן" או בעלי קווי מתאר "חמוקיים" או "מותניים".

החל משנת 2008 החלה חברת רואם לשווק כרית ציפה מתחרה תחת השם Softeeze. אף מוצר זה מורכב מאגן רחצה אליפטי המוקף באיזור ציפה, אך צורתו החיצונית – שונה היא.

נוכח הדימיון שבין שני המוצרים, הגישה פירסט תביעה לבית המשפט המחוזי וטענה למספר עילות שונות, ובראשן הפרת מדגם רשום וגניבת עין.

בטיה משודרת

בטיה משודרגת (עם עיניים ופה). ניתן לראות את אגן הרחצה האליפטי. (מתוך אתר פומפיטיס)

בית המשפט בחן את צורת המוצר המפר לכאורה ואת צורת המדגם וקבע כי הדימיון בין הצורני בין השניים אינו עניין של עיצוב דקורטיבי ומקורי. כך, נקבע כי צורת אגן הרחצה אינה חדשה כשלעצמה, וכי מדובר בעיצוב סטנדרטי מתחום האמבטיות, התואם את מבנה גוף האדם – ארוך, צר בשתי קצותיו ומתרחב באיזור האגן. בית המשפט מצא כי קווי המתאר החיצוניים – הם המעניקים למדגם את חידושו ומקוריותו, אך באלו אין דימיון למוצר המפר.

"למעשה הגנת המדגם ניתנה לקווי המתאר החיצוניים של הבטיה המקורית. הא ותו לא. קווי האליפסה המדויקים של הכרית שונים בתכלית מאלו הבלתי מוגדרים של הבטיה המקורית. כל בר בי רב יבחין בהבדל הברור שבין קווי המתאר של שני המוצרים"בית המשפט הזכיר את ההלכה הפסוקה לפיה ככל שהחידוש בעיצוב תחום ומצומצם, כך אף ההגנה על המדגם מצטמצמת ומוגבלת בהתאם. מכאן קביעתו הנחרצת:

טענת ההגנה לפי המדגם נעדר חידוש והועתק מאחר, ומשכך אינו ראוי ברישום ולמצער אינו קניין התובעת נדחתה לאחר שנקבע כי הנטל להוכחתה לא הורם.
2

מאגר משפטי חינמי חדש עולה לאוויר ומעלה תהיות בדבר זכויות יוצרים

לאחרונה, ניתקלתי במאגר אינטרנטי חדש – ruling, שמו – המרכז פסקי דין, החלטות ופרוטוקולים, ומאפשר גישה חינמית אליהם. בדומה לאתר RoBoLo מדובר במנוע חיפוש פשוט למדי.
לפי האמור בתנאי השימוש באתר, הוא מכיל כיום רק מסמכים מחודש יולי 2011 ואילך, אך בעתיד יוספו אליו גם "מסמכים היסטוריים".העניין שצד את עיניי, איך לא, נוגע לקניין הרוחני.

תנאי השימוש של האתרים קובעים:

"העתקת פסקי הדין וההחלטות באתר מותרת, בכפוף לביצוע הפניה לאתר (link) מהאתר המעתיק או מהמדיה בה אוזכר המידע המועתק. עם זאת, אין לשנות את התכנים המועתקים מן האתר, שינויים ו/או עריכתם באופן מסלף עלול להוות עבירה פלילית, ולפגוע בזכויות צדדים שלישיים." (ההדגשה במקור)

אז זהו – שלא.
לקריאת המשך המאמר »