לפי האמור בתנאי השימוש באתר, הוא מכיל כיום רק מסמכים מחודש יולי 2011 ואילך, אך בעתיד יוספו אליו גם "מסמכים היסטוריים".העניין שצד את עיניי, איך לא, נוגע לקניין הרוחני.
תנאי השימוש של האתרים קובעים:
"העתקת פסקי הדין וההחלטות באתר מותרת, בכפוף לביצוע הפניה לאתר (link) מהאתר המעתיק או מהמדיה בה אוזכר המידע המועתק. עם זאת, אין לשנות את התכנים המועתקים מן האתר, שינויים ו/או עריכתם באופן מסלף עלול להוות עבירה פלילית, ולפגוע בזכויות צדדים שלישיים." (ההדגשה במקור)
אז זהו – שלא.
נראה שכותב תנאי השימוש כיוון לזכויות היוצרים של האתר בתכנים המתפרסמים בו. אף שהעתקה מותרת, שינוי נאסר מפורשות, מתוך הנחה כי מדובר בתכנים המוגנים בזכויות יוצרים. אף נדרשת הפנייה (מעין מתן קרדיט, שנגזר מהזכות לאבהות) וכן הציבור מוזהר מהסנקציות הפליליות הנובעות מהפרת הוראות חוק זכות יוצרים.
 |
| אין זכות יוצרים בהחלטות שיפוטיות |
ברם, על פי הדין הישראלי, אין כל זכות יוצריםבהחלטות שיפוטיות. סעיף 6 לחוק זכות יוצרים קובע זאת מפורשות:
על אף הוראות סעיף 4, לא תהא זכות יוצרים בחוקים, בתקנות, בדברי הכנסת ובהחלטות שיפוטיות של בית משפט או של כל רשות שלטונית המפעילה סמכות שפיטה על פי דין.
עדכון: קורא אחד הפנה אותי לטענה של נבו, לפיה יש לה זכויות יוצרים בפסקי הדין ולא רק בתמציות, וזאת נוכח עריכת התוכן שהיא מבצעת בפסקי הדין. לטעמי, אין מדובר בטענה משכנעת במיוחד, אך מצאתי לנכון להפנות למקורות אליהם הופנתי אני:
כתב הטענות של נבו בתביעה כנגד אתר lawdata, ופסק הדין בבג"צ 7209/07 דטה חוק ומשפט בע"מ נ' הנהלת בתי המשפט (מיום 6.04.2010)
זיו, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, התמחה תחת שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי. כיום, זיו הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, אשר מתמקד בתחומי הקניין הרוחני ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.
זיו, חוששתני כי קראת לתוך שתי השורות העלובות האלו דברים שלא היו ולא נבראו בהן…
לפי פרשנות סבירה של הלשון כפשוטה, דומה כי האזהרה נועדה לחול ממילא רק ביחס להעתקה מסלפת, וגם זאת כפי הנראה רק לגבי הפללה מכוח דינים חיצוניים לחוק זכות יוצרים (דוגמת העבירה המנויה בסעיף 251 לחוק העונשין או איסורים לפי חוק לשון הרע וכדומה); גם דרישת הייחוס נראית יותר כהמלצה מאשר התיימרות לזכות שלא קיימת או חיוב בר אכיפה.
לגבי נבו, לדעתי גם ביחס לתקצירים המופצים ניתן להטיל ספק בהקימם זכות יוצרים לחברה – לי אישית זה נראה כמופע קלאסי להחלת דוקטרינת האיחוד, השוללת את הזכות כליל מביטויים לרעיונות שאוסף הדרכים להבעתם הוא מוגבל במיוחד (בעצם קונקרטיזציה או מקרה פרטי של דרישת המקוריות).
שרון, בקריאה שנייה, שמתי לב כי שכחתי להבליט את המילה "בכפוף" כפי שהיא מופיעה במקור. תיקנתי עכשיו.
נראה לי שדווקא ההבלטה הזו מלמדת שהתכוונו כאן לציווי ולא להמלצה.
באשר לעריכה מסלפת – יכול להיות שהצדק איתך. סימני הפיסוק לא ברורים דיים, ונראה שיש יותר מכפילות אחת (ראשית המשפט מדברת על איסור שינוי כלשהו, בהמשך התיבה "באופן מסלף" לא ברור למה היא מתייחסת ונראה שמדובר רק על המילה "עריכתם" ולא על "שינויים").
באשר לדוקטרינת האיחוד – בעניין זה לא אוכל להסכים עמך. האם יש רק דרך אחת לסכם פסק דין? נראה לי שהעובדה שאתרים רבים מסכמים פסקי דין מלמדת שלא כך המצב. אומנם יש דימיון בין הסיכומים השונים, אך הם בהחלט נבדלים אחד מן השני, לפחות בכל הקשור לאופן הביטוי.
לטובתך יאמר כי נבו אינם מוסיפים ביטויים חדשים משל עצמם אלא הם מסכמים את פסק הדין באמצעות גזירת משפטים מתוכו. עדיין, נראה לי שנדרשת יצירתיות ומקוריות בבחירת המשפטים ובחיבורם.