פסיקה: אין הפרת מדגם בכרית אמבטיה לתינוקות

הבטיה – קווי המתאר החיצוניים הם "חמוקיים"
(מתוך אתר פומפיטיס)

מיכל פירסט, בוגרת בצלאל, עיצבה כרית ציפה לרחצת תינוקות, הנמכרת תחת הסימן "בטיה". בגין עיצובו של מוצר זה נרשם ביום 28.01.2007 מדגם שמספרו 41433. הבטיה הינה כרית העשויה בד אלסטי, אשר במרכזה ישנו אגן רחצה בעל צורה אליפטית, עליה התינוק מונח. סביב אגן הרחצה מצוי שטח נוסף, הנועד לייצר ציפה של המתקן כולו, ומשכך הוא ממולא בכדוריות קלקר. צורתו של איזור הציפה, ומשכך אף צורתה החיצונית של הבטיה כולה, היא צורה לא סימטרית, כשל "ענן" או בעלי קווי מתאר "חמוקיים" או "מותניים".

החל משנת 2008 החלה חברת רואם לשווק כרית ציפה מתחרה תחת השם Softeeze. אף מוצר זה מורכב מאגן רחצה אליפטי המוקף באיזור ציפה, אך צורתו החיצונית – שונה היא.

נוכח הדימיון שבין שני המוצרים, הגישה פירסט תביעה לבית המשפט המחוזי וטענה למספר עילות שונות, ובראשן הפרת מדגם רשום וגניבת עין.

בטיה משודרת

בטיה משודרגת (עם עיניים ופה). ניתן לראות את אגן הרחצה האליפטי. (מתוך אתר פומפיטיס)

בית המשפט בחן את צורת המוצר המפר לכאורה ואת צורת המדגם וקבע כי הדימיון בין הצורני בין השניים אינו עניין של עיצוב דקורטיבי ומקורי. כך, נקבע כי צורת אגן הרחצה אינה חדשה כשלעצמה, וכי מדובר בעיצוב סטנדרטי מתחום האמבטיות, התואם את מבנה גוף האדם – ארוך, צר בשתי קצותיו ומתרחב באיזור האגן. בית המשפט מצא כי קווי המתאר החיצוניים – הם המעניקים למדגם את חידושו ומקוריותו, אך באלו אין דימיון למוצר המפר.

"למעשה הגנת המדגם ניתנה לקווי המתאר החיצוניים של הבטיה המקורית. הא ותו לא. קווי האליפסה המדויקים של הכרית שונים בתכלית מאלו הבלתי מוגדרים של הבטיה המקורית. כל בר בי רב יבחין בהבדל הברור שבין קווי המתאר של שני המוצרים"בית המשפט הזכיר את ההלכה הפסוקה לפיה ככל שהחידוש בעיצוב תחום ומצומצם, כך אף ההגנה על המדגם מצטמצמת ומוגבלת בהתאם. מכאן קביעתו הנחרצת:

טענת ההגנה לפי המדגם נעדר חידוש והועתק מאחר, ומשכך אינו ראוי ברישום ולמצער אינו קניין התובעת נדחתה לאחר שנקבע כי הנטל להוכחתה לא הורם.

המוצר המתחרה - אגן רחצה אליפטי ואף קווי מתאר אליפטיים (מתוך אתר סופטאיז)

באשר לעילת גניבת העין, נקבע, כי מעבר להעדר הדימיון הנדרש בין שני המוצרים, התובעת אף לא עמדה בנטל להוכיח מוניטין, כנדרש בעילה זו. בית המשפט ציין, כי אף שהצהירה על כך בתצהירה מפורשות ולא נחקרה בעניין זה, לא היה בהצהרתה די כדי לעבור את המשוכה הראייתית בעניין זה.

נוכח קביעותיו של בית המשפט, נדחתה התביעה על שלל עילותיה, ונעשה צו להוצאות בסך 50,000 ש"ח לטובת הנתבעים.

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.

אין תגובות

אין תגובות? היו הראשונים להגיב!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.