 |
| זהירות? טרול פטנטים. (cc-by gil mnogueira) |
מחקר חדש ביקש לבחון נתונים אמפיריים באשר לפעילות הכלכלית של טרולי הפטנטים ועל השפעתם על הכלכלה. החוקרים, ג'יימס באסן, מיכאל מיורר, וג'ניפר פורד מאונבירסיטת בוסטון, פרסמו את מאמרם "The Private and Social Costs of Patent Trolls" ובו הם מציגים את ממצאיהם.
בבסיס המחקר, ההנחה כי מחיר המניה של חברה משקף את שוויה הכלכלי הנכון. תחת הנחה זו, שינוי במחיר המניה בחלון זמנים הרלוונטי לתביעה, לאחר שמנטרלים השפעות חיצוניות אחרות, מאפשר חישוב הנזק לנתבעת. ברם, הנזק לנתבע אינו סוף הסיפור, כיוון שישנו צד מנצח המרוויח מעצם הפעולה. בצורה דומה, ועל ידי התייחסות לשינוי במחירי המניות של טרולי הפטנטים, החוקרים מעריכים כמה מהשווי הכלכלי שנגרע מהנתבעים עבר לצד התובעים.
החוקרים השתמשו במאגר מידע של 1,630 תביעות טרולי פטנטים שנאסף על ידי Patent Freedom. מתוכם 62% עסקו בפטנט על תוכנה. כיוון שבהרבה מהתביעות היו מספר נתבעים (עניין שעתה, לאחר רפורמת הפטנטים צפוי להיפסק לאור קביעת כלל חדש בדבר אי-צירוף נתבעים), בסך הכל היו 4,144 זוגות של תובע-נתבע. על פי ממצאי המחקר, הנתבע החציוני הפסיד 20.4 מיליון דולר בשווי שוק ואילו ההפסד הממוצע היה 122 מיליון דולר.
בממוצע מדובר על נזק של כמעט 90 מיליארד דולר בשנה, בעוד שהרווח לטרולי הפטנטים הוא רק של פחות מ-8 מיליארדי דולרים בשנה.
החוקרים בדקו אם אובדן הרווחה המצרפית האבודה צמחה לשחקן אחר, והגיעו למסקנה כי התשובה היא לאו. הממציאים זוכים רק לפחות מ-2% מההפסד שנגרם לנתבעים. גם מתחרים אחרים אינם זוכים לחלק ניכר מרווחה זו ואף לא עורכי הדין והפטנטים העוסקים בניהול ההליך.
 |
| טרול פטנטים. יותר נזק מתועלת? (cc-by-nc-sa thecrypt) |
מכאן מסקנת המחקר כי הנזק שטרולי הפטנטים עושים גובר על הרווחה המצרפית שלהם.
הערות:
הנתונים נראים משכנעים על פניהם. אך חשוב לציין שמדובר על חברות ציבוריות. אינני יודע לאבחן בין טרול פטנטים המונפק בבורסה לבין כזה שמניותיו אינן נסחרות, אך לא אופתע אם יימצאו הבדלים מסוימים בין שתי יישויות אלו. בסך הכל, המחקר התייחס ל-14 טרולי פטנטים שנסחרים בבורסה (Acacia Technologies, Asure Software, Burst.com Inc, Decisioning.com Inc, Interdigital, Intertrust Technologies Corp, LecTec Corp, Mosaid Technologies Inc, Network-1 Security Solutions Inc, OPTi Inc, Rambus, Tessera Technologies Inc, VirnetX Inc, Wi-Lan) וגם גודל מדגם זה אינו בהכרח בעל תקפות סטטיסטית.
בעיה נוספת במחקר היא שהוא, כאמור, מתבסס על ההנחה שמחירי המניות משקפים שווי כלכלי אמיתי, וכי היד הנעלמה מתקנת את שווי החברות בצורה נכונה. הנחה זו, אף שהיא מקובלת בעולם הכלכלי, אינה תואמת את המציאות ונראה לי שהדברים ברורים, במיוחד לאחר משבר הסאב-פריים של 2008.
יתרה מכך, טרולי הפטנטים מעודדים ממציאים להמשיך ולהמציא. משכך, תרומתם לחברה אינה רק בעצם הגשת התביעה כי אם גם בעצם הגשת בקשות פטנט נוספות. בכך, הטרולים תורמים להרחבת הידע האנושי. יתכן שתרומה זו מוסיפה לרווחה המצרפית תועלת כלכלית שלא נמדדה במחקר. החוקרים מציינים עובדה זו, אך הם סבורים כי אין מדובר בתרומה משמעותית.
אף כל הבעיות הללו, המחקר נראה היה משכנע בעיניי. נראה כי טרולי הפטנטים פוגעים ברווחה המצרפית.
לטעמי, אין בכך לגזור את המסקנה אותה מבקשים החוקרים לגזור – כי אין הצדקה כלכלית-ערכית לקיומם של טרולי פטנטים. אף אם טרולי הפטנטים מקטינים את העוגה הכוללת, יתכן שהם מאפשרים חלוקה שונה של העוגה (הקטנה). הטרולים מעבירים מההון המצוי אצל חברות מסוימות ומעבירים את חלקו לממציא. בכך, הטרולים מייצרים צדק חלוקתי בהקטנת הפערים החברתיים בין בעלי ההון והממציאים.
האם צדק חלוקתי זה הוא ראוי? מהו יחס פגיעה ברווחה – צמצום פערים ראוי? לא יודע. תשאלו את ג'ון רולס ופילוסופים אחרים. לא אתיימר לענות על שאלות אלו.
(מקור נוסף: ars)
זיו, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, התמחה תחת שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי. כיום, זיו הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, אשר מתמקד בתחומי הקניין הרוחני ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.
שווה גם לקרוא את ההערות השנונות של פטריק אנדרסון בבלוגו המצוין Gametime IP על המחקר והגופים המעורבים, ובהן עוד כמה סיבות טובות לפקפק בתקפות הממצאים והמסקנות.
מעבר לכך שכפי שציינת בצדק, מחיר המניה ("שווי שוק") אינו מדד לשווי החברה האמיתי – ויש גוף של פסיקה מדלאוור שקובע זאת אף בדמות כלל משפטי – הרי שבטווח הקצר בו נמדדת אך ורק תגובת השוק המיידית לעצם הגשת התביעה, אזי המרוויחים והמפסידים (הניזוקים, אם תרצה) היחידים הם מוכרי המניה וקוניה, לפי העניין.
שרון, תודה רבה על ההפניה. הוא בהחלט מספק תובנות מעניינות בעניין.
במחשבה שנייה, אני גם לא זוכר שהם התייחסו לנתוני סחירות של החברות הרלוונטית (הנחת היד הנעלמה תקפה גם אליבא דכהני השיטה רק כאשר ישנו היקף משמעותי של פעילות כלכלית).
זה מזכיר לי בדיחה. שני כלכלנים הולכים ברחוב ורואים שטר של מאה שקל. האחד מתכופף להרים אותו, ואז השני עוצר בעדו ואומר לו: השתגעת? ברור שזה לא שטר אמיתי. אם זה היה אמיתי, היד הנעלמה מזמן כבר היתה לוקחת אותו.
סליחה, אבל אם אני מבין נכון, ה"בעיה" שה"מחקר" מצביע עליה תבוא על פתרונה אם בתי המשפט יפסקו פיצויים גדולים יותר לטרולים. לא?
חוץ מזה, נניח לרגע שתתקבל החלטה שפטנטים ניתנים לנצח לחברת "טבע". הערך של טבע, יעלה פלאים, ואני בספק אם הערך של החברות הגנריות ירד. והרי לכם הצעה כיצד להגדיל את הרווחה המצרפית. ואם תשאל אותי למה דווקא טבע, אשאל אותך: "למד דווקא טרולים"? האם תביעות הפטנטים של חברות שאינן טרולים מוסיפות לרווחה המצרפית???
איציק, תודה על תגובתך.
אם ארצה להיות פרקליט לשטן אגיד שיש טיעון נגדי – המנגנון העסקי של טרולי הפטנטים הוא כזה שבעצם למעט תביעות פטנטים אין להן פעילות נוספת. בחברות שאינן טרולים, אף אם יש פגיעה ברווחה המצרפית מעצם הגשת התביעה, החברה – במובן של סוסיאטי – מרוויחה מעצם הפעילות העסקית, אשר אך נתמכת על ידי תביעת הפטנטים.
ואם ארצה להיות ציורי (בדומה לכלכליסט שהחליטו בסוף השבוע להשוות את טרולי הפטנטים למאפיה ואת התביעות שלהם לדמי חסות) אגיד שטרולים הם כמו הילד הזה בכיתה שאומר שאם הוא לא משחק – אף אחד לא משחק. וברור שמכך אף אחד לא נהנה.
ובעצם, אחרי כל הדוגמאות הציוריות האלה, לא ברור בשביל מה בכלל ללכת ולבצע מחקר אמפירי. ממילא קראנו להם טרולים, אנו יודעים שהם גובים פרוטקשיין ולא נותנים לאף אחד לשחק. זה סימן שהם "הרעים".
אני מניח שכמו כל מחקר בתחום הזה, הוא ישכנע את המשוכנעים, והמשוכנעים הפוך ימצאו למה זה מחקר דפוק.
בסופו של דבר, המרכז האמיתי של הויכוח הוא לא הטרולים, אלא הפטנטים עצמם: האם הם מייצגים, כמו שכתבת, המצאות שמרחיבות את הידע האנושי, או שמא הם שוד המרחב הציבורי בחסות החוק.
אין לי נגישות לסטטיסטיקות של תביעות הפטנטים, אבל אני יודע שהן התרבו מאד בשנים האחרונות, ואני חושב שברובן המכריע לא עולה טענה רצינית של willful infringement; כלומר, גם התובע מודה שסביר להניח שהנתבע הגיע להמצאה המפרה במקרה ובאופן בלתי־תלוי.
ואם כך – האם אכן יש תועלת בפטנטים הללו?
שי, תודה לך על תגובתך.
אני מסכים איתך לגבי השאלה המרכזית. למעשה, גם שאלה זו ניתן לפרק לשתי תתי-שאלות. הראשונה נוגעת ל"איכות" הפטנטים – היינו – האם הפטנטים שניתנים הם בגין המצאות חדשות ובעלות התקדמות המצאתית, כדרישת החוק. השאלה השנייה – האם הכלי הזה מאפשר חשיפת ידע בצורה שמאפשרת שימוש בידע על ידי אחרים.
לגבי השאלה הראשונה, כיום, הסטטיסטיקה המשפטית בארה"ב מדברת על כ-50% ביטול במהלך משפט, ומכאן שהפטנטים שניתנים אינם איכותיים במיוחד. לגבי השאלה השנייה, היא הקשה יותר, דיווחתי לא מזמן על מחקר בנושא.
דווקא ההתייחסות שלך להפרה ביודעין אינה רלוונטית בעיניי. דיני הפטנטים מעניקים הגנה כמעט אבסולוטית מניצול ההמצאה. ההגנה היא בלתי תלויה במקור ההמצאה. כלומר, אף אם אדם אחר ימציא את אותה ההמצאה בכוחות עצמו ובאופן בלתי תלוי, דיני הפטנטים עדיין ימנעו ממנו להשתמש בה.
השאלה היא האם קיומם של הפטנטים מרחיב את הידע האנושי הכללי, ולא את הידע של המתחרה שניצל את ההמצאה.
זיו, תודה לך על תשובתך.
זה קצת אוף־טופיק, אבל נתת לי כאן טיעון חזק מאוד כנגד פטנטים על תוכנה, אני חושב; טיעון המתרכז בבבת עיני – התוכנה החופשית והקוד הפתוח.
פטנטים על תוכנה מגבילים, למעשה, בעיקר את תוכנות הקוד הפתוח, כיוון שבניגוד למפתחי תוכנה קניינית, מפתחי תוכנה חופשית אינם יכולים לשלם תמלוגים על שימוש לבעלי הפטנט (ולו רק מפני שמודל התוכנה החופשית מחייב אותם לא לדעת על שימושים).
מצד שני, התוכנה החופשית בכללה היא „הרחבת הידע האנושי הכללי” החשובה ביותר בתחום התוכנה. נמצא שפטנטים על תוכנה – במיוחד ובשונה מתחומי טכנולוגיה אחרים – פועלים כנגד המטרה שלה נועדו.
שי, אני לא חושב שהנחת הבסיס שלך נכונה (למעשה, זכור לי הסכם בין IBM לבין רד-הט לגבי ניצול פטנטים בלינוקס). אני כן מסכים שכנראה לחלק ממפתחי הקוד הפתוח יש קושי לממן רכישת רישיונות, שכן רבים מהם לא פועלים במסגרת מסחרית.
לטעמי השאלה אותה צריך לשאול – ויכול להיות שזה יהיה מחקר אמפירי מעניין בתחום של כלכלה התנהגותית – האם מתן הפטנט מעודד חשיפת מידע שאחרת לא היה נחשף.
כלומר, בהנחה שלא היו פטנטים, האם ההמצאות מוגנות הפטנט היו נחשפות במסגרת קוד פתוח? אני כלל לא בטוח שהתשובה היא חיובית וגורפת. יכול להיות שבהינתן די מפתחים בקוד פתוח חלק נרחב מההמצאות היו נחשפות בדרך זו. עדיין, היו המצאות שהיו נשארות כסודות – אני מניח שהרבה מהחברות שרושמות היום פטנטים היו בוחרות לשמור את ההמצאה כסוד מסחרי, ובכל מקרה לא היו חושפות אותה במסגרת קוד פתוח.
שאלת היחס היא שאלה חשובה בבחינת המדיניות הראויה בעניין זה.
בעיניי, וציינתי זאת גם בעבר, קיומו של מודול התוכנה החופשית מוכיח, מניה ביה, כי דווקא ההגנה של זכות היוצרים היא מיותרת בעניין תוכנה. זאת, כיוון שהתוכנה החופשית מדגימה שאנשים אינם זקוקים לתמריץ של הפיכת התוכנה לקניין בכדי לתמרץ אותם לייצר אותה. כלומר, בניגוד ליצירות אחרות, בעניינה של תוכנה, ההצדקה התועלתנית הקלאסית (והתקפה ביותר, בעיניי) לקיומה של זכות היוצרים אינה תקפה.
הבטחתי לעצמי שאכתוב על נושא זה פוסט מסודר, ואני מקווה שאגיע לכך באחד הימים.
זה לא מהלך טיעון מאוד משכנע: יש גם הרבה מאוד פרסומים מדעיים טכנולוגיים שלא במסגרת פטנטים – האם זה אומר בהכרח שמוסד הפטנט הוא מיותר?
כדאי גם להזכיר בפעם המי יודע כמה לכל חסידי הקוד הפתוח החרדים, כי שימוש באמצאה לצורכי מחקר ופיתוח ובאופן כללי שימושים לא מסחריים לא ייחשבו בעקרון כהפרה (הגדרת "ניצול אמצאה" בסעיף 1 לחוק הפטנטים; אגב, בארה"ב פותח כלל דומה בפסיקה אם כי היקפו צומצם בהמשך בהקשר של שחקנים "מעורבים" על התפר שבין המחקרי והמסחרי, כמו אוניברסיטאות).
מנגד אם נעשה שימוש באמצאה להפקת רווח, קשה לחשוב על הצדקה אחת טובה מדוע בעליה לא יוכל למנוע את ההתעשרות על חשבונו, או למצער לגרוף תמלוגים ראויים בגינה.
אגב טרולים, למי שטרם התוודע לפרטים העסיסיים של הסכסוך המשפטי שהוליד את הכינוי מומלץ ביותר לקרוא את פרק III במאמר של ריימונד פ. נירו, עורך הדין שתבע את אינטל. אמנם בגיליון מאוחר יותר של אותו כתב-עת היועץ המשפטי של אינטל דאז פיטר דטקין שטבע את המונח (רק כדי להימנע מתביעת דיבה נוספת) מקנטר את נירו על כך שכל התביעות שהגיש נדחו אולם נראה שהבדיחה היא עליו – דטקין הוא שותף-מייסד של טרול הפטנטים הגדול בעולם Intelectual Ventures.
אגב, באותו גליון בו הופיע המאמר של נירו יש גם מאמר העוסק בניתוח היעילות של מוסד הפטנטים, וטוען שלמעשה אין תשובה אחת אחידה אלא ייתכנו מספר הגדרות מתחרות, כתלות בהצדקות השונות לו (זכות טבעית של היוצר בפרי מחשבתו, גמול על השקעת עמל או הצמחת תועלת, או תמריץ ליצירה כפי שהזכרת ובעיקר לחשיפה פומבית שלה). גם יעילות נורמטיבית אינה עשויה עור אחד: מטרה אחת עשויה להיות השאת העושר; מטרה אחרת יכולה להיות הפצת והטמעת הידע למספר מרבי של נפשות. מכל מקום העניין מזמין עיון והעמקה נוספים.
זיו שלום ותודה,
מה שטענתי הוא לא שמפתחי תוכנה חופשית אינם יכולים להשיג רשיונות לשימוש בפטנטים, אלא שהם אינם יכולים לשלם תמלוגים – מודל הרישוי הנפוץ, אני חושב, לגבי פטנטים. מימי לא שמעתי על הסכם רישוי פטנטים בין רד־הט לבין IBM; אני חושב שהן שותפות במיזם של שימוש בתיק פטנטים להגנה (הרתעתית) על לינוקס ופרוייקטי קוד פתוח אחרים.
בעניין החשיפה: אני מסכים לעיקרון הכללי, אבל לא לסייג: צריך לראות כמה המצאות היו נחשפות, לא בהכרח כקוד פתוח. דוגמא קלאסית לפטנט תוכנה שעמד בבחינה משפטית, ומגן על אמצאה שהיתה נחשפת ברגע השימוש בה, הוא פטנט ה־One-Click של אמזון (שלמרבה הפלא, הוא פטנט תוכנה ולא פטנט Business Method, למרות שאם יש בו חידוש הוא בתחום האחרון דווקא).
שרון, לא לגמרי ברור לאיזה טיעון קראת „לא משכנע”. אם זה הטיעון של זיו לגבי יתירות זכות היוצרים, אני מסכים לחלוטין (ומוסיף: כנ״ל לגבי אנציקלופדיות, בגלל וויקיפדיה?). יחד עם זאת, עלי לדחות את הטענה המשתמעת מדבריך, כאילו קוד פתוח שאינו מפותח במסגרת מסחרית חסין בפני טענות הפרה; דוגמה למקרה כזה הוא Jacobsen vs. Katzer (תיאור המקרה מצידו של Jacobsen, המנצח, ב-http://jmri.sourceforge.net/k/History.shtml). במהלך המשפט הפטנטים נמשכו ע״י Katzer, אבל לא עמדה ל-Jacobsen הגנת אי־מסחריות.
שי,
רק עכשיו ראיתי את התגובה שלך במקרה, אך בגלל חשיבות הנושא אתייחס בכל זאת בקצרה חרף האיחור – ראשית לפי דבריך שלך אותו Katzer משך את תביעות הפטנטים שלו כנגד ה"ה Jacobsen עוד בטרם הללו נדונו לגופן ולכן ההיסק שלך בדבר העדר הגנת אי-מסחריות אינו מבוסס, שהרי לא נקבע כל ממצא פוזיטיבי בנדון באשר להיקף ואופי השימוש המפר-לכאורה; שנית ככל שעיינתי בחומרים ובמסמכים עתירי המלל שבקישור אליו הפנית, הרי שניסיונותיי לאתר היכן בדיוק הועלתה טענה כזו מפי Jacobsen ונדחתה על ידי בית המשפט העלו חרס – ולפיכך הואיל וחזקה עליך שקראת את כולם וכל מילה בהם (שאחרת לא היית טורח ומטריח להפנותני לשם מלכתחילה, נכון?) אודה לך מאוד אם תיכבד ותצביע על הפניה מדויקת וממוקדת לנקודה פרטנית זו; שלישית דבריי עליהם התיימרת לחלוק בדוגמה זו התייחסו בראש ובראשונה לדין הישראלי כפי שהוא עולה מהוראות חוק הפטנטים, תוך סיוגם ביחס לדין האמריקאי ממנו לקוחה ה"דוגמה" כביכול שהבאת. ה"ה Jacobsen ופרטיו המדויקים של המודל העסקי של פעילותו אינם נהירים לי אולם כוונתי בראש ובראשונה היתה למתכנתים חובבים עם נפח פעילות שולי וללא תמורה, שכמובן זה עניין של מידה ואפשר להתווכח עליו אבל נראה לי שזה מה שההגדרה של "פעולה שאינה בהיקף עסקי ואין לה אופי עסקי" נועדה לתאר. שים לב שיש גם חריג חלופי אף יותר מרחיק לכת של "פעולה נסיונית בקשר לאמצאה שמטרתה לשפר אמצאה או לפתח אמצאה אחרת" שמתיר גם פעולות מסחריות אם מטרתן לפתח אמצאות עוקבות.
שרון שלום,
רק עכשיו ראיתי במקרה את תגובתך, ואתייחס בקצרה מאותם שיקולים שהנחו אותך:
לעניין הגנת אי־המסחריות, כשכתבתי שלא עמדה ל־Jacobsen הגנה כזו התכוונתי לכך שהוא ועורכי דינו אפילו לא העלו אותה כאפשרות, וחזקה עליהם שהיו עושים זאת לו היתה אפשרית. יכול להיות שהטרמינולוגיה שלי לא מדויקת, אני לא עורך דין.
יחד עם זאת, ההנחה שקוד פתוח שלא לצורכי רווח הוא פעילות של "מתכנתים חובבים עם נפח פעילות שולי" אינה מחזיקה מים. את מוזמנת לבדוק, רק לשם הדוגמה, את פרויקט KDE ואת מערכת ההפעלה החופשית Debian; שניהם פרויקטים המנוהלים ומפותחים ע״י הקהילה (בסיוע עמותה), ומייצגים היקף פעילות משמעותי והשפעה חשובה על השוק.
שי, הסכם רשיון לא חייב לכלול תשלום תמלוגים לפי יחידות. הפתרון של OIN הוא לא רק הגנה הרתעתית, אלא כולל גם מתן רישיונות. כשמדברים על הגנה הרתעתית מדברים בד"כ על כך שבמידה ויגישו נגדנו תביעה, נוכל לתבוע בחזרה.
OIN נותנים רישיון לפטנטים שבבעלותם למפתחי קוד פתוח. בנוסף, הם נותנים רישיונות גם לכל מי שמוכן לתת רשיונות למפתחי קוד פתוח בעצמו.
ברגע שהלכת לדוגמה של One click של אמזון, איבדת את הטיעון שלך. אין כל הבדל בין מה שאתה טוען לגבי אמזון לבין תחומים שאינם בתוכנה. למשל, כלי פריטת הרימון שפרסמתי לא מזמן – האם זה לא משהו שיחשף מיד? מה לגבי מנועים, בוכנות, צירים, כלים לעיבוד שבבי ובעצם כל מוצר פיסי שמגיע אל הציבור עצמו ושאפשר להתרשם מאופן פעולתו.
אז אם נקבל את הטיעון שלך, נאלץ לבטל את שיטת הפטנטים כולה, ולא רק להגביל את הביטול לפטנטים בתוכנה.
אגב, שרון כיוונה את הביקורת אליך, ולא אלי (היא מדברת על פטנטים).
האמת היא שביקורתי הופנתה לטיעון על "מיותרות" זכויות היוצרים (שהמקרה שהובא על ידי שי מוכיח, if nothing else, שהן ממש-ממש לא…) אך לעניין סוגיית מבחן הסיבה-בלעדיה-אין-לחשיפת-האמצאה אין לי אלא לסמוך את ידיי על הנקודה המצויינת שקושיה זו אינה ייחודית לפטנטים בשטח התוכנה דווקא – וזאת כמובן מעבר לקשיים עיוניים ומעשיים אחרים שהיא מעוררת ex ante ו/או ex post.
זיו ושרון,
ההערה שלי באה בתגובה למשפט של זיו: „לטעמי השאלה אותה צריך לשאול – ויכול להיות שזה יהיה מחקר אמפירי מעניין בתחום של כלכלה התנהגותית – האם מתן הפטנט מעודד חשיפת מידע שאחרת לא היה נחשף.”
אם אתם חושבים שאכן, השיקול הזה צריך להוביל למערכת פטנטים מצומצמת הרבה יותר, אין לי אלא להסכים. אם אתם חושבים שמערכת הפטנטים כפי שהיא מייצגת את המצב הרצוי, אתם (ולפחות זיו) צריכים להסביר שוב את החוזה החברתי שביסודה של מערכת הפטנטים.
שי,
אין לי נתונים אמפיריים. אני חושב שנתונים אמפיריים כאלה יכולים לשפוך אור על הנושא מבחינת המצב הנוכחי.
אם מערכת הפטנטים משיגה את מטרתה – הגברת חשיפה של המצאות חדשות שלולא מערכת הפטנטים לא היו נחשפות – אז המערכת מוצדקת.
אם מערכת הפטנטים לא משיגה את המטרה שלשמה היא קיימת – בוודאי שצריך לבטל אותה.
מניסיוני האישי נראה שהודות לפטנטים יש חשיפה של מידע, למשל במאמרים מדעיים, אבל אין לי נתונים אמפיריים ותקפים מבחינה סטטיסטית שיתמכו בתחושה שלי.
האם זה המצב הרצוי?
לטעמי ישנה חשיבות ציבורית לחשיפת מידע וישנם כשלי שוק שגורמים לתת-ייצור ולתת-חשיפה במצב הטבעי. מערכת הפטנטים באה לפתור את הבעיה.
האם אפשר לייצר מערכת חלופית? בוודאי.
אני יכול לחשוב על לפחות שתי דרכים:
(1) ממציאים בשירות המדינה, שהמדינה ממנת בעצמה ומייצרת כך ידע ציבורי (בפועל, אגב, הידע שנוצר על ידי מדינת ישראל שייך למדינת ישראל, כך שנצטרך לגרום לה גם להסכים לשלם ישירות וגם לוותר על התוצרים).
(2) תשלום כספי בגין המצאה חדשה. במקום לתת זכות בלעדית נשלם לממציא על החשיפה.
שתי הדרכים האלה הן דרכים רגולטוריות, ויש איתן הרבה בעיות כשלעצמן (מישהו צריך להחליט באילו המצאות אנו מעוניינים ולהקצות תקציב לכל סוג המצאות. לשם המחשת הבעייתיות – במדינת ישראל סביר שיהיה תקציב להמצאות "כשרות" שנועדו להתגבר על קשיים של שומרי מצוות, ואילו במדינה אחרת סביר שהמצאות כאלו ייזרקו כלאחר יד…).
השיטה הרגולטורית עשויה בהחלט להיות אפקטיבית. אני לא בטוח שבבריה"מ, שם, להבנתי, היתה שיטה רגולטורית, לא היו המצאות חשובות וטובות.
האופציה הרגולטורית ראויה בדיוק כפי שיטת הפטנטים עצמה, שנועדה לתמרץ באמצעות כוחות השוק.
שוב, הבחירה ביניהן היא שאלה של מדיניות ושל אפקטיביות של כל אחד מהכלים.
זיו שלום ותודה,
אני חושב שאני מסכים עם כל מה שכתבת כאן, אבל חושב שהלכת הרבה יותר רחוק ממה שהתכוונתי. מה שניסיתי לטעון היה, פחות או יותר, כדלקמן:
1. פטנט הוא הסכם בין החברה (society) לממציא שבו המציא מקבל הגנה (בלעדיות) על השימוש בהמצאה, תמורת חשיפת פרטי המימוש שלה (שכן החשש הוא שבהעדר מערכת פטנטים, ההמצאות יישמרו כסודות מסחריים).
2. לכן המצאה שעצם השימוש בה כבר חושף את פרטי המימוש ראויה הרבה פחות להגנה.
„המצאת” one-click היא דוגמה מצוינת לכך. אמזון היתה משתמשת בטכניקה, עם או בלי פטנט, מפני שהיא טובה לעסקיה; הפטנט רק איפשר לה לסחוט תמלוגים מחנויות אחרות. הוא לא תרם שום דבר לידע הציבורי, מעבר למה שנחשף עם הצגת השירות. אישור הפטנט הזה הוא, לדעתי, הפרה של החוזה החברתי עליו מבוססת מערכת הפטנטים, וזו גם אחת הסיבות שהוא עורר כל כך הרבה תרעומת.
אכן, ישנם מקרים בהם שימוש בהמצאה חושף אותה ממילא. אתה מביא את דוגמת ה-one click, אבל בצורה דומה אפשר לדבר גם על כל תרופה שמרגע שמוכרים אותה ניתן להעתיק אותה, וגם מנוע הבעירה, וכמעט כל המצאה שהיא מוצר בפני עצמו.
החוזה החברתי אינו קובע מתן בלעדיות רק בגין המצאות שניתן לעשות בהן שימוש כסוד מסחרי. החוזה החברתי מבקש לעודד גם את עצם ההמצאה וגם את חשיפתה, והדבר נעשה באמצעות תמריץ כלכלי.
אני מניח שיהיה קשה להראות כמה המצאות הומצאו תודות לקיומה של מערכת הפטנטים (אם כי יש מחקרים לגבי הקשר שבין התגמול לממציא לבין מספר ההמצאות. לא בדיוק אותו דבר, אבל דומה), אבל גם זה בהחלט מחקר אמפירי מעניין והוא רלוונטי להצדקה למערכת הפטנטים בדיוק כמו המחקר שהצעתי לעיל.
אני מקווה שעכשיו ההסבר שלי ברור יותר.