כמה מחשבות על CyberSource

בדיקה מי מאחורי הכבל – רעיון אבסטרקטי
(by explainthatstuff)

בפוסט האורח שלה, שרון סקרה את פסק הדין בעניין CyberSource ואת הדין הנוגע לתביעות Beauregard ברחבי העולם. המסקנה הכללית היא כי מקום בו בפטנט על תוכנה מוכר, הגבלה צורנית של הגדרת ההמצאה אינה מעלה ואינה מורידה. כך, הגדרת ההמצאה לכדי מוצר המאוחסן על גבי מצע קריא על ידי מחשב (computer readable medium) אשר תוכנו מאפשר למחשב לבצע שיטה כלשהי, לא תהיה מוכרת לפטנט אלמלא השיטה עצמה ראויה לקבלת הגנה פטנטית.
אף שפסק הדין מתייחס לסעיף 101 (היינו, לשאלה אילו סוגי המצאות ראויות למתן הגנה פטנטית), נדמה כי הדברים האמורים נכונים גם באשר לדרישות המהותיות ובראשם ההתקדמות ההמצאתית – שכן שיטה הנעדר התקדמות המצאתית, ממילא קידודה לכדי הוראות מחשב המאוחסנות על מצע מתאים אינו מסוג הדברים שבעל מקצוע מיומן בתחום לא היה יכול לעשות בעצמו.


בעיניי, ההחלטה בעניין CyberSource היא יוצאת דופן בנוף המשפטי האמריקאי. בעוד שבישראל ההגנה הפטנטית משתרעת אל מעבר לאמור בתביעות הפטנט והיא חלה על "עיקר האמצאה" (ראו סעיף 49 לחוק הפטנטים), בארצות הברית הכל מתחיל ונגמר בתביעות. כך, בתי משפט לעולם מזהירים עצמם מפני קריאה של תוספות מתוך הספסיפיקציה (תיאור בקשת הפטנט) אל תוך התביעות בכדי שלא לצמצם את היקפן שלא כדין. צמצום זה, יש להבהיר, אינו עניין שקל להתחמק ממנו כאשר בית המשפט מתבקש לפרש את היקף התביעות, ועליו לעשות זאת לאור התיאור עצמו. הקו בין פרשנות מצמצת לבין הוספת לימיטציות אינו קל, והוא מושא של ערעורים רבים.
כיוון שכך, כאשר אנו רואים את בית המשפט האמריקאי מתעלם מהתביעות ותחת זאת מבקש לחשוף את ה-underlying invention – הוא עושה דבר יוצא דופן. שרון כינתה זאת כ"הרמת מסך", אך בעיניי אין זה אלא זיהוי עיקר האמצאה. במקרים רבים בעבר בית המשפט נמנע מלזהות את עיקר ההמצאה וטרח להבהיר כי היה על מנסח התביעות לעשות עבודה טובה יותר. כך למשל, בעניין BMC Resources קבע בית המשפט כי נוכח ניסוח התביעות הפרת ההמצאה המוגנת בפטנט מתבצעת על ידי שני גופים שונים ולמעשה הפטנט לעולם לא יופר. שם, בית המשפט ציין כי אף שמדובר בתוצאה קשה עבור בעל הפטנט, הוא יכל היה להימנע ממנה באמצעות ניסוח נכון של התביעות. כמו עניין BMC Resources כך מקרים רבים אחרים של הפרת פטנט במשותף.
זאת ועוד. אף הדרישה להבחנה בין הקטגוריות השונות של ההמצאות לפי סעיף 101 (מכונה, שיטה, הרכב או מוצר) נחשבת דרישה מהותית, ומקום בו יש ערבוב של סוגי המצאות שונות דין הערבוב לפסול את התביעה הרלוונטית.

בעניין CyberSource אנו עדים לגישה שונה. אומנם, ניתן לאבחן אותה בנקל מהעניינים הקודמים. כאן זיהוי עיקר האמצאה נועד להקשות על מבקש הפטנט, וזאת בניגוד למצב בהפרת פטנט במשותף וגם באשר לערבוב סוגי ההמצאות. כל עוד בעל הפטנט ניסח בעצמו את תביעותיו, אין לו אלא להלין על עצמו על שגיאותיו אשר גרמו להצרה מיותרת של היקף הפטנט או לבטלותו. כאשר בעל הפטנט מנסה באמצעים צורניים לגבור על דרישה מהותית – לא נרשה לו זאת (והשוו עניין G03/08 האירופאי, אשר מאפשר התגברות צורנית על דרישת התוכן).

הנקודה השנייה אליה ארצה להתייחס הוא השוני המהותי בין שתי התביעות.
תביעה 3, תביעת השיטה, קובעת בפשטות:

3. A method for verifying the validity of a credit card transaction over the Internet comprising the steps of:
a) obtaining information about other transactions that have utilized an Internet address that is identified with the credit card transaction;
b) constructing a map of credit card numbers based upon the other transactions and;
c) utilizing the map of credit card numbers to determine if the credit card transaction is valid.

לעומתה תביעה 2, תביעת המצע, קובעת המצאה צרה בהרבה:

2. A computer readable medium containing program instructions for detecting fraud in a credit card transaction between a consumer and a merchant over the Internet, wherein execution of the program instructions by one or more processors of a computer system causes the one or more processors to carry out the steps of:
a) obtaining credit card information relating to the transactions from the consumer; and
b) verifying the credit card information based upon values of plurality of parameters, in combination with information that identifies the consumer, and that may provide an indication whether the credit card transaction is fraudulent, wherein each value among the plurality of parameters is weighted in the verifying step according to an importance, as determined by the merchant, of that value to the credit card transaction, so as to provide the merchant with a quantifiable indication of whether the credit card transaction is fraudulent,
wherein execution of the program instructions by one or more processors of a computer system causes that one or more processors to carry out the further steps of;
[a] obtaining information about other transactions that have utilized an Internet address that is identified with the credit card transaction;
[b] constructing a map of credit card numbers based upon the other transactions; and
[c] utilizing the map of credit card numbers to determine if the credit card transaction is valid.

כפי שניתן להתרשם מההדגשה שהוספתי, בניגוד לתביעה 3, תביעה 2 קושרת את ההמצאה למכונה מסוימת. אומנם, מדובר במחשב סטנדרטי בעל מעבד, אך עדיין בכך ישנו הבדל מהותי בין שתי התביעות. תביעה 3 יכולה היתה להיות מופרת באמצעות נייר ועפרון ואילו תביעה 2 לא. תביעה 2, למעשה, איננה רעיון אבסטרקטי, אלא היא מתרחשת בעולם והיא בעלת מימוש מטאפיזי ברור. בעיניי, נדמה כי מבחן המכונה-או-טרנספורמציה מתקיים לעניין תביעה זו. כזכור, על פי הלכת בילסקי, אין בכך די ואף המצאה העומדת במבחן זה אינה בהכרח עומדת בדרישת סעיף 101, אך נוכח ההבדל דומה בעיניי כי נדרשת הצדקה שונה לאי עמידתה של תביעה 2 במבחן סעיף 101.

בסופו של יום, כמו שרון, אף אני חושב שהתוצאה נכונה. תחושת הבטן אינה נוחה ממתן פטנט רחב כל כך על עניין שנראה כטריוויאלי. כלשון המימרא הידועה Hard cases make bad law, ופסק הדין אינו נותן מבחן כלשהו ליישום לעתיד.
טוב תעשה ערכאת הערעור הפדראלית אם תדון בעניין מחדש בהרכב מלא ותוציא תחת ידיה מבחנים חדשים ליישום למקרים עתידיים.

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.