הכנסת אישרה, והחל מהחודש הבא, רשות הפטנטים תוכל לפעול כרשות חיפוש בינלאומית (International Search Authority או ISA) לבקשות PCT.
תיקון מספר 9 לחוק הפטנטים מסמיך את רשות הפטנטים להנפיק לערוך חיפושי פטנטים ולהפיק דו"חות חיפוש, בהתאם להוראות אמנת ה-PCT. בכך, נסללה הדרך לאפשר לרשות (אשר שינתה את שמה רשמית מהשם הקודם – "לשכת הפטנטים") להפוך לרשות חיפוש בינלאומית. כזכור, לפני כשנה נחתם ההסכם בין רשות הפטנטים לבין WIPO שאפשר לרשות הפטנטים לשמש כמרכז בחינה. כעת, המחוקק הישראלי מאשרר הסכמה זו ומסמיך את הרשות לפעול בהתאם.
הרשות הישראלית מצטרפת לרשימה המצומצמת של משרדי פטנטים המהווים כיום מרכזי בחינה עבור בקשות פטנט בינלאומיות: ארצות הברית, רוסיה, משרד הפטנטים האירופאי, סין, יפן, קוריאה הדרומית, אוסטרליה, קנדה, פינלנד, שבדיה, ברזיל, אוסטריה, המדינות הנורדיות (נורבגיה, דנמרק ואיסלנד) וספרד. בנוסף לישראל, גם מצרים והודו צפויות להפוך בקרוב למרכזי בחינה, לאחר ש-WIPO
אישרה גם אותן.
הפיכת הרשות לרשות חיפוש צפויה להביא הכנסה נאה למשרד הישראלי. אף שהרשות טרם הודיעה מה תהיה האגרה שבכוונתה לגבות, ברור שמדובר בסכום לא מבוטל שכנראה יהיה באותם סדרי גודל כמו של מרכזי הבחינה האחרים. כך למשל, כיום מבקש ישראלי יכול לבצע את הבחינה באמצעות המשרד האירופאי או אמריקאי וזאת בעלות של כ-1,800 אירו או כ-2,000 דולר. הרשות אף אינה מוגבלת מבחינת החוק הישראלי לטיפול במבקשים ישראלים בלבד, ומשכך כלל ציבור הלקוחות הפוטנציאלים עולה על 1,500 המבקשים הישראלים בשנה.
על פי התיקון לחוק, לדו"ח חיפוש שהונפק על ידי מרכז הבחינה הישראלי אין מעמד משפטי שונה משל דו"ח חיפוש אחר. זאת, בניגוד, למשל, למצב באירופה, שמתייחס לדו"ח הבחינה כאל השגות בוחן.
בהודעת הרשות הובהר כי בכוונתה להתחיל לפעול כרשות חיפוש בינלאומית כבר בתחילת שנת 2012. עם זאת, המחוקק איפשר לרשות מרווח נשימה אם לא תסיים את ההכנות לפעילותה, ושר המשפטים יוכל לדחות את כניסתו לתוקף של התיקון.
זיו, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, התמחה תחת שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי. כיום, זיו הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, אשר מתמקד בתחומי הקניין הרוחני ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.
הערה אחת לגבי גובה האגרה: אמנם טרם הובעה עמדה רשמית בנושא כך שהכל עוד פתוח, אך המגמה המסתמנת היא לקראת קביעת מחיר תחרותי, כזה שיקסום אולי גם לזרים אולם בראש ובראשונה לישראלים, דוגמת משרד הפטנטים הקוריאני למשל שפשוט חתך את מחירי החיפוש בחצי לעומת ארה"ב/אירופה.
תודה, שרון. זו היתה ההנחה שלי.
התחרות היחידה לעניין מגישים הישראלים היא זו של הרשות האמריקאית והאירופאית. בהשוואה לאגרות שהרשות גובה היום ממי שמגיש בקשה בישראל, היא בהחלט יכולה "להתפרע" (אם כי, אני לא בטוח שמבחינה חוקית-חוקתית היא מוסמכת לגבות מחיר מעבר לעלות הריאלית של השירות).
עלות ריאלית או בלשון דיני המס "מחיר" זה מה שמותר לגבות גם בלא שיש הסמכה מפורשת בחוק. אישית לא מוכר לי אף מקרה שבו טענה לאי-חוקיות/חוקתיות מס או אגרה שהוטלו מכוח חיקוק כבלתי-מידתיים התקבלה או אפילו הועלתה בכלל, אבל אני אשמח בהחלט להשכיל ולעמוד על טעותי במידה וקיימת ברשותך אסמכתא בנדון ותואיל לשתפני ואת הציבור.
וגם, אם לדייק, מבין אגרות ה-PCT המשתלמות כיום לרשות, הרי שהאגרה היחידה מביניהן שהיא אכן גובה בפועל זו אגרת המסירה (פרט 8 לתוספת לתקנות הפטנטים); לעניין אגרות החיפוש והבחינה, הרשות משמשת אך צינור בדרכן לאחד משני היעדים שציינת.
למיטב זכרוני משיעורי דיני המסים באוניברסיטה, המדינה מוסמכת לגבות מס כרצונה, אך אגרה צריכה להיות קשורה לעלות השירות שהיא נותנת. למשל, לכסות על עלות קיומו והפעלתו של המנגנון. לפרופ' אדרעי יש ספר שעוסק בחוק יסוד משק המדינה, ואני מניח ששם תמצא הטענה כמו גם אסמכתאות מתאימות. לי אין אסמכתאות מוכנות בשרוול…
ההבדל בין מס לאגרה הוא העדרה או קיומה של תמורה ישירה, בהתאמה, ואין קשר הכרחי לעלות השירות, היינו האגרה אינה נדרשת להיות מתכונתית לשווי התמורה האמורה. המשותף לשני התשלומים הוא הטלתם בכפייה, להבדיל מ"מחיר" אותו הפרט יכול לבחור אם לשלם כדי לצרוך את הטובין. כמובן שאם החיפוש וגביית התשלום בגינו מהווים תנאי לביצוע פעולה על ידי השלטון – במקרה זה, מתן הפטנט – אזי עסקינן בתשלום בכפייה, כלומר אגרה; להבדיל ישנן רשויות בחינה המציעות שירות של חיפוש גם שלא במסגרת בחינת בקשה לפטנט (עד לא מזמן היה גם ה-EPO ביניהן) – זו עסקת שוק רגילה והתשלום הוא כמובן בגדר מחיר (אם הוא ריאלי או לא זה כבר עניין אחר).