פסיקה: לא די בדימיון ויזואלי בין סימנים בכדי להצדיק מתן צו מניעה זמני

סימן המסחר של יתיר

הלוגו של לביא

חברת יקב יתיר העוסקת בשיווק יינות הינה הבעלים הרשום של סימן מסחר מספר 197786 בגין דמות ראשו של אריה. לאחר שהסתבר לחברה כי יקב לביא החל לשווק בקבוקי ליקר ועליהם סימן של ראש אריה, הגישה הראשונה תביעה בגין הפרת סימן מסחר, גניבת עין וגזל מוניטין וכן עתרה למתן צו מניעה זמני עד סיום ההליך. בית המשפט דחה את הבקשה וחייב אותה בהוצאות.

השיקולים במתן צו מניעה זמני

בית המשפט הזכיר כי במעמד בקשה לסעד זמני יש לבחון את קיומה של זכות לכאורית של המבקש בתביעתו ואת מידת נחיצותו של הצו לשם שמירת המצב הקיים. כן יש לבחון את מאזן הנוחות בין הצדדים ולבחון מהו הנזק שייגרם לכל אחד מן הצדדים. עוד יש לבחון האם נזקו של המבקש-תובע ניתן לריפוי על ידי פיצוי ממוני או שמא בפיצוי מעין זה לא יהיה די. לבסוף, יש אף לשקול שיקולים מדיני היושר, דוגמת שיהוי וניקיון כפיים.

סיכויי התביעה אינם טובים

בהחלטתו, ציין בית המשפט כי אין מחלוקת כי אין מדובר באותו סימן ממש, כי אם נטען שמדובר בסימן הדומה לסימן הרשום בלבד. בית המשפט קבע כי אף שקיים סימיון ויזואלי בין שני הסימנים אשר שניהם מראים ראש אריה במבט חזיתי, במכלול נסיבות העניין אין מדובר בדימיון המצדיק את מתן הסעד בטרם בירור ההליך.

בית המשפט הוסיף והתייחס לסוגי הסחורות וקבע:

מעבר לשוני במראה בין הסימנים, המדובר בשני סוגי מוצר שונים – יין וליקר, אשר הסיכוי לבלבול ביניהם אינו גדול, מה גם שעל פניו קהלי הלקוחות הצורכים אותם אינם בהכרח זהים זה לזה.

אף שבית המשפט לא התעלם מכך שמדובר בסימנים אשר המסר הרעיוני העומד בבסיסם זהה, הוא הזכיר כי מדובר בסוג סימנים הנהוג בשימוש בסוג סחורות זה (המשיבים פירטו עשרות חברות מקומיות וזרות העושות שימוש בסמל אריה). משכך, קבע בית המשפט כי סיכויי התביעה אינם גבוהים במידה המצדיקה מתן צו מניעה.

מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים

בית המשפט קבע כי די יהיה בפיצוי ממוני שיבטא את הפגיעה בסימן המסחר של המבקשת, ככל שיקבע כי אכן קיים נזק כאמור. לעומת זאת, הנזק למשיבים אם יידרשו לשנות את הלוגו שלהם, בו הם עושים שימוש מזה כשנתיים, ומאיסוף התוצרים מהחנויות, הינו נזק גדול שאינו מוצדק בנסיבות העניין.

עוד הוסיף בית המשפט וקבע כי המבקשת השתהתה תקופה ארוכה ואף בכך יש ללמד כי אין מקום להיעתר לבקשתה. אף שהמשיבה עושה שימוש בלוגו המפר לכאורה משך שנתיים, לשיטת המבקשת נודע לה על ההפרה שלושה חודשים בלבד לפני הגשת התביעה והבקשה. בית המשפט אומנם לא קבע כי מדובר בשיהוי, אך ציין כי הדבר מעיד על העדר דחיפות מבחינתה, המלמד על העדר הצורך בסעד זמני דחוף טרם בירור התובענה.

בסופו של יום, בית המשפט דחה את הבקשה וחייב את המבקשת בתשלום הוצאות בסך 10,000 ש"ח.

הערות:

בקשה למתן צו מניעה זמני יש להיעשות בהקדם המיידי. ציינתי זאת בעבר כשהבהרתי כי יש להיוועץ בעורך דין מיד עם גילוי הפרת זכויות יוצרים, והדברים נכונים אף להפרות של זכויות אחרות. גם במקרה זה בית המשפט קובע כי עצם ההשתהות מצדיקה דחיית הבקשה.

באשר לדימיון הויזואלי – מדובר בשאלה עובדתית, אשר ההכרעה ברמה הלכאורית שלה ניתנה בהחלטת בית המשפט. אתן לקוראים להחליט האם לדעתם מדובר בסימן הדומה לסימן הרשום עד כדי להטעות או לאו.

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.