טופס השבת האגרות – מבט מקומם לאותיות הקטנות

טופס מקומם (cc by-nc-nd Aleksi Aaltonen)

רשות הפטנטים התחייבה להשיב אגרות שנגבו שלא כדין לציבור, אך מבט לטופס אותו מתבקש הציבור למלא בכדי שכספו יושב לו מציג תמונה מקוממת.

כזכור, רשות הפטנטים גבתה אגרות פרסום אף לאחר שחדלה לפרסם פרסומים ברשומות בניגוד לחוק. החוק תוקן כך שניתן לפרסם את יומן הפטנטים באינטרנט, אך בוטלו אגרות הפרסום הרלוונטיות. כפי שדיווחתי, רשות הפטנטים מאפשרת לציבור לפנות אליה בטופס מוכן מראש ולבקש שהאגרות ששולמו ביתר ונגבו בניגוד לדין יושבו.

עיון בפרטי הטופס מציג תמונה מקוממת.

ראשית, טופס ההשבה כולל התחייבות שמבהירה כי הרשות משיבה את הכספים "לפנים משורת הדין", דבר שאינו נכון, שכן מדובר בגביה שלא כדין החייבת בהשבה על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט ואף על פי התחייבותה המפורשת של הרשות.

אך מעבר לכך, מי שחפץ שכספו שנגבה שלא כדין יושב לו נדרש לוותר על טענותיו כנגד רשות הפטנטים בזו הלשון:

בחתימתי על טופס זה אני מוותר על כל טענה או עילה שיש לי או עשויה להיות לי כלפי מדינת ישראל, משרד המשפטים, רשות הפטנטים בקשר לפרסום, שפרטיו לעיל.

תניית ויתור תביעות שכזו אינה מתאימה בעיניי כאן, שכן אין פה הסדר פשרה כלשהו בין הרשות לבין המבקשים, אלא שהרשות מבצעת את אשר היא מחויבת לעשות ואשר אף התחייבה מפורשות בפני ועדת החוקה – להשיב לציבור את כספו שנגבה שלא כדין בגין פרסומי פטנטים שלא פורסמו ברשומות.

לעניין זה יובהר, בזמנו עלה חשש ממשי כי פרסום שלא כדין פוגע בתוקף הפטנטים שיתקבלו. אומנם התיקון לחוק ביקש להסדיר סוגיה זו באמצעות חקיקה רטרואקטיבית הקובעת כי פרסום שבוצע באינטרנט עוד משנת 2007 יראה כאילו בוצע על פי הוראות התיקון לחוק משנת 2011. עם זאת, לא מן הנמנע כי בית משפט עשוי בבוא היום לקבוע כי לחקיקה רטרואקטיבית זו, אשר פוגעת בחופש העיסוק של הציבור, אין תוקף או שתוקפה מוגבל בצורה זו או אחרת. כלומר, בחתימה על כתב הויתור האמור, נראה כי הציבור מוחל לרשות, אף שהנזק בגין מעשיה של הרשות אינו ברור כלל ועיקר.

לבסוף, אף חלון הזמן אותו מעמידה הרשות להשבת האגרה כלל אינו ברור לי. הרשות מאפשרת להגיש בקשות רק לתקופה של חצי שנה (עד 5.09.2012). בעוד שהרצון של הרשות לסיים את הטיפול האדמיניסטרטיבי בעניין ברור, הרי שמבחינה משפטתית חובת ההשבה אינה מוגבלת בשישה חודשים, אלא שמדובר בעילת תביעה שעשויה להתיישן תוך 7 שנים, כלומר לכל המוקדם שבע שנים מיום ביצוע הפרסום.

כבר הערתי כי לטעמי הרשות היתה צריכה להשיב את הכסף למבקשים מבלי להמתין לבקשתם המפורשת כי הכסף יוחזר להם. כעת, לאחר שעיינתי בטופס, נראה שהסיבה שבגינה היא מעוניינית כי הציבור יפנה אליה ברורה – היא מבקשת להחתים את הציבור על טופס ויתור מפני תביעות עתידיות. אולי הרשות יודעת משהו שאנחנו לא יודעים

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.