פסיקה: "הודעה והסרה" אינה הגנה כשבעל האתר מעלה את התכנים

(cc by o5com)

פסק דין של בית משפט השלום בירושלים דן בפירסום של מצגות מתחום המיסוי אשר הועתקו ברובן ללא רשות, ותוך הפרת זכות יוצרים. בעיניי, ישנן שתי סוגיות מעניינות המתעוררת בפסק הדין: הראשונה, האם נוהל "הודעה והסרה" חל על בעל אתר שהעלה תכנים מפרים והסיר מיד עם קבלת הודעה על ההפרה; והשנייה, מהי מידת האשם התורם שיש לבעל זכות יוצרים אשר אפשר במחדלו ליצור העתקים מפרים בקלות.

עובדות המקרה

התובע, רואה חשבון ובעל אתר "פרישה", העלה מספר מצגות לאתרו ללא כל הגנה טכנולוגית. לימים התברר כי הנתבע, יועץ מס במקצועו, העתיק חלק מתכני המצגת ומסרם לחשב הכללי אשר העלה אותם לאתר האינטרנט שלו, ואף העביר ימי עיון בתשלום בהם העביר הרצאות על סמך מצגת זו. הנתבע הודה כי לצורך הכנת המצגת ליקט שקפים ממצגות אחרות והרכיב את הרצאתו, אך טען כי מדובר בציטוט סעיפי חקיקה ופסיקה, אשר אינם מקנים לתובע זכות כלשהי.

המדינה הבהירה כי היא לא היתה מודעת להפרה שבוצעה, וכי מיד לאחר הפנייה של התובע, הסירה את את המצגת מאתר החשכ"ל.

נוהל הודעה והסרה – אמתי חל?

כזכור, נוהל הודעה והסרה הוכר לאחרונה מפורשות בפסיקה בישראל. נוהל זה, כזכור, מאפשר לבעל אתר לחמוק מאחריות בגין תוכן מפר שהועלה לאתרו על ידי צדדים שלישיים, אם הסיר את התוכן המפר מיד עם קבלת הודעה על ההפרה.

בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי מקום שבו בעל האתר מעלה את התוכן בעצמו, אף אם נמסר לו על ידי צדדים שלישיים, אין תחולה לנוהל זה, ובעל האתר יהיה חייב בגין עוולת של הפרת זכות יוצרים. בלשון בית המשפט:

"67. טענת ההודעה וההסרה אינה עומדת למדינה – אין להשוות את המדינה למפעיל אתר שגולשים מטעינים לאתר שלו מצגת מבלי שיש לו יכולת לבדוק או לברר אם מדובר במצגת שמפרה זכות יוצרים לבין החשב הכללי, שמתקשר בחוזה עם נותן שירותים, ומעלה בעצמו את המצגת לאתר החשכ"ל מבלי לבצע כל בדיקה ומבלי לשאול שאלות. התנהלות זו של החשב הכללי אינה עולה בקנה אחד עם המצופה והסביר ומשכך נהג הרי שהוא חב כלפי התובעים בגין הפרת זכויותיהם. טענות החשב הכללי יפות אולי במערכת היחסים שבינו לבין הנתבע ואולם כלפי התובעים מצאתי כי מוטלת עליו חבות באשר למצגת הראשונה. עיון בפסקי הדין שאליהם הפנו הצדדים בכל הנוגע לנוהל הודעה והסרה מעלה כי עניינם אתרי אינטרנט המארחים תוכן שהוכנס להם על ידי גולשים ולא מצב שבו מפעיל האתר עצמו מכליל בתוכו חומר שמפר זכות יוצרים של צד שלישי."

אשם תורם

הנתבע טען כי התובע הפיץ את המצגות שלו מבלי שנקט בכל פעולה בכדי למנוע את העתקתן, ומשכך יש לתובע אשם תורם בהעתקה שבוצעה.

בית המשפט דחה טענה זו מכל וכל תוך שהוא מציין:

"אני רחוק מלראות את השארת המצגות, ככל שהושארו באופן שמאפשר את העתקתן, ככזו שיוצרת רשלנות תורמת. טענה שכזו – הדומה לתלונתו של מי שנוטל את רכושו של הזולת ומלין על כך בעל הרכוש כי לא העמיד שומר שישמור עליו – היא טענה שלא ניתן לקבלה."

כיוון שכך, נדחתה גם טענת הגנה זו.

האם קיימת זכות יוצרים ביצירות?

סוגיה נוספת שהתעוררה נגעה לשאלה האם יש תוכן המצגת מצדיק מתן זכות יוצרים ליוצריה. על שאלה זו עונה בית המשפט בחיוב, תוך שהוא מסתמך על מראית עיניו ומבלי להביא דוגמאות שיאפשרו לקורא להתרשם בעצמו:

"די לעיין בצילומי השקפים של המצגות כדי לראות כי אין המדובר בציטוט סעיפי חוק אלא בעריכה מיוחדת ומקצועית, לשיטת העורך, של היבטים ונושאים שונים בתחום העונה על דרישות הפסיקה … ביחס להכרה בזכות יוצרים ליצירה"

 

בסופו של יום, התביעה התקבלה והנתבע חויב לשלם 60,000 ש"ח פיצויים ללא הוכחת נזק בגין הפרת זכות היוצרים והזכות המוסרית וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 ש"ח.

המדינה חויבה בתשלום בסך 20,000 ש"ח וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ש"ח. עם זאת, ולאחר שהתקבלה הודעת צד ג' של המדינה כנגד הנתבע, הנתבע חויב בשיפוי המדינה ובתשלום הוצאות בסך 5,000 ש"ח.

 

(ת"א (י-ם) 5792/09 גבאי נ' מדינת ישראל (מיום 18.03.2012))

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.