פסיקה: פרסום לשון הרע באינטרנט – פרסום בכל מקום בישראל

האינטרנט הוא בכל מקום (cc by-nc-nd Eye@CCPiXel.net)

החלטה בדן יחיד של בית המשפט העליון קובעת – פרסום באינטרנט מקנה סמכות מקומית לכל בית משפט בארץ.

אף שאין מדובר בהחלטה הנוגעת במישרין לקניין רוחני, היא חשובה לעניין זה כיוון שפעמים רבות הפרת קניין רוחני – דוגמת הפרת זכויות יוצרים – מתרחשת במרחב הקיברנטי. בנוסף, בחרתי להביא את ההחלטה הזו, כיוון שהיא מתקשרת להחלטה שניתנה לאחרונה ברשות הפטנטים ביחס לפרסום של מדגם באינטרנט.

תקנות סדר הדין האזרחי קובעות לאיזה בית משפט נתונה הסמכות המקומית לדון בתביעה. כלומר, לאיזה בית משפט יש להגיש את התביעה – האם לבית המשפט בחיפה, בהרצליה או באילת?

תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:

(א)   תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1)   מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2)   מקום יצירת ההתחייבות;

(3)   המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4)   מקום המסירה של הנכס;

(5)   מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים.

במקרה זה, התעוררה השאלה – כאשר מדובר בפרסום באינטרנט שנטען כי הוא מהווה פרסום לשון הרע – היכן "מקום המעשה" כהגדרת תקנה 3(א)(5). בית המשפט קובע כי פרסום באינטרנט הינו מעשה שמתבצע בכל הארץ, וניתן להגיש תביעה בכל בית משפט. בלשון בית המשפט:

"המקרה דנן מיוחד בכך שאין מקום מסוים אחד למעשה בגינו תובעים. המעשה – פרסום לשון הרע – התבצע באינטרנט, אליו קיימת גישה מכל מקום, ולפיכך מקום המעשה, לשיטת המבקשים, הוא כל מקום. לשיטתם, משהתבצע המעשה "בכל מקום" – כל בית משפט בארץ קונה סמכות לדון בתביעה. המשיב טוען מנגד, כי כאשר המעשה בוצע "בכל מקום" בעולם – יש לבחון אל מי כוון המעשה, במקרה דנן, הפרסומים. לשיטתו, משום שהפרסומים כוונו לגופים בחו"ל, אף בית משפט בארץ אינו קונה סמכות לדון בתביעה מכוח החלופה שבתקנה 3(א)(5).

מקובלת עלי עמדת המבקשים בעניין זה … משפורסמו הדברים ברשת האינטרנט, הם חשופים לעיני כל. משכך, המעשה שבבסיס התביעה בוצע בכל מקום. המבקשים רשאים היו, על כן, להגיש תביעתם לכל מחוז שיפוט בארץ, ובכללו מחוז מרכז."

בית המשפט קיבל את הערעור והורה להשאיר את הדיון בתביעה בבית המשפט במחוז מרכז. כמו כן, נפסקו הוצאות בסך 30,000 ש"ח.

(רע"א  530/12 יעקובוביץ נ' זיאס (מיום 28.03.2012))

הערות:

סמכות מקומית לדון בהפרות זכויות יוצרים – בכל בית משפט בארץ

ההחלטה האמורה מבהירה כי בכל מקרה שבו מתבצעת הפרת זכות יוצרים – למשל באמצעות העתקת תמונה והנגשתה לציבור באתר אינטרנט – כל בית משפט בארץ יהיה מוסמך לדון בתביעה. האמור נכון רק לגבי סמכות מקומית, ואילו בענייני סמכות עניינית בתביעות כאלה (האם התביעה תוגש לבית משפט שלום או מחוזי) הסוגיה מוכרעת על פי רוב לאור הסעד המבוקש.

פרסום באינטרנט – פרסום בישראל ובכל מקום בישראל

ממש לאחרונה דיווחתי על החלטתה של כבוד הרשם אסא קלינג לפיה פרסום באינטרנט של מדגם כמוהו כפרסום בישראל. נראה שההחלטה הנוכחית תומכת בעמדת הרשם. יתרה מזאת, בית המשפט אף אומר כי לעניין הסמכות המקומית כלל אין משמעות לשאלה למי הפרסום יועד.

אף האמור, אינני סבור כי החלטה זו מבטיחה כי פרשנותה של רשות הפטנטים לעניין פרסום בישראל של מדגמים היא הפרשנות הנכונה, שכן פרשנות שכזו יש לעשות לעולם תוך בחינת התכלית של דבר החקיקה, וברי כי אין תכליתה של הוראת החוק המהותית בדבר זכאות למדגם כי הוראת חוק דיוני בדבר בחירת המחוז בו יש להגיש תביעה שיש לברר בישראל.

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.