פסיקה: סטרימינג של שידורי כדורגל באינטרנט – הפרת זכויות יוצרים

(cc by-nc-nd Gerardo Lazzari)

בפס"ד תקדימי, אף אם צפוי למדי, הפך בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי בעניין הפרימייר ליג וקבע כי אתר אינטרנט שמאפשר לגולשיו לצפות בשידורים חיים בטכניקת ה-Steaming מפר זכויות יוצרים. בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, נקבע כי אף אין בפעילותו של האתר משום "שימוש הוגן". עם זאת, בית המשפט לא נתן לתובעת-המערערת את הסעד המבוקש – צו המורה על חשיפת פרטי זהותו של המפר, וזאת כיוון שבשלב הנוכחי ניתנת ההזדמנות למחוקק לפעול להסדרת הליך מתאים. עם זאת, בית המשפט מעיר כי "לא לעולם חוסן" וכי במידה והכנסת לא תפעל, ידי בתי המשפט לא יוותרו כבולות וניתן יהיה לפתח דוקטרינות חדשות שיאפשרו לחייב את ספקיות האינטרנט לחשוף פרטיהם של משתמשים אנונימיים.

שידורי streaming – שידור כהגדרת חוק זכות יוצרים

בית המשפט הבהיר כי פעולת העברת תכנים ב"שידור ישיר", גם כאשר מבוצעת באמצעות טכנולוגית Streaming על גבי רשת האינטרנט הינה בבחינת "שידור" המחייב קבלת רשותו של בעל זכות היוצרים ביצירה:

"היצירה מבוצעת אפוא בפני הצופה, אך אינה נשארת בידו (זאת, למעט עותקים זמניים מסוימים, שידונו להלן). במובן זה, טכנולוגיית ההזרמה דומה במהותה לשידור ה"קלאסי" המוכר לנו: המשתמש חווה את היצירה ונהנה ממנה ברגע מסוים, אך היא אינה נשארת ברשותו לאחר מכן. כך ברדיו או בטלוויזיה, וכך אף בצפייה ישירה ברשת האינטרנט. במובן זה, הזרמת אינפורמציה – בין אם אודיטורית בין אם ויזואלית – מממשת בצורה מדויקת את התפיסה של "שידור". ועוד. העברת תכנים באמצעות רשת האינטרנט, לרבות באמצעות שיטת ההזרמה, היא מאפיין עיקרי ומרכזי של העידן הדיגיטלי. אין הצדקה, אפוא, להגביל את ה"שידור" אך לאמצעים טכניים הקודמים לדור האינטרנט. להיפך. חקיקת החוק החדש מסמלת את התאמת דיני זכויות היוצרים הישראליים לעידן הדיגיטלי ולאתגרים שהוא מציב בתחום הקניין הרוחני. החוק מבקש, ככלל, להתאים עצמו לאמצעי ההעברה המודרניים, ולא להוציא מגדרו דווקא את אותם האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים. נמצא, אם-כן, כי לא רק שלשון החוק אינה שוללת את הזרמת התכנים ברשת האינטרנט, אלא שגם מבחינה מהותית קיימת הצדקה להכרה בשידור ככולל טכניקה זו."

שימוש הוגן – הגנה ולא זכות

בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, בית המשפט העליון מבהיר כי "שימוש הוגן" אינו מהווה זכות של הציבור, אלא הגנה בפני טענת הפרה:

"יודגש, כי מדובר בהגנה המוענקת למשתמשים, במקרים המתאימים לכך. אמנם, יש הסבורים כי ניתן לראות בשימושים המותרים על-פי החוק החדש, כזכויות של המשתמשים, במובן זה שהן עשויות לשמש גם כטענה פוזיטיבית, ולא רק כטענת הגנה (ראו, למשל: אלקין-קורן). אלא שאין בידי לקבל טענה זו. אין בלשון החוק אינדיקציה ברורה לכך שהמחוקק ביקש לשנות מן האיזון הקיים ולהפוך את ההגנות, לזכויות…

אין גם הצדקה עקרונית לכך מבחינת תכלית ההגנות בדיני זכויות יוצרים. מדובר, כאמור, בכלי שנועד לאפשר – במידת הצורך – לבצע איזון בין הרצון להעניק תמריץ ליוצרים להפקת יצירות חדשות, לבין השאיפה להעשיר את מגוון היצירות במרחב הציבור. אמנם, קיימת חשיבות רבה בהעצמת המרחב הציבורי ובתמיכה ביכולתם של משתמשים להפיק יצירות חדשות, בין היתר על בסיס היצירות הקיימות. אולם אין בכך כדי להפוך את היוצרות, ולהעביר את ההגנה המוקנית בנסיבות מסוימות למשתמשים – לכדי זכות. אין הכרח כי תכלית זו – בדבר העשרת המגוון – תמומש  דווקא בגדר "זכות" של המשתמשים…"

בנסיבות העניין – אין הגנת שימוש הוגן

בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין לא עומדת לבעל האתר הגנת השימוש ההוגן. נקבע, כי ישנו ספק שמדובר בשימוש מסחרי לאור פרסומות ובקשת בעל האתר לקבלת תרומות מהגולשים. עוד נקבע כי אין מדובר בשימוש "טרנספורמטיבי" היוצר מוצר חדש ובכך מעשיר את מאגר הידע, אלא מדובר בהעתקת היצירה כמות שהיא, אשר אף פוגעת בשוק הפוטנציאלי של היצירה.

בית המשפט קיבל את נקודת המוצא של בית המשפט המחוזי בדבר חשיבותם התרבותית של אירועי הספורט. עם זאת, נקבע, בניגוד לעמדת בית המשפט המחוזי, כי אין בעובדה זו לבדה להכשיר את פעולת האתר. נהפוך הוא – בית המשפט מבהיר כי פעילות זו פוגעת במנגנון הכלכלי עליו נשען הספורט המקצועני. ספק אם פגיעה מסוג זה, נקבע, מקדמת תכלית של עידוד הספורט הציבורי.

 חשיפת פרטיו של מפר זכויות אנונימי ברשת – בשלב הנוכחי אין אפשרות לקבל סעד

בפרשת רמי מור נקבע כי אין לבתי המשפט סמכות לחשוף פרטיהם של מעוולים אנונימיים בעוולות לשון הרע. בית המשפט מבהיר כי נקודת האיזון במקרה של מפר-אנונימי של קניין רוחני שונה, שכן אין בכך לפגוע בחופש הביטוי וליצור "אפקט מצנן" על ביטויים חדשים.

בנקודה זו נחלקו הדעות בין שלושת שופטי המוטב. המשנה לנשיא ריבלין, ולעמדתו הצטרף השופט מלצר, כי אין להורות בשלב הנוכחי על חשיפת פרטי המפר. עם זאת, שניהם מסכימים כי בהעדר חקיקה שתסדיר את סוגית חשיפת זהות משתמשים אנונימיים באינטרנט, יש מקום לפיתוח כלים בפסיקה להתמודדות עם התופעה.

המשנה לנשיא מתייחס לעילת ההפרה התורמת כעילה המתאימה לאפשר סעד של צו עשה כנגד ספקיות אינטרנט. השופט הנדל, אשר קבע כי ניתן היה להורות על חשיפת פרטי הגולש כבר במקרה זה, מחיל את דיני הנזיקין ובאמצעות עוולת הרשלנות מציע קונסטרוקציה משפטית מתאימה.

השופט מלצר מציע מקור סמכות שלישי והוא דיני עשיית העושר, אך לשיטתו ניתן לבסס את העילה גם על דיני הרשלנות ועל עילת ההפרה התורמת. עם זאת, השופט מלצר קובע ארבעה תנאים שצריכים להתקיים טרם תינתן הוראה המחייבת ספק לגלות את זהותו של מפר:

  1. הספק היה מעורב בצורה כלשהי בהפרה או לפחות מודע לה.
  2. אינדיקציה טובה לכך שבוצעה עוולה.
  3. הצו נדרש לקידום תכלית ראויה.
  4. הצו עומד בדרישות המידתיות, על שלושת מבחני המשנה המוכרים של דרישה זו.
בסופו של יום, נקבע כי אין מקום בשלב הנוכחי לתת צו המורה על חשיפת פרטי מפעיל האתר המפר, וכי הפיתוחים שהוצעו בפסק הדין יוכלו לשרת את המחוקק בבואו להסדיר את העניין או בהעדר פתרון חקיקתי לאורך זמן, את בתי המשפט.
משכך, הערעור התקבל בחלקו. הצו להוצאות שנקבע בערכאה הדיונית בוטל ולא ניתן צו להוצאות בגין הליך הערעור.

הערות:

שידורי סטרימינג ולקוחות הקצה

בית המשפט מעיר, באמרת אגב, כי בניגוד לאתר שמעביר את השידור ב-Streaming, הגולשים שצופים בשידור אינם מפירים זכות יוצרים. בלשון בית המשפט:

"אכן, פעולתם של משתמשי-הקצה ככול הנראה מוגנת במקרה זה, וזאת בעיקר נוכח התפקיד הפסיבי שלהם בתהליך השידור, בדומה למאזיני הרדיו. בהתאם להוראת סעיף 47 לחוק החדש בעל זכות היוצרים אינו יכול להיפרע ממי שחוסה תחת השימושים המותרים (לפי פרק ד' לחוק החדש), ובמובן זה מקום בו מדובר בשימוש "מותר"  – אכן אין "הפרה" לפי החוק…

… העותקים הזמניים הנוצרים במחשבי המשתמשים במהלך הצפייה הישירה במשחקים, נכללים ככול הנראה בגדר הוראת סעיף 26 לחוק החדש, המתירה בנסיבות מסוימות יצירת עותקים זמניים. סעיף זה מורה, כי "העתקה זמנית, לרבות העתקה כאמור שנעשתה בדרך אגבית, של יצירה, מותרת אם היא מהווה חלק בלתי נפרד מהליך טכנולוגי שמטרתו היחידה היא לאפשר העברה של היצירה בין צדדים ברשת תקשורת, על ידי גורם ביניים, או לאפשר שימוש אחר כדין ביצירה, ובלבד שאין לעותק האמור ערך כלכלי משמעותי משל עצמו". המשמעות היא שיצירת עותק זמני, במהלך השימוש בתהליך תקשורת – כגון הזרמת אינפורמציה בין מחשבים – אינו עולה, כשלעצמו, כדי הפרת זכות יוצרים"." (פסקה 16 לפסק דינו של המשנה לנשיא א' ריבלין)

כשלעצמי, סברתי שאין כל הפרה של זכות היוצרים לא כיוון שמדובר בחריג מותר, אלא כי לא הופרה אף אחת מזכויות המשנה עליהן מגנה זכות היוצרים. הגולש אינו מבצע "שידור" כלשהו, ואף במהות אינו מבצע העתקה כלשהי. כשם שמקלט טלוויזיה אינו מעתיק דבר, ואף שהוא מתרגם את האות שנקלט על ידו לתמונה המוצגת לצופה, כך יש לראות, מבחינה מהותית, בפעולה הטכנית המתבצעת על ידי גולש הצופה בשידור המופץ בטכנולוגיית Streaming.

כך או כך, המסקנה ברורה – הגולש הפרטי אינו מפר זכויות יוצרים כאשר הוא צופה בשידורי Streaming על גבי האינטרנט, אפילו מדובר בשידורים בלתי מורשים.

שידורי סטרימניג והעמדה לרשות הציבור

בית המשפט מבהיר באמרת אגב, כי העמדת יצירה לרשות הגולשים באמצעות טכנולוגית Streaming יכולה להוות אף "העמדה לרשות הציבור", וזאת גם במקרה של "שידור חי". בית המשפט מעיר כי אף שהחוק קובע כי העמדה לרשות הציבור מאפשרת לציבור לצורך את היצירה "ממקום ובמועד לפי בחירתם", אין הכרח כי מקום בו מדובר בשידור ישיר, שממילא אינו זמין בכל מועד, לא יועמד לרשות הציבור.

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.