סימון כוזב בישראל – מה הדין?

לאחרונה, ביקרנו במסעדת אורי בורי שבעכו. בסיום הארוחה, קיבלנו אריזה של קיסמים. במבט חטוף עליה שמתי לב שמובהר שם כי מדובר במוצר המוגן בפטנט רשום שמספרו 6000988. כיוון שמספר הפטנט אינו מתאים למספרי פטנט ישראלים, חשבתי שאולי מדובר בפטנט ארה"ב. בבדיקה במאגר האמריקאי, התגלה שיש אומנם פטנט 6000988, אך הוא עוסק בצעצוע לילדים (Fighting UFO toy car, אם לדייק). אם כך, נראה, שהסימון אינו מדויק, ואף עולה החשש שמא מדובר בסימון כוזב. כזכור, עד לרפורמה בדין האמריקאי, כל אדם יכל לבצע אכיפה אזרחית של האיסור על סימון כוזב, ולהתחלק עם המדינה בקנס שיגבה. אך מהו המצב בדין הישראלי?

חוק הפטנטים הישראלי אינו מתייחס לסוגיה זו כלל. עם זאת, הפקודה הישנה, פקודת הפטנטים והמדגמים כוללות הוראות חוק שלא בוטלו ובהן יש התייחסות מפורשת לסוגיה זו. סעיף 55 לפקודה, המוכתר בכותרת "עבירות" קובע כי:

(2) כל הטוען בשקר כי חפץ הנמכר על ידו הוא חפץ שיש עליו פטנט או המתאר בשקר כל מדגם שייחדוהו חפץ שנמכר על ידו כמדגם שנרשם, יאשם בעבירה ויהא צפוי לקנס של עשר לירות.

(3) כל המוכר חפץ שטבועה עליו או חקוקה עליו או שייחדו לו בדרך אחרת המלה "פטנט" או "רשום" או מלה אחרת האומרת או שמשתמע מתוכה כי החפץ הוא חפץ פטנט או כי המדגם שייחדו לו נרשם, דינו לצורך סעיף זה כאדם הטוען כי החפץ הוא חפץ-פטנט או כי המדגם שייחדו לחפץ הוא מדגם רשום.

כלומר, קיים איסור פלילי לטעון כי ישנו פטנט על חפץ כלשהו, כאשר לא זה המצב. רישום כאמור, ורישום בדומה לרישום על קופסת הקיסמים, משמעו כי כל מי שמוכר את החפץ הינו בבחינת מי שטוען לגבי קיומו של פטנט.

אפשר להעיר מספר הערות לעניין זה:

ראשית, לכאורה במונח "פטנט" מכוונים לזכות פטנט ישראלית. מה דינו של מי שמוכר חפץ שאינו מוגן בפטנט בישראל אך מוגן בפטנט במדינה אחרת? לטעמי, די בכך שעניין זה יובהר (למשל על ידי ציון המדינה הרלוונטית) בכדי לצאת ידי חובה, שכן במצב שכזה, ככל הנראה, לא יהיה מדובר בטענה שיקרית.

שנית, האיסור הפלילי הוא רק לגבי שקר. כלומר, דרישת "המחשבה הפלילית" הינה שהעבריין ידע כי מדובר בשקר. מכאן, שאם אדם סבור בטעות כי החפץ מוגן בפטנט, אין הוא חב בפלילים בישראל. לעניין זה, המצב בארה"ב, כידוע, שונה מאוד ושם די בעובדה שהסימון אינו נכון ואף טעות בתום לב אינה מועילה למי שמסמן סימון כוזב.

שלישית, האיסור הוא רק אודות חפץ שנמכר. כלומר, נראה שאם החפץ אינו נמכר אלא ניתן בחינם, לא תהיה עבירה כלשהי. נדמה לי שגם ההבחנה בין מכירה לבין השכרה יכולה להיות חשובה, אך איני בטוח שיש בה בכדי לשנות את התוצאה על אף לשון החוק.

רביעית, המדובר בעבירה פלילית, שיכולה להיאכף אך ורק על ידי רשויות המדינה. בניגוד למקבילו האמריקאי, המחוקק המנדטורי לא ביקש לייצר אכיפה והרתעה באמצעות אכיפה אזרחית, אלא השאיר את הסמכות בידי רשויות המדינה. כיוון שכך, אני מניח שאין להתפלא על כך שלמיטב ידיעתי הוראת חוק זו מעולם לא נאכפה בפועל.

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.
תגיות: ,