אמצאה או המצאה? על שוני לשוני ושוני תוכני

(צילום: דוד שי)

חוק הפטנטים נוקט במונח "אמצאה" תחת השימוש במילה המוכרת "המצאה". האם קיים הבדל בין שני מונחים אלה ומה מקורו? על שאלות בלשניות אלה אדון בפוסט זה.

בניגוד ללשון היומיומת, כאשר חוק הפטנטים מדבר על invention הוא נוקט במונח אמצאה. השימוש במונח כמונח משפטי עשוי להיות מבלבל ולא אחת אנשים חושבים שמדובר בטעות כתיב מביכה, ולא בשימוש מכוון במונח זה.

המצאה ואמצאה: המקור הלשוני

לא נוכל להתחיל לבחון את ההבדל בין שתי המילים מבלי להתייחס למקורן. עניין לנו בשני משקלים שונים – "הפעלה" ו"אפעלה". בעוד שהראשון הוא שם הפועל של בניין הפעיל, האקדמיה ללשון העברית מדווחת לנו כי האחרון הוא שם הפעולה המקביל בארמית. עם חלוף השנים, נוצרה הבחנה מסוימת בין שני המשקלים הללו במילים מסוימות כך שאיות המילה בה' או בא' שינה את משמעותה. כך, ניתן לדבר על "העזקת הכוחות למקום" לעומת "הפעלת צופר האזעקה". ניתן להדגים הבחנה נוספת בהבדל שבין "הבטחה הטמונה באיש" לעומת "איש האבטחה". ניתן גם למנות דוגמאות רבות נוספות כגון אבחנה-הבחנה, החזקה-אחזקה, הספקה-אספקה ועוד.

בשולי הדברים אעיר כי האקדמיה ללשון העברית גורסת כי יש להעדיף תמיד את משקל "הפעלה" על פני המשקל "אפעלה" שמקורו בארמית, ולו הדבר היה תלוי בה ספר החוקים היה מתייחס אך ורק ל"המצאה".

מהו ההבדל בין המצאה לבין אמצאה במקרה הנוכחי?

לאחר שהראינו כי שתי הצורות קבילות בעברית, וכי במקרים מסויימים ההבדל באיות מוביל להבדל במשמעות, נותרת השאלה – האם קיים הבדל שכזה גם בין "המצאה" לבין "אמצאה"?

כאמור, על פי האקדמיה ללשון, אין כל הבדל בין שתי הצורות.

ברם, בחינה של חוק הפטנטים עשויה לשפוך אור על מה שעמד לנגד עינו של מנסח החוק. כך, מוגדרים "בעל האמצאה" ומהו "ניצול אמצאה" (סעיף 1) והחוק קובע כי רק אמצאה מסוימת ראויה לרישום כפטנט  (סעיף 3). החוק גם מבהיר שפירוט הפטנט צריך לזהות את האמצאה (סעיף 12), ואילו התביעות צריכות להגדיר את האמצאה (סעיף 13). עוד נכתב כי ישנן זכויות באמצאה (סעיף 82), וכי במצבים מסוימים יש הוראה המדברת על מתן תמורה בעד אמצאה (סעיף 134).

עם זאת, החוק אינו מתעלם מהצורה "המצאה" וגם היא זוכה לביטוי סמלי בו. החוק מדבר על התקדמות המצאתית (סעיף 5 לחוק) והוא אף מבהיר כי עובד מדינה חייב בהודעה סמוך לאחר ההמצאה (סעיף 137).

במקום אחד בחוק הפטנטים נכתב כי "ראה הבוחן כי המצאה אשר בבקשה הבינלאומית אינה כשירה לפטנט" (סעיף 48ז). ברם, נראה כי מדובר בשגיאת כתיב, זאת כיוון שכידוע, וכאמור בסעיף 3, האמצאה – ולא ההמצאה – היא שנבחנת ונבדקת אם היא כשירה לפטנט או לאו. שגיאה זו אני מייחס לעובדה שמדובר בסעיף שנוסף בשנת 1995, הרבה לאחר שהמילה "אמצאה" יצאה משימוש מהשפה היומיומית וכשלושים שנה לאחר שחוק הפטנטים חוקק.

המצאה ואמצאה – פעולה ותוצרה

אז מה ההבדל בין שתי צורות אלה אליבא דמחוקק?

התשובה נעוצה בהבדל שבין פעולה לבין התוצר שלה. "המצאה" היא הפעולה ואילו "אמצאה" היא מה שנוצר כתוצאה מפעולה זו. מילים אחרות, ההמצאה היא שם הפעולה ואילו האמצאה היא שם העצם. נדמה לי שהדרך להמחיש ולהדגיש את ההבדל היא באמצעות המשפט הבא: ממציאים עוסקים בהמצאה של אמצאות.

בחינה של השימוש במונחים הללו בחוק מלמדת כי אכן כך המחוקק גרס. כיוון שכך, לאמצאה – התוצר – יש בעלים ויש בה זכויות. מנגד, בסמוך לאחר שתהליך ההמצאה מסתיים, יש להודיע למעסיק על קיומה של אמצאה. כמו כן, החוק דורש כי האמצאה תהיה חדשה לעומת הידע הקודם. אך גם כי היא תגלם התקדמות המצאתית – כלומר, התקדמות, שיש בה "המצאתיות". אף החוק מפרש:

התקדמות המצאתית היא התקדמות שאינה נראית כענין המובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע על סמך הידיעות שכבר נתפרסמו, לפני תאריך הבקשה, בדרכים האמורות בסעיף 4.

כלומר, שההתקדמות עצמה יש בה משהו מפעולת ההמצאה עצמה.

 

לסיכום, ראינו כי השימוש במונח אמצאה לעומת המצאה בחוק הפטנטים – יש בו היגיון פנימי משל עצמו. בעוד ששתי הצורות מקובלות בעברית ואין להן משמעויות שונות בלשון היומיומית, המחוקק עשה בהם שימוש בכדי ליצור הבחנה בין הפעולה invention לבין התוצר invention.

 

(תודה לרוני הפנר מאתר השפה העברית ולתמר כץ מהאקדמיה ללשון העברית על תשובותיהם לשאלותי)

(המאמר המקורי "המצאה או אמצאה")

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.
תגיות: