פסיקה: מיקרוסופט הפרה זכות יוצרים בגופן "קורן"

בראשית היה את גופן "קורן". פרשת בראשית בגופן "קורן" כפי שמופיעה בספר תנ"ך "קורן"

מזה שנים רבות מיקרוסופט עושה שימוש בגופן המכונה "גוטמן-קרן" במסגרת תוכנות אופיס השונות שלה. בית המשפט המחוזי קבע כי גופן זה הינו העתקה של גופן "קורן". משכך, ולאור מספר רב של הפרות לאורך השנים, בית המשפט פסק כי מיקרוסופט תפצה את בעלי הזכויות ב-400,000 ש"ח בגין הפרה זו. כמו כן, ניתן צו מניעה קבוע האוסר על מיקרוסופט לעשות שימוש בגופן המפר מעתה ואילך.

פרשת בראשית בגופן "גוטמן-קרן".

גופן "קורן" עוצב על ידי הטיפוגרף אליהו קורן, מתוך מטרה לשמש כגופן בספר תנ"ך הראשון שיוצר כולו בעבודה עברית. מאז שנוצר באמצע המאה הקודמת ועד לסופה של זו, הגופן שימש באופן בלעדי לספר התנ"ך העברי שהוציאה הוצאת "קורן", ואשר משמש באופן תדיר להשבעת חברי כנסת וחיילים. בשנת 1996 הגופן עבר דיגיטציה על ידי חברת מסטרפונט והיא יצרה את על בסיסו פונט דיגיטלי. כשנתיים לאחר מכן, מיקרוסופט רכשה מאדם אחר – שמואל גוטמן – רשיונות שימוש ב-35 פונטים דיגיטלים שונים, לרבות פונט המכונה "גוטמן-קרן".

בית המשפט בחן את עובדות המקרה ועבר בצורה שיטתית ומתודית על כלל הטענות הצריכות לעניין.

גופן קורן – זכאי להגנת זכות יוצרים

כזכור, בהחלטת ביניים קודמת קבע בית המשפט כי גופן זכאי להגנה של זכות יוצרים ואינו נדרש לרישום כמדגם. מכאן שבית המשפט נדרש לקבוע האם גופן "קורן" יחסה בצל הגנת זכות היוצרים. ראשית, נקבע כי גופן "קורן" עומד במבחני המקוריות והיצירתיות. בנוסף, וכיוון שהגופן הינו מוצר פונקציונאלי, בית המשפט הוסיף ובחן מהם השיקולים שהנחו את קורן וזאת במסגרת מבחן האומנתיות. נקבע כי עניין לנו ביצירה שיוצרהּ עיצב אותה תוך התחשבות בשיקולים שאינם פונקציונאליים גרידא ומשכך ראוי ליתן לה את הגנת זכות היוצרים.

מי זכאי להגיש את התביעה?

בית המשפט בחן האם שני התובעים – הוצאת קורן וכן מסטרפונט – זכאים להגיש תביעה.

 לעניין זה נבהיר – הוצאת קורן טענה לבעלות בזכות היוצרים, ואילו מסטרפונט מחזיקה ברישיון ייחודי. ככלל רק בעל הזכות רשאי להגיש תביעה בגין הפרתה. על פי חוק זכות יוצרים החדש אין ספק כי אף מי שמחזיק ברישיון ייחודי זכאי להגיש תביעה, וחרף ספק מסוים שהיה לגבי סוגיה זו בדין הישן (שחל בענייננו), יש לאפשר גם לה לתבוע. אדרבא, כאשר גם בעל זכות היוצרים הינו צד לתביעה.

לעניין הבעלות לא היה ספק כי בתחילה הזכות בגופן היתה בידי היוצר עצמו, משההוצאה קמה רק לאחר מכן. מסמך הסבה מסודר לא הוצג לבית המשפט וככל הנראה כלל לא נערך. עם זאת, וחרף דרישת הכתב המופיעה בחוק החרות, בית המשפט קבע כי דרישה זו אינה מהותית כי אם ראייתית ונוכח חלוף הזמן ניתן להסתמך על ראיות אחרות. כלל הנסיבות, נקבע, מצביעות כי היוצר העביר את הזכויות להוצאת קורן וזו עשתה בהם, בידיעתו, מנהג בעלים.

בסוגיה אחת – זו של הזכות המוסרית – בית המשפט הסכים עם הנתבעת וקבע כי התובעים אינם יכולים לתבוע בגין הפרת זכות זו, שכן הזכות המוסרית נתונה בידי היוצר ולאחר מותו – קרוביו ובניגוד לזכות החומרית היא אינה ברת העברה.

גופן "גוטמן-קרן" הינו העקתה של גופן "קורן"

בית המשפט הבהיר כי יש לבחון האם קיים "דמיון מהותי" בין שני הגופנים:

"על מנת שייקבע כי פונט "גוטמן-קרן" הוא מעשה העתקה של גופן "קורן" יש להצביע על דמיון מהותי בין השניים, ולא על דמיון "סתם" (ראו למשל בע"א 559/69 אלמגור נ' גודיק, פ"ד כד(1) 825 (1970)). כן יש לוודא שהדמיון אינו תוצאה של צירוף מקרים, שלא נבע מעיסוק ביצירה המכתיבה דמיון, שלא צמח בשל הסתמכות על אותו מקור, ושאין זו העתקת יצירה שהיא נחלת הכלל (public domain).

"דמיון מהותי" הוא מושג איכותי ולא כמותי (ע"א 9248/05 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ (ניתן ביום 22.8.2006)). עניין זה נתון להתרשמות בית המשפט, ונמדד במבחן האדם הסביר (ע"א 3422/03 Krone AG נ' ענבר פלסטיק משוריין, פ"ד נט(4) 365 (2005)). על בית המשפט לבחון את מכלול היצירה, ולא לפרקה לגורמים. כפי צויין בע"א 8393/96 מפעל הפיס נ' The Roy Export Establishment Company, פ"ד נד(1) 577, 589 (2000): "את הדמיון בין היצירה המוגנת לבין היצירה המפרה יש לבחון מתוך הסתכלות רחבה על המכלול, בלי לטשטש את התמונה הכוללת על ידי ירידה לפרטים, שבמקרים כאלה היא, כמדומה, מלאכותית ומאולצת"."

לעניין זה, הבהיר בית המשפט כי את הדימיון בשני הגופנים יש לבחון לא רק באמצעות השוואה של כל אות ואות, אלא גם תוך הסתכלות למכלול ולצירופן של האותיות לכדי מילים ושורות טקסט. בחינה זו העלתה כי אף הבדלים זניחים בין שני הגופנים, ומשכך, נקבע, מדובר בשני גופנים הדומים מהותית אחד לשני. בית המשפט הוסיף כי אף לא היה חולק על כך שלגוטמן, שכזכור יצר את גופן "גוטמן-קרן", היתה גישה לגופן "קורן". לכך התווספו ראיות נוספות כדוגמת עדות מומחית שטענה כי קיים דימיון ואף הצהירה כי כאשר נתקלה לראשונה בגופן בתוכנת מיקרוסופט סברה כי מדובר בגופן "קורן" שהועתק בצורה לא אסתטית. לבסוף, אף השם שגוטמן נתן לגופן היווה ראיה נסיבתית נוספת כי מדובר בהעתקה:

"תמיכה נוספת בכך שפונט "גוטמן-קרן" מבוסס על גופן "קורן" מצויה בשם בו בחר מר גוטמן לכנות את הפונט שיצר (על כך שמר גוטמן הוא שבחר בשמות הפונטים שיצר העיד מר שמואל יאיר (להלן: "מר יאיר"). ראו פרוטוקול 25.7.2010, עמודים 522 – 523). אכן, התעתיק הלועזי של השם שונה ("keren" ולא "koren"), ואולם מר גוטמן נתן את השמות לפונטים בעברית (והשוו לפונטים המכונה "guttman kav" ו- "guttman yad"). לפיכך, העובדה שמר גוטמן בחר בשם "קרן", אשר יכול להיקרא גם בחולם חסר כ"קֹרן", יש בה כדי להעיד על מקורות ההשראה שלו."

 מיקרוסופט אינה מפר תמים

טענת הגנה של מיקרוסופט לפיה היא היתה תמת לב, באשר היא רכשה רישיון מגוטמן נדחתה. ראשית, הובהר, שכידוע הגנת מפר תמים אינה שקולה להגנה המעניקה "תקנת השוק". כלומר, הגנה זו לא נועדה להגן על מי שרכש דבר מה מצד ג' בתום לב, אלא שהיא נועדה להגן על מי שסבר כי ביצירה אין זכויות יוצרים כלל. ברי, נקבע, כי אין המצב כך בענייננו. עוד הוסיף בית המשפט כי מיקרוסופט אף לא הצליחה לעמוד במבחן האובייקטיבי ולהראות כי לא התרשלה באופן בחינתה את שאלת זכויות היוצרים:

"שנית, מפר המבקש לסמוך על הגנת המשתמש התמים נדרש להוכיח כי "לא ידע ולא היה לו יסוד סביר לחשוד" בקיום זכות היוצרים. מיקרוסופט לא הביאה ראיות היכולות להוכיח כי היא עומדת בהיבט האובייקטיבי של תנאי זה, לאמור שלא היתה התרשלות מצידה לעניין בירור השאלה האם יש זכויות יוצרים לצד שלישי בפונט שמכר לה מר גוטמן. לפי עדותו של מר שמואל יאיר, ממנהלי הפיתוח של מיקרוסופט העולמית, החברה נוהגת לבדוק אם תוכנה שהיא רוכשת היא מועתקת, ואולם העד לא ידע לומר כי נעשתה בדיקה כזו במקרה של רכישת הפונטים ממר גוטמן, ומדבריו מתקבל הרושם כי בעניין זה הסתמכה מיקרוסופט על הצהרותיו של מר גוטמן (ראו פרוטוקול 25.7.2010, עמודים 477 – 479). זאת ועוד, בין 35 הפונטים שמכר מר גוטמן למיקרוסופט נמצאים פונטים נוספים ששמם יכול ללמד על כך שהם מהווים עיבוד של גופן קיים. כך, למשל, הפונטים "גוטמן דוד", "גוטמן אהרוני", "גוטמן מרים" וכיו"ב. בשים לב לכך ששמות הפונטים ניתנו על ידי מר גוטמן, עניין זה חייב היה לשמש כ"תמרור אזהרה" מבחינת מיקרוסופט. ואולם, מעדותו של מר יאיר עולה כי מיקרוסופט לא הוטרדה מעניין זה, אלא הניחה, בלא כל בדיקה, כי המדובר ביצירות מקוריות של מר גוטמן (ראו שם, עמוד 532). בכך אין די. יפים לעניינו דבריו של המלומד, מר טוני גרינמן, המציין כי: "בהקשר זה, מו"לים, מדפיסים וגופי תקשורת יתקשו במיוחד לטעון להפרה תמימה, שכן מתפקידם להיות ערים לזכויות יוצרים ביצירות. עוד נאמר כי בורות אינה שקולה לתמימות ואינה פוטרת מחבות. אם כן, נראה, שטענה בדבר הפרה תמימה עשויה להתקבל בנסיבות יוצאות דופן בלבד שבהן סביר להניח כי היצירה היא נחלת הכלל, כגון שהיא נחזית להיות יצירה ישנה מאוד שתקופת הגנתה חלפה מכבר" (טוני גרינמן, זכויות יוצרים (מהדורה שניה, התשס"ט) 805 (להלן: "גרינמן, זכויות יוצרים")). אם כך ביחס למו"לים, מדפיסים וגופי תקשורת, מקל וחומר שביחס לחברה כדוגמת מיקרוסופט, המבקשת לשלב פונט דיגיטלי בתוכנות שהיא משווקת למיליונים רבים מאד של לקוחות."

כלומר, הרף בו נדרשה מיקרוסופט לעמוד הינו גבוה יותר נוכח העובדה  שמרכז עיסוקה קשור ליצירות מוגנות בזכויות יוצרים, והיא לא עמדה בנטל זה.

פיצויים וצו מניעה בגין הפרת זכות יוצרים

נוכח העובדה כי ההפרות בוצעו במועד שבו הדין הקודם חל, הפיצויים ללא הוכחת נזק מוגבלים לטווח שבין 10,000 ש"ח ל-20,000 ש"ח. בית המשפט קבע כי ישנן שמונה הפרות שונות, שכן כל גרסה של תוכנת אופיס (XP, 2000, 2003, 2007) כללה שתי גרסאות של הגופן. בית המשפט הבהיר כי בכל תוכנה שולבו שני משקלים: משקל "רגיל" ומשקל "שמן" (Bold). נקבע שאין מדובר בפונט אחד שעובר התמרה, אלא בשני פונטים דיגיטלים שונים שיוצרו בנפרד:

"ודוק, הפונט "גוטמן-קרן" במשקל "שמן" איננו נוצר באמצעות יישום פונקציה אוטמטית של הדגשה על הפונט "גוטמן-קרן" במשקל "רגיל", אלא הוא פונט דיגטלי מיוחד שיוצר על ידי מר גוטמן (ראו עדותו של מר יאיר, פרוטוקול 25.7.2010, עמוד 527). לפיכך כל אחד מהפונטים הללו מהווה הפרה נפרדת, וזאת בשונה ממשקלים שנוצרים על ידי שימוש בפונקציות אוטומטיות (השוו ואבחנו מהאמור בפסק דין נרקיס, פסקה 19). סך הכל יש לפנינו איפוא 8 הפרות של זכות היוצרים בגגופן "קורן"."

כיוון שכך, בית המשפט העמיד את הפיצויים על הרף הגבוה וקבע אותם על 20,000 ש"ח להפרה ו-160,000 ש"ח בסך הכל. כן ניתן צו מניעה קבוע האוסר על מיקרוסופט להמשיך ולשווק, למכור ולהפיץ, בארץ ובחו"ל, תוכנות עם הפונט המפר, וזאת לאחר תקופת התארגנות של חצי שנה. עם זאת, נקבע שאין הצדקה להסיר את הפונט מתוכנות שכבר שווקו לציבור.

זכאות לפיצויים בגין גניבת עין בנוסף לפיצויים בגין הפרת זכויות יוצרים

בית המשפט נדרש לבחון אף האם יש במעשי מיקרוסופט כדי גניבת עין. בית המשפט קבע כי הוכחו שני רכיבי עוולת גניבת העין: (1) קיומו של מוניטין בגופן "קורן" ו-(2) הדמיון הצורני המהותי בין שני הגופנים מקים חשש סביר כי משתמש תמים יסבור כי מדובר באותו גופן.

בית המשפט הבהיר כי חרף זכאות לפיצויים בגין הפרת זכות יוצרים, זכאים התובעים לפיצויים בגין ביצועה של עוולה זו, וזאת כיוון שהאינטרס המוגן על ידי עוולה זו שונה מהאינטרס המוגן על ידי זכות היוצרים. בית המשפט הבהיר נקודה זו ונדמה לי שאין צורך להוסיף על דברים שאמר בנושא:

"העוולה של גניבת עין שונה מהעילה של הפרת זכויות יוצרים בכך שהאינטרס המוגן על ידי העוולה איננו היצירה עצמה, אלא המוניטין שיצא לעוסק או למוצריו בקרב הציבור. ודוק, ניתן לתאר מצבים בהם פעולה אחת מהווה הן העתקה של יצירה והן גזילה של מוניטין. טלו, למשל, אדם המציג עצמו כצייר מפורסם, ומוכר ציורים שהם לכאורה מפרי מכחולו. כל עוד הציורים שמוכר המתחזה אינם העתקות של ציורי הצייר המפורסם, מעשיו של המתחזה הם בגדר "גניבת עין" בלבד. לעומת זאת, אם הציורים שמוכר המתחזה הם העתקים מפרים של ציוריו של הצייר המפורסם, מהווים מעשיו הן הפרה של זכויות יוצרים (בשל רכיב ההעתקה) והן עוולה של גניבת עין (בשל רכיב נטילת המוניטין)."

נוכח קביעה זו, נפסקו לתובעים 60,000 ש"ח בגין כל אחת מתוכנות אופיס, ו-240,000 ש"ח בסך הכל.

 

בסופו של יום, ניתן צו מניעה קבוע כאמור ונפסקו 400,000 ש"ח פיצויים. כמו כן, מיקרוסופט חויבה בתשלום הוצאות משפט ותשלום שכ"ט עו"ד בסך 120,000 ש"ח.

(ת"א (מחוזי מרכז) 5315-04-08 הוצאת קורן ירושלים בע'מ נ' מיקרוסופט ישראל בע"מ (מיום 30.06.2012))

הערות:

ראשית, אני ממליץ בחום על קריאת פסק הדין, שמצליח להעביר גם את הסיפור העובדתי בצורה יפה מאוד וגם להתייחס לכל הסוגיות המשפטיות הרלוונטיות בצורה בהירה. למעשה, יש לי מעט מאוד הערות על פסק דין זה אם בכלל, והן רובן בבחינת אנקדוטות.

משקלים שונים – מסכת עובדתית שונה?

השאלה האם שני משקלים שונים – רגיל ושמן – הינם בבחינת "מסכת אחת של מעשים" כקביעת סעיף 56(ג) לחוק זכות יוצרים – הועלתה ובית המשפט הכריע שכיוון שהיו שני פונטים שונים (כלומר, שני קבצים דיגיטלים נפרדים) שנוצרו בנפרד – אין מדובר במסכת אחת. אף שברור כי מקום שבו יש פונט אחד העובר התמרה למשקלים שונים מדובר בוודאי במסכת אחת – כלומר מדובר בתנאי מספק, אינני בטוח כי מדובר בתנאי הכרחי. להבנתי, יתכן שגם שני פונטים נפרדים עשויים עדיין להיווצר במסגרת מסכת אחת של מעשים, כיוון שלנגד עיני המפר – הוספת שני המשקלים הינה בבחינת הוספת אופציה נוספת אחת למשתמש, שמאותה העת יוכל להשתמש בגופן המפר. הוספת שניהם עשויה להיות בבחינת מעשה אחד – שכן אני בספק אם יהיו מקרים שבהם יוסיפו רק את המשקל השמן מבלי להוסיף את המשקל הרגיל.

מי רשאי להגיש תביעה בגין גניבת עין?

נדמה לי כי בית המשפט נדרש לשאלת התובע הנכון והחליט בצורה נכונה לגבי כלל הסוגיות בהן הוא דן. ברם, בית המשפט לא בחן את השאלה מי זכאי להגיש תביעה בגין עוולת גניבת העין. נדמה כי המוניטין בגופן מצוי בידי הוצאת קורן ולא בידי מסטרפונט. עם זאת, סוגיה זו רלוונטית, להשקפתי, בעיקר לשאלת חלוקת הפיצויים בין התובעים, ומיקרוסופט לא ניזוקה כתוצאה מהעדר הדיון בה.

פיצויי בגין גניבת עין ובגין הפרת זכות יוצרים – פיצוי כפול?

תביעות רבות כוללות עילות תביעה חופפות, ואשר גם אם כל העילות התקיימו אין לפצות בגינן כפל פיצוי. כך, הפרה של סימן מסחר ועוולה של גניבת עין מתייחסות לסוג נזק דומה, ומשכך הפיצוי בגינן נקבע, לרוב, במאוחד. בפסק דין זה, בית המשפט הפריד בין הפיצויי בגין גניבת העין לבין הפיצוי בגין הפרת זכות היוצרים. לטעמי, בית המשפט עשה כן בצדק, ותוך שהוא מבהיר כי הסיבה שבגינה אין מדובר בכפל פיצוי הינה לאור האינטרס המוגן  שהוא שונה בכל אחת מהעוולות.

צו מניעה קבוע ביחס למוצרים שכבר הופצו

מעניין לציין שמיקרוסופט כבר ספגה, בארה"ב, מפלה בקשר לתוכנות האופיס שלה. שם, כזכור, נקבע כי תוכנת האופיס הפרה פטנט רשום של חברת i4i. צו המניעה הקבוע שניתן שם, גם הוא, לא דרש לתקן את כל תוכנות האופיס שהופצו כבר. עם זאת, בית המשפט האמריקאי חייב את מיקרוסופט לתקן את הגרסאות שהופצו לחברות מסחריות גדולות, וזאת באמצעות טלאי תוכנה (patch). זאת, בניגוד למצב בארץ שבו נקבע כי אין מיקרוסופט נדרשת לתקן מי מהמוצרים שכבר הופצו בעבר.

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.