דת של מפירי זכויות יוצרים – האם יש דבר כזה?

מגזין אנשים ומחשבים פרסם כתבה על קיומה של דת חדשה בשבדיה הדוגלת באי-כיבוד זכויות יוצרים ברשת, ועל הכרת המדינה בה. דת הקופימיזם הינה דת חדשה. על פי העקרונות של דת זו, העתקת מידע היא פעולה קדושה שיש להרבות בה. כלומר, דת זו גורסת שהפרת זכויות יוצרים באמצעות העתקת יצירות מוגנות הינה פעולה קדושה שיש להרבות בה.

לטעמי, הכתבה במגזין לוקה בשיטחיות, באשר היא ממהרת להאשים את חברי הדת בהיותם כת מסכונת לציבור:

"בעולם לא חסרים כתות וקבוצות דתיות בעלות מנהיגים כריזמטיים ומסוכנים. ככאלו, הם עלולים לגרום למאמינים לעשות ככל העולה על רוחם, לעתים עד הקרבה עצמית. אולם, במקרה שלנו הסכנה היא מכיוון אחר. ברגע שממשלה ליברלית ונאורה דוגמת זו של שבדיה נותנת גושפנקה לקהילה של מפירי זכויות וגנבי קניין רוחני, הרי שהדבר יכול להתפשט כאש בשדה קוצים. כך, באופן לא מפתיע, לכת הזו יש כבר שלוחה בישראל, ובקרוב אף יפתח אתר רשמי. יש לקוות שהרשויות בארצנו ישימו את ידם על אותם מטיפים לדבר עבירה, וימנעו מהם פעילות ציבורית. בישראל"

השאלה הראשונה שצריך לשאול היא האם בכלל מדובר בדת או שמא בתעלול שנועד לאפשר להפר את החוק. על פי ויקיפדיה:

"דת היא אוסף של התארגנות חברתית או תרבותית הכוללת מערכת של אמונות והשקפות עולם המקשרות את האנושות לרוחניות או לעקרונות מוסריים."

על פניו, נראה שלקופימזים ישנם עקרונות מוסריים ברורים (חיפוש מידע הוא קדוש, הפצת הידע הוא קדוש, פעולת ההעתקה היא קדושה) ומשכך הוא יכול ליפול לגדרי הגדרה זו. כמובן שניתן להקשות ולטעון שמדובר בהלבשה של עקרונות פילוסופיים-אתיים בלבוש דתי. אך לטעמי זו שאלה ראויה שחבל שלא נדונה בכתבה.

כמו כן, האשמה מהירה שמדובר ב"כת מסוכנת" וש"ישנה מעטפת מסוכנת של ציווי אלוהי, שעלולה למשוך מאמינים רבים המחפשים נקודת היאחזות" נראית לי לא ראויה ובוודאי לא אובייקטיבית. מהי הסכנה הגדולה הנגרמת מהפרת זכויות יוצרים? פגיעה בחברות מסוימות לא יכולה להיחשב כפגיעה מסוכנת בציבור.

בכלל, ראוי לזכור שההצדקה לקיומה של הזכות הכלכלית של זכות היוצרים הינה, בעיקרה, הצדקה תועלתנית שבעיקרה גורסת שקיומה של הזכות תאפשר ייצור אפקטיבי של היצירות המוגנות, וזאת באמצעות הפיכת מוצרים ציבוריים במהותם למוצרים פרטיים. מדובר בהנחה שלא תמיד מתקיימת היום, כאשר קיימים מנגנוני נז"ק (DRM). אך נראה גם שאם יהיה ייצור והפצת התוצר, מתוך אמונה דתית, אזי ההצדקה התועלתנית לקיומה של הזכות הכלכלית תקרוס.

אינני טוען שמדובר בדת, ואף איני טוען שמדובר בפעולה לגיטימית. אך בכדי לבחון סוגיות אלה, צריך לשאול שאלות עמוקות יותר ולא להיגרר לתבניות הפלאקטיות של כתות משיחיות ומנהיגים מסוכנים.

 

ותודה לעו"ד אייל ברוק על שהפנה תשומת ליבי לכתבה.

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.