פסיקה: זכות יוצרים באיור של דמות ספרותית

(cc by Eran Belinsky)

בשנת 2001 נפתח מוזיאון הילדים בחולון לקהל הרחב. מסלול "עולמות הילדות" המצוי במוזיאון נבנה סביב תסריט שכתבה נוגה אלגום. התובעת, מרים בילו, עיצבה על בסיס הדמויות הספרותיות, דמויות ויזואליות מתאימות שהוצגו במסגרת המסלול במוזיאון. אף שבילו עיצבה את הדמויות בכדי שישמשו במוזיאון, ואף שהמוזיאון, בעקיפין, ביקש זאת, מעולם לא נכרת בין הצדדים הסכם ובילו לא זכתה לתשלום כלשהו. במרכז התביעה ניצבה דמות הינשול, מעין הכלאה בין ינשוף לחתול, שהיא הדמות המרכזית במסלול.

בית המשפט נדרש לבחון האם יש למעצבת זכות יוצרים בביטוי ויזואלי לדמות הספרותית שלא היא יצרה והאם יש מקום להעניק צו מניעה חרף שיהוי של שנים רבות בהגשת התביעה.

זכות היוצרים של המעצבת: על הדמות החזותית ולא על הדמות הספרותית

בית המשפט פתח וקבע כי חרף העובדה שהדמויות מבוססות על הדמויות הדימיוניות המופיעות בתסריט של אלגום, מדובר ביצירות אומנותיות הראויות להגנה של זכויות יוצרים. לעניין זה הובהר כי יש להבחין בין הדמות הספרותית לבין הדמות החזותית, אשר מבוססת עליה. הזכות על כל אחת משתי הדמויות נתונה ליוצר אחר: בעוד הראשונה נתונה לכותבת התסריט, השנייה נתונה למאיירת:

נראה לי כי המחלוקת בין הצדדים נובעת מבלבול מושגים ושהיא סמנטית בעיקרה: התובעת איננה סבורה כי יש לה זכויות בדמות המאופיינת בתסריט של אלגום, ואילו הנתבעות אינן סבורות כי הן זכאיות לעשות שימוש בדמויות המאוירות שעיצבה התובעת (אם לא העבירה להן זכויות אלו). יש להבחין בין הזכויות בדמויות החזותיות שהתובעת עיצבה בציוריה ושרטוטיה – מחד, לבין הזכויות בדמויות הספרותיות או דרמטיות (אם נערך סרט על סמך התסריט) שפותחו בתסריט שכתבה אלגום, ושהתובעת רק העניקה להן ביטוי חזותי. התובעת יכולה לטעון לזכויות יוצרים אך ורק בדמויות הויזואליות שעיצבה, כפי שהן מופיעות בציוריה, אך לא בדמויות הספרותיות או הדרמטיות המבוססות כל-כולן על התסריט של אלגום (בהנחה שדמויות אלו מוגנות כיצירה עצמאית ונפרדת מהתסריט).

מכאן מסקנתו של בית המשפט כי זכות התובעת מוגבלת תדמויות החזותיות, כפי שהן מופיעות בשרטוטים ובציורים פרי עטה. אך הזכות על הדמות הספרותית אינה שלה והמוזיאון רשאי יהיה, אם יחפוץ בכך, לעצב מחדש את הדמויות שבתסריט בדרך שונה מזו שעיצבה התובעת.

בית המשפט הזכיר כי האפשרות לקבל הגנה של זכות יוצרים על דמות ספרותית הוכרה בפסיקת בית המשפט העליון (רע"א 2687/92 דוד גבע נ' חברת וולט דיסני, פ"ד מח(1) 251 (1993); ע"א 8393/96 מפעל הפיס נ' The Roy Export Establishment Company, פ"ד נד(1) 577 (2000)). עם זאת, הגנה שכזו, המנותקת מתסריט או מייצוג חזותי, תינתן רק מקום בו הדמות ותכונותיה מפותחות ומגובשות ברמה כזו שאין מדובר ברעיון מופשט אלא בביטוי הזכאי להגנה. השאלה האם הדמויות הספרותיות זוכות להגנה במקרה דנן לא דרשה הכרעה, מחמת שלתובעת ממילא לא תהיה זכות על הדמויות בנפרד מהעיצוב החזותי שלהן.

זכות היוצרים: הגנה מפני העתקה של איור דו-מימדי לפסל תלת-מימדי

בית המשפט הבהיר כי אף שהתובעת יצרה איורים דו-מימדיים, העתקתם לדמויות תלת-מימדיות אף היא מהווה העתקה אסורה:

הפרה של זכויות היוצרים בציורים יכולה להתרחש גם בהעתקת היצירה למימד אחר, כגון ביצירת פסלים, משחקים או צעצועים המבוססים על הציור. כך, נקבע בע"א 23/81 הרשקו נ' אורבוך, פ"ד מב (3) 749 כי:

"אין חולקין על כך ש"יצירה ספרותית" מוגנת לפי דיני זכות יוצרים גם כלפי המחשה תלת ממדית של אותה יצירה. כך, למשל, נפסק בבית הלורדים בפרשת: KING FEATURES SYNDICATE V. KLEEMAN (1941) AC 417 שהנתבעים, שהכינו בובות וצעצועים לפי דוגמת 'פופאי המלח', הפרו את זכויות היוצרים של התובעים בשרטוטים לפי אותה דוגמה שפורסמו על ידם בעיתונים שנים רבות קודם לכן ושרטוטים אלה ראויים להחשב 'יצירה ספרותית'".

וכדבריו של המלומד ט' גרינמן בספרו, זכות יוצרים (תשס"ד-2003), בעמ' 328):

"העתקה עשויה להתבצע גם במימד שונה מהמימד המקורי. העתקה כזו יכולה להתרחש כאשר יצירה דו מימדית שועתקה במדיום תלת מימדי, או כאשר יצירה תלת מימדית – שועתקה למדיום דו מימדי".

כלל זה קיבל ביטוי גם בהוראות חוק זכות יוצרים החדש, המגדיר "העתקה" ככוללת עשיית עותק תלת-מימדי של יצירה דו-מימדית (סעיף 12(2) לחוק).

לפיכך, ובניגוד לטענת הנתבעות, זכותה של התובעת להגנה אינה מוגבלת לציורים שהיא הכינה, אלא היא משתרעת גם על העברת ציורים אלו לדמויות תלת-מימדיות.

טענות רבות נוספות של המוזיאון, לרבות הטענה הזכויות נרכשו על ידי המוזיאון, כי הגנת "מפר תמים" עומדת למוזיאון מחמת שהוא לא הכיר את התובעת וסבר כי הזכויות נתונות לאחר, נדחו. בית המשפט אף הוסיף והעיר כי:

וניתן רק לתהות: אם היתה אמת בטענת הנתבעות כי הן רכשו בתום לב ובתמורה את זכויות היוצרים ביצירותיה של התובעת, אין זה ברור מדוע נמנעו הן – ועדיין נמנעות – מלציין במוזיאון לכל הפחות את שמה של התובעת כיוצרת (…), מה שאף מהווה הפרה של "הזכות המוסרית" של התובעת לפי סעיף 4א. לפקודת זכות יוצרים.

סעד של צו מניעה: סעד ראוי חרף שיהוי מכוון של התובעת

בית המשפט קבע כי מתן צו צו מניעה להפסקת ההפרה הינו הסעד הראשוני לו זכאי הבעלים, וזאת אף כיום לאחר שחוק זכות יוצרים מעניק לבית המשפט את שיקול הדעת שלא ליתן צו מניעה (ראו והשוו: משטר מעין-נזיקי בדיני הפטנטים האמריקאים). בית המשפט קבע כי התובעת השתהתה שנים רבות בטרם העלתה את דרישתה וזאת אף שידעה גם ידעה שהמוזיאון עושה שימוש ביצירותיה. עוד נקבע כי "המפתח להבנת התנהגותה המוזרה של התובעת" הוא שהיא ביקשה להגדיל את הפיצויים להם היא תזכה בתביעת הפרה עקב שימוש רב ונרחב. חרף עובדות אלה, נקבע כי יש מקום ליתן צו מניעה וזאת נוכח התנהלות המוזיאון:

"במקרה זה, התנהגותן של הנתבעות עצמן משוללת תום לב: הן מפרות ביודעין את זכות היוצרים של התובעת במשך שנים ומשתמשות ביצירותיה ללא הסכמה, תוך הסתמכות על טענות עובדתיות ומשפטיות מופרכות. הנתבעות ידעו כשנה וחצי לפני פתיחת המוזיאון כי נושא רכישת הזכויות מהתובעת לא הוסדר, וחרף כך פתחו את המוזיאון תוך שימוש ביצירותיה, מבלי להעניק לה, לכל הפחות, את הקרדיט על עבודתה ומבלי לאזכר את שמה. יהיו טעמיה של התובעת להתנגדות לשימוש ביצירותיה אשר יהיו – אין הנתבעות רשאיות לעשות דין לעצמן ולהפר את זכויות היוצרים ואת "הזכות המוסרית" של התובעת ביצירות. יש גם להביא בחשבון כי מדובר בהפרה הנמשכת למעלה מעשר שנים, והגיע הזמן לשים לה קץ".

עם זאת, ולאור השיהוי ובכדי למנוע פגיעה קשה ולא הכרחית במוזיאון ובמבקריו, נקבע כי צו המניעה ייכנס לתוקפו תוך שנה, בכדי לאפשר למוזיאון להחליף את המוצגים המפרים או להגיע להסכמה עם היוצרת.

אעיר, כי סעד בדמות פיצויים ממוניים לא נתבקש וממילא לא ניתן בגין הפרות של זכות היוצרים והזכות המוסרית.

כמו כן, פסק בית המשפט הוצאות משפט בסך 40,000 ש"ח לטובת התובעת.

(ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 2545/07 בילו נ' עירית חולון (2.08.2012))

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.