ארכיון ל אוקטובר, 2012

2

האם מם הוא שימוש הוגן?

צלם: ראובן קפוצ’ינסקי, עיבוד: יוני ברק
פגיעה בזכות היוצר?

ממים אינטרנטיים עושים שימוש בתמונות, אך האם הפצתם מהווה העתקה האסורה תחת דיני זכויות היוצרים, והאם הן חוסות תחת הגנת השימוש ההוגן?

מם, למי שאינו מכיר, הוא כינוי לדאחקות האינטרנטיות – טובות יותר או פחות – שזוכות לוריאציות שונות. פעמים רבות, ולמעשה ברוב המכריע של המקרים, המם הוא איזשהו פוטומונטאז', המגלם רעיון כלשהו. כך היה במקרה של  גלעד שליט, כאשר בתמונה אחת הונצח ביב מתבונן בגאווה (אמיתית או מבויימת) על רגע המגלם את ההישג. אותו רעיון הומחש במהרה בתמונות רבות שבהן הושתלה דמותו של ביבי מתבונן על רגעים שונים ומשונים.

במקרה אחד שפורסם בחורים ברשת, הצלם ראובן קפוצ’ינסקי ביקש לאתר את יוצר המם של ביבירמן שבו שתי תמונות פרי יצירתו, האחת של ביבי והשנייה של ליברמן, אוחדו לדמות אחת. הצלם הסביר כי מדובר בפגיעה בזכויותיו, ויוצר המם, יוני ברק, מיהר להתנצל.

אך האם ביצירת המם יש פגיעה בזכות יוצרים?

אין ספק שעניין לנו בהעתקה או ביצירת יצירה נגזרת על בסיס התמונות מוגנות זכויות היוצרים. פעולות ממין זה, קובע חוק זכות יוצרים, שמורות לבעל היצירה. עם זאת, יכול שיש ליוצר המם הגנה בדמות החריג של "שימוש הוגן". "שימוש הוגן ביצירה", קובע החוק החדש, "מותר למטרות כגון אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך". עוד קובע החוק רשימה פתוחה של תבחינים לצורך הקביעה האם מדובר בשימוש הוגן או לאו:

(1) מטרת השימוש ואופיו;
(2) אופי היצירה שבה נעשה השימוש;
(3) היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה;
(4) השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה.

שימוש שאינו מסחרי אינו הופך את השימוש ל"הוגן" באופן גורף. גם העובדה שמדובר בביקורת אינה מסייעת רבות, כיוון שהביקורת אינה על התמונה עצמה אלא על דבר חיצוני לה (ובמקרה זה הפרסונות המוצגות בתמונה ופעילותם הפוליטית). כך היה גם בעניין דודו גבע שם השימוש ביצירה – דמותו של דונאלד דאק – נעשתה לצורך ביקורת סאטירית ולא פארודיה על היצירה עצמה. עם זאת, בחינת הקריטריונים האמורים נוטה ללמד כי בעניין זה, כמו גם בכל מם אחר, ישנה נטייה ברורה לטובת השימוש ההוגן. מטרת השימוש ואופיו אינם מסחריים אלא הם פרטיים והשפעת השימוש על ערכה של היצירה הוא אפסי אם קיים. גם העובדה שמדובר ביצירות שבדרך כלל נקשרו בתודעת הציבור, יש לה משמעות.

קושי נוסף שבולט בממים הוא העדר מתן קרדיט ליוצר המקורי ופגיעה בזכותו המוסרית. כזכור, בדרך כלל, בתי המשפט קבעו כי פגיעה בזכות המוסרית שוללת את הגנת השימוש ההוגן (למקרה חריג שעסק בשימוש בתמונתו של אהוד אולמרט בבית ספר, ראו כאן). עם זאת, הזכות למתן קרדיט אינה מוחלטת והיא כי "כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין". לא מן הנמנע כי בנסיבות העניין, כאשר מדובר בממים אינטרנטיים, המופצים ברשתות חברתיות, אין הכרח כי יוצר היצירה שעליה התבסס המם יזכה לאיזכור.

כך או כך, נראה שבמקרה של ממים, המשפט מפגר אחרי המציאות. הציבור תופס את הממים כתופעה חיובית ומקובלת (להבדיל, למשל, מפיראטיות בתוכנה). בהעדר פסיקה בנושא, נראה כי לפחות ציבורית המם ימשיך להראות לנו כשימוש הוגן.

 

(לקריאה נוספת: פוסט של יורם ליכטנשטיין בנושא הממים בישראל ובארה"ב)

0

תוכנה לניהול רישיונות קוד פתוח

שלא כהרגלי, החלטתי לדווח על מוצר מדף שיכול לסייע למפתחי תוכנה אשר משתמשים במודולים של קוד פתוח. כידוע,קוד המופץ תחת רישיון קוד פתוח כפוף לזכויות היוצרים, אך רישיון הקוד הפתוח מאפשר שימוש בקוד במגבלות מסוימות. ישנו מגוון רב של רישיונות קוד פתוח, אשר לכל אחד מהם תנאים ומגבלות שונים. כך למשל, קוד המופץ תחת רישיון GPL מאפשר הפצה של תוכנות העושות שימוש בקוד הפתוח, אך דורש כי תוכנות אלה יופצו אף הן תחת אותו רישיון. לעומתו, רישיון ה-BSD מאפשר שימוש בקוד כמעט ללא כל מגבלה.

חברות רבות עושות שימוש בקוד פתוח כחלק מהפעילות המסחרית שלהן. לעיתים מדובר בשימוש זמני לבדיקת התכנות המוחלף בקוד קנייני בהמשך. לעיתים מדובר בשימוש בקוד הפתוח במודולים שלא יופצו ומשכך התנייה הויראלית אינה מפריעה. לעיתים יכול שמדובר בשימוש בסוגים מסויימים של קוד פתוח. מעקב אחרי המודולים השונים ובדיקה שהמתכנתים אכן עומדים בכללים של החברה עשויים להיות מטלות לא קלות. חברת WhiteSource מציעה פתרון מבוסס-ענן לבעיות אלה. השירות שלהם מאפשר מעקב אחרי הוספת מודולים של קוד פתוח לפרוייקט התוכנה, בחינת ציות לכללי הקוד הפתוח של החברה, והפקת דו"חות מתאימים. דו"חות כאלה יכולים לסייע רבות בשלבים של רכישה ובבחינה משפטית של ההשלכות של פעולות מסוימות, ובוודאי יוכלו לסייע להקטין את העלויות המשפטיות הרלוונטיות.

מטבע הדברים, התוכנה אינה מספקת מענה משפטי, אלא מאפשרת יישום של ההנחיות המשפטיות וההחלטות העסקיות של החברה, בפועל. נראה לי שמדובר בשירות שיכול להיות שימושי וכדאי להיות מודעים לו.

ב-13.11.2012 החברה עורכת וובינר חינמי שכותרתו "Open Source Legal Blues: Do You Comply? Understanding and Reducing Open Source License Risks".

1

כנס: זכות העובד לקבלת תגמול בגין אמצאת שירות

ביום חמישי, 1.11.2012, יתקיים אירוע פתיחת שנת הלימודים של המרכז למשפט וטכנולוגיה באוניברסיטת חיפה. האירוע יעסוק בזכותו של העובד-הממציא לתגמול בגין אמצאותיו, בפרט בעקבות פסק הדין בעניין ד"ר בייר נ' פלוראליטי.

אני אשתתף בפאנל בכנס, ביחד עם ראש רשות הפטנטים, אסא קלינג, ועו"ד ברי לבנפלד ממשרד יגאל ארנון.

למעוניינים, ניתן להירשם באמצעות אתר הכנס.

0

גוגל יכולה לנשום לרווחה: אפשר להשתמש גם בשם של אדם ב-AdWords

Pay-Per-Click (אילוסטרציה).
(cc by-nc-nd Phlora)

לפני כשנה, דיווחתי על הפרשה של ד"ר קליין ופרופורציה, שם קבע בית משפט השלום כי שימוש בשמו של ד"ר קליין למטרות פרסומיות פוגע בפרטיותו. פסק דין זה, אף שניתן בבית משפט השלום, יכל היה לייצר בעיה קשה למפרסמים. והנה, שנה חלפה, ועתה התקבלה החלטה אחרת, הפוכה ומערכאה גבוהה יותר, כך שגוגל יכולים לנשום ברווחה.

הפעם, היה זה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שדן בתביעתו של ד"ר רוני מוסקונה כנגד אותה פרופורציה בגין שימוש בשמו כחלק ממילות המפתח של המודעות הממומנות שלה. בית המשפט המחוזי קבע כי אין עניין לנו בפגיעה בפרטיותו של ד"ר מוסקונה, והוא מוצא תימוכין לכך בטענותיו של התובע:

"קצפו של התובע יצא על כך, שעל לוח המודעות [העמוד של גוגל. ז.ג.], לצד האתר האישי הפרטי שלו, מופיעים אתרים/"קישורים ממומנים" מתחרים עמו… אין התובע מלין על הופעתם בלוח מודעות  זה של אתרים אחרים בהם מופיע או מאוזכר השם "רוני מוסקונה", הגם שהם אתרים שאינם שייכים לו. אם לטענת התובע אסור שיופיעו על לוח מודעות זה אתרים נוספים על האתר האישי הפרטי שלו; מדוע אין הוא מלין על הופעתם של אתרים אלה?

סבור אני כי דינם של האתרים/"הקישורים הממומנים" או "מודעות" (ממומנות), כדין כל האתרים האחרים"

לקריאת המשך המאמר »

7

פסיקה: מראות אימג' פעלה לאכיפת זכות יוצרים מבלי שיש לה זכות לכך

(cc by-sa Ty Semaka)

חברת מראות אימג' הינה המשווקת של מאגר התמונות Getty Images בישראל והיא פועלת לאכוף הפרות זכויות יוצרים של תמונות הנמצאות במאגר זה. ברם, בפסק דין שניתן לאחרונה נקבע שיתכן שהיא פועלת מבלי שיש לה כלל זכות שבדין לכך.

הגב' מזור קיבלה פנייה מחברת מראות אימג' בטענה כי היא עשתה שימוש אסור בתמונה ממאגר התמונות שברשות מראות. הצדדים הגיעו לפשרה במסגרתה הסכימה מזור לשלם 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ למראות ובכך להסדיר את הסוגיה. ברם, בדיעבד, התברר למזור כי בניגוד למצג שהוצג לה, למראות אין כלל זכות תביעה מכוח זכות היוצרים בתמונה הרלוונטית. כיוון שכך, היא הודיעה למראות כי ההסכם בטל נוכח הטעיה.

מראות לא אמרה נואש ופנתה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו בתביעה לאכוף את הסכם הפשרה. בית המשפט דחה את התביעה לאחר שקבע כי למראות אין כל זכות שבדין לאכוף את הפרת זכות היוצרים.

כיוון שהפרת זכות יוצרים הינה עוולה אזרחית, חלות לגביה הוראות פקודת הנזיקין לרבות זו הקבוע בסעיף 22 לפקודה המורה:

הזכות לתרופה בשל עוולה, וכן החבות עליה, אינה ניתנת להמחאה אלא מכוח הדין.

משכך, פנה בית המשפט לבחון מי רשאי, על פי דין, להגיש תובענה בגין הפרת זכויות יוצרים. עניין זה מוסדר בחוק זכות יוצרים, בסעיף 54(א) המורה:

תובענה בשל הפרת זכות יוצרים רשאי להגיש בעל זכות היוצרים, ואם ניתן לגביה רישיון ייחודי כהגדרתו בסעיף 37(ד) – גם בעל הרישיון

כלמור, בכדי שתהיה לה זכות תביעה, על מראות להראות כי היא בעלת זכות היוצרים או מחזיקת רישיון ייחודי בו. ברם, מראות כלל לא טענה לא זו ולא זו, אלא שהיא טענה כי זכאית להגיש תביעות מכוח היותה  נציגתה של Getty, שהיא, לטענתה, מחזיקה ברישיון ייחודי. בית המשפט דחה טענה זו משני נימוקים נפרדים. ראשית נקבע כי אין בידיו של נציג של חברה אחרת, אף אם הוא נציג רשמי וייחודי, להגיש תביעה מכוח חוק זכות יוצרים. שנית, נקבע, כי לא הוכח דבר היותה של Getty עצמה בעלת רישיון ייחודי, שכן המסמך שהוגש להעיד על כך אינו קביל למטרה זו. בית המשפט אף העיר מעבר לנחוץ כי אף תוכנו של מסמך זה אינו מלמד על קיומו של רישיון ייחודי לחברה, באשר הוא נערך לצורך ההליך המשפטי ואילו מתן הרישיון הייחודי דורש מסמך בכתב.

נוכח האמור, בית המשפט קיבל את טענת הנתבעת כי מראות הטעתה אותה לחשוב כי יש בידה זכות להגיש תביעה כנגדה, כאשר אין זה המצב, ומשכך, נקבע, ההסכם בטל. משכך, נדחתה התביעה ומראות חויבה בתשלום של 5,000 ש"ח הוצאות, 1,000 ש"ח יותר מסכום התביעה.

(תא"מ 41058-04-12 מראות אימג' בע"מ נ' מזור (10.10.2012))

הערות:

כנגד מראות אימג' הוגשה בקשה לאישור תובענה כייצוגית בנושא דומה, אשר את דעתי באשר לסיכויים לגביה הבעתי זה מכבר.

מפסק הדין עולה כי יתכן שהמודל הכלכלי של מראות, הכולל אכיפה קנאית של זכויות היוצרים, אינו מבוסס בדין, שכן אין בידיה זכות תביעה כלל. יש להוסיף ולומר, כי יתכן שעתה בעל זכות התביעה, בין אם בעל זכות היוצרים או בעל רישיון הייחודי, יוכל להגיש תביעה כנגד גב' מזור. יתכן אף שאותו גוף יוכל לתבוע גם את מי שיש בידו הסכם פשרה שלא בוטל עם חברת אימג', שכן הסכם הפשרה אינו בהכרח מחייב אותו.

4

על נסטי, פיוז טי וסימני מסחר

במשך שנים סימן המסחר "נסטי" מיתג תה קר מתוצרתה של חברת קוקה קולה, אבל עכשיו אותו סימן ממש ישמש לסמן תה אחר, והתה שכונה בעבר "נסטי" ימכר תחת המותג "פיוז". בפוסט זה נבחן את הסיפור מהזווית של דיני סימני המסחר.

פעם, לפני עשרים שנה, קוקה קולה ונסטלה חברו יחדיו לשווק משקה תה קר, תחת המותג "נסטי". כל חברה הביאה עמה רכיב אחר במוצר. בעוד שקוקה-קולה הביאה לקלחת את המתכון לייצור התה, את העיצוב המבדל של הבקבוק ואת הפצת המוצר לחנויות, נסטלה תרמה את שם המותג עצמו. במשך שנים פעלו החברות במשותף, והמותג חדר בהצלחה לשווקים רבים, תוך שהוא תופס נתחי שוק נכבדים בשוק משקאות התה הקרים בעולם. אבל האיחוד בין שתי חברות הענק לא החזיק לעד, ולאחרונה הן החליטו להיפרד. התוצאה של פרידה זו היא ניתוק מוחלט בין המותג לבין המוצר. בעוד שנסטלה תוכל להמשיך להתשמש במותג "נסטי", והיא מתכננת להשיק מוצר חדש תחת סימן מסחר רשום זה בקרוב, קוקה קולה ממשיכה לשווק את אותו מוצר כמקודם, רק שהפעם הוא מכונה "פיוז". השקת המוצר החדש-ישן לוותה בקמקפיין פרסומי שהבטיח שזה אותו דבר כמו "ההוא" רק בשם אחר, וכך הצליח להעביר את המסר מבלי להשתמש בסימן המסחר שבבעלותו של אחר. לזכותה של קוקה קולה יאמר שהיא ידעה לנצל גם את העיצוב המבדל של הבקבוק בפרסומות שלה וגם על המדף בכדי להעביר את המסר שלה.

הקרב על השוק בין שני המוצרים החדשים-ישנים מהווה מוקד עניין לפרסומאים וכנראה גם לפסיכולוגים, שמסתכלים על העניין כמקרה בוחן למה חזק יותר – המוצר או המותג שצמוד אליו. כפראפרזה על האמירה המפורסמת של יוליה "What's in a name? That which we call a rose. By any other name would smell as sweet.", עתה נוכל לגלות אם טעמו של התה שנקרא נסטי משתנה כאשר משנים את שמו.

לעומתם, אני מבקש דווקא לבחון את הסוגיה מנקודת המבט של דיני סימני המסחר, ולשאול מי מבין שתי החברות זכאי לעשות שימוש בסימן המסחר.

לקריאת המשך המאמר »