האם מם הוא שימוש הוגן?

צלם: ראובן קפוצ’ינסקי, עיבוד: יוני ברק
פגיעה בזכות היוצר?

ממים אינטרנטיים עושים שימוש בתמונות, אך האם הפצתם מהווה העתקה האסורה תחת דיני זכויות היוצרים, והאם הן חוסות תחת הגנת השימוש ההוגן?

מם, למי שאינו מכיר, הוא כינוי לדאחקות האינטרנטיות – טובות יותר או פחות – שזוכות לוריאציות שונות. פעמים רבות, ולמעשה ברוב המכריע של המקרים, המם הוא איזשהו פוטומונטאז', המגלם רעיון כלשהו. כך היה במקרה של  גלעד שליט, כאשר בתמונה אחת הונצח ביב מתבונן בגאווה (אמיתית או מבויימת) על רגע המגלם את ההישג. אותו רעיון הומחש במהרה בתמונות רבות שבהן הושתלה דמותו של ביבי מתבונן על רגעים שונים ומשונים.

במקרה אחד שפורסם בחורים ברשת, הצלם ראובן קפוצ’ינסקי ביקש לאתר את יוצר המם של ביבירמן שבו שתי תמונות פרי יצירתו, האחת של ביבי והשנייה של ליברמן, אוחדו לדמות אחת. הצלם הסביר כי מדובר בפגיעה בזכויותיו, ויוצר המם, יוני ברק, מיהר להתנצל.

אך האם ביצירת המם יש פגיעה בזכות יוצרים?

אין ספק שעניין לנו בהעתקה או ביצירת יצירה נגזרת על בסיס התמונות מוגנות זכויות היוצרים. פעולות ממין זה, קובע חוק זכות יוצרים, שמורות לבעל היצירה. עם זאת, יכול שיש ליוצר המם הגנה בדמות החריג של "שימוש הוגן". "שימוש הוגן ביצירה", קובע החוק החדש, "מותר למטרות כגון אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך". עוד קובע החוק רשימה פתוחה של תבחינים לצורך הקביעה האם מדובר בשימוש הוגן או לאו:

(1) מטרת השימוש ואופיו;
(2) אופי היצירה שבה נעשה השימוש;
(3) היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה;
(4) השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה.

שימוש שאינו מסחרי אינו הופך את השימוש ל"הוגן" באופן גורף. גם העובדה שמדובר בביקורת אינה מסייעת רבות, כיוון שהביקורת אינה על התמונה עצמה אלא על דבר חיצוני לה (ובמקרה זה הפרסונות המוצגות בתמונה ופעילותם הפוליטית). כך היה גם בעניין דודו גבע שם השימוש ביצירה – דמותו של דונאלד דאק – נעשתה לצורך ביקורת סאטירית ולא פארודיה על היצירה עצמה. עם זאת, בחינת הקריטריונים האמורים נוטה ללמד כי בעניין זה, כמו גם בכל מם אחר, ישנה נטייה ברורה לטובת השימוש ההוגן. מטרת השימוש ואופיו אינם מסחריים אלא הם פרטיים והשפעת השימוש על ערכה של היצירה הוא אפסי אם קיים. גם העובדה שמדובר ביצירות שבדרך כלל נקשרו בתודעת הציבור, יש לה משמעות.

קושי נוסף שבולט בממים הוא העדר מתן קרדיט ליוצר המקורי ופגיעה בזכותו המוסרית. כזכור, בדרך כלל, בתי המשפט קבעו כי פגיעה בזכות המוסרית שוללת את הגנת השימוש ההוגן (למקרה חריג שעסק בשימוש בתמונתו של אהוד אולמרט בבית ספר, ראו כאן). עם זאת, הזכות למתן קרדיט אינה מוחלטת והיא כי "כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין". לא מן הנמנע כי בנסיבות העניין, כאשר מדובר בממים אינטרנטיים, המופצים ברשתות חברתיות, אין הכרח כי יוצר היצירה שעליה התבסס המם יזכה לאיזכור.

כך או כך, נראה שבמקרה של ממים, המשפט מפגר אחרי המציאות. הציבור תופס את הממים כתופעה חיובית ומקובלת (להבדיל, למשל, מפיראטיות בתוכנה). בהעדר פסיקה בנושא, נראה כי לפחות ציבורית המם ימשיך להראות לנו כשימוש הוגן.

 

(לקריאה נוספת: פוסט של יורם ליכטנשטיין בנושא הממים בישראל ובארה"ב)

פוסטים באותו נושא:

נכתב על ידי זיו גלסברג

זיו גלסברג, עורך פטנטים ועורך דין, איש תוכנה בעברו ובעל רקע מחקרי בתחום האימות הפורמאלי, הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות', עורכי דין ופטנטים, ועיקר עיסוקו מתמקד בתחומי הקניין הרוחני, ברישום פטנטים ובניהול סכסוכים בפני ערכאות שיפוטיות.